אמא של אלמוג וירדן
New member
אייך ולמה בחרנו לילדנו את שמם:
סקר חדש
סקר חדש
אייך ולמה בחרנו לילדנו את שמם:
- פותח הנושא אמא של אלמוג וירדן
- פורסם בתאריך
אמא של אלמוג וירדן
New member
הקדמת אותי../images/Emo8.gifחשבתי שאני מתחילה
איזו זריזות יש לפורום הזה
איזו זריזות יש לפורום הזה
אמא של אלמוג וירדן
New member
ואני מתחילה:
האמת היא שכל הזמן בהיותי רווקה ונשואה חשבתי על שמות לילדים שלי. כשגילינו את ההריון של אלמוג עוד לא ידענו אם זה בן או בת ,וערב אחד זרקתי לבעלי שאם זה בת אז אופל,ואם זה בן אז אלמוג ,ולהתפתעתי הוא מייד הסכים. כשגילינו שזה בן החלטנו אלמוג וככה הוא נשאר כל ההריון,למרות שהשם העוברי שלו היה "עובי". וברגע שהוא נולג הוא כמובן היה אלמוג. ובהריון השני רצינו שם שיתאים לאלמוג, משהו שקשור לים או למיים ובחרנו את ירדן, ממש בלי בעיות ובלי דיסקוסים מיותרים, ובתור עובר הוא היה ,בוטן".
האמת היא שכל הזמן בהיותי רווקה ונשואה חשבתי על שמות לילדים שלי. כשגילינו את ההריון של אלמוג עוד לא ידענו אם זה בן או בת ,וערב אחד זרקתי לבעלי שאם זה בת אז אופל,ואם זה בן אז אלמוג ,ולהתפתעתי הוא מייד הסכים. כשגילינו שזה בן החלטנו אלמוג וככה הוא נשאר כל ההריון,למרות שהשם העוברי שלו היה "עובי". וברגע שהוא נולג הוא כמובן היה אלמוג. ובהריון השני רצינו שם שיתאים לאלמוג, משהו שקשור לים או למיים ובחרנו את ירדן, ממש בלי בעיות ובלי דיסקוסים מיותרים, ובתור עובר הוא היה ,בוטן".
מרב של ערן
New member
תגידי, יש לך קשרים בהנהלה ../images/Emo35.gif
איך זה שהצלחת לצרף את הקובץ ואני לא
כל פעם שאני קוראת את הסיפור שלך אני מתרגשת מחדש, וכשאני רואה את התמונות של אורית מהמפגש, אני נזכרת מה הגלגל שמניע אותנו להמשיך לחתור. אגב, תשלחי לי מייל כדי שאשלח אליך את התמונות של אורית והאיש.
איך זה שהצלחת לצרף את הקובץ ואני לא
בטח שיש קשרים
ככה זה כשמנסים לצרף קובץ עם תינוק מקטר ולוהט מחום על הידיים (הגבתי לך בהורים אחרי..) תגידי התמונות צולמו במצלמה רגילה או דיגיטלית אני רוצה לדעת אם אני יכולה לפתח אותם. הנה האי מייל [email protected] ולא הספקתי להגיד לך תודה על המפגש מאוד נהננו.
ככה זה כשמנסים לצרף קובץ עם תינוק מקטר ולוהט מחום על הידיים (הגבתי לך בהורים אחרי..) תגידי התמונות צולמו במצלמה רגילה או דיגיטלית אני רוצה לדעת אם אני יכולה לפתח אותם. הנה האי מייל [email protected] ולא הספקתי להגיד לך תודה על המפגש מאוד נהננו.
מרב של ערן
New member
מצלמה רגילה, אבל אני מפתחת ישירות
ל-CD כך שעם איכות התמונות שאני שולחת לך, את יכולה להדפיס כמו מהפילם עצמו. יצאתי
- המייל מופיע בכרטיס שלך. אל תגלי, שלא יפטרו אותי מהעבודה בגין תת-טכנולוגיה מופגנת שכזו
ראיתי מה שכתבת בהורים אחרי. ליבי המזדהה איתך. שיצאו כבר השיניים האלה וננוח על כרית השינה...
ל-CD כך שעם איכות התמונות שאני שולחת לך, את יכולה להדפיס כמו מהפילם עצמו. יצאתי
ש י ר ל י 30
New member
../images/Emo26.gifהסיפור המדהים של שושי ../images/Emo36.gif
הערה שלי : בגלל האורך הוא יחולק לכמה חלקים - סיפור מדהים !
============================================================== הדרך אל האושר - הסיפור של שושי @
עודכן לאחרונה 17.11.02 בן לו היה לי! ילד קטן. שחר תלתלים ונבון. לאחז בידו ולפסוע לאט בשבילי הגן. ילד. קטן. אורי אקרא לו, אורי שלי! רך וצלול הוא השם הקצר. רסיס נהרה. לילדי השחרחר "אורי"! אקרא! עוד אתמרמר כרחל האם, עוד אתפלל כחנה בשילה. עוד אחכה לו. רחל המושררת (תרפ"ח) "עקרה" תמיד אהבתי את השיר הזה, אומנם לא לגמרי הבנתי אותו. הבנתי שרחל מביעה געגועים, געגועים למה? היום אני מבינה למה היא מביעה געגועים. מבינה טוב מדי. התחתנו ב-י"ד שבט תשנ"ג 4.2.93 בדיוק שמלאו לסבי וסבתי 50 שנות נישואין, חתונת זהב. שבועיים לפני שמלאו לי 21 שנים. היינו הראשונים מבין כל החברים שהתחתנו… לא העלתי על דעתי לקחת אמצעי מניעה כי מיד רצינו ילדים, אך כשההריון המיוחל לא הגיע התחלנו לחשוש, לא שידענו למה, לא ידענו כלום על בעיות פוריות. מאז היום הראשון שקיבלתי את המחזור סבלתי מכאבים מאוד חזקים, שום תרופה ואני מתכוונת לכך ששום תרופה לא עזרה לי. הייתי משלשת ומקיאה ומגרדת את הרצפה מכאבים. אבל לא העלתי על דעתי שלכאבים אלו יש משמעות כלשהי, כאלו כאבים חזקים שאני מקבלת זריקת וולטרן להרגעת הכאבים כל 12 שעות, במשך יומיים. כשנה וחצי אחרי הנישואין פנינו לרופא פוריות ששלח אותנו לברורים הרגילים. בעלי היה צריך לעבור ניתוח ווריקוצלה (וריד מוגדל באשך, שגורם לזרעונים למות או להתעוות). ולי גילו שיש פוליפ בצוואר הרחם. אבל חוץ מזה הרופא אמר לנו שהכל תקין ושנתכונן כי עוד מעט נחבוק ילד. אימא שלי לקחה אותי לרופא הנשים הפרטי וזו היתה הבדיקה הגניקולוגית הראשונה שלי, לו ידעתי עוד כמה יצא לי לחמם את הכסא הזה, הייתי פחות מסמיקה. הוא בדק אותי בדיוק ביום שקיבלתי מחזור וכשראה אותי בכאבי, קרא לפרופ' נוסף ובהתייעצות החליטו שניתוח להסרת פוליפ ישולב ביחד עם לפרסקופיה. אושפזתי בבית החולים ובמהלך הניתוח נכח הרופא והפרופ'. הם לקחו ביופסיה מחלל הרחם דבר שבפתלוגיה הוגדר כאנדמטריוזיס, עשו לי היסטרסקופיה, גרידה והורידו לי את הפוליפ. יום אחרי הניתוח הלכתי הביתה ויום אחרי חזרתי לבית חולים עם זיהום באגן ו"זכיתי" לאשפוז ארוך עם אנטיביוטיקה בוריד. במקביל בעלי עבר את הניתוח שלו והרגיש די טוב. בפגישה הבאה עם הרופא הוא נתן לי כדורי דנזול שאמורים לדכא את מערכת ההורמונים ולא מקבלים מחזור כל