אז מה חדש?

[SuperGirl 25]

פורום דגים?? הוא היה דג טורף

בשרשור מטורף? פורום דגים-בישולי דגים כאילו? סתם, סתם, אל תאכל אותי...

 

[אבי חברוני]

אני חושש לענות

שלא יתפתח כאן גם כן שרשור כמו שהיה שם. מי שלא ראה את השרשור ההוא, לא ראה מהומה אמיתית מימיו.

 

[SuperGirl 25]

אתה רציני? ואני היתי בטוחה שפורום

דגים ניחן בשתיקתו המופלאה... על מה כבר יש לריב בפורום דגים?? או שמא הוא נתן יעוץ אישי למשתתף מסויים או פיענח את כתב ידו??

 

[אבי חברוני]

אם את ממש מתעקשת

אז הוא ביקש יעוץ בסוגיה הרת (תרתי משמע) גורל: הוא טען שתפס את בנו הקטן מבצע פעולה מסויימת לתוך מימי האקווריום ושאל אם הדגה יכולה להתעבר מזה. היו שם כמה שענו לו ברצינות.

 

[SuperGirl 25]

סוגיה מדעית ומעניינת ../images/Emo19.gif

אני מקווה שלדגה שלום (וביטחון).

 

[shooGS1]

../images/Emo6.gif

ומה בכלל עשית בפורום דגים??? זה מה שאני רוצה לדעת!!!!

 

[אבי חברוני]

שלחו לי במייל

קישור לשרשור ההוא. הוא היה כל כך מטורף שהרגישו צורך לידע אותי לגביו.

 

[m a n d e]

גמני גמני גמני

המשברים האלו (ככה נראה לי) הם חלק מהחיים המקצועיים שלנו. אין לי כרגע זמן להרחיב, אבל יותר מאוחר אני אשתדל.

 

[tapuzit123]

מצטרפת..

החלטתי סופית לעזוב את המקצוע... לא רוצה לדון את עצמי לחיי עוני

 

[yoyo191]

מצטרפת

מכל מיני סיבות אני מחפשת עבודה חדשה עכשיו ואני מרגישה שאין לי כוח להתחיל בעבודה חדשה. אותה משכורת נמוכה אם פחות מדי תמיכה. אני אוהבת את המקצוע, אבל אני פשוט מרגישה עיפה ולא יודעת לאן להמשיך ואם בכלל בתחום הזה.

 

[shooGS1]

../images/Emo45.gif

 

[אבי חברוני]

רק רגע אחד ../images/Emo186.gif

פעם אמרה לי ידידה שלי שלמדה פסיכולוגיה קלינית שנאמר להם על ידי אחת המרצות שפסיכולוג קליני הוא "אורח חיים". משהו בסגנון "אני קם בבוקר ויודע שאני פסיכולוג קליני". זה נשמע לי קיצוני ולא אמיתי. גם עו"ס לא חייב להיות כל כולו עו"ס, ולא נגרע ממנו דבר אם לא כל הזמן הוא עסוק ומושקע באנשים אחרים. אני ממש לא מבין למה לא לעבוד כעו"ס בחצי משרה (ככל שהיא חצי משרה) ובמקביל במשהו שיכול להיות אחר לגמרי. ואל תגידו לי שאין זמן, אין משהו אחר, אין משהו מעניין נוסף, וכו', כי אני מדבר קודם כל על שינוי בתפיסה, כי נראה לי ששם יש לנו בעיה.

 

[דובת הקוטב]

אחד השירשורים המדכאים

שיצא לי לקרוא בחיי

קשה לי להגיד משהו כדי לעודד אותך או את האחרים שהצטרפו אלייך, כי אני עדיין רק סטודנטית. מבחוץ זה נראה כאילו יש כל כך הרבה תחומים, כל כך הרבה אפשרויות ודרכים שונות להגשים את עצמך. כרגע, ואני מקווה שדעתי לא תשתנה גם אחרי שאכנס למקצוע בפועל, אני חושבת שבחיים לא אוכל להגיד שזהו - נמאס לי ואני עוברת למקצוע אחר. אולי תעברי לתחום אחר בתוך העבודה הסוציאלית? אולי מספיק לעבור אפילו באותו תחום, למקום עבודה אחר. מניסיוני, ההשפעה של האווירה במקום העבודה, הקשר והכימיה עם הבוסים והעובדים האחרים משפיעים המון על ההרגשה והמוטיבציה לעבודה. בואי יום אחד לאוניברסיטה, יש אצלנו שפע של מודעות דרושים לעו"סים... נסי, חפשי, לכי לראיונות, אולי תמצאי מחדש את זהותך המקצועית? חוצמזה הייתי רוצה לדעת איפה את עובדת ולמה רע לך שם, כי את כל אלה לא פירטת.

