אז מה קרה לי השנה??
בוקר אור. זהו, בקרוב אני מסיימת את שנת השירות הראשונה שלי. ואני רק תוהה לעצמי מה בדיוק השנה הזו תרמה לי, או יותר נכון - מה בדיוק אני תרמתי השנה. אממ.. כלום. זו הייתה שנת בזבוז טוטאלי. התחלתי בבית אל. אני אוהבת מאד בעלי חיים, וחיפשתי מקום עם חווה טיפולית (נו, חווה שמטפלת בבע"ח בעזרת ילדים...סתם.. חווה שמטפלת בילדים עם בעיות של קשב וריכוז בעזרת בעלי חיים). התקבלתי לבית אל. היו לי המון חששות לגבי בית-אל, שכידוע זה ישוב מאד דתי... אני חושבת שהדבר היחידי הנורמלי שם מבחינתי בהתחלה היה זה שהחבר הראשון שלי מ"פ שם. זהו, בערך. הפחיד אותי שכולן שם יהיו מתנחלות ו"מפונקת" כמוני לא תתאים לשם. ובכל-אופן התחלתי שם. מכיוון שהחווה לא תפסה לי את כל השעות שהייתי צריכה, עבדתי גם במועדונית רווחה של ילדים שיש להם בעיות בבית. ככה עבדתי מ8:00 עד 20:00. נשמע טוב? היה לי גרוע. פשוט סיוט יומיומי. החל מהחווה שכל מה שעשיתי בה היה פשוט להיות לבד ולנקות אותה. ואם באו ילדים (אני עבדתי בבוקר, והילדים עדיין היו בבי"ס) הם ניקו איתי. לא היה שום הסברים על בע"ח כמו שרציתי. עבדתי בחום והייתי שם לבד לחלוטין. אפשר לומר שהדבר היחידי שקיבלתי מהחווה היה סקביאס. מהארנבות
אני לא אאריך, אני רק אומר שכלום לא היה טוב משם, חוץ מהחברה שלי לחדר. שהייתה לי שפה משותפת איתה כי היא הייתה אמריקאית. אז ככה שדיברנו לנו כל הזמן. היא הייתה פתוחה, כל השאר היו פשוט... מתנחלות. ממש לא אני. אני זוכרת את הפעם שרצו לפנות את גבעת אסף, והקימו אותנו שנודיע לכל היישוב. ואני פשוט עמדתי ולא ידעתי מה לעשות. זה היה יום חורף קשה, הייתה לנו הפסקת חשמל. ואני פשוט לא רציתי ללכת להפגין שם. לא בעקרונות שלי. להתחיל להיאבק בחיילים וכו'... (והינה סצינה מצחיקה - תארו לכם שדודי <החבר הראשון שלי> היה בין אלו שמפנים ואני הייתי בין אלו שלא רוצים שיפנו אותם..). אז לא הלכתי. לא שלא אכפת לי, אני פשוט לא מתנחלת. אז עזבתי שם. בכלל לא רציתי להמשיך שירות לאומי, אבל ההורים שלי התעקשו. המקום היחידי שהיה פנוי במחצית השנה היה משרד ממשלתי. אז אני שם. ולא טוב לי, כי אני חושבת שאני יכולה לתרום הרבה יותר מאשר לתייק דואר... אני ממש אומללה כאן. מבזבזת שנה מהחיים שלי בלא לעשות כלום. אפילו התגנבו לי מחשבות "כפירה"...מה היה אם הייתי בצבא
אז מה יותר טוב, לדעתי? צבא או שירות לאומי? אני לא יודעת. אולי לי לא הלך, אבל לאחרות כן. אני כמובן לא הייתי הולכת לצבא בחיים. אבל מבחינה עקרונית - מה יותר תורם? מה יותר חשוב? את מה צריך יותר?... ואני רק זוכרת את ההערה המעליבה שאמרו לי בתחיל השירות שלי, כשבדקנו מקומות - בדקנו גם בתי ספר תיכוניים. ושם רק אמרו לי שלא יקבלו אותי כי אני..יפה מדי. עד היום זה כמו סכין בלב שלי. הם לא אמרו את זה בתור מחמאה... מה הם חשבו בדיוק? שאני אתחיל עם כולם שם? טוב, לא ידעתי שלשירות לאומי יש מבחני יופי ורק מי שמכוערת מתקבלת. באמת תודה רבה למדינה הזו, שבאתי במטרה לתרום לה כמה שיכולתי, ובמקום זה רק קיבלתי יחס מחפיר. מכולם. כולל הרכזת שלי בבית אל שלא טרחה להסתיר את זה שהיא חושבת שכל השאר הן יותר צדיקות ממני (כי הן מתלבשות בשקים ואני לא) והייתה אפילו פעם אחת שהיא זימנה אותי לשיחה ואמרה לי "את שונה מכולן. תראי איך כולן מתלבשות ואיך את" אז מה זה אומר עלי? אוקייף אז אני לובשת לפעמים חצאיות קצרות, ונכון, הבגדים שלי לא בדיוק עשויים מיוטה ואולי הם קצת צמודים. תודה. תיכף תגידו לי שאני לא צנועה כי יש לי אף סולד. די עם השטויות האלו. בכל אופן, שירות לאומי אני לא ממשיכה. אני סיימתי לתרום לאנשים שרק מזלזלים בי.
אז מה טוב יותר לדעתם? ש"ל או צבא?
בוקר אור. זהו, בקרוב אני מסיימת את שנת השירות הראשונה שלי. ואני רק תוהה לעצמי מה בדיוק השנה הזו תרמה לי, או יותר נכון - מה בדיוק אני תרמתי השנה. אממ.. כלום. זו הייתה שנת בזבוז טוטאלי. התחלתי בבית אל. אני אוהבת מאד בעלי חיים, וחיפשתי מקום עם חווה טיפולית (נו, חווה שמטפלת בבע"ח בעזרת ילדים...סתם.. חווה שמטפלת בילדים עם בעיות של קשב וריכוז בעזרת בעלי חיים). התקבלתי לבית אל. היו לי המון חששות לגבי בית-אל, שכידוע זה ישוב מאד דתי... אני חושבת שהדבר היחידי הנורמלי שם מבחינתי בהתחלה היה זה שהחבר הראשון שלי מ"פ שם. זהו, בערך. הפחיד אותי שכולן שם יהיו מתנחלות ו"מפונקת" כמוני לא תתאים לשם. ובכל-אופן התחלתי שם. מכיוון שהחווה לא תפסה לי את כל השעות שהייתי צריכה, עבדתי גם במועדונית רווחה של ילדים שיש להם בעיות בבית. ככה עבדתי מ8:00 עד 20:00. נשמע טוב? היה לי גרוע. פשוט סיוט יומיומי. החל מהחווה שכל מה שעשיתי בה היה פשוט להיות לבד ולנקות אותה. ואם באו ילדים (אני עבדתי בבוקר, והילדים עדיין היו בבי"ס) הם ניקו איתי. לא היה שום הסברים על בע"ח כמו שרציתי. עבדתי בחום והייתי שם לבד לחלוטין. אפשר לומר שהדבר היחידי שקיבלתי מהחווה היה סקביאס. מהארנבות
