אז למה? מה רע לנו?

[answers2]

זה מאוד קל

פנה לשניכם כמה שעות, שב איתה ביחד ולימדו את סוגיית כיסוי השיער בנשים למן המקורות בתורה ובש"ס , ועד לדברי הראשונים והאחרונים. היא לבד תגיע למסקנה שזה "כשר וישר". (למעשה ייתכן שהיא תגיע למסקנה שהיא אינה צריכה לכסות את הראש בכלל , אבל זה חוץ לעניין. מי שלומד את ההלכה בפנים, ולא על פי פשקווילים מטופשים , לא יכול שלא להגיע למסקנה ששיער שיוצא חוץ לקלתה מותר לכתחילה)

 

[ההגיון1]

הלאווי

למדתי איתה את הסוגיה אבל מה עושים במקרה שהרגש החרעדי שולט?

 

[answers2]

מהו "רגש חרדי"?

אם היא למדה את ההלכה אז היא יודעת שזו ההלכה. אם בכל זאת היא בוחרת אחרת אז זה לא קשור לדת אלא לטעם אישי. מה, אתה רוצה לאלץ את אשתך לוותר על הטעם האישי שלה?

 

[ההגיון1]

קרוב לזה

ישנם אנשים שלא מסוגלים להפנים אמיתויות שסותרות לתפיסה הכללית של הציבור שסביבם כלומר כל זמן שהיא יודעת שאסור לגלות תשיער קשה לשכנע אותה ללנהוג אחרת טענות הגיוניות והלכתיות נענות בתגובה של אתה לא רב ולמה כולם חושבים אחרת אגב במקרה של אשתי הייתי מאוד שמח ללמד אותה לוותר על הטעם האישי שלה טעם דוסי ואדוק מידי ולהיפתח לעולם מלא חוויות וטעמים אם יש לך עצה איך לעשות כך אשמח לשמוע

 

[nini132]

את גאון!

תמיד ידעתי... פטנט מבריק. ~ניני פה עקב מתקפת הצ`פלינים&ריגו/tapuzforum/images/Emo122.gif~

 

[ל י מ ו נ י נ ה]

היי, אתה לא צריך להתנצל שאתה פה

במיוחד אם אתה מחלק לי מחמאות...

 

[nini132]

לא מתנצל

מבהיר עמדה/tapuzforum/images/Emo3.gif‏ מחמאות או לא, אהבתי ת`פטנט!!!!

 

[לחוד]

במחילה מכבודך

את הפאה לא המציאו הרבנים אלא הנשים. הרבנים חידשו את האיסור לגלות את שער הראש. ולטובת גברברי הפורום. שמא תעוצי לנו כיצד לגלח את הזקן ולהשאיר אותו שלם?

 

[ל י מ ו נ י נ ה]

לא נכון, אתה רציני?

כי עד הרגע הזה הייתי בטוחה שהפאנית הראשונה בהיסטוריה היתה החתם סופר או הסטייפלר. לגבי גברים צר לי - אין לי את הניסיון הדרוש. לבנזוג הפרטי יש רק זיפים חינניים.

 

[מבולבלונת]

הפאה

הרבה יותר קלה על הראש כך. נעים לחוש את הרוח מבדרת את השער, ולא למות מכאבי ראש שמקורם רק בלחץ של הרשת דיגים שאליה תפורות שורות שורות של שערות.. זה מרגיש נפלא ומוזר כאחד. איך לא חשבתי על זה קודם? התחושה של הולכת ברחוב, דוסים מסתכלים עליך, את עם פאה, אבל רגע את לא ממש.. מה שנקרא פאק ז'ה סיסטם... מה שמתחיל להדאיג אותי זה, אם אנשים עוד זמן מה יתחילו לתהות איך זה שה'פאה' שלי, מתארכת. ועוד דבר, שערה לבנה אחת (יש לי המון צרות. ורק אחת לבנה, יצאתי בזול) אותתה לי שוב שהפאה פותרת כמה בעיות...

 

[גבעון 1]

שכחת דבר אחד

שכחת את "הרוע החרדי", הנסיון וגם ההצלחה למרר את חייו של כל מי שחושב אחרת ממך. וכמובן הדבר שכנראה לא מופיע פה משום מה "גזענות" יש כאלו בנות שאפילו שהן ממש ממש הולכות בתלם וכ"ו וכ"ו , בגלל שצבע עורן שונה....

 

[moshe010]

../images/Emo45.gifאהבתי במיוחד את 1

 

[nini132]

מה רע לנו?

חוץ מהחיים בשקר עצמי, חוץ מהרצון לחיות כמו שאתה מאמין ולא לפי חוקים מוזרים, חוץ מזה שנמאס מגזירות מוזרות. חוצמזה מפריעה גם התרבות החרדית שהיא תת-רמה מרשימה, הגזענות החולנית שלהם, האטימות לגבי השונים מהם, הרדיפה של הזר והשונה... אפשר להמשיך ככה לנצח.

