אז למה בעצם רפואה?

[ninjastep]

אז למה בעצם רפואה?

מעבר להילה האלוהית וליוקרת המקצוע- למה אתם רוצים להיות רופאים? מה יחזיק אתכם ישובים תחת הפלורסנט שעות על גבי שעות במהלך הלימודים? ומתי אמרתם לעצמכם בביטחון מלא וללא עוררין כי אתם רוצים להיות רופאים?

 

[uriler]

"הילה אלוהית"? "יוקרת המקצוע"?

מי שהולך ללמוד רפואה מהסיבות האלה לא ראוי להיות רופא לדעתי... לפחות לא אחד שמטפל באנשים (מחקר כן). אני לומד היום ביולוגיה. רפואה - אולי בעתיד. אבל, כשכן חלמתי על רפואה ועשיתי מה שיכולתי להגיע לזה הסיבה הייתה פשוטה (מבחינתי לפחות) - השליחות. רפואה זה הרבה מעבר לרק מקצוע, ולא בגלל "מכונית מרופא". בשביל להשקיע כ"כ הרבה שנים ועבודה כ"כ קשה, לא בשביל תמורה כספית גבוהה כ"כ - צריך להיות בעל תכונות מיוחדות, ורצון עז להגיע למטרה הזו. מבחינתי (וזה התבטא גם בשירות שלי בצבא) - רפואה הייתה (מעבר לעניין בנושא כמובן) אפשרות לא לדאוג רק לעצמי, אלא לתת מעצמי את המקסימום. רפואה (או סיעוד, או כל תחום רפואי / פרהרפואי אחר) דורשת ממך לא לשים את עצמך ראשון, אלא לזכור שחיי אנשים תלויים בך ישירות. אז נכון - בטוח יש אנשים שמחפשים את הכוח / השליטה, אבל רופא אמיתי יהיה מישהו שעושה את זה מתוך בחירה בכלל, ולא בעצמו.

 

[nightriders]

אף פעם לא הבנתי את העניין של שליחות

מי בדיוק שלח אותך? מעניין שגם חברי כנסת רבים אומרים שזה המניע העיקרי שלהם.

 

[mazuzboy]

אהבתי תהתחכמות, אבל

קצת מיותר. כל אדם וסיבותיו.

 

[lernery]

ראית את הריאיון בשבת עם פרופ' כרמי

 

[nightriders]

לא ראיתי את הראיון. מה היה שם?

רק אם אפשר לתמצת את עיקרי הדברים כמובן

 

[lernery]

לא זוכר בדיוק אבל היא אמרה שהיא

הלכה ללמוד רפואה פשוט בגלל שגנטיקה נורא עניינה אותה ושהיא הלכה להתמחות בילדים בגלל שכל המחלות הגנטיות מתחילות ישר אחרי הלידה. בלי סיפורים על שליחות ודומיהם (אני לא טוען שהיא לא ערכית, אני טוען שאין צורך בהגזמה של העניין)

 

[אנכרוניסט]

היא גם ענתה בפירוש שזה לא מתחושת

השליחות והאלטרואיזם. אבל הדבר המוזר ביותר , ממתי מחקר אינו עילה מספקת ע"מ ללמוד רפואה? הרי מטרתן המוצהרת של האוניברסיטאות היא ליצור חוקרים ולאו דווקא אנשי מקצוע, ויש לי תחושה, שהיום, לומר בראיון ש"אני בא בגלל המחקר" זו ירייה ברגל.

 

[lernery]

ישאלו אותך למה שלא תלך למדעי הרפואה

חוץ זה שהיא לא דיברה רק על הקטע של המחקר אלא על שניהם ביחד.. ועל רפואה מתוך עניין

 

[אנכרוניסט]

תראה, תמיד ניתן להתפלסף,

תמיד ניתן לשאול, למה לא מדע"ר, למה לא עבודה סוציאלית, למה לא סיעוד, תמיד ניתן לענות עניין, אבל יש תחושה שלכל תשובה שתתן קיימת קונטרה, ו"שמחפשים אותך".