אותה תקופה ובכך זה אמור לדכא את האנדומטריוזיס. לקחתי את הכדורים 4 חודשים וכשקיבלתי מחזור אחרי תקופה זו בכיתי מכאבים וידעתי שהם לא הזיזו לאנדומטריוזיס כלום! אחרי שראינו שיש שיפור ניכר בזרעים התחלנו אצל רופא בקופה לעשות הזרעות (IUI) עם איקקלומין וכוריגון. ההזרעות גרמו לי לכאבים חזקים במיוחד כיוון שיש לי תעלת צוואר רחם מאוד אחורית ויש שם מן מדרגה וכדי להגיע לרחם שלי שגם אחורית צריך ממש מפה או מדרגות נעות לחילופין. כל נסיון של הזרעה נפצעתי באזור צוואר הרחם והרחם מהקטטר ודיממתי במשך כמה ימים. עברו 8 מחזורי הזרעות עד שסוף סוף נקלטתי להריון. איזו שמחה…. התקשרתי לבעלי להגיד לו שבעוד 9 חודשים הוא הופך לאבא, אפילו קנינו ספר להריון כדי לעקוב מקרוב. האולטרא סאונד הראשון הראה שק הריון ברחם. האולטרא סאונד השני בשבוע 8 לא הראה עובר ולא דופק. לקחנו את הרופא מהקופה שיעשה את הגרידה באופן פרטי. וחזרתי לבית חולים יום אחרי עם דלקת באגן וחום. קצת אנטיביוטיקה שאני אלרגית אליה סידרה לי גם קצת הקאות וכאבי בטן, עד שאמרתי די! אני לא לוקחת שום אנטיביוטיקה ומיד הרגשתי יותר טוב. הכאב הנפשי היה בלתי נסבל ולא ידעתי איך להרים את הראש ולהמשיך הלאה… אבל מסתבר שאנו הנשים, עם מאוד חזק ועם רצון מאוד חזק לאימהות. אחרי מנוחה קצרה חזרתי לטיפולים ואחרי מספר הזרעות שוב מצאתי את עצמי בהריון. הפעם קיבלתי תמיכה של פרוגסטרונים. כמו בפעם הקודמת אולטרא סאונד ראשון שק הריון, אולטרא סאונד שני שק הריון עם הד עוברי. בשלב זה רופא אחר מהקופה קבע שההריון לא תקין וצריך לעשות גרידה. גם הביטא לא עלתה כמו שצריך אחרי 48 שעות היא עלתה ב-100 יחידות ולא הכפילה את עצמה. לבסוף הרופא אמר: "בוא נחכה עוד יומיים ונראה מה יקרה… סתם בשביל הסקרנות שלי". איזה חצוף…… ואני ביומיים של ההמתנה כמעט זכיתי באשפוז פסיכיאטרי וממפעל הטישו התלוננו שנגמרו העצים.... אחרי יומיים הביטא כמעט הכפילה את עצמה ובאולטראסאונד של שבוע 8 גילנו דופק עוברי זעיר… אוי איזו כיף… איזה אנחת רוחה ושמחה, זהו בטוח שעשינו זאת עכשיו, אבל לא להרבה זמן. כי שבוע אחרי באחד מביקורי בשירותים היה לי כתם חום שהעלה בי חשדות, רצתי לאולטראסאונד ואני בשבוע 9 רק כדי לגלות שהעובר שלי מת יום קודם. כמובן ששוב זכיתי בגרידה. הרופא כבר לקח מקדם בטחון ונתן אנטיביוטיקה מראש. בשלב זה בעלי ואני החלטנו על הפסקה נסענו לטיול בצרפת, טוב היה להתאוורר ולשכוח מכל הצרות. כשחזרנו בלחץ פיזי מתון הרופא שלח אותנו לבדיקות לראות מה קורה למה אני מפילה. אבל הבדיקה היחידה שיצאה לא תקינה הייתה אנטיקרדיוליפין שהייתה גבולית ו-ANA +. מיד אמרו לי שאני אצטרך אספירין וקלקסן בהריון לדילול הדם. חזרנו לטיפולים. אני זוכרת שזה היה ביום ה12 אחרי שכבר לקחתי איקקלומין, פתאום התחילו לי התכווצויות חזקות ודימום חזק. רצתי לעשות ביטא היא הייתה חיובית. התברר שנכנסתי להריון בטיפול הקודם אבל כיון שקיבלתי מחזור לא ידענו על כך, האיקקלומין גרם להפלה ושבוע אחרי זה הביטא הייתה כבר שלילית. כמה הפלות ספרנו עד כה? 3! וכמובן שהמשכנו באותה דרך. הפעם עברתי לרופא פרטי בהדסה הר הצופים. עשינו 6 מחזורי הזרעות עד שהרופא החליט שצריך לעשות היסטרסקופיה חוזרת לבדוק מה קורה שם ברחם. כמובן שהכל היה תקין. את ההיסטרסקופיה עשיתי בלי הרדמה ותאמינו לי שזה לא כאב, רק סתם לא נעים, ואחר כך קצת מדממים. המשכנו הלאה בהזרעות ושוב נקלטתי להריון. אבל סופו של ההריון היה כסופם של שלושת קודמיו, הפעם את הגרידה עשה לי הרופא הפרטי שלי בהדסה הר הצופים. בחדר ניתוח לא מצאו לי את הוריד באף יד או רגל ולבסוף החדירו לי אינפוזיה דרך הצוואר, ומשם הרדימו אותי. מיד אחרי הגרידה קיבלתי אנטיביוטיקה למניעה, למדו להכיר אותי …עושה צרות שכמותי. כמובן שנעשו עוד בדיקות לבדוק למה זה קורה אבל לא נמצא שום דבר חריג. פה החלטנו עם הרופא לעבור להזרעות עם פרגונל. אבל כל חודש לא הצלחנו להביא אותי למצב שאני אגדל יותר מזקיק אחד. קיבלתי חצי אמפולה- זקיק אחד ואסטרודיול גבוה. אמפולה אחת – זקיק אחד ואסטרודיול גבוה. ואז כשהרופא הפרטי שלי נסע לחו"ל וממלא מקומו החליט שאני לא מגיבה טוב העלה אותי לאמפולה וחצי וגרם לי לגירוי יתר שחלתי, שנאלצתי להתאשפז בבית החולים שבוע עד קבלת המחזור עם נוזלים בוריד, כאבי תופת, הקאות בטן נפוחה בנוזלים, עליה במשקל ועוד. אחרי עוד הפסקה קצרה חזרנו לפרגונל עם ההזרעות, פה הרופא כבר העלה את האפשרות של הפרית מבחנה (IVF). פתחתי עליו זוג עניים ואמרתי לו: "נפלת על הראש שאני אעשה מבחנה? הרי אני נקלטת בהזרעות" והמשכנו הלאה…עוד הזרעה ועוד הזרעה… אבל גם לרחם שלי מסתבר היה מה להגיד אחרי כ"כ הרבה הזרעות. כל הזרעה חצי שעה אחרי חטפתי התכווצויות רחמיות חזקות. וכל פעם זה החמיר יותר ויותר. הרופא היה מודאג ואמר שבמצב כזה אין שום סיכוי לעובר להשתרש ברחם. מה ששבר את גב הגמל היה ההזרעה האחרונה ערב פסח, הרחם פשוט פיתחה אלרגיה ודלקת חזקה ש"בזכותה" זכיתי לעוד שבוע אשפוז עם אנטיביוטיקה בוריד. מעניין איך שכל הדברים הרעים תמיד קורים לי דווקא בחגים. עברנו להפריה חוץ גופית. קיבלתי דקפטטיל גדול, ופרגונל אמפולה וחצי. עוד לפני השאיבה החלטנו לראות כמה הזרע יכול להפרות, ולעשות חצי ICSI וחצי רגיל. נשאבו 15 ביציות וכך עשינו. יום אחרי הודיעו לי מהמעבדה שמהרגיל לא היו הפריות ומה-ICSI נוצרו רק 4. הרופא רצה לגדל לבלסטוציסט ונשאר רק עובר אחד, שממנו גם נכנסתי להריון כימי שגם הוא נפל. עד פה 5 הפלות.
הערה שלי : בגלל האורך הוא יחולק לכמה חלקים - סיפור מדהים !
