איזה פאק טריגר קשה

[אלומת האור]

מירב, המון תודה על התגובה המושקעת והמרגשת

 

[מירב189]

אין בעד מה יקירה

 

[Lady Stark]

מה שלומך היום מותק?

 

[אלומת האור]

מוצפת, מרוגשת, מותשת, כואבת ועייפה מאוד

היה יום מאוד מאוד מתיש (אבל טוב!) בביה"ח.

בבוקר אצל הפסיכולוגית היה קצת לא משהו, היא ניסתה לעמת אותי עם משהו שהייתי זקוקה בו יותר לליטוף מאשר לניעור, אבל היה לי מספיק אומץ להגיד לה את זה, ואני שמחה. היא אמרה כמה דברים שהסעירו אותי.

אחר כך בהמתנה לאיילה הרגשתי לא טוב, היה לי התקף שיעול נוראי והרגשתי ממש רע. במקרה עברה שם אורלי ושאלה מה יש לי וכשאמרתי לה שיש לי ברונכיט היא לקחה אותי לאחות, מדדו לי לחץ דם, דופק וחום, וקיבלתי אופטלגין ורבע סרוקוול (היה לי התקף בכי נוראי גם). היא הייתה כזאת מקסימה וניסתה לעודד אותי והייתה מאוד רכה וחומלת.

מאוחר יותר נכנסתי לאיילה שלי ובכיתי ובכיתי. נתתי לה לקרוא את הפוסט האחרון שכתבתי בבלוג ועשיתי משהו שאני מתחרטת עליו קצת: נתתי לה את הכתובת של הבלוג, ומהניסיון שלי זה לא כל כך בריא לתת למטפלים גישה לבלוג שלי כי אני אחר כך מרגישה לא נוח ולא חופשייה לכתוב מה שאני רוצה, אבל את הנעשה אין להשיב. היא החליטה להוריד לי שוב את הלמוג'ין ל-275 ולראות מה קורה, כי התחילה לי בעיה קוגניטיבית שאני קוראת מילים בניקוד הלא נכון שלהן, לא מבינה מה ההקשר שלהן, וצריכה לקרוא אותן שוב עד שאני מבינה שהמילה רק נכתבה אותו דבר אבל המשמעות שונה. זה רק ממתי שהעלינו את הלמוגי'ן ל-300. עם זאת, אני חוששת מאוד שההורדה במינון תגרום לדחפים השליליים שלי שוב להתגבר, וזה מסוכן.

חוץ מזה היא התקשרה למרכז הטיפולי הזה שאז התכתבתי אתך במסרים לגביו ושהייתה אי הבנה לגבי ההתקבלות לשם, והסבירו לה שצדקתי ושאני הראשונה בתור בהמתנה וזה ייקח בערך חודשיים ולא שנה וחצי כפי שאמרו לעו"סית שלי ולי בטלפון. זה טוב, אני חושבת, כי זה יוצא בדיוק מתי שאיילה תעזוב.

ואפרופו איילה תעזוב, אני מאוד עצבנית שעכשיו היא שוב יוצאת לשבועיים לעבוד במקום אחר, תקעו לה איזה משהו שלא קשור למרפאה שלנו, ותאריך העזיבה שלה ממש קרוב, כי למרות שהוא מתוכנן ל-1.1 בפועל זה יוצא הרבה קודם, כי היא יוצאת לחופשה לפני כן...

אחר כך סתם ישבתי שם לקרוא משהו וכשהיא יצאה היא שאלה אותי מה שלומי. אמרתי לה שקשה לי מאוד ובכיתי, אז היא אמרה לי שאני אחכה פציאנט אחד ואז היא מתפנה ותקבל אותי שוב. אז היא קיבלה אותי שוב לאיזו חצי שעה ובכיתי ובכיתי ובכיתי וגם ככה אין לי אוויר. שיעולים רצחניים וקושי נוראי לדבר - אני לא מסוגלת לגמור מילה עד הסוף כי נגמר לי האוויר ויש לי צפצופים בריאות משהו פחד. אני חותכת את המשפט אחרי כל שתי מילים בקושי, לפעמים אחרי מילה אחת. וזה מה זה קשה לדברנית כמוני... אוף.