 

[lernery]

המצב הוא שמי שמתעניין במחקר והולך

לרפואה, עושה זאת בעיקר בגלל שממסלול הרפואה יהיה קל יותר להשתלב במחקר. אני מכיר בעל פה את כל הדיבורים על ראייה מערכתית וכו' אבל נראה לי שהם לא ממש מחזיקים מים בסופו של דבר ושאפשר להיות חוקרים טובים באותה מידה גם דרך מדעי הרפואה. עוד סיבה היא שיותר נוח להיות ברפואה כי אין צורך להחליט שתתעסק במחקר, בניגוד לרפואה. ולכן למעשה זאת לא סתם קונטרה אלא זאת שאלה אמיתית, והתשובה האמיתית היא שאם זה נותן את היתרונות שמניתי זה עדיין לגיטימי ללכת לרפואה ע"מ להשתלב במחקר מכיוון שיש גבול עד היכן צריך לחשוב על צרכי המערכת וצרכי אנשים אחרים לעומת צרכיך. מי שרוצה לעשות זאת - זה מאוד חיובי, אבל יש גבול. לכן אתה צריך להכין תשובות-בולשיט למיניהן כגון "ברפואה למעשה אתה מקבל ראייה רב-מערכית שחשובה הרבה יותר למחקר" או "דווקא אלה שבחרו במסלול רפואה הם החוקרים הכי טובים" (לא נכון, פשוט בזמנם של הזוכים בפרס נובל לא היה עדיין מסלול מדעי-הרפואה...)

 

[ninjastep]

מזל באמת

שלא אתה הוא הקובע מי ראוי או לא ראוי להיות רופא אין ספק שיכולת להמנע מההערה השיפוטית הזו כי לא אתה ולא אף אחד אחר יכולים לשפוט כרגע מי ראוי או לאו, בטח בשלב זה.

 

[natalysh]

תאט קצת.

הדעה של uriler לגיטימית לא פחות משלך. פתחת דיון - אתה צריך להשיב לכל הדעות המובעות בו, גם אם אינן מוצאות חן בעיניך. בדיוק באתי לענות לדיון אבל הוצאת לי את החשק.

 

[קונגונדה]

"יוקרת המקצוע"

מי שרוצה להיות רופא, בטח כבר יודע שהרבה "יוקרה" לא נראה במזומנים. ושאתה מגיע לכנס מחזור בגיל 30, ואומר "אני בהתמחות" וכל השאר כבר בעלי חברות הייטק - זו גם לא ממש יוקרה. לדעתי, את ה"עונש" על לתפוס את המקום של אדם שבאמת רצה להיות רופא, ממניעים כנים ואמיתיים של רצון לסייע לזולת, של הגשמה עצמית, רגישות איכפתיות ורצון לשינוי, כבר מקבלים החמדנים והפרסטיז'יים למיניהם...

 

[morancho1]

ככה. סתם

ממש לא הילה או יקרת מקצוע. מי שמכיר אותי יודע מה אני חושבת על המקצוע בארץ..מזמן אין יקרה, הרופא פעמים רבות הוא בורג קטן במערכת בריאות עויינת למשתמש.. אני הלכתי לרפואה כי אני חולה על גוף האדם ואוהבת לעזור, עד כמה שזה נשמע בנאלי

 

[lernery]

אני אגיד משהו אחר

בינתיים בלימודים אני מרגיש שאני ממצה את היכולות שלי, וזה סוג של הרגשה טובה

 

[mickeym]

