הדוגמה המעניינת כאן היא Bittersweet Symphony
בגלל שכמו השיר של האריסון, השיר הזה הפך למזוהה ביותר עם ה Verve בפרט ועם בריט-פופ בכלל. הפלגיאט התחיל בתור סימפול "תמים" שאשקרופט לקח, ברשיון, מאנדרו אולדהם. הבעיה הייתה שאשקרופט דגם יותר מדי...
התביעה של הסטונז (יותר נכון של אלן קליין, בעל הזכויות על
The Last Time) לא אחרה לבוא. אשקרופט נאלץ לשנות את הקרדיט אפילו על המילים(!) ל: ג'אגר/ריצ'ארדס/אשקרופט. הזכויות על Bittersweet Symphony עברו במלואן לרולינג סטונז. כלומר, 100% מהתמלוגים: בכל פעם ש Bittersweet Symphony משודר, כל כספי התמלוגים הולכים לסטונז. או לקליין...
על כך אמר ריצ'רדס בראיון: אם הוורב יכתבו אי פעם שיר יותר טוב מ
The Last Time, הם יכולים מצדי לשמור לעצמם את הכסף על Bittersweet Symphony.