 

[shooGS1]

אני מצטערת לדכא אותך../images/Emo24.gif

אני עובדת עם ילדים בסיכון, ויחסית למקומות אחרים לא נורא. ב4 שנים הראשונות הייתי באופוריה, ואני יכולה להבין כשאת אומרת שבחיים לא תוכלי להגיד את מה שאני אומרת כרגע. אין ספק גם שמדובר באחד המקצועות המגוונים ביותר שיש - עם אפשרויות רבות בתחומים שונים. זה מעבר לזה. מדובר בתחושה כללית שכבר דיברתי עליה בעבר. היום הברזתי מישיבה שמוטב שלא הגעתי אליה. אחת הבנות שעובדות איתנו הגיעה מתחום ההיטק, וסיפרה על "תגמול עובדים מהו", מבלי להאריך הרבה במילים, תגובת המערכת הייתה "על כל אחת שמהססת מחכות 300 מחוץ לדלת" במצב כזה - מערכות מאפשרות לעצמן לדרוש ללא גבול, לצפות מעובדים מעל ומעבר, ולשלם מחיר עבור העבודה הקשה שנעשית מהלב סכומים מעליבים. אני מניחה שלו הייתי עשירה, לא הייתי מיחסת לזה חשיבות. מטופלים שלי מרויחים יותר ממני, והם זכאים לסיוע. ומה איתי? מקצוע העבודה הסוציאלית הופך להיות מקצוע לעשירים עם זמן פנוי - זה מה שקורה. אני לא יכולה לעבוד, כשמסתכלים עלי כעל אחת ש-300 אחרות יכולות להחליף אותה, ובתנאים פחות טובים. רע לי כשמצופה ממני לחוש אסירת תודה, על זה שנתנו לי לעבוד בחסדם כי רב. חרא לי כשאני לא מצליחה לחיות ממשכורת שהיא פחות מחצי השכר הממוצע במשק, לא מסוגלת לחסוך, לא מעיזה לחלום להחליף את העגלה הישנה שאני קוראת לה רכב. זה מה שמציק לי.

 

[SuperGirl 25]

אכן...

כשמחכים מחוץ לדלת מס' עו"סים, הבעיה לא נפתרת כלל וכלל, אלא רק מועברת בירושה לעו"ס הבא. וגם כשהעו"ס עושה הסבה לעבודה אחרת, הוא לא פותר את הבעיה הכללית, אלא רק את זו שלו... אני מבינה אותך ויחד עם זאת מקווה לא להגיע למקום הזה שבו את נמצאת

 

[yoyo191]

ועוד מבקשים שאגיד תודה.....

עוד אומרים לי שהמשכורת שלי טובה ואני אפילו אוכל ללכת פעם בחודש למסעדה... זה פשוט מגוחך להשקיע כל כך הרבה שעות ולא להיות מסוגלת להתפרנס. אני לא רוצה בעל שיפרנס אותי. אני רוצה להתפרנס לבד. לקום בבוקר עם רצון ללכת לעבודה....

 

[shooGS1]

../images/Emo45.gif

העובדות סוציאליות הכי מוצלחות שאני מכירה, הכי סבלניות שאני מכירה, הכי סופגות, הכי מסורות, הכי לא דופקות חשבון לשעון הן אלו שנשואות טוב, או נולדו טוב פיננסית. והן מציבות לי סטנדרט שאני לא מסוגלת לעמוד בו עוד לאורך זמן רב. הגעתי לקצה.

 

[ג שם]

הייתי שם

במצב של תסכול מתמשך, ויכולה להבין בדיוק על מה את מדברת. הייתי שם, זזתי קצת ימינה, קצת שמאלה, ניסיתי כל מיני כיוונים והגעתי לאיזון שלי בין מה שאני רוצה לעשות לבין התגמול אותו אני מבקשת לקבל. אני יכולה רק לאחל לך שמהקצה תצאי למשהו שיתן לך יותר מכל בחינה שתבחרי.

 

[אבי חברוני]

למה את מתכוונת?

איך הצלחת לסדר לך את המקום שיהיה נוח לך?

 

[ג שם]

החלפתי בערך .. 8 מקומות

ואולי קצת יותר, מי סופר. כשעבדתי כעו"ס במגזר הציבורי עבדתי תמיד בעוד חלקי משרה בתחומים אחרים כדי להתפרנס (וגם כדי להשאר שפויה). "תחומים אחרים" זאת הגדרה רחבה שכללה עיסוקים משונים כמו נקיון בתים, גינון, מכירת תכשיטים... מאז גדלתי, למדתי עוד, אני מניחה שהתמזל מזלי ונוצר מצב בו יש לי "מה למכור", למדתי לדרוש לעצמי מה שאני חושבת שמגיע לי. כל זה נכון לגבי היום. מה יהיה מחר? חלק מהסיכונים במשחק הנוכחי שלי הוא שאין לי מושג מה יהיה מחר. מרגע שהעמדתי את עצמי במצב בו אני מוכנה לעבוד בנקיון ולא להתפשר בעבודה הסוציאלית על דברים עקרוניים לי, גיליתי שגם בעבודה הסוציאלית אני צריכה הרבה פחות להתפשר. האם ניתן להסיק מזה מסקנות לגבי אנשים אחרים? אני חושבת שלא. באמת צירוף נסיבות ומזל. לכן אני רק יכולה לאחל שמהמקום הזה של ה"קצה" יצא טוב. יותר גרוע מהקצה לא יכול להיות.