אתגר מקצועי, עניין, רצון לעזור

ולעבוד עם אנשים. מעבר לרמת האמא הפולניה אין יוקרה ברפואה, בינינו. מי שיש לו חברים בהייטק יבין את זה מיד- כשאני טוחן לימודים כמו חמור ומרוויח בסטאז' כלום כסף החברים שלי כבר מרוויחים עשרות אלפי שקלים בחודש ובונים לעצמם חיים בוגרים בקלות. כך שהיוקרה קיימת רק בפנטזיה ולא במציאות. מבחינתי הסיבות היו: 1. אתגר- אין משהו קשה יותר וחשוב יותר מלקחת בן אדם ולתקן אותו. 2. חוסר עניין משווע במקצועות הנדסה/מחשבים. פשוט אין לי שום דרייב לקרוע את התחת בשביל שורות קוד. לא עושה לי את זה. 3. רצון לעבוד עם אנשים. בלי טיפת צניעות אני חייב לציין שיש לי טאץ' וחיבור מעולה לאנשים וזה יהיה פשוט בזבוז מבחינתי לעבוד במשרה שבה אני סגור בין 4 קירות במשרד וכותב שורות קוד. 4. עניין מקצועי. שמתי את זה רק כאן כי לא ידעתי כמה אני אתעניין לפני שהתקבלתי. מבחינתי להתקבל היה קל יחסית (לא נדרשתי לשפר כלום) ואת העניין האמיתי גיליתי רק תוך כדי לימודים. ככל שמתקרבים גם לשנים הקלניוות שהן ממש מעבר לפניה עכשיו התיאבון רק גובר.

 

[לטינית בנשמה]

למה רפואה...

אני התחלתי להתעניין ברפואה בכיתה ט' בשיעורי ביולוגיה. התחלתי לקרוא לבד יותר ויותר על הנושא וההחלטה שאני רוצה ללמוד רפואה התגבשה בסוף התיכון. הפן שמשך אותי בהתחלה היה לדעת כל מה שאפשר על איך שפועל גוף האדם. אחר כך בהדרגה הצטרף לזה הפן של אבחון וטיפול, לעזור לאנשים עם הידע שיש לי.

 

[morancho1]

למה לא להיות רופא

הנה תגובה יפה שרשם מישהו לפני שנתיים בקומונה המקורית ממנה התפתח הפורום. מילותיו לא רחוקות מהמציאות בכלל, אז לכל מי שחושב שיש בתחום "זוהר" , שישחשוב שוב... * לא לאנשים עם לב חלש...

 

[יעלד12]

למה רפואה ..

אני מנסה לענות לעצמי על השאלה הזאת הרבה הרבה זמן, לפחות כל יום בדרך לעבודה (ואני עובדת בירושלים- שעה נסיעה- ריספקט). אז האמת היא, שאני ככה מנסה לחתור אליה, היא כזאת. אני לא בטוחה שאני אוהבת ביולוגיה, והאמת היא שתמיד שנאתי כימיה ובטח שפיזיקה. אני לא בטוחה שאני אתלהב מהלימודים עצמם (לפחות השנים הפרה קליניות). אני די בטוחה שאני עושה ויתור עצום עצום בחיי, שאין לו אח ורע לעומת מה שהייתי יכולה להשיג בנתיב הכלכלה שלי. אני די חושבת שאין פה הילה או יוקרה או כסף. אולי קצת הילה או קצת יוקרה, אבל בטח לא מה שיש לי במקצועי עכשיו ובטח לא מה שהיה לרופאים פעם. אבל... אני רוצה עוד הרבה שנים, כשאני אהיה כבר זקנה, ברגעים האלו שאתה מבין באמת שהחיים הם קצרים ושהם אכן נגמרים מתיישהו, אני מאוד רוצה להרגיש שעשיתי משהו למען אנשים אחרים. המשהו הזה לא ניתן ממש להסברים. רואים אותו על הפנים של הרופא שניתח ילדים שסועי שפה בחו"ל. רואים אותו על מנתח שהציל חיים, רואים את זה אפילו אצל רופאת הילדים של הבת שלי, שמרגיעה אותי כל פעם מחדש כשהבת שלי חולה. לא יודעת, אולי אני מגזימה, אולי אני רואה ורוד, אבל אני בגיל שכבר הורוד בכל מקרה מתלכלך קצת. וגם כשיש שם עוד צבעים, ובירוקרטיה, וטופסיאדה, ומנהלים מרגיזים וחולים מעצבנים והרבה הרבה איכסה, יש לפי דעתי את היופי הגדול מכולם, ואף אחד לא ישכנע אותי אחרת.