בכל אופן השיחה השנייה הייתה ממש מעולה, הצלחתי להגיד לה משהו שפחדתי נורא להגיד (לא הסוד שכתבתי פה שאני לא מסוגלת לספר לאף אחד, את זה עדיין לא סיפרתי לאיש) מהפחד איך היא תגיב, והצלחתי לומר עוד כמה דברים שחשבתי עליהם שיקלו עליי את ה... איזו מילה נורא. לא יכולה לכתוב אותה אפילו. היא הייתה מאוד חיובית. קצת סקפטית, אבל שמרה על ראש פתוח. אני לא רוצה לכתוב כאן עכשיו במה מדובר, אולי בהמשך. אבל יצאתי עם מצב רוח ממש טוב, אני רק עייפה מאוד, וגם היא וגם אורלי אמרו לי לנסוע הביתה לשכב במיטה ולא לעשות כלום, אז אני נכנסת למיטה עכשיו למרות הפחד הנורא שלי מהשינה.

מחר ב"ה אני חוזרת לרופאת המשפחה לשאול אותה מה נראה לה עם המצב שלי, וגם לקחת מרשמים וכו'. אני כל כך עייפה. מותשת. אין לי אוויר, ודיברתי המון היום - זה מסוכן לי ומתיש אותי.

וכשהיא רצתה לחבק אותי אז אמרתי לה שהיום אני מוותרת לה כי אני לא רוצה להדביק אותי, אבל חכי חכי פעם הבאה אני רוצה כפול! והיא צחקה והפריחה לי נשיקה באוויר ואמרה לי שהיא אוהבת אותי מאוד ושאני חשובה לה והודתה לי שאני שומרת עליה שלא תידבק. שזה יפה מצדי. בקיצור, יצאתי מדושנת עונג, ורק חבל לי עכשיו שנותרו לנו כל כך מעט פגישות

מה שכן, קבעו לי לשבוע הבא לאורלי כדי לא להשאיר אותי בלי כלום. אה, והם גם מחפשים לי עוד פסיכיאטר שיגבה את אורלי בזמן שהיא לא תהיה או אפילו במקביל, כמו שעכשיו אורלי מגבה את איילה בשבילי.

עייפתי. עייפתי. עייפתי.

 

[Lady Stark]

יש!!!! (לגבי המרכז הטיפולי)

חדשות מעולות. כל הכבוד שלא ויתרתן.
תנוחי, אהובה. זה באמת המון ליום אחד.

 

[מירב189]

אני רואה שאורלי היא מאוד מכילה ואימהית,

מאמינה שתהיה כמו איילה או טיפה פחות, כי את הפינה לאיילה כנראה את רוצה לשמור.
נשמע טוב שאת דואגת לעצמך לקבל את הצרכים שלך ולא מוותרת ושיש לך מטפלים שדואגים לך לכל דבר.
אני מאמינה שיהיה לך רק טוב בהמשך, למרות הפרידה מאיילה.
חזקי יקירה ורק רפואה שלמה ושקט נפשי.

בהצלחה בשינוי איכות חייך אהובה,

מירב

 

[עייפה רוצה לישון]

יקרה

סליחה שלא יכולה לקרוא ולהגיב מוצפת מידי מבטיחה מחר בבוקר אוהבת חיבוק

 

[עתיד ורוד2]

המצב הבריאותי שלך מדאיג אותי

לא נראה לי שצריך לקחת כל כך הרבה זמן עד שתהיה הקלה במצב. טוב שאת מחר שוב בביקורת אצל הרופאה.

תרגישי טוב יקירה!

 

[אלומת האור]

רע לי כל כך, אני פוחדת

חייבת לישון קצת. חייבת. קשה לי. חרדה נוראית. תשמרו עליי... לא יודעת מה יש לי, לעזאזל.