 

[answers2]

המממ... שאלה אנתרופולוגית מעט

מזה שנים רבות אני עוקב אחרי הסצינה הדתל"שית/חרדלש"ית מסיבותי האישיות. עולם ה"אנוסים" פחות מעניין אותי, שכן בדר"כ מדובר באנשים שמנקודת המבט שלי הם חרדים לכל דבר ועניין . אבל הפוסט שלך מעלה בי הרהור. את חטאי אני מזכיר היום: ככלל אני מתעב עד דמעות את החברה החרדית. לא אתייחס לנקודה מס. 1 שהעילת אבל לגבי 2-3 ו 4 ישנם דברים שלא ברורים לי. למה, בזמן שאינך רואה חשיבות לדרך החיים החרדית, אתה חי "בחרדה אינסופית"? מה אכפת לך "מה יאמרו החברים בכולל או החברות בסמינר"? ואם לא אכפת לך, מנין החרדה? ואם החרדה איננה , מדוע זו סיבה לרצות לעזוב? מה זה משנה לך אם יקבלו את ילדך לחיידר הנכון? הרי ממילא אתה מאמין שאת מוחו ימלאו שם בהבלים. וכן הלאה. בדומה לכך , ענייני האישיות. תן לאישיותך אוויר לנשימה כאוות נפשך. הרי היעלמות האישיות , במידה שישנה, נובעת מאורח החיים החרדי, ואתה מבחינתך הן חשפת זה מכבר את הבלותה. מה לך ולזאת?

 

[רוצה לעזוב]

הכוונה הייתה

שזה מה שמעורר בך את הרצון מלחדול להיות חרדי. מרגע שאכן החלטת שאינך עוד חרדי קלאסי, לפחות אתה כלפי עצמך (גם אם לא כלפי חוץ), חרדה זו מתפוגגת אט אט, למרות שמדובר על משקעים שמשאירים חותם עמוק מאוד בנפש האדם, בשל העובדה שהם מוחדרי לדמו מגיל ינקות ממש. התשובה זהה, כמובן, גם ביחס לענייני האישיות.

 

[answers2]

טוב. לא כל כך הבנתי את התשובה

אבל תודה על ההשקעה.

 

[רוצה לעזוב]

אנסה להסביר

אני כתבתי שיש כמה רעות חולות (כמה? אין ספור!) בחברה החרדית, וחלקן נובעות מעצם היותה חברה חרדית. אחת מהן, כדוגמה, ציינתי את העובדה שהחיים בחברה החרדית הם בעצם חרדה אחת מתמשכת, חרדה מזה, וחדרה מזו - בקיצור, חרדה. פחד - שלא ידעו, שלא ישמעו, שלא יגידו וכו' - כפי שמפורט בדבריי לעיל. שאלת על כך: מילא מי שהוא חרדי, החרדה שלו מובנת. הוא חרדי, רוצה להיות חרדי, ולכן הוא מפחד וחרד. אבל אתה, שאינך מאמין עוד ואינך רוצה להיות חרדי, ממך יש לך לפחד? לא יקבלו בינך לחיידר - עוד יותר טוב... וכך הלאה. ועל זה אני עונה: תודה רבה... ברור שמי שאינו מאמין עוד ומי שהחליט כי הוא אינו חרדי עוד, ורק בגלל סיבות חיצוניות הוא נשאר דתי, חרד הוא במידה פחותה בהרבה (עד שהוא מייצב את חייו - או שעוזב לגמרי, או שאיני יודע מה). אבל, אני מסביר, למה בכלל יקרה מצב בו אדם שגדל בחברה מסוימת, שכל כך משקיעה שבניה ימשיכו בדרכה, רוצה לעזוב את החברה ההיא? מניין מתחיל התהליך? מה קורה פה? וכאן, בין מכלול הסיבות, נכנס גם העניין של החרדה. כאשר אדם נורמטיבי, אפילו בטרם החליט שאינו מאמין, חי בחברה שכזו, ורואה את החרדה החולנית הזו, ורואה את יתר הדברים – זה מדליק לו נורה אדומה: משהו כאן בעייתי. ואם אדם זה חושב (ולא משקר את עצמו) ופותח את העיניים וחושב באופן של "מחוץ לקופסה", במילא כל ארבעת העניינים (ויתר הדברים שהחברים העלו כאן) מתגבשים לעיסה אחת, לזעקה אחת, לדחיפה אחת: צא ולך. וכאן קבור הכלב: אין הוא יכול לצאת!

 

[answers2]

תודה. עכשיו אני מבין.

וסתם מתוך סקרנות - מה התירוץ הפרטי שלך לזה שאתה לא יוצא?

 

[רוצה לעזוב]

אוי...

כבר כתבתי על זה רבות. בעיקר כמובן משפחה ואשה, וגם קצת חברה, וכל נושאי הלווין הקושרים בזה. במילים אחרות, אם רצוני לצאת, עלי לקיים מאמרם ז"ל (לא של חז"ל החרדים...): עולם הישן עד היסוד נחריבה. ומי שאין לו סיבות חזקות מספיק בכדי להחריב את כל עולמו הישן, פשוט אינו מסוגל לעשות זאת. בסוף מדובר בבני אדם, ובלי העולם עליו גדלת, אתה עלול להישאר נכה נפשית, עם נכות של מאה אחוזים... מקווה שזו תשובה מספיק ברורה גם אם לא מפורטת

 

[answers2]

מי שאין לו סיבות חזקות מספיק ?

הרי כל השרשור הזה עוסק בסיבות החזקות מספיק. אשתך? דחילק! היא חרדית!וזה אומר שהיא לא יודעת כלום על כלום ושאפשר לשכנע אותה בכל דבר! כמה קשה יהיה לשכנע אותה שהכל חרטא? לא קונה את זה. אתה זה שלא רוצה לעזוב.