ש י ר ל י 30
New member
../images/Emo20.gif שושי - חלק ב' ../images/Emo20.gif
אחרי ההפלה לא קיבלתי מחזור במשך 3 חודשים, התברר שהדקפטטיל גורם לי לתופעות לוואי של גלי חום כמו בגיל המעבר, ואפשר מה זה להשתגע, יכלו לטגן עלי חביתה בזמן גל החום. חה חה חה… לכן על הדיכוי הזה בנינו מחזור של הפריה חדש עם מטרודין. הפעם נשאבו 13 ביציות הופרו 9 והתחלקו 7. הכל מICSI-. החזרנו 3 ו-4 הנותרים שמנו למשמר בפריזר של הבית חולים. אחרי 9 ימים החל דימום קל שהתגבר, הייתי בטוחה שאני לא בהריון אבל בבדיקות הדם ביום ה-13 קיבלתי תוצאה חיובית 58, הרופא אמר שזו תוצאה טובה. זה היה יום לפני יום כיפור. ערב יום כיפור הדימום התגבר ונוספו התכווצויות מ-א-ו-ד חזקות, חיכיתי בקוצר רוח שיום כיפור ייצא וישר רצתי לחדר מיון, עשו לי בדיקת דם והביטא עלתה, אז אשפזו אותי עם נוזלים ותרופות נגד כאבים. יום אחרי הביטא החלה לרדת ובאולטא סאונד ראו שק הריון קטנטן. מיותר לציין שהריון זה נגמר. אני חושבת שהגענו להריון מספר 6, נכון?! הפעם לחצתי על הרופא מה הלאה? מה עוד? היא אפשר להמשיך להיכנס להריון ולהפיל. ולכן הוא הפנה אותי למומחה להפלות ד"ר כרפ. נסענו למדיקל סנטר בהרצליה ונפגשנו איתו, הוא עיין באינצקלופדיה הרפואית שלי, שאל שאלות, ופתאום הוא נתקל בבדיקה שהוא טען שהיא ממש לא תקינה. הוא אמר שאין לי נוגדנים לבעלי ולכן הגוף חושב שהעבר הוא חומר זר והוא תוקף אותו כמו שהגוף תוקף שתל זר. ולכן אני צריכה לקבל חיסון, את הנוגדנים של בעלי יזריקו לי ליד. כך הסיכוי שלנו יעלה, כי כרגע הסיכוי שלי להחזיק הריון תקין רק 15%. טוב , אז עשינו את כל הבדיקות שהוא ביקש, וקבענו תור. הגענו לתל השומר ולקחו מבעלי 2 מבחנות ענק של דם (מזל שזה לא אני, כי לי אין ורידים וכל בדיקת דם מסתיימת בחיפוש ארכיאולוגי עם המחט אחר וריד, ועוד כמה דקירות ותאמינו לי שזה לא כיף) ואמרו לנו לחזור יותר מאוחר. ניצלנו את יום החופש מהעבודה לטיולים, קניות וסתם כיף וחזרנו יותר מאוחר. הרופא הזריק לי ביד (בחלק הלבן) בחמש מקומות שונים מתחת לעור את כדוריות הדם של בעלי, כמעט צרחתי מכאבים זה כ"כ שורף וכואב אבל כלום לעומת מה שקרה לי אחר כך. היד מיד התנפחה נהייתה אדומה ומגרדת. יום אחרי חטפתי חום והייתי ממש חולה, כל השבוע לא הלכתי לעבודה כי לא יכולתי להזיז את היד. עוד שבועיים אחר כך היד הייתה נראית כמו כביש עם פסי האטה. תדמיינו לכם… כעבור חודש עשינו את אותו הדבר שוב. הפעם התגובה האלרגית הייתה פחות חמורה, ולא חטפתי חום רק יד כואבת אדומה מגרדת ונפוחה. שבועיים אחרי עשינו בדיקת דם חוזרת לראות עם יש לי תגובה לדם של בעלי ואכן היה 100% תגובה. כעת הייתי מוכנה להריון אז עשינו החזרת מוקפאים. החזרנו את כל הארבע עוברים. קשה להאמין שאפשר להיקלט מסנפרוסט קפוא אבל אחרי 9 ימים החלו להיות לי דימומים וביום ה-14 הביטא הייתה חיובית, מפה והלאה הביטא הכפילה את עצמה כמו חלום, לפעמים יותר מכפול, היינו בטוחים הנה זה עובד הפעם, זה חייב לעבוד, קיבלתי חיסון נוסף – דחף. אולטרא סאונד ראשון בשבוע 5 הראה שק הריון עם שק חלמון אולטרא סאונד שני בשבוע 6 הראה שק הריון עם שק חלמון מוגדל – לא תקין, צליל מוכר-חלוד. פה כבר הדימומים וההתכווצויות הפכו לחזקים ופניתי למיון בעצת הרופא. "זכיתי" לאשפוז כי אף אחד לא רצה לעשות לי גרידה כי הם לא האמינו לי שההריון נגמר וחיכו לראות מה קורה הלאה. משום מה הרופא הפרטי שלי לא הסכים לעשות לי גרידה אמר לי שזו פעולה פשוטה וחבל על הכסף. ממתי אכפת לרופאים מהכסף של הפציינטים????? פה הייתה הטעות ולעולם אני לא אעשה גרידה לא פרטית!!! בבוקר עשו לי ביטא נוספת שכמובן לא עלתה בכלום, אבל זה לא אמר להם שום דבר. אמרו לי לא לאכול ולא לשתות בין הארוחות שמא אני אצטרך ניתוח חירום, בסוף התייבשתי ודחפו לי עירוי נוזלים. יום אחרי עדיין לא מאמינים לי אולטרא סאונד מראה שק הריון קטן, הוא פשוט התכווץ, עדיין לא מאמינים לי. יום אחרי ביטא יורדת… לא! זה לא מספיק להם הם צריכים גם אולטרא סאונד, לוקחים אותי כשאני מתפתלת מכאבים ועושים לי אולטרא סאונד – כבר אין שק הריון!!! או עכשיו הם כבר מאמינים. דיממתי את כל ההריון החוצה ועוד "זכיתי" לגרידה בערב, בדיוק ביום הולדתי ה-27, כשגלגלו את מיטתי לחדר ניתוח שרתי לעצמי "היום יום הולדת, היום יום הולדת…". אצל כמה רבנים כבר ביקרתם? כמה קמאות כבר לבשתן? האם ישנתן על מגנטים??? ומה לגבי דיקור סיני? הומאופטיה? רייקי? שיאצו? רפלקסולוגיה? ועוד... האם בדקו לכן את הכתובה? ת'מזוזות? גם אנחנו ניסינו את כל זה אבל ללא הועיל, ולמען האמת היום אני לא מאמינה בכל זה, אני מאמינה שכשה' ירצה זה יצליח, אני עושה את ההשתדלות שלי ומקווה שה' יעשה את שלו מתי שהוא. בשלב זה כבר לא יכולתי לסבול את הכאבים שלי בזמן המחזור, הם התפשטו והפכו להיות כאבים יומיומיים, פניתי לרופא מומחה לאנדמטריוזיס ששלח אותי לעשות C.T לבטן. הרופא שעשה לי את הבדיקה לא מצא את הוריד וגרם לי לדלקת בכל היד וכמעט אשפוז. (הדלקת כמעט גרמה לתסחיפים) בכל אופן הממצאים היו תקינים והרופא הנ"ל לא עזר לי בשום דבר. גם אצלנו לכל החברים יש כבר ילדים, רובם כבר מתכננים את הילד השלישי ואנחנו עדיין תקועים באותו שלב, לא יודעים איך להתמודד עם ההריונות שלהם, הלידות, והכי קשה זה להתמודד עם הריונות שבמשפחה. למה זה לא עובד אצלנו כמו אצל כולם? למה הם שנכנסים למיטה עושים אהבה וכעבור חודש מגלים שהם בהריון, ומפה ללידה הכל עובר חלק? תשאלו אותם מה זה אסטרודיול? חצוצרה? גופיף צהוב? מתערבת אתכם שרובם לא יודעים. אצלנו הכל כל-כך מסובך, למה? אתם יודעים מה? אני בטוחה שהילדים שיולדו לנו יהיו ילדים מיוחדים, עם נשמה מיוחדת… ומפונקים עד הגג J. החלטנו לעבור רופא. פנינו לרופא חדש פרופסור גדול!! הוא אמר לי שהתרופה הטובה ביותר לאנדומטריוזיס זה להיות בהריון, ואני אמרתי לו שהריון של 8 שבועות לא פותר את הבעיה. הדבר הראשון שהוא עשה הייתה היסטרסקופיה באסותא, כשזו נמצאה תקינה הכנו תוכנית של הפריית מבחנה חדשה. הוא נתן לי 2 זריקות של דקפטטיל כדי לדכא את האנדומטריוזיס שלי ומשם לקבל מחזור עם ארגסט וטיפול עם מטרודין 1.5 אמפלות, פרדניזון, גסטון, קרטיה, קלקסן, פוליק אסיד, נרות פרוגסטרון וחיסון דחף בהריון.
