אלומת האור
New member
איזה פאק
טריגר קשה
חברה שלי, בעצם מישהי שרבתי איתה והקשר בינינו נותק, איבדה שלשום את אביה. התחבטתי קצת עם עצמי, והחלטתי שזה לא זמן טוב לעשות סגירת חשבונות. היא פגעה בי מאוד לפני כמה חודשים במקום שהכי כואב לי, אבל עכשיו אבא שלה נפטר. ראיתי אותה בצ'ט ושאלתי אותה בלי לחשוב הרבה מה שלומה ואמרתי שאני משתתפת בצערה. היא התרגשה מאוד. הזמנתי אותה לשתף והיא שיתפה...
אבל קצת יותר מדיי. פרטים מאוד גרפיים, מאוד ציוריים, של איך היא מצאה אותו ומה עשתה עם הגופה ואיך נראה הפרט הזה והזה (אני בכוונה חוסכת מכם). ואז סיפרה באותו שצף גם מה היה כשאמה נפטרה... גם זה זעזע אותי. אחר כך דיברה על המוות של עצמה, מה יהיה, איפה היא תיקבר, וכל הזמן דיברה על זה בצורה מאוד גרפית ואני הרגשתי שאני נחנקת. נכון, הזמנתי אותה לדבר אתי ולפרוק, אבל... ביקשתי (לא היה לי נעים) שתפסיק עם התיאורים הכל כך מוחשיים והיא הצטערה, אבל לא שמה לב ודיברה על זה שוב. כנראה הזעזוע שלה היה כל כך עמוק.
ועכשיו, איך אני הולכת לישון, לכל הרוחות. ועוד לא סיימתי לבדוק את ההגהה של עצמי ואין לי זמן כי אני חייבת לישון כבר. בסוף גם מחר אני לא אקום בזמן להתקשר לאיילה לשאול אם אפשר לבוא. והתקף שיעולים די מחריד. ומחשבות, בעיקר הרבה מחשבות. וקנדי קראש. אני תקועה כבר כמה ימים על 86 ואין לי שמץ של מושג איך לעבור אותו. עוד לא נתקלתי בדבר כזה.
אני מזועזעת מהסיפור של החברה. לפחות היא העריכה מאוד את הפנייה שלי אליה. היא בטח יודעת שזה לא היה לי קל, למחול על כבודי (בפעם השנייה תוך כמה חודשים, וגם אז בעקבות מוות של חברה משותפת), וגם אמרה לי שלא מובן מאליו שפניתי. אני שמחה שפניתי. בכל זאת, אין הרבה אנשים שערים בשעה כזאת והיא כתבה בפייס משהו כל כך מצמרר שהלב שלי נשבר והייתי חייבת לשאול לשלומה.
זהו.
חברה שלי, בעצם מישהי שרבתי איתה והקשר בינינו נותק, איבדה שלשום את אביה. התחבטתי קצת עם עצמי, והחלטתי שזה לא זמן טוב לעשות סגירת חשבונות. היא פגעה בי מאוד לפני כמה חודשים במקום שהכי כואב לי, אבל עכשיו אבא שלה נפטר. ראיתי אותה בצ'ט ושאלתי אותה בלי לחשוב הרבה מה שלומה ואמרתי שאני משתתפת בצערה. היא התרגשה מאוד. הזמנתי אותה לשתף והיא שיתפה...
אבל קצת יותר מדיי. פרטים מאוד גרפיים, מאוד ציוריים, של איך היא מצאה אותו ומה עשתה עם הגופה ואיך נראה הפרט הזה והזה (אני בכוונה חוסכת מכם). ואז סיפרה באותו שצף גם מה היה כשאמה נפטרה... גם זה זעזע אותי. אחר כך דיברה על המוות של עצמה, מה יהיה, איפה היא תיקבר, וכל הזמן דיברה על זה בצורה מאוד גרפית ואני הרגשתי שאני נחנקת. נכון, הזמנתי אותה לדבר אתי ולפרוק, אבל... ביקשתי (לא היה לי נעים) שתפסיק עם התיאורים הכל כך מוחשיים והיא הצטערה, אבל לא שמה לב ודיברה על זה שוב. כנראה הזעזוע שלה היה כל כך עמוק.
ועכשיו, איך אני הולכת לישון, לכל הרוחות. ועוד לא סיימתי לבדוק את ההגהה של עצמי ואין לי זמן כי אני חייבת לישון כבר. בסוף גם מחר אני לא אקום בזמן להתקשר לאיילה לשאול אם אפשר לבוא. והתקף שיעולים די מחריד. ומחשבות, בעיקר הרבה מחשבות. וקנדי קראש. אני תקועה כבר כמה ימים על 86 ואין לי שמץ של מושג איך לעבור אותו. עוד לא נתקלתי בדבר כזה.
אני מזועזעת מהסיפור של החברה. לפחות היא העריכה מאוד את הפנייה שלי אליה. היא בטח יודעת שזה לא היה לי קל, למחול על כבודי (בפעם השנייה תוך כמה חודשים, וגם אז בעקבות מוות של חברה משותפת), וגם אמרה לי שלא מובן מאליו שפניתי. אני שמחה שפניתי. בכל זאת, אין הרבה אנשים שערים בשעה כזאת והיא כתבה בפייס משהו כל כך מצמרר שהלב שלי נשבר והייתי חייבת לשאול לשלומה.
זהו.
