איזה חמות מ ע צ ב נ ת!

[אמא של מיכל]

איזה חמות מ ע צ ב נ ת! ../images/Emo104.gif../images/Emo46.gif

בוקר טוב, אני ממש מאושרת שנגמר החג, חמותי פשוט עברה את גבול הטעם הטוב! לא הייתה לי ברירה אלא לקבל את עזרתה בחג והיא כל כך מרגיזה, יש לה הערות על כל אבל כל דבר, "מיכל צריכה לול, הנדנדה לא טובה לגב שלה,את לא מלבישה אותה מספיק חם, איך את מאכילה אותה" ועוד ועוד.... מצד אחד אני לא רוצה לפתוח בריבים ומלחמות ואני צריכה את עזרתה, מצד שני היא כל - כך מרגיזה! אשמח לעצות! יום נעים.

 

[סיגל של שגיא]

../images/Emo104.gif אין לי כל ספק שהולך להפתח כאן

דיון ארוך. אז אצלך זו חמותך ואצלי זו אמא שלי (שבאמת רוצה את טובתו של שגיא, אבל גם משגעת אותי

). למדתי משפט, שבכל פעם שהיא "באה ביציאה" שכזו, אני ואלת אותה: את לא סומכת עלי? ואם היא ממשיכה בטענות/הערות/הארות/דאגות/שיגועים שלה, אני שואלת שוב: אבל את לא סומכת עלי? התשובה שלה: "סומכת, סומכת". ואז הרי השאלות שלה מיותרות, ואני אומרת לה זאת. גם לחמותי יש יציאות כאלה, אבל היא טיפשונת (איך יצא לה ילד חכם, לא יודעת...

מה אכפת לי. הרווח כולו שלי

) ואני יכולה לומר לה להפסיק ועכשיו. אם אני יודעת שלא כדאי שאענה לה, אני שולחת את הבן שלה ש"יטפל" בה. והרי הילד הוא של שנינו, אז למה היא פונה רק אלי? רק אני אחראית עליו? - וזה בהשך לדיון הענף שהיה כאן.

 

[ציפי ג]

אני אומרת ../images/Emo104.gif

"אם לך זה מפריע שלילד אין סוודר, תלבישי לו"," אם את חושבת שהוא לא צריך לקפוץ, תורידי אותו בעצמך" וכהנה. חמותי מפחדת לגעת בתינוקות, אז היא מיד משתתקת כאשר אני מטילה עליה למשל לגרוב גרביים לתינוק. היא גם לא אוהבת עימותים, אז היא לא תריב עם ילד שהוא לא יטפס לגובה. אמא שלי לעומת זאת תנסה, ותשוב ותנסה ותשוב ותנסה. בעיה שלה.

 

[zimes]

עם אמא שלי זה לא היה עובד ../images/Emo104.gif

אם הייתי מרשה לה - היא היתה מבזבזת ימים שלמים בהלבשה מוגזמת, הורדה מפינות מסוכנות, הוצאה (גם בכח) של דברים מפחידים מהפה שלהם ועוד... (מכל אלה אני נמנעת או עושה במדה, בעיקר כדי לא להציק לילדים סתם)

 

[zimes]

אמא וחמות זה לא אותו דבר ../images/Emo104.gif

כי עם אמא שלי, אני יכולה לריב ולהשלים על כל הערה, והיא תשאר אמא שלי, זאת שאתה אני רבה ומשלימה על כל שטות כל החיים. ועם חמותי - אני לא רוצה לריב. אני לא רוצה לבדוק איך זה, אני לא רוצה שישארו משקעים. אז כשמגזימים בצד ההוא - אני ובעלי מקטרים בשקט, והוא יוצא בהודעה רשמית שמבקשת להבא לזכור שאנחנו ההורים, ולהפסיק לנג´ס. ואם אלה דברים קטנים, אני מבקשת בעצמי. וכשמגזימים אצלי - אני מתפרצת מיד, וזה נסלח. אבל בהחלט היו פעמים שאמרתי "טוב שהזכרת לי, לא הייתי דואגת להם אם לא היית אומרת", "לכן אתה גידלת את הילדים שלך, ואני מגדלת את שלי", ועוד כמה אמירות מבהירות שכאלה.

