אז... מי אמורה ללדת בבית? מי לא?

[רוני של השלוש]

פעם פעם היה פורטל (היום הוא ז"ל)

בשם IOL או בכינויו החיננתי ע"י משתתפות הפורום - יואל. בפורום הריון ולידה של יואל נפגשנו לראשונה סטיווי ואני, וגם צימעס ועוד משתתפות רבות וטובות, בהריוננו הראשון. אחרי שיואל ז"ל נפטר, נדדנו בין הפורטלים השונים - וואלה, Yנט, ובסוף תפוז. אחחחח, ימים טובים היו...

חביתוש (דר' ג'יי באומן, רופא מקסים ניו יורקי) ליווה את ההריונות והלידות של יובל ומאיה. בהריון ולידה הוא על הכיפאק כמו שכתבתי, אם כי בשני תחומים הוא ביעס אותי: קודם כל הוא כמובן, כמו כמעט כל רופא שאני מכירה, בעד אפידורל ולא מבין בשביל מה לא. דבר שני, הוא מאוד תומך הנקה בהתחלה אבל מרגע שהעולל עבר את גיל שנה הוא בדיעה ש"את מיניקה בשביל עצמך ויותר עדיף שתגמלי". בגללו הפסקתי להניק את יובל בגיל שנה וחצי בגלל ההריון החדש (אשמתי ורק אשמתי, איך לא ידעתי כבר אז לא לשמוע לרופא בנושאים כאלו???). ובכל זאת, יש לי ממנו בעיקר זכרונות נעימים וטובים (והוא גם בנאדם בנאדם, נעים וחם ומחבק ונקשר ממש למטופלות שלו). הנה הוא ויובל

(נא להתעלם מהפולקע השמנה שלי).

 

[debby12]

יוו - תמונה חזקה.

זו בכלל לא הפולקע השמנה שלך - לדעתי זו ברך. תגידי - חביתוש יודע שעלית ליגה ועברת למיילדות?

או שחסכת ממנו את הטראומה שבלדעת את זה (ללדת בלי אפידורל ועוד בבית - אללי....

). אני לכשעצמי "התלבטתי" בקול רם עת ניצלתי ממרפאת הרופאים לכיוון מיילדות הבית כי עברתי השבח-לאל את השבוע ה-36 [ההתלבטתי הוא במרכאות כמובן כי לא היתה אצלי בראש שום התלבטות]. זעקות הגוועלד של הרופאה איימו לסדוק את החלונות

 

[רוני של השלוש]

טוב, אז הברך השמנה... ניחא. ../images/Emo3.gif

מזל שהמראה (שביקשתי בשביל לראות אותה יוצאת) לא היתה בזוית אחרת כי אז היו רואים לי את כל הXXX... חביתוש לא יודע לפי דעתי שבכלל ילדתי בת שלישית. לא המשכתי אצלו אחרי שמאיה נולדה, כי זה כבר היה מוגזם לנסוי לנואבה יורק כל פעם... בכ"ז שעה וחצי-שעתיים לא הולך ברגל. עברתי לרופאים מקומיים (3 רופאים שונים ראיתי, בכל פעם מישהו אחר כי אפחד לא מצא חן בעיניי יותר מידי) ואז למיילדות שלי. בניגוד אלייך, עשיתי אצלן את כולכולכולכול (תנסי להגיד את זה במבטא ובפרצוף של ערפאת

) לווי ההריון הזה, כך שלא היו זעקות שבר של רופאים - פשוט לא ראיתי רופאים (טוב, ראיתי פעם אחת את הרופא המגבה שלהן, אבל זה לא נחשב כי הוא "משלנו"). התמונה חזקה ועצובה קצת בעיניי (טוב, כתבתי לך גם במסר, שניה אח"כ היא היתה עליי אבל זה שניה אחת שנחסכה ממנה וממני) וזה משהו שלא ייחסתי לה אף פעם - עד עכשיו. אני אוהבת את התמונה הראשונה שלי עם תמר - היא עליי, המיילדות לצדי, וחבל הטבור מחובר ומשתלשל לו...

 

[סטיוויה]

וואו איזה פלאש!

היתה גם תמונה של יובל עם כובע קטן כזה בחדר הלידה... יאללה,אנחנו מכירות כבר המון זמן

 

[אם פי 3]

אני הייתי בפורום המתקדם - להורים

לא יאמן, אבל עוד מהתקופה שלא היו שם ניקים וסיסמאות כתובים (ויש עוד כותבות, שאני מכירה עוד מאז, כמו למשל עדי יותם...).

 

[Manty]

סחטיין על הלאק ../images/Emo6.gif

בהתחלה חשבתי שאת שוכבת על הצד ושבאמת רואים בתמונה את הפולקע (עצומה, I SHOULD ADD עם מותניים של ברבי.. בדיוק כפי שמותני נראות אחרי הלידה (ובכל רגע נתון)), אבל בהתבוננות מעמיקה גיליתי שזו באמת רק הברך.. מאכזב.

