אם היית מכיר את התיאוריה השלמה, לא הייתה יכול
שלא לאהוב אותה (ואני ממש לא יכול להתרברב על בקיאות מלאה במודל הסטנדרטי, אבל בכל זאת אני לומד קורס בזה). ולמה זאת? מפני שההנחה היסודית של האלקטרודינמיקה הקוונטית היא מאוד פשוטה - הלגרנג'יאן צריך להיות אינווריאנטי לסיבוב הספינורים במרחב מינקובסקי, וגם להוספת פאזה לוקאלית להם (כלומר סימטריה תחת (U(1). הדרישות האלו הגיוניות לחלוטין - הרי תוצאות ניסוי לא תלויות באיזו מערכת אינרציאלית בוצעו, והפאזה של פונקצית גל גם ככה לא פיזיקלית אז לא יכולה להיות תלות בה. רק מההנחות האלו (לא שזה ממש פשוט) אפשר לקבל את כל התורה האלקטרומגנטית האדירה, הקוונטית והקלאסית. עם הוספת דרישות לסימטריות אחרות אפשר לקבל גם את הכוח החזק + חלש (בשביל זה גם צריך לשבור קצת את הסימטריה, אבל זה גם יוצא די יפה). בכל מקרה, החלקיקים הוירטואליים נכנסים לסיפור באמצעות יצור מתמטי שנקרא פרופגטור. אני לא ממש יודע למה מפרשים אותו כחלקיק וירטואלי, בטח יש להם סיבה.