 

[אתיש]

מאחר והבן של חמותי במילואים../images/Emo104.gif

וכל החג לא ראינו אותו כמעט למעט חופשה קצרה של 12 שעות "זכיתי" לשלל טלפונים מדי יום מאמא שלו. כשקפצנו אליה לביקור זכיתי לקבל הערות כמו איך הילדה לבושה? למה היא בלי קוקו? וביום מסויים שהיא נאלצה לשמור עליה שעה היא לא הפסיקה לקטר וסיפרה לבעלי בטלפון אולי מליוני פעמים שהיא שמרה על הילדה למרות שהיא מאוד עייפה ומאוד קשה לה. יש אצלינו גם אפליה ברורה בין הילדה שלי לבין הילדה של גיסתי (אחות של בעלי) שגדולה מהקטנטונת שלנו בשנה - היא מקבלת הכל. אבל אני מתנחמת בכך שהילדה שלי מקבלת יותר מההורים שלי שכמעט ולא מתערבים בחינוך שלי (בניגוד לחמה). כבר ציינו כמה קשה לנו בלי אבא? אנחנו מתגעגעות כ"כ...

 

[שבלוליטה]

וואו צימס איך קלעת בול...

אתמול בצ´ט היתה לנו שיחה ארוכההההההההההההההההה (עד שלוש לפנות בוקר למען האמת) על העניין הזה, וזה בדיוק מה שקורה אצלנו. עם אמא שלי אני יכולה לריב, לאמר הכל ואפילו לצרוח עד השמיים - אבל בסופו של דבר, היא אמא שלי ואני מתה עליה. עם חמותי, זה פשוט איום ונורא. היא מטריפה אותי ואת בעלי.... ניסיתי לומר לו שזה התפקיד שלו לאמר לה את הדברים כי אני לא מוכנה "לשרוף גשרים", אבל זה איכשהו תמיד יוצא אנמי... כבר אמרתי לה ש"מה לעשות, הילדה היתה יכולה להיות דומה או לאבא או לאמא - והיא יצאה דומה לאמא" (אחרי עקיצות מעצבנות על זה שהיא דומה לי), ואמרתי לה גם ש"אמנם גידלת שני ילדים - אבל זו הילדה שלי ואותה אני אגדל" ועוד כלמיני דברים בסגנון... אני מפחדת להיות בוטה, אבל כנראה שמתישהו לא תהיה לי ברירה (זה בטח יקרה בפעם הבאה שהיא "תוציא" לי או לבעלי את התינוקת בכוח מהידיים כי היא רוצה להחזיק אותה).

 

[אמא של מיכל]

../images/Emo60.gifיתה טוב לדעת שאני לא היחידה

שמוציאים לה את התינוקת בכח מהידים...

 

[אמא של תומר]

היי, אל תתנו להן לעשות את זה!

אחרי שתומר נולד, בבי"ח הוא עבר מיד ליד, מיד ליד.... ואני השגעתי, אבל לא יכולתי להגיד כלום - אני לא אתן לסבתא להחזיק את נכדה הבכור?!?! וגם בבית זה היה ככה! ואף אחד לא שאל אותי אם אפשר להרים אותו - פשוט לקחו אותו, ישן, מהעריסה! בסוף התעצבנתי, ואמרתי לבעלי, שמיד גער בבני משפחתו שלא יעשו את זה! ומאז הם ביקשו רשות! כמובן שהיום זה לא רלוונטי, כי תומר כבר ילד גדול - ולא הולך לידיים של מי שהוא לא רוצה - אבל עמדו על שלכן! אל תוותרו בקטע הזה - מה זה "לקחת" מהידיים? עם כל הכבוד - יש גבול מסוים שאין לחצות אותו. אני היום יודעת איך אני אתנהג בילד הבא. וחכו, עוד לא סיפרתי לכם על "למה אחותך מחזיקה אותו 15 דקות ואני רק 10 דקות?!?!" (אולי כי אחותי נוסעת עוד יומיים לאוסטרליה לשנה?!?!?!?)

 

[אמא של מיכל]

../images/Emo39.gifאמאלה של תומר, גם אני אומרת

לעצמי "בילד הבא" ודרך אגב אני חושבת שאחת הסיבות שבגללן לא הצלחתי להניק נובעת מתוך זה שהיא פשוט הייתה אצלנו המון בשבוע הראשון,היא כל הזמן לקחה את מיכל על הידיים, היא ישבה והסתכלה עליי במבט מזועזע איך אני נלחמת,(פשוטו כמשמעו!)עם הילדה על ההנקה. בסוף השבוע נשברתי.

 

[אמא של תומר]

בקשר ל"ילד הבא"

מה שאני יכולה לעשות עכשיו - אני עושה, כבר לא מוותרת, כי תומר זה הדבר החשוב ביותר, גם אם מישהו יעלב מזה. הכוונה שלי ב"ילד הבא" זה שאני לא אעשה את הטעויות שעשיתי בהתחלה, עד שתפסתי אומץ והתחלתי לעמוד על שלי. ובקשר להנקה - לצערי את צודקת. אצלי זה השפיע גם כשמישהו היה בחדר הסמוך, ושמע איך אני לא מצליחה להניק, או שהייתי יוצאת , והיו שואלים אותי - נו, הוא אכל? והייתי אומרת שלא. זה מאוד משפיע ומפריע.