 

[רוני של השלוש]

איפה ראית לאק? ../images/Emo12.gif

 

[mise]

בבוהן רגל שמאל, לא?

 

[רוני של השלוש]

מפיתום... אני ולאק לא הולך ביחד ../images/Emo3.gif

 

[Manty]

../images/Emo178.gif נרגעתי

 

[mise]

יו..אני בהלם..

ככה יולדים בבי"ח? עם רגליים למעלה על סד? ככה עושים גם היום?

 

[רוני של השלוש]

תראי, זה לא שהרגליים קשורות...

הן נתמכות על הסטנד הזה. בכל זאת כשהיולדת עם אפידורל היא לא ממש יכולה להפעיל את השרירים בפלג הגוף התחתון שלה... ובמיוחד אם שלב הלחיצות אורך יותר מכמה דקות (עם יובל דחפתי שעה וחצי). כך ילדתי את יובל לפני 5 שנים. עם מאיה אני חושבת שלא היה סטנד כזה לרגליים, רק החזיקו לי אותן משני הצדדים, אבל בחיי שאני לא יכולה לחתום על זה

(ואיתה לחצתי 3 פעמים והיא היתה בחוץ - זה היה לפני 3 שנים... היום? לוידעת אם עדיין משתמשים בסטנד הזה לרגליים). בקיצור - אשרייך שאת לא יודעת ולא צריכה לדעת איך יולדים בבית חולים

חבל שאני לא הייתי מספיק חכמה בפעמים הקודמות.

 

[אם פי 3]

ואם שוכבים על הגב,

לא פלא ששלב הלחיצות ארוך... (טוב, גם כשלא שוכבים על הגב הוא לפעמים ארוך, ובכל זאת, שכיבה על הגב מאריכה אותו, ובכלל (לטובת הסמויות, שמסתבר שיש כאן הרבה) זוהי התנוחה הגרועה ביותר ללידה, יחד עם חצי ישיבה.) איזה כיף שבפעמים הבאות כבר ידעת אחרת

 

[Merav B R]

הרבה עוברות מהפך...

אני בכלל לא הקדשתי דקת מחשבה לפני הלידה הראשונה להנקה, ואיכשהו - בלי שום כוונה ועם מתן בקבוקים ביום הראשון לחיי הבכורה - הנקתי אותה שנה ו-8 ח', ואת הקטנה כמעט שנתיים (נגמלתי לפני חודש בערך)...

 

[debby12]

למי שהיא low risk ורוצה לידה

לא-התערבותית. לא הייתי לוחצת על אף אחת. אף אחת לא ילדה בבית ב"עקבותי". אבל אני אישית הגעתי לנושא בזכות חברה שילדה בלידת בית את בנה הראשון והיתה חודשיים לפני מבחינת זמן ההריון. אני זוכרת איך היא סיפרה לי שהיא מתכננת לידת בית ופתאום, אחרי חודשים של חרדות מחווית בית חולים (כידוע, אינני חובבת בית חולים) נפל לי האסימון שזה מה שאני רוצה. השאלות הראשונות שלי היו מטומטמות לחלוטין - כי פשוט לא היה לי מושג מהחיים שלי אז (שאלתי אם זה חוקי, אם התינוק יקבל תעודת זהות, ואם המיילדת לפחות פוקעת את המים - כי איך שהוא היה לי בראש שאי אפשר ללדת אם לא פוקעים לך את המים - תאמינו לי, לא יודעת מאיפה). אבל מיד היה ברור לי שזה מה שאני רוצה. אני רוצה להרחיב את השאלה לפסים מעשיים. האם בעצם יצא לכם להמליץ באופן *מעשי* למישהי ללדת בבית? כלומר באופן שבו זה היה נגיד קונקרטי? אני סיפרתי ומספרת כמעט לכל מי שאפשר שכך ילדתי ושזה הכי טוב. אבל עד עכשיו עוד לא קרה שמישהי בכלל התעניינה בזה ככיוון מעשי. התגובות נעות בין: "אני? רק תרופות ואפידורל ועדיף קיסרי" לבין "כל הכבוד לך על האומץ. אני בחיים לא הייתי מעזה" (וגם, לתגובה הפחות חביבה עלי: "בעלי לא מרשה לי"

). אבל עוד לא קרה מעבר לכך. רגע - קבלו תיקון. יש מישהי אחת שמתכננת הריון וחושבת בכיוון. אעדכן אתכן איך זה מתפתח

צימעס - את חשבת ללדת בבית?

