העלית חיוך על פניי גם כשלא בא לי לחייך
שינויי מזג האויר הביאו אותי לחשוב שהכל פשוט נגדי, כן גם העננים המתארגנים לקראת מחר וגם הלחץ הברומטרי המאיים לפרק את עצמותיי...
ולמה העלית חיוך על פניי?
כי ככה זה. למה האדם וכל חי זקוק לחמצן? הרי אנחנו לא מפסיקים לרגע לנשום ולשאול את עצמנו, למה בעצם חמצן?
לא יודעת. אף פעם לא שאלתי את עצמי למה אני צריכה לאהוב ולמה אני צריכה שיאהבו אותי. ככה זה. כשבאתי לאויר העולם, האהבה היתה חלק מהחבילה, בדיוק כמו שאר הדברים שהאדם זקוק להם כדי לחיות. מים, מזון, אויר, חום במידה מדוייקת וקור במידה מדוייקת.
האהבה היא לא מתכון בטוח לכאבי לב. כאבי לב נגרמים גם בגלל דברים אחרים שאינם קשורים כלל לאהבה.
מצבי רוח, דיכאונות וכעסים מלווים את חיינו גם לפני שנחשפנו לרגש הזה שנקרא אהבה ואנחנו חשופים אליהם גם כשאנחנו נאהבים ואוהבים.
אנחנו לא ממש רצים אחרי האהבה. היא קיימת בתוכנו מיום היוולדנו והיא חלק מאיתנו כמו רגש השנאה, קנאה, רעב וכל השאר.
האהבה פשוט מתעוררת כשאנחנו פוגשים מישהו או מישהי המעוררים אותה מתרדמתה.
"מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה" כבר שוררו מיליוני שירים על אהבה וניסו להבין את פשרה. מבחינה חברתית, אנשים אשר היו נאהבים יותר מכולם, מן הסתם גם הצליחו יותר בעבודתם ובעיסוקם. זה לא תמיד תלוי בנו. גם אם נרדוף אחרי האהבה, יש ולא נשיגה לעולם ויש לפעמים שנרצה לברוח ממנה והיא לא תרפה מאיתנו לעולם.
מה גורם לנו ללכת לפעמים לאותה קופאית בסופר מרקט שבו אנחנו נוהגים לקנות? ולא בגלל שאצלה התור קצר יותר או היא פנויה. לפעמים באופן בלתי רציונאלי אנחנו מפנים את העגלה עמוסת הקניות דווקא לאותה קופאית כי אנחנו אוהבים את התנהלותה. אולי היא מהירה יותר, אדיבה יותר או נאה יותר. היא לא רדפה אחרינו, אנחנו באנו אליה.
ומי אמר שמבחינה ביולוגית אנחנו בכלל לא זקוקים לה?
מחקרים מוכיחים שאנשים אוהבים ונאהבים הם בריאים יותר וחייהם ארוכים יותר. זה לא שאנחנו זקוקים לה כדי לשרוד, אבל היא בהחלט משפרת את איכות חיינו ואת אורך חיינו.
דרך אגב, בעוד אהבה היא רגש בריא וחיוני שקיים בנו משחר ילדותנו, הרי התאהבות היא כבר סיפור אחר אשר בו מעורבים לפעמים אלמנטים שאינם בריאים כלל וכלל לגוף האדם.