 

[אלומת האור]

לא יכולה יותר

הצילו, איזו חרדה. מקודם הסתכלתי ביומן וראיתי ששוב 3 שבועות היא לא תהיה! אימא'לה, הצילו! אני פשוט משותקת מפחד. לא מסוגלת לעשות כלום. כלום. זה נורא. לא עומדת בזה. לא יודעת איך אעמוד בזה כשגם ככה נשאר כל כך מעט. הצילו

רע לי, אלוהים אדירים, רע לי כל כך. חשבתי שבועיים, אבל זה שלושה שבועות, ורק עכשיו היא חזרה מחופשה של שבועיים!! לא יכולה יותר, רבאק.

בבקשה בלי לשפוט אותי. זקוקה לכם!!! איך אני אעבור את זה? הצילו!!

 

[היי48]

 

[עתיד ורוד2]

עברת כבר תקופה שהיא היתה בחופשה

ועברת את זה בהצלחה. תחשבי שכך יהיה גם עכשיו האמיני ביכולות שלך.

איך את מרגישה עכשיו? נחת קצת? אל תשכחי שגם המחלה הנוכחית לוקחת ממך הרבה כוחות.

 

[אלומת האור]

אני לא מסוגלת

פעם אחרי פעם אחרי פעם. הפעם זה בא לי בהפתעה גמורה. בפעם הקודמת ידעתי. ויש לנו עוד כל כך מעט פגישות, שזה מוציא אותי מדעתי. שתי פגישות או שלוש פגישות בוטלו לנו!!!!

ישנתי איזו שעה וקמתי כמובן עם סיוטים. אני לא יכולה, שאלוהים יעזור לי. זה כאב פיזי, בגוף, ממש. וכן, הברונכיט לא ממש עוזרת לי. מה עושים, יא אללה. לפעמים אני מתנתקת (דיסוציאציה) ועם כמה שזה מפחיד זה עדיף מלהרגיש את העוצמות האלה, אימא'לה, זה מפחיד. ומזל שיש תרופות שגם הן מקהות את הרגשות. ומזל שיש גם אוכל שממסך לי את הרגש. מה יהיה אחרי שאעשה ניתוח??? איך אני ארגיע את עצמי אז? כבר עכשיו חזרתי לפצוע את עצמי, אבל ממש בקטנה. לא רוצה לחזור בחיים שלי למה שעשיתי לפני כמה חודשים.

אני מרגישה שאני הולכת למות. שאימא הולכת למות. שאיילה הולכת למות. אני שוקעת. שוקעת.

 

[ליידי באבא3]

אנחנו כאן

ואנחנו לא ניתן לך לשקוע. את לא הולכת למות. איילה לא הולכת למות. זה כאב איום ונורא אבל את שרדת כ"כ הרבה שאני בטוחה שאת תגלי שאת יכולה לשרוד גם את הפרידה מאיילה. עם כל הכאב שבדבר. אני בעצמי נמצאת כרגע בעיצומו של כאב עמוק ושורדת איכשהוא.

 

[אלומת האור]

בא לי להקיא

מרוב בולמוס.
מהחיים.
מהליחה.
מהחרדה.
לא רוצה לשרוד. נמאס לי לשרוד. בשביל מה כל הכאב הזה? מה הטעם? כאילו, מה הפואנטה? בשביל זה באתי לעולם? בשביל זה אני כאן - לכבות שרפות כל הזמן? בשביל לנסות לשרוד?
"אם אלה החיים, לאן כולם הולכים..."

 

[אלומת האור]

לא יכולה, לא יכולה

 

[ליידי באבא3]

 

[אלומת האור]

ליידי תודה, מה עושים? מה עושים???

 

[ליידי באבא3]

שורדים. איכשהוא

 

[עתיד ורוד2]

את מצליחה לקרוא ספרים

או לראות סרטים? לי זה מאד עוזר. אפילו לשחק באיזה משחק מחשב טפשי ולכבות איתו את המוח לקצת זמן.

אולי תצאי לשאוף אויר? אפילו לרדת לכניסה לבית ולשאוף קצת אויר צח זה בטח יעזור לנשימה ואולי אפילו יעלה לקצת את מצב הרוח.