 

[rjf]

דבי - אני חייבת להגיב לך על ה"בעלי

לא מרשה לי" הזה שכלכך מרגיז אותך - הניסוח באמת מעצבן אבל אם זה מאוד היה מפחיד מדאיג או לא מוצא חן בעיני בן זוגך מסיבה זאת או אחרת ולא היית מצליחה לשכנע אותו שככה הכי טוב או ששווה לנסות - היית מתעלמת מהרצון שלו לגבי אהובתו וילדו לגמרי? אצלינו - אנחנו מקבלים החלטות ביחד, וכשזה נוגע להריון וללידה כמובן שלמה שאני רוצה יש יותר משקל - כי אחרי הכל זה הגוף שלי - אבל אני בחיים לא אתעלם ממה שהוא רוצה ואם מאוד לא נוח לו עם משהו אז אני אתחשב ואפעל אחרת. הייתי מצפה ממנו לאותו התנהגות כלפי.

 

[צימעס]

אני לפעמים אומרת "בעלי לא מרשה לי"

(בד"כ בחצי צחוק) זה תמיד תמיד רק איפה שאני נתתי לו להחליט בשבילי את ההחלטה שלא בא לי להחליט. אני שוב אומרת מה שאמרתי לך למעלה - זה ממש בסדר להחליט ללדת בבי"ח. אל תאשימי אותו. אשה שבטוחה לגמרי, ככה ממעמקי מהבטן, שהיא צריכה ללדת בבית (ושבבית יותר בטוח עבורה), שום בעל מודאג לא יצליח להסיט אותה מהמימוש.

 

[rjf]

תקראי שוב את ההודעה שלי ותראי

שבשום מקום בו לא כתוב שהבן זוג שלי מתנגד לזה שאני אלד בבית או שזו הסיבה שאני לא יולדת בבית. ההערה שלי לדבי הייתה כללית והתכוונתי לזה שגם בני הזוג שלנו הם צד בסיפור היות וזה גם ילד שלו וצריך לקחת גם את רצונותיו בחשבון. וחוץ מזה אני חייבת לציין שלידת בית זה יופי למי שרוצה ומאוד חבל שנוצר פה תחושה של לוחמנות בעד או נגד. בשירשור שאני פתחתי השתמשת במילה "תירוץ" מה - מי שלא יולדת בבית צריכה תירוץ? מי שיולדת בבית צריכה תירוץ? כל בחירה לגיטימית כל עוד אנחנו עושות את זה בלב שלם או לאחר שיקולים מעמיקים ואין נכון או לא נכון. וגם אין מקום לשיפוטיות. כל אחת עם מה שמתאים לה. לא?

 

[סטיוויה]

מי שלא יולדת בבית *לא* צריכה סיבה

אבל לומר שזה בגלל הקומה,או המרחק מבי'ח או בגלל שאין אמבטיה גדולה,או הבית קטן-כל אילו הם תירוצים.למה הכוונה בתירוץ? סיבה שניתן להתגבר עליה אם רוצים. הסיבה היחידה לא ללדת בבית היא סיבה פתולוגית מובהקת או אי רצון של היולדת. כל בחירה שנעשית ממודעות וכנות פנימית,לגיטימית.

 

[רוני של השלוש]

יש הבדל בין "בעלי לא מרשה לי" לבין

"אני ובעלי דנו בנושא והחלטנו ביחד". את לא חושבת? ושלא כמו צימעס, יש נשים שאומרות את זה ברצינות תהומית ולא כבדיחה. אני חושבת שמה שצורם זה הבעלות הזו של הבעל שמחליט עבור אשתו ומכתיב לה מה לעשות, בניגוד למה שאת מתארת של החלטה משותפת של שניכם. אני כבר שמעתי "בעלי לא מרשה לי" על הרבה נושאים, לא רק לידה בכלל או לידת בית בפרט... זה היה נשמע לך הגיוני אם אשה היתה אומרת "בעלי לא מרשה לי לקנות לעצמי שמלה" או "בעלי לא מרשה לי לצאת בערב עם חברות"? לגבי התירוצים - לצערי, לא כל הנשים חזקות ומאמינות בדרכן (לא משנה מה היא). יש נשים שעשו בחירה שלאחר מכן התחרטו עליה, ולפעמים יש לחצים חברתיים או משפחתיים שגורמים לאשה לחפש סיבות שונות ומשונות מדוע איננה מעוניינת לעשות X או Y. נכון שכל אחת מה שמתאים לה - זה בהחלט ה-BOTTOM LINE, אבל זה בכלל לא קשור למה שנכתב בנוגע לתירוצים האלו... כי לפעמים אנשים מרגישים שמצפים מהם משהו, ושאם הם פשוט יגידו "לא התאים לי, לא רציתי" אז יסתכלו עליהם בעין עקומה. לי ולך ולהרבה מהמשתתפות בפורום הזה קל להיות אסרטיביות ולומר מה שאנחנו רוצות בלי לנסות לתרץ, אבל בעולם האמיתי זה לא תמ יד ככה...