אחרי ההפלה לא קיבלתי מחזור במשך 3 חודשים, התברר שהדקפטטיל גורם לי לתופעות לוואי של גלי חום כמו בגיל המעבר, ואפשר מה זה להשתגע, יכלו לטגן עלי חביתה בזמן גל החום. חה חה חה… לכן על הדיכוי הזה בנינו מחזור של הפריה חדש עם מטרודין. הפעם נשאבו 13 ביציות הופרו 9 והתחלקו 7. הכל מICSI-. החזרנו 3 ו-4 הנותרים שמנו למשמר בפריזר של הבית חולים. אחרי 9 ימים החל דימום קל שהתגבר, הייתי בטוחה שאני לא בהריון אבל בבדיקות הדם ביום ה-13 קיבלתי תוצאה חיובית 58, הרופא אמר שזו תוצאה טובה. זה היה יום לפני יום כיפור. ערב יום כיפור הדימום התגבר ונוספו התכווצויות מ-א-ו-ד חזקות, חיכיתי בקוצר רוח שיום כיפור ייצא וישר רצתי לחדר מיון, עשו לי בדיקת דם והביטא עלתה, אז אשפזו אותי עם נוזלים ותרופות נגד כאבים. יום אחרי הביטא החלה לרדת ובאולטא סאונד ראו שק הריון קטנטן. מיותר לציין שהריון זה נגמר. אני חושבת שהגענו להריון מספר 6, נכון?! הפעם לחצתי על הרופא מה הלאה? מה עוד? היא אפשר להמשיך להיכנס להריון ולהפיל. ולכן הוא הפנה אותי למומחה להפלות ד"ר כרפ. נסענו למדיקל סנטר בהרצליה ונפגשנו איתו, הוא עיין באינצקלופדיה הרפואית שלי, שאל שאלות, ופתאום הוא נתקל בבדיקה שהוא טען שהיא ממש לא תקינה. הוא אמר שאין לי נוגדנים לבעלי ולכן הגוף חושב שהעבר הוא חומר זר והוא תוקף אותו כמו שהגוף תוקף שתל זר. ולכן אני צריכה לקבל חיסון, את הנוגדנים של בעלי יזריקו לי ליד. כך הסיכוי שלנו יעלה, כי כרגע הסיכוי שלי להחזיק הריון תקין רק 15%. טוב , אז עשינו את כל הבדיקות שהוא ביקש, וקבענו תור. הגענו לתל השומר ולקחו מבעלי 2 מבחנות ענק של דם (מזל שזה לא אני, כי לי אין ורידים וכל בדיקת דם מסתיימת בחיפוש ארכיאולוגי עם המחט אחר וריד, ועוד כמה דקירות ותאמינו לי שזה לא כיף) ואמרו לנו לחזור יותר מאוחר. ניצלנו את יום החופש מהעבודה לטיולים, קניות וסתם כיף וחזרנו יותר מאוחר. הרופא הזריק לי ביד (בחלק הלבן) בחמש מקומות שונים מתחת לעור את כדוריות הדם של בעלי, כמעט צרחתי מכאבים זה כ"כ שורף וכואב אבל כלום לעומת מה שקרה לי אחר כך. היד מיד התנפחה נהייתה אדומה ומגרדת. יום אחרי חטפתי חום והייתי ממש חולה, כל השבוע לא הלכתי לעבודה כי לא יכולתי להזיז את היד. עוד שבועיים אחר כך היד הייתה נראית כמו כביש עם פסי האטה. תדמיינו לכם… כעבור חודש עשינו את אותו הדבר שוב. הפעם התגובה האלרגית הייתה פחות חמורה, ולא חטפתי חום רק יד כואבת אדומה מגרדת ונפוחה. שבועיים אחרי עשינו בדיקת דם חוזרת לראות עם יש לי תגובה לדם של בעלי ואכן היה 100% תגובה. כעת הייתי מוכנה להריון אז עשינו החזרת מוקפאים. החזרנו את כל הארבע עוברים. קשה להאמין שאפשר להיקלט מסנפרוסט קפוא אבל אחרי 9 ימים החלו להיות לי דימומים וביום ה-14 הביטא הייתה חיובית, מפה והלאה הביטא הכפילה את עצמה כמו חלום, לפעמים יותר מכפול, היינו בטוחים הנה זה עובד הפעם, זה חייב לעבוד, קיבלתי חיסון נוסף – דחף. אולטרא סאונד ראשון בשבוע 5 הראה שק הריון עם שק חלמון אולטרא סאונד שני בשבוע 6 הראה שק הריון עם שק חלמון מוגדל – לא תקין, צליל מוכר-חלוד. פה כבר הדימומים וההתכווצויות הפכו לחזקים ופניתי למיון בעצת הרופא. "זכיתי" לאשפוז כי אף אחד לא רצה לעשות לי גרידה כי הם לא האמינו לי שההריון נגמר וחיכו לראות מה קורה הלאה. משום מה הרופא הפרטי שלי לא הסכים לעשות לי גרידה אמר לי שזו פעולה פשוטה וחבל על הכסף. ממתי אכפת לרופאים מהכסף של הפציינטים????? פה הייתה הטעות ולעולם אני לא אעשה גרידה לא פרטית!!! בבוקר עשו לי ביטא נוספת שכמובן לא עלתה בכלום, אבל זה לא אמר להם שום דבר. אמרו לי לא לאכול ולא לשתות בין הארוחות שמא אני אצטרך ניתוח חירום, בסוף התייבשתי ודחפו לי עירוי נוזלים. יום אחרי עדיין לא מאמינים לי אולטרא סאונד מראה שק הריון קטן, הוא פשוט התכווץ, עדיין לא מאמינים לי. יום אחרי ביטא יורדת… לא! זה לא מספיק להם הם צריכים גם אולטרא סאונד, לוקחים אותי כשאני מתפתלת מכאבים ועושים לי אולטרא סאונד – כבר אין שק הריון!!! או עכשיו הם כבר מאמינים. דיממתי את כל ההריון החוצה ועוד "זכיתי" לגרידה בערב, בדיוק ביום הולדתי ה-27, כשגלגלו את מיטתי לחדר ניתוח שרתי לעצמי "היום יום הולדת, היום יום הולדת…". אצל כמה רבנים כבר ביקרתם? כמה קמאות כבר לבשתן? האם ישנתן על מגנטים??? ומה לגבי דיקור סיני? הומאופטיה? רייקי? שיאצו? רפלקסולוגיה? ועוד... האם בדקו לכן את הכתובה? ת'מזוזות? גם אנחנו ניסינו את כל זה אבל ללא הועיל, ולמען האמת היום אני לא מאמינה בכל זה, אני מאמינה שכשה' ירצה זה יצליח, אני עושה את ההשתדלות שלי ומקווה שה' יעשה את שלו מתי שהוא. בשלב זה כבר לא יכולתי לסבול את הכאבים שלי בזמן המחזור, הם התפשטו והפכו להיות כאבים יומיומיים, פניתי לרופא מומחה לאנדמטריוזיס ששלח אותי לעשות C.T לבטן. הרופא שעשה לי את הבדיקה לא מצא את הוריד וגרם לי לדלקת בכל היד וכמעט אשפוז. (הדלקת כמעט גרמה לתסחיפים) בכל אופן הממצאים היו תקינים והרופא הנ"ל לא עזר לי בשום דבר. גם אצלנו לכל החברים יש כבר ילדים, רובם כבר מתכננים את הילד השלישי ואנחנו עדיין תקועים באותו שלב, לא יודעים איך להתמודד עם ההריונות שלהם, הלידות, והכי קשה זה להתמודד עם הריונות שבמשפחה. למה זה לא עובד אצלנו כמו אצל כולם? למה הם שנכנסים למיטה עושים אהבה וכעבור חודש מגלים שהם בהריון, ומפה ללידה הכל עובר חלק? תשאלו אותם מה זה אסטרודיול? חצוצרה? גופיף צהוב? מתערבת אתכם שרובם לא יודעים. אצלנו הכל כל-כך מסובך, למה? אתם יודעים מה? אני בטוחה שהילדים שיולדו לנו יהיו ילדים מיוחדים, עם נשמה מיוחדת… ומפונקים עד הגג J. החלטנו לעבור רופא. פנינו לרופא חדש פרופסור גדול!! הוא אמר לי שהתרופה הטובה ביותר לאנדומטריוזיס זה להיות בהריון, ואני אמרתי לו שהריון של 8 שבועות לא פותר את הבעיה. הדבר הראשון שהוא עשה הייתה היסטרסקופיה באסותא, כשזו נמצאה תקינה הכנו תוכנית של הפריית מבחנה חדשה. הוא נתן לי 2 זריקות של דקפטטיל כדי לדכא את האנדומטריוזיס שלי ומשם לקבל מחזור עם ארגסט וטיפול עם מטרודין 1.5 אמפלות, פרדניזון, גסטון, קרטיה, קלקסן, פוליק אסיד, נרות פרוגסטרון וחיסון דחף בהריון.
