חיים חדשים 1
New member
סליחות - מתאים לכל ימות השנה
באופן חד צדדי, ללא קשר לאדם שפגע בי, אני מוחקת לו את כל החוב במלואו ומייד. אני מרפה מהכעס ומהכאב מתוך החלטה, כדי שאוכל להמשיך לזרום בחיי השמחים ללא הנטל הכבד של הכעס. לחנך את עצמי לסלוח זה להרפות מהרצון להעניש, להרפות מהצורך לנקום. בעדינות, ברגישות, באהבה , כמו מוכר של חפצי נוי יקרים ושבירים, המנקה בכל יום במשך זמן מה את האבק, כך אקדיש גם אני, הפגועה, מספר רגעים בכל יום לניקוי הרגשות והמחשבות השליליים שדבקו בי. הגיע הזמן להתייחס אל עצמי כאל המשאב הכי מקודש והכי יקר עלי אדמות, ולכן אני בוחרת להקדיש בכל יום מספר דקות לניקוי החשוב הזה: בעדינות, ברגישות, באהבה. אני מתחילה בסליחות הקטנות. לרופא שמעכב אותי בתור ומעדיף להכניס חולים אחרים, לנהג שחותך אותי בכביש, לקופאית שבסופר, למורה של הבן שלי, לשכן ששפך מהחלון זבל על הכביסה הלבנה שתליתי, לבעלי הכלבים שלא פעם דרכתי והתלכלכתי בהפרשות כלביהם, אני סולחת לאירועי הזוטא האלה מייד וללא דיחוי, כי אני יודעת שככה אני מתכונת לסליחה הגדולה באמת, לסליחה הגדולה לאיש/ה שיפצע אותי בתער לשונו הקפואה והבוהקת. אני מוחקת את הביטוי "היה צריך/ה" מהלכסיקון שלי. הוא היה צריך להתחשב בי, היא הייתה צריכה להבין אותי יותר, הוא היה צריך לעשות את זה... הוא לא היה צריך לעשות לי את זה. אני רושמת על פיסת נייר את כל משפטי ה"אני צריך/ה", אני מקפלת את הנייר, אני יוצאת לחצר, אני חופרת בור קטן ועמוק מספיק, אני קוברת את הנייר עם כל ה"אני צריך/ה". אני נפרדת מה"אני צריך/ה". אני חופשיה. הסליחה מחזירה אותי להוביל את עצמי. כשאני סולחת, אני לא מפקידה בידיו של מי שפגע בי את הכוח לשלוט בי, להשפיע על הרגשות שלי, להרוס כל חלקה טובה באנושיות שלי. לעולם לא ארשה אפילו לאדם אחד ביקום כולו לגרום לחיי להיות מובלים על ידי הרגשות הנחותים והחייתיים של השנאה. הסליחה מהדהדת כמו גל - מעגל - מעגלים - מעגלים של אהבה מהדהדים מתוכי, מעגל אחר מעגל מתרחבים החוצה למשפחתי, לשכנים שלי, לאנשים ברחוב, לתושבי העיר שלי, לאזרחי המדינה. לעולם כולו, לי.
באופן חד צדדי, ללא קשר לאדם שפגע בי, אני מוחקת לו את כל החוב במלואו ומייד. אני מרפה מהכעס ומהכאב מתוך החלטה, כדי שאוכל להמשיך לזרום בחיי השמחים ללא הנטל הכבד של הכעס. לחנך את עצמי לסלוח זה להרפות מהרצון להעניש, להרפות מהצורך לנקום. בעדינות, ברגישות, באהבה , כמו מוכר של חפצי נוי יקרים ושבירים, המנקה בכל יום במשך זמן מה את האבק, כך אקדיש גם אני, הפגועה, מספר רגעים בכל יום לניקוי הרגשות והמחשבות השליליים שדבקו בי. הגיע הזמן להתייחס אל עצמי כאל המשאב הכי מקודש והכי יקר עלי אדמות, ולכן אני בוחרת להקדיש בכל יום מספר דקות לניקוי החשוב הזה: בעדינות, ברגישות, באהבה. אני מתחילה בסליחות הקטנות. לרופא שמעכב אותי בתור ומעדיף להכניס חולים אחרים, לנהג שחותך אותי בכביש, לקופאית שבסופר, למורה של הבן שלי, לשכן ששפך מהחלון זבל על הכביסה הלבנה שתליתי, לבעלי הכלבים שלא פעם דרכתי והתלכלכתי בהפרשות כלביהם, אני סולחת לאירועי הזוטא האלה מייד וללא דיחוי, כי אני יודעת שככה אני מתכונת לסליחה הגדולה באמת, לסליחה הגדולה לאיש/ה שיפצע אותי בתער לשונו הקפואה והבוהקת. אני מוחקת את הביטוי "היה צריך/ה" מהלכסיקון שלי. הוא היה צריך להתחשב בי, היא הייתה צריכה להבין אותי יותר, הוא היה צריך לעשות את זה... הוא לא היה צריך לעשות לי את זה. אני רושמת על פיסת נייר את כל משפטי ה"אני צריך/ה", אני מקפלת את הנייר, אני יוצאת לחצר, אני חופרת בור קטן ועמוק מספיק, אני קוברת את הנייר עם כל ה"אני צריך/ה". אני נפרדת מה"אני צריך/ה". אני חופשיה. הסליחה מחזירה אותי להוביל את עצמי. כשאני סולחת, אני לא מפקידה בידיו של מי שפגע בי את הכוח לשלוט בי, להשפיע על הרגשות שלי, להרוס כל חלקה טובה באנושיות שלי. לעולם לא ארשה אפילו לאדם אחד ביקום כולו לגרום לחיי להיות מובלים על ידי הרגשות הנחותים והחייתיים של השנאה. הסליחה מהדהדת כמו גל - מעגל - מעגלים - מעגלים של אהבה מהדהדים מתוכי, מעגל אחר מעגל מתרחבים החוצה למשפחתי, לשכנים שלי, לאנשים ברחוב, לתושבי העיר שלי, לאזרחי המדינה. לעולם כולו, לי.
