היהדות מעולם לא משכה אותי...
גדלתי, ואני עדיין גדלה בבית בו היהדות לא משחקת שום תפקיד. מעולם לא אהבתי את דרכיה של היהדות, הן לא נראו לי מתאימות לעולם בו אנו חיים, הן לא מספקות את הצרכים הרוחניים שלי ואת דרכי המוסר והערכים. הן לא מתאימות לי, הן לא נכונות לי. לא אהבתי את ההגדרה היהודית לאלוהות כלל וכלל, אבל זו הייתה הדרך היחידה שהכרתי, ולכן התרחקתי מהנושא ולא ניסיתי לעסוק בו. ועם זאת מעולם לא יכולתי להכחיש את הכוח האלוהי שידעתי ששוכן בכל פרח שראיתי כשישבתי ביער מעל ביתי, בקריסטלים שאספתי והרגשתי את האנרגיה שבהם, בעצים ובבעלי החיים אליהם דיברתי וידעתי שהם מקשיבים... תמיד היה בי משהו רוחני. תמיד ידעתי שקיים כוח אלוהי, גם אם לא ידעתי כיצד להגדירו וכיצד להתייחס אליו. על כישוף ידעתי רק מתוך סדרות הטלוויזיה וספרי הפנטזיה שקראתי כל כך הרבה... אבל תמיד האמנתי בקסם. כשקניתי ספר על הילינג, תהיתי כל הזמן כשהכותבת הזכירה את וויקה ואת האלה. זה משך אותי בצורה מדהימה ומיד התחלתי לחפש באינטרנט על וויקה. למזלי חיפשתי במקומות הנכונים, וככל שקראתי עוד הוקסמתי יותר, נשאבתי פנימה ומיד ידעתי שזו הדרך הנכונה בשבילי. כל הדברים שתמיד האמנתי בהם קיבלו עכשיו הגדרה ודרך ברורה. הדברים המעומעמים שהיו לי בראש לפני כן לבשו עכשיו צורה ונכנסו עמוק לתוכי בצורה כל כך חזקה... ואמנם זה היה שם לפני כן, אבל צורת המחשבה וההשקפה שלי על העולם, על אנשים, השתנתה כל כך דרך זה. הייתי כל כך מאושרת, וכל כך השתניתי כבנאדם. נתתי לאני האמיתית לפרוץ החוצה. בלעתי בשקיקה כל מה שיכולתי על וויקה, וככל שקראתי יותר ידעתי כמה שהיא נכונה בשבילי... קיבלתי כל כך הרבה תשובות... אגב, זה קרה רק בגיל 14. עכשיו אני בת 15. מעניין נורא מה הגיל משחק פה.