 

[zimes]

הנחמה - עם הגיל, זה נהיה פשוט ../images/Emo104.gif

אני אומרת לאנשים: תסתכלו על הפנים שלה - היא לא רוצה לבוא אליך. ובא לציון גואל. המקרה הכי קיצוני - הייתי עם בתי (החולה, אחרת היא היתה נשארת אצל המטפלת) בשעור, והמורה רצתה להראות את הטאצ´ שלה לילדים. כמובן שהקטנה בכתה, ופשוט קמתי ולקחתי אותה, תוך אמירה די בוטה על זה שאין סיבה שהיא תבכה לטובת הסיפור של המורה בנושא.

 

[אשרת של יעלי]

גם אצלנו מוציאים בכח את הילדה

מהידיים וזה מרתיח אותי אבל אני מבליגה ואוכלת את לבי כל פעם מחדש. ולא רק זה, לפעמים הילדה בדיוק אכלה ומיד א"כ החמה לוקחת אותה על הידיים ומתחילה לנענע אותה. זה לא עוזר כמובן כל ההערות שלי שהיא רק אכלה עכשיו. אני מקווה שיום אחד כשייקחו את יעלי לאחר האוכל היא תרביץ כזו פליטה על החמה ואז כבר היא תלמד את הלקח.

 

[סיגל של שגיא]

../images/Emo104.gif ../images/Emo45.gif ../images/Emo6.gif מצטרפת לתפילתך.

 

[סיגל של שגיא]

../images/Emo104.gif לקחת לי את שגיא בכוח מהידים?!

למה מה קרה?! (תוסיפו לזה את תנועת היד המתאימה...). אצלנו לא מוציאים ולא לוקחים את שגיא ללא רשותנו (ככה הרגלנו מהתחלה). וכשהוא היה ממש פיצי - לא הרשתי להעביר אותו מאחד לשני! זה מה שרק היה חסר לי! שיחטוף חולירעות

. מרוב שהרגלתי אותם לא לגעת בשגיא מבלי לשטוף ידים קודם - כל המשפחה עושה את זה עד היום. אני לא מעירה להם שכבר לא צריך, כדי שבילד הבא לא אצטרך "לאלף"

אותם מחדש.

 

[אילנה של יובל ומיכל]

הצחקת אותי! ../images/Emo6.gif

עם יובל, עד גיל חצי שנה בערך, כל מי שרצה להסתכל עליה היה צריך לשטוף ידיים, כן יתחשק לו לצבוט לחי או פולקע... והאם כבר סיפרתי שמיכל חולקת עם טאו ה-

ה שלנו עצם גומי ולפעמים גם יצוע... הסטריליות עוברת יופי בילד השני וגיליתי שזה מאוד מחשל.... (את הילד כמו גם את האמא....)

 

[אילנה של יובל ומיכל]

אבל את שתיהן לא נתתי להעביר מיד ליד

 

[סיגל של שגיא]

../images/Emo104.gif סיפרת על העצם של ה-../images/Emo107.gifה...

אני לא יודעת מה יהיה אצלנו, אבל אני מתארת לעצמי, שאולי אמצא את שגיא במיטה של ה|כבל|ים, מפעם לפעם

 

[מיה של ליר]

בילד השלישי כבר לא נתתי ../images/Emo104.gif

להוציא מהידיים גם אחרי ששמעתי הערות ומלמולים נוסח "אני רוצה להחזיק אותו..." - לא בבית החולים, לא בטקס הברית (עשינו בבית) וגם לא אחרי זה. רק כשהרגשתי שאני היא זו שמוכנה להיפרד - נתתי. אני לא סובלת שמתחילים לנשק תינוק בן כמה ימים על הלחיים אנשים שהם לא הוריו... אולי מוזרות שלי אבל זה בכל אופן הקטע שלי. היום רון כבר בן ארבעה חודשים + ולפני כחודש עברתי ניתוח נוסף (הוא נולד בקיסרי) לכריתת בלוטת התריס, ניתוח שנחשב לא קל, ונעזרנו בחמותי. אבל עכשיו אני כבר הרבה יותר סובלנית, וחוץ מזה, רון כבר "מבוגר" יותר... בכל מקרה אחרי שהזניקו לי את התינוקות הקודמים מן המיטה על הידיים ונישקו עם אודם תינוקות בני שבוע, למדתי להיות אסרטיבית ולחייך לעבר בני המשפחה שלפעמים מגזימים - ולהתעלם!

 

[סיגל של שגיא]

../images/Emo104.gif מיה - מסכימה עם הגישה שלך

בילד השלישי. מצטערת, אבל ילד זה לא בובה שאפשר להעביר מיד ליד. "לא בבית ספרנו".