ש י ר ל י 30
New member
../images/Emo20.gifשושי- חלק ג' ../images/Emo20.gif
נסענו על הדקפטטיל חודש לחו"ל, היה כיף חיים התאווררנו וחזרנו ישר לחתונה של אחותי, ומיד לסטימולציה. לקחתי את הפרופסור פרטי לשאיבה החזרה. נשאבו 10 זקיקים הופרו 5 והחזרנו את כולם. ביום ה-9 הופיע דימום וביום ה-12 הייתה תשובה חיובית להריון, ביטא 90. גם פה הביטא הכפילה את עצמה יפה, קיבלתי חיסון אצל ד"ר כרפ, הייתי בשמירה מוחלטת וחיכינו בפחד נוראי האולטרא סאונד הראשון בשבוע 7. ובכן… אכן כבר באולטרא סאונד הראשון ראו שיש בעיה אומנם ראו שק הריון, עובר עם דופק אבל, דופק חלש. חלש מדי. אולי גנבתי לעובר את הדופק כי שלי רץ במהירות שיא. והעובר היה מתאים רק לשבוע 6. בלי הרבה תקוות חיכינו עוד שבוע, הפעם כבר יצאתי מדעתי לגמרי. בשבוע 8 כבר לא ראו את העובר ובטח לא את הדופק. הנה הלך לא עוד הריון והפעם הגענו למספר 8. האם כשמגיעים ל-10 מקבלים דיסק???? "איפה הילד"? ס-ת-ם… לקחנו את הפרופסור לגרידה יום אחרי, ופה עלי לציין שהבן אדם הזה פשוט מלאך. הוא לא עזב את החדר בו הייתי עד שהוא לא הבטיח לי שיהיה לי תינוק, ועד שלא הפסקתי לבכות ונתתי לו חיוך, הוא לא הלך הביתה. בניגוד לרופאים אחרים שביצעו את מלאכתם באופן פרטי והלכו הביתה. קיבלתי פריגילוטון כפול שניים ליום כדי לשמור ולבנות את רירית הרחם (הוא עדיין חושב שזו בעיה ברחם). קיבלנו את תוצאות הגנטיקה של העובר, זו הייתה בת בריאה ותקינה, זו רק אני שלא בסדר. אני מניחה שזה גם משהו. הפעם דברנו עם ד"ר כרפ והחלטנו ללכת על החיסון השני שלו, IVI-G אותו מקבלים דרך אינפוזיה במשך 6 שעות. האמת חומר די כואב וקשה מאוד להשגה שלא לדבר כמה הוא עולה. בהפריה הבאה נשאבו 11 ביציות והופרו 6 ורק חמש היו במצב של החזרה. שוב היה הריון קצרצר (כימי) שנגמר מהר, הפעם הגענו למספר 9. בפגישה עם הרופא גילינו שהביציות היו עם ציטופלסמה כהה, כנראה שזה נבע מהחומר החדש שהשתמשנו פיוריגון. ולכן החלטנו לחזור למטרודין הישן והאהוב. עוד דבר חדש שדיווחתי לרופא זה שיש לי חלב בפטמות, למרות שהפרולקטין שלי היה תקין הרופא נתן לי פרילק רק חצי כדור, הוא טען שיש קשר ישיר בין הפטמות לשחלות, עם הפטמות רגישות השחלות תהיינה פחות רגישות והפוך. החלטנו להקפיא עוברים לפונדקאות, לצורך העניין העלנו את המינון ל-2 אמפולות, האסטרודיול שלי הגיע בשלב זה ל-8000. הפריה מספר 6 נשאבו 16 ביציות ביום הנישואין השביעי שלנו, הופרו 10, הוחזרו 4 והשאר הוקפא. המעבדה אמרה שהעוברים שלי התפתחו מאוד לאט ובמקום שיהיו 8 תאים היו רק 4-5 תאים, אמרתי לרופא שתמיד זה ככה אצלי ובכל זאת אני נקלטת. אולי פשוט קשה לעוברים לגדול בתנאי שבי??? גם הפעם קיבלתי תשובה להריון שיתפתח ככימי ונגמר. והנה הגעתי ל-10 הפלות! למה לא קיבלתי את הדיסק המובטח עד היום?? מה הלהקה פשטה רגל? או אולי אני? מחזור שקיבלתי אחרי ההפריה היה בלתי נסבל בכיתי מכאבים, וכמעט והתעלפתי, ועכשיו חזרו לי הכאבים של כל החודש, אלה שגורמים לי להרגיש כאילו עוד מעט אני מקבלת שוב מחזור. ההפסקה שהייתה צריכה להיות 3 חודשים התארכה לחצי שנה, בזמן זה חזרתי לעבודה בשיא הכוח, ואיזה כיף, הלכתי לאישה שעושה מחטים סיניות, כוסות רוח, שיאצו, רפלקסולוגיה ואפילו ניסיתי אכילה נכונה, דבר שהיה לי קשה מאוד. אבל, אחרי תקופה של חודשיים נשבר לי ממנה ופיטרתי אותה. עכשיו אני מנסה רייקי בתקווה שזה ילך טוב ביחד עם ההפריה… תוצאות בהמשך. הייתי בפגישה עם הרופא, וסיכמנו על ניתוח לצריבת מוקדי האנדומטריוזיס לפני הטיפול הבא, נעשו שינוים קלים במינוני התרופות. בגלל שביתת הרופאים מתארך לו התור לניתוח, הרופא אמור לעשותו. סוף סוף הגיע יום הניתוח, אחרי שחיברו אותי לאינפוזיה בצוואר וטרחו לתפור אותה בחוט ומחט כדי שהיא לא תזוז הורדמתי, (אותה אינפוזיה אף אחות לא הסכימה להוציא, זה היה מפחיד מדי. בסוף הסכימו להוציא רק כחצי שעה לפני ששוחררתי הביתה, למעלה מ-24 שעות מזמן החיבור) כשהתעוררתי דווח לי שמוקד האנדומטריוזיס שהיה נעלם… כנראה פחד מהרופא, אבל אני הייתי בבכי נוראי, מה אני אמורה לעשות עם הכאבים החזקים שיש לי יום-יום? בביוץ? בזמן קיום יחסי מין? וכמובן הרע מכל במחזור??? האם להמשיך לקחת אינדומד או וולטרן בזריקות לכאבים ולהתעלף כל פעם מחדש? האם אף אחד לא יודע למה זה קורה? הפרופ' חושב על גודש על מערכת העצבים באזור הרחם והשחלות, אבל הוא מוכן לטפל בזה רק אחרי שאני אלד מספר ילדים – אופטימי הבחור אה?? מה שכן מצאו זה חצוצרה אחד סתומה כנראה, כי חומר מילוי לא עובר דרכה, לא פתחו אותה כי לא ידעו היכן הבעיה, בשביל זה צריך צילום רחם! מה שאני לא מתכוונת לעשות כרגע. צריכה להיות איזה בדיקה שעוד לא עשיתי אף פעם J מהר מאוד קיבלתי אישור מהפרופסור לקחת את הדקפפטיל על היום הראשון של המחזור, והוא צריך להגיע מתי שהוא, והנה אנחנו מתחילים טיפול נוסף. הפעם ננסה ZIFT. פרוש הדבר שיום-יומיים אחרי שאיבת הביציות עושים לפרסקופיה ומחזירים את העוברים לחצוצרה, במקרה שלי זו תהיה חצוצרת ימין… היא פשוט מנגנת הרבה יותר טוב, בלי שום זיופים. נשאבו 19 זקיקים והופרו 11. "זכיתי" שוב להיות בגירוי יתר עם E2 של 11000 בלפרסקופיה יומיים אחרי החזרנו לחצוצרה ימנית 5 עוברים יפים מאוד ואת השאר השארנו במעבדה לגדל לבלסטוציסטים. כעבור מספר ימים הודיעו לנו מאסותא שגדל בלסטוציסט אחד ושנבוא להחזרה, אז גם הוא הוחזר. והנה שוב הריון והביטא עולה ועולה