לאכול בעלי חיים; להשתמש בפיפל מיטר
לאכול בע"ח
את עושה אבחנה בין ניצול מיותר וניצול נחוץ, ושמה בראשון ניצול למטרות בידור או נוי, ובאחרון ניצול למטרות בשר ולבוש ("שימוש בבעלי חיים לצרכי יומיום", כדברייך). אכילת בשר חיות ומוצרים המופקים מגופן אינה חשובה או בעלת ערך, וכמו ניצול למטרות בידור, היא מיותרת. איננו חייבים לצרוך מוצרים מהחי בשביל בריאותנו, ובעולם השפע שלנו יש שלל תחליפים טובים וזמינים.
אין טעם להזדעדע מנאום ה"תאמין לי שחיה היתה גאה להיות נוי" של שיר יותר מעמדה אחרת, שגורסת שהנימוק "זה טעים לי" יש בו כדי להצדיק מערכת מפלצתית, עצומה, של מצוקה. זה וגם זה נטו התעללות. אין שום הגיון בלהגביל את יחסינו המוסרי רק לבע"ח שאינם "לצרכי יומיום". למעשה, שועל שרוב ימיו חי בטבע, ונלכד כדי להפיק ממנו כובע פרווה (באכזריות רבה, שיהיה ברור) – מזלו שפר עליו בהרבה מעגלה שנולדה לסבל ולפחד, כשחרב מונחת באופן תמידי על צוארה.
>>>>ועכשיו, למשהו שונה לגמרי.
מדידת רייטינג בישראל
הגוף שממונה על מדידת שיעורי הצפייה היא "הועדה הישראלית למדרוג", שהינו מלכ"ר. הדרך בישראל למדוד רייטינג היא באמצעות מכשיר הקרוי "פיפל מיטר". מכשיר זה מותקן בבתיהם של 580 משפחות, שנבחרות ע"פ פילוח שאמור לייצג את האוכלוסייה בישראל. זהות המשפחות חסויה, כדי למנוע נסיונות להטות את בחירותיהן ע"י גופים בעלי ענין (באמצעות שוחד, למשל). הרגלי הצפייה של המשפחות לא מתועדים באופן פסיבי: המכשיר מאלץ את הצופה לסמן בשלט מי הוא מתוך בני הבית, מתי התחיל לראות את התכנית, מתי הפסיק לצפות כדי להביא מהמטבח קערת ענבים, האם יש אורחים בבית, ואם כן, מה גילם ומינם. בתמורה לכל הטרחה הזאת מקבלים תלושי קנייה של כמה מאות ש"ח בחודש. בעבר, מכשירי הפיפל מיטר יכלו לתעד צפיית "ריל טיים" בלבד, ובשנתיים האחרונות הוחלפו המכשירים כדי לתעד גם הקלטת תכנים ביס מקס/הוט מג'יק, מה שמכונה "צפייה דחויה".
יש כל מני בעיות עם שיטת הסקירה הזאת: בגלל הטרחה הרבה והתגמול העלוב, נראה שמשפחות שיסכימו להכניס מכשיר זה לבית יהיו או ממעמד סוציואקונומי נמוך או משוגעים לדבר- לאו דווקא מדגם מייצג. כמו כן, המכשיר מודד רייטינג בריל טיים ובמכשירי הקלטה בלבד, ומפספס אמצעים אחרים (אינטרנט, VOD).