ויש דימום ויורדת ויורדת, הלך לו הריון מספר 11. עכשיו אני רק שמה לב שזה כמספר ההפריות, מצחיק לא? זה בטח מראה שבפעם הבאה יהיו 12 הפריות, איזה כיף לי… ואחותי ילדה בדיוק ביום שהפלתי. בשלב הזה כבר לא יכולתי יותר, הרגשתי שהרופא לא עושה מספיק, לא יודע את התיק בכלל ומזלזל במידה מסוימת. אז נסענו לשיקגו לחתונה של בן דוד אהוב, וכדי לעשות סבב רופאים בארה"ב לשמוע חוות דעת. ראיתי רופא בשיקגו שכל מה שרצה זה לעשוק אותי כלכלית, אז מהר לקחתי את רגלי וברחתי. רופאים ב-NYU שאמרו שאין להם מה להציע לי מעבר למה שנעשה. עד שהגעתי לרופא מדהים במנהטן שלמד את התיק שלי כל השבת, בבית שלו, וסימן מה לא תקין, הוא למד את התיק שלי כמו שלומדים לבחינות פסיכומטריות, הוא ישב איתי למעלה משעתיים ושמע את כל הסיפור מיום החתונה ועד עצם היום הזה, כמובן "שזכיתי" לבדיקות גופניות קפדניות ואז הוא לקח ממני דם וביופסיה מצוואר הרחם לכל מיני מחלות וזיהומים שעדיין לא בדקו פה בארץ. הוא נתן לי עוד רשימת בדיקות שעלי לעשות בארץ ואחרי שיהיו לי כל התוצאות ליצור איתו קשר ונראה איך אפשר לעבוד עם רופא מהארץ במקביל. אז בנתיים אני משתעשעת לי בלקיחת דמים (15 מבחנות) ואולטרסאונדים שמראים את זרימת הדם לרחם או משהו דומה (האמת לא כ"כ הבנתי מה הוא עושה) זהו מחקר. הרופא אמר לי שממה שהוא רגיל לראות עד היום כל הזרימה שלי ברחם שונה משל נשים אחרות וגם חסר משהו ברירית הרחם… בלה בלה בלה… האמת שזה כבר לא מעניין אותי. בשורה התחתונה הוא טוען שהוא לא יודע מה להציע לי מעבר למה שאני מקבלת לסדר את הזרימה בחלל הרחם שתהיי גלית (כרגע היא לא סימטרית, ודווקא אני טיפוס די סימטרי). טוב, נראה מה יהיה, קבעתי תור לרופא חדש שהסכים לעבוד עם הרופא ההוא מארה"ב. מצאתי רופא מתל השומר פרטי כמובן שיסכים לעבוד עם ההוא מארה"ב. הם דיברו בטלפון אבל בסוף לא יוצא מזה שום דבר. כל הדברים שההוא מארה"ב רוצה לעשות אי אפשר לעשות אותם בארץ, הכל מחקרי. אז הנה אני נשארת שוב לבדי עם רופא חדש נחמד ופרטי מהארץ שמוכן לקחת אותי כאתגר רפואי, התקווה לא גדולה, אבל אי שם היא עדיין קיימת. קבענו תוכנית להפריה שמינית והתחלנו במקביל פעם בשבוע אני הולכת למשהי שעושה לי רייקי – מ'כפת לי לנסות? מטרודין, מנוגון ביחד 3 אמפולות וצטרוטייד, קלקסן אספרין וסטרואידים. נשאבו 14 ביציות (לא פרטי-נגמר הכסף) הופרו 11 חלקם מהפריה רגילה ולא ב-ICSI וזה חידוש לגבינו. הושתלו לרחם בצורה הכי גרועה בעולם 4 עוברים. היו לי התכווצויות איומות בהחזרה שידעתי שזו הולכת להיות הפעם הראשונה שלא יהיה הריון. וכך היה! אין מוקפאים העוברים כולם לא שרדו. הפסקה חודש, תוכנית דומה להפריה תשיעית. עדיין ממשיכה עם הרייקי. נשאבו 24 ביציות. ופה מתחיל סיפור חדש.
נסענו על הדקפטטיל חודש לחו"ל, היה כיף חיים התאווררנו וחזרנו ישר לחתונה של אחותי, ומיד לסטימולציה. לקחתי את הפרופסור פרטי לשאיבה החזרה. נשאבו 10 זקיקים הופרו 5 והחזרנו את כולם. ביום ה-9 הופיע דימום וביום ה-12 הייתה תשובה חיובית להריון, ביטא 90. גם פה הביטא הכפילה את עצמה יפה, קיבלתי חיסון אצל ד"ר כרפ, הייתי בשמירה מוחלטת וחיכינו בפחד נוראי האולטרא סאונד הראשון בשבוע 7. ובכן… אכן כבר באולטרא סאונד הראשון ראו שיש בעיה אומנם ראו שק הריון, עובר עם דופק אבל, דופק חלש. חלש מדי. אולי גנבתי לעובר את הדופק כי שלי רץ במהירות שיא. והעובר היה מתאים רק לשבוע 6. בלי הרבה תקוות חיכינו עוד שבוע, הפעם כבר יצאתי מדעתי לגמרי. בשבוע 8 כבר לא ראו את העובר ובטח לא את הדופק. הנה הלך לא עוד הריון והפעם הגענו למספר 8. האם כשמגיעים ל-10 מקבלים דיסק???? "איפה הילד"? ס-ת-ם… לקחנו את הפרופסור לגרידה יום אחרי, ופה עלי לציין שהבן אדם הזה פשוט מלאך. הוא לא עזב את החדר בו הייתי עד שהוא לא הבטיח לי שיהיה לי תינוק, ועד שלא הפסקתי לבכות ונתתי לו חיוך, הוא לא הלך הביתה. בניגוד לרופאים אחרים שביצעו את מלאכתם באופן פרטי והלכו הביתה. קיבלתי פריגילוטון כפול שניים ליום כדי לשמור ולבנות את רירית הרחם (הוא עדיין חושב שזו בעיה ברחם). קיבלנו את תוצאות הגנטיקה של העובר, זו הייתה בת בריאה ותקינה, זו רק אני שלא בסדר. אני מניחה שזה גם משהו. הפעם דברנו עם ד"ר כרפ והחלטנו ללכת על החיסון השני שלו, IVI-G אותו מקבלים דרך אינפוזיה במשך 6 שעות. האמת חומר די כואב וקשה מאוד להשגה שלא לדבר כמה הוא עולה. בהפריה הבאה נשאבו 11 ביציות והופרו 6 ורק חמש היו במצב של החזרה. שוב היה הריון קצרצר (כימי) שנגמר מהר, הפעם הגענו למספר 9. בפגישה עם הרופא גילינו שהביציות היו עם ציטופלסמה כהה, כנראה שזה נבע מהחומר החדש שהשתמשנו פיוריגון. ולכן החלטנו לחזור למטרודין הישן והאהוב. עוד דבר חדש שדיווחתי לרופא זה שיש לי חלב בפטמות, למרות שהפרולקטין שלי היה תקין הרופא נתן לי פרילק רק חצי כדור, הוא טען שיש קשר ישיר בין הפטמות לשחלות, עם הפטמות רגישות השחלות תהיינה פחות רגישות והפוך. החלטנו להקפיא עוברים לפונדקאות, לצורך העניין העלנו את המינון ל-2 אמפולות, האסטרודיול שלי הגיע בשלב זה ל-8000. הפריה מספר 6 נשאבו 16 ביציות ביום הנישואין השביעי שלנו, הופרו 10, הוחזרו 4 והשאר הוקפא. המעבדה אמרה שהעוברים שלי התפתחו מאוד לאט ובמקום שיהיו 8 תאים היו רק 4-5 תאים, אמרתי לרופא שתמיד זה ככה אצלי ובכל זאת אני נקלטת. אולי פשוט קשה לעוברים לגדול בתנאי שבי??? גם הפעם קיבלתי תשובה להריון שיתפתח ככימי ונגמר. והנה הגעתי ל-10 הפלות! למה לא קיבלתי את הדיסק המובטח עד היום?? מה הלהקה פשטה רגל? או אולי אני? מחזור שקיבלתי אחרי ההפריה היה בלתי נסבל בכיתי מכאבים, וכמעט והתעלפתי, ועכשיו חזרו לי הכאבים של כל החודש, אלה שגורמים לי להרגיש כאילו עוד מעט אני מקבלת שוב מחזור. ההפסקה שהייתה צריכה להיות 3 חודשים התארכה לחצי שנה, בזמן זה חזרתי לעבודה בשיא הכוח, ואיזה כיף, הלכתי לאישה שעושה מחטים סיניות, כוסות רוח, שיאצו, רפלקסולוגיה ואפילו ניסיתי אכילה נכונה, דבר שהיה לי קשה מאוד. אבל, אחרי תקופה של חודשיים נשבר לי ממנה ופיטרתי אותה. עכשיו אני מנסה רייקי בתקווה שזה ילך טוב ביחד עם ההפריה… תוצאות בהמשך. הייתי בפגישה עם הרופא, וסיכמנו על ניתוח לצריבת מוקדי האנדומטריוזיס לפני הטיפול הבא, נעשו שינוים קלים במינוני התרופות. בגלל שביתת הרופאים מתארך לו התור לניתוח, הרופא אמור לעשותו. סוף סוף הגיע יום הניתוח, אחרי שחיברו אותי לאינפוזיה בצוואר וטרחו לתפור אותה בחוט ומחט כדי שהיא לא תזוז הורדמתי, (אותה אינפוזיה אף אחות לא הסכימה להוציא, זה היה מפחיד מדי. בסוף הסכימו להוציא רק כחצי שעה לפני ששוחררתי הביתה, למעלה מ-24 שעות מזמן החיבור) כשהתעוררתי דווח לי שמוקד האנדומטריוזיס שהיה נעלם… כנראה פחד מהרופא, אבל אני הייתי בבכי נוראי, מה אני אמורה לעשות עם הכאבים החזקים שיש לי יום-יום? בביוץ? בזמן קיום יחסי מין? וכמובן הרע מכל במחזור??? האם להמשיך לקחת אינדומד או וולטרן בזריקות לכאבים ולהתעלף כל פעם מחדש? האם אף אחד לא יודע למה זה קורה? הפרופ' חושב על גודש על מערכת העצבים באזור הרחם והשחלות, אבל הוא מוכן לטפל בזה רק אחרי שאני אלד מספר ילדים – אופטימי הבחור אה?? מה שכן מצאו זה חצוצרה אחד סתומה כנראה, כי חומר מילוי לא עובר דרכה, לא פתחו אותה כי לא ידעו היכן הבעיה, בשביל זה צריך צילום רחם! מה שאני לא מתכוונת לעשות כרגע. צריכה להיות איזה בדיקה שעוד לא עשיתי אף פעם J מהר מאוד קיבלתי אישור מהפרופסור לקחת את הדקפפטיל על היום הראשון של המחזור, והוא צריך להגיע מתי שהוא, והנה אנחנו מתחילים טיפול נוסף. הפעם ננסה ZIFT. פרוש הדבר שיום-יומיים אחרי שאיבת הביציות עושים לפרסקופיה ומחזירים את העוברים לחצוצרה, במקרה שלי זו תהיה חצוצרת ימין… היא פשוט מנגנת הרבה יותר טוב, בלי שום זיופים. נשאבו 19 זקיקים והופרו 11. "זכיתי" שוב להיות בגירוי יתר עם E2 של 11000 בלפרסקופיה יומיים אחרי החזרנו לחצוצרה ימנית 5 עוברים יפים מאוד ואת השאר השארנו במעבדה לגדל לבלסטוציסטים. כעבור מספר ימים הודיעו לנו מאסותא שגדל בלסטוציסט אחד ושנבוא להחזרה, אז גם הוא הוחזר. והנה שוב הריון והביטא עולה ועולה ויש דימום ויורדת ויורדת, הלך לו הריון מספר 11. עכשיו אני רק שמה לב שזה כמספר ההפריות, מצחיק לא? זה בטח מראה שבפעם הבאה יהיו 12 הפריות, איזה כיף לי… ואחותי ילדה בדיוק ביום שהפלתי. בשלב הזה כבר לא יכולתי יותר, הרגשתי שהרופא לא עושה מספיק, לא יודע את התיק בכלל ומזלזל במידה מסוימת. אז נסענו לשיקגו לחתונה של בן דוד אהוב, וכדי לעשות סבב רופאים בארה"ב לשמוע חוות דעת. ראיתי רופא בשיקגו שכל מה שרצה זה לעשוק אותי כלכלית, אז מהר לקחתי את רגלי וברחתי. רופאים ב-NYU שאמרו שאין להם מה להציע לי מעבר למה שנעשה. עד שהגעתי לרופא מדהים במנהטן שלמד את התיק שלי כל השבת, בבית שלו, וסימן מה לא תקין, הוא למד את התיק שלי כמו שלומדים לבחינות פסיכומטריות, הוא ישב איתי למעלה משעתיים ושמע את כל הסיפור מיום החתונה ועד עצם היום הזה, כמובן "שזכיתי" לבדיקות גופניות קפדניות ואז הוא לקח ממני דם וביופסיה מצוואר הרחם לכל מיני מחלות וזיהומים שעדיין לא בדקו פה בארץ. הוא נתן לי עוד רשימת בדיקות שעלי לעשות בארץ ואחרי שיהיו לי כל התוצאות ליצור איתו קשר ונראה איך אפשר לעבוד עם רופא מהארץ במקביל. אז בנתיים אני משתעשעת לי בלקיחת דמים (15 מבחנות) ואולטרסאונדים שמראים את זרימת הדם לרחם או משהו דומה (האמת לא כ"כ הבנתי מה הוא עושה) זהו מחקר. הרופא אמר לי שממה שהוא רגיל לראות עד היום כל הזרימה שלי ברחם שונה משל נשים אחרות וגם חסר משהו ברירית הרחם… בלה בלה בלה… האמת שזה כבר לא מעניין אותי. בשורה התחתונה הוא טוען שהוא לא יודע מה להציע לי מעבר למה שאני מקבלת לסדר את הזרימה בחלל הרחם שתהיי גלית (כרגע היא לא סימטרית, ודווקא אני טיפוס די סימטרי). טוב, נראה מה יהיה, קבעתי תור לרופא חדש שהסכים לעבוד עם הרופא ההוא מארה"ב. מצאתי רופא מתל השומר פרטי כמובן שיסכים לעבוד עם ההוא מארה"ב. הם דיברו בטלפון אבל בסוף לא יוצא מזה שום דבר. כל הדברים שההוא מארה"ב רוצה לעשות אי אפשר לעשות אותם בארץ, הכל מחקרי. אז הנה אני נשארת שוב לבדי עם רופא חדש נחמד ופרטי מהארץ שמוכן לקחת אותי כאתגר רפואי, התקווה לא גדולה, אבל אי שם היא עדיין קיימת. קבענו תוכנית להפריה שמינית והתחלנו במקביל פעם בשבוע אני הולכת למשהי שעושה לי רייקי – מ'כפת לי לנסות? מטרודין, מנוגון ביחד 3 אמפולות וצטרוטייד, קלקסן אספרין וסטרואידים. נשאבו 14 ביציות (לא פרטי-נגמר הכסף) הופרו 11 חלקם מהפריה רגילה ולא ב-ICSI וזה חידוש לגבינו. הושתלו לרחם בצורה הכי גרועה בעולם 4 עוברים. היו לי התכווצויות איומות בהחזרה שידעתי שזו הולכת להיות הפעם הראשונה שלא יהיה הריון. וכך היה! אין מוקפאים העוברים כולם לא שרדו. הפסקה חודש, תוכנית דומה להפריה תשיעית. עדיין ממשיכה עם הרייקי. נשאבו 24 ביציות. ופה מתחיל סיפור חדש.
ש י ר ל י 30
New member
../images/Emo20.gifשושי - חלק ד' ../images/Emo20.gif
ההתאוששות מהשאיבה הזו היתה פשוט זוועתית. למרות זאת איכשהוא לקחתי את עצמי בידים ונסעתי לירושלים הביתה. בבית לא הפסקתי להקיא והרגשתי פשוט נורא, כאבי בטן עזים, וקשיי נשימה. ב-12 בלילה הרמתי טלפון לרופא שלי ואמרתי לו את תחושתיי, "רוצי מיד למיון"!!! נסענו ב-1 בלילה למיון תל השומר, בקושי כבר יכולתי ללכת מרוב כאבים הייתי מקופלת לשתיים. בדקו אותי הרופאים, באולטראסאונד שחלות ענק כל אחת 10 ס"מ עולה על השניה ודוחפת את הרחם קדימה. נוזל בבטן דמי ומליון קרישי דם. בטן נפוחה מאוד ורגישה סופר דופר. כל נגיעה הקפיצה אותי ישירות לתקרה. (והיה שם קצת אבק) אושפזתי. נוזלים לוריד באופן קבוע. התחלת אנטיביויטיקה כי בבדיקות הדם התגלה שהכדוריות הלבנות בשמים, צום מוחלט כי ייתכן שהשחלות הסתובבו ואז צריך ניתוח לסובב אותם בחזרה או לחילופין דימום בבטן. מדידת נוזלים כי יש גירוי יתר. יש חום, יש בחילות והקאות וכאבי תופת עד השמים. שבועיים הייתי בבית החולים. בהתחלה לא ממש ידעו מה יש לי אחרי שהגירוי השחלתי נרגע. אח"כ הבינו שזה זיהום בבטן!! כן כן בעקבות השאיבה נפגע משהו ומיד נהיה זיהום בבטן! נדיר נכון! גם 11 הפלות זה נדיר= 1:שושי. אנטיביוטיקה לוריד במשך שבועיים סידרה הכל, ושוחררתי הביתה לא לפני שעשו מספר צילומי רנטגן ו-CT כדי לראות שהכל תקין. והוראות המשך לעוד 5 ימים אנטיביוטיקה בבית. מיותר לציין שלא היתה החזרת עוברים. היו 10 הפריות 6 עוברים הקפיאו מיד ואת השאר החלטנו לנסות לגדל לבלסטוציסטים כי אולי מצבי ישתפר ואז תהיה החזרה. בסופו של דבר נהיו 2 בלסטוציסטים אבל לא היתה החזרה כי היה חום. אז הקפיאו גם אותם, יום מאוחר מדי לטכנולוגיה של ימינו. הגעתי הביתה. תשושה. עיפה. מיואשת. בוכיה. כבויה. לאט לאט מתאוששת, נפגשת שוב עם הרופא ומחליטים על החזרת הבלסטוציסטים על ביוץ טבעי. מגיעה לתל השומר יושבת שם יום שלם ובסוף אומר לי הרופא שהעוברים מתו ואין מה להחזיר. שוב אכזבה. שוב כשלון. שוב כולם נכנסים להריון ומצליח להם ורק לי לא! תראו כמה זמן. תראו כמה סבל. מתי די? מתי?? מרוב כאב התחלתי לכתוב (רק שלא אשיר אותם למה גם דרך האינטרנט תשמעו את הזיופים) אצטט פה קטע אחד שכתבתי "כאב שוב כאב תמיד אותו כאב, רק או שהוא נהיה חזק יותר או שאני חלשה. אין לי כבר כח. מתי זה יגמר? האם אני חיה בתוך סיוט? חלום? תעירו אותי כבר, תעירו, אתם לא רואים שאני צועקת, בוכה בשנתי? הלב מדמם, הלב, מה שנשאר ממנו. הרחם כואבת, ואולי זה בעצם הלב. מצולקת מ-11 נסיונות של ילדיי להאחז בו, לנסות לחיות -הם מתו ואני מתה איתם. כאב שוב כאב תמיד אותו כאב, רק הוא שאו נהיה חזק יותר או שאני חלשה." אבל שוב אני מתחילה להרים את הראש, בין האדמה השרופה רואים שוב עלים ירוקים, אולי עוד יצמח פה פרח מי יודע? הלהבה הקטנה עדיין בוערת, בוערת בקטן אבל נותנת את הכח להמשיך הלאה ולהצליח, יש מסביב ללהבה חומות חומות מגן כדי שישמרו עליה שלא תכבה. מתחילה טיפול 10 של מוקפאים ועוקבת אחרי הביוץ, ועדיין ממשיכה עם הרייקי, אפילו אני מופתעת מכך שאני מתמידה בזה. אחרי 20 יום של מעקב צמוד אחרי הזקיק שרק גדל וגדל לו והגיע כבר למימדים של 25 מ"מ ובבדיקות דם הורמונים נמוכים, הוחלט על החזרה. יום ההחזרה אני די אופטימית, אין לי ספק שהפעם זה יצליח, קלרה אמרה, ועוד חברה שפתחה לי בקלפים אמרה, אבל לא! ארבעת העוברים המוקפאים שלי, שהיו במצב טוב התפוררו להם למוות בהפשרה ועוד שניים בספק ידעו מה איתם רק מחר, אבל הסיכויים שלהם ממש ממש לא טובים. עכשיו כבר אין לי יותר מוקפאים וצריך הכל מהתחלה. כשביקשתי מהרופא שיכין לי תוכנית להפריה חדשה כי עוד שבוע וחצי אני צריכה לקבל מחזור, הוא אמר לי שהוא עסוק כי הוא חזר מחו"ל והוא יכתוב לי מחר (להזכירכם מדובר ברופא פרטי!) הלכתי לי הביתה אבלה וחפוית ראש עם דמעות בעינים, ועד עצם היום הזה אינני יודעת מה עלה בגורל שני העוברים הנוספים שהיו בספק ובטח לא קיבלתי שום תוכנית. (ב-20.7.01 התקשרה אלי האחות מתל השומר, והודיעה לי שהרופא כתב לי סוף סוף תוכנית. ואני כבר ביום הרביעי שלי המחזור כך שבין כה וכה פיספסתי את החודש. אני יודעת שבשביל הרופאים חודש לא אומר כלום אבל בשבילנו זה עוד חודש בלי תינוק!. בכל אופן אני לא חוזרת לרופא הזה-אין לו מה לחדש בטיפול וגם הוא לא יודע להתנהג-הוא כ"כ קר, אולי דוקא בימי השרב שווה להזכר בו...) אני מחליטה שוב לעבור רופא הפעם אני חוזרת לירושלים. אני חושבת שהרופא הנוכחי מיצא את כמות הפשלות שלו לגביי. פעם אחת שלילי, גירוי יתר שחלתי, זיהום בבטן, אין החזרה. אין החזרה ועוד פעם אין החזרה כי כל העוברים שהופשרו לא שרדו!!! נאחס לי בריבוע, והדמעות זולגות יש לי תור לרופא חדש! פה בירושלים! היום הגעתי למסקנה-אני לא רק צריכה שהרופא יהיה מקצועי אני צריכה שהוא יראה אותי מעבר לביצית מתחלקת והורמונים. שיראה שיש פה אישה שעברה הרבה מאוד וכבר לא יכולה יותר, וכל מה שהיא רוצה שהרופא יילך איתה עד הסוף יד ביד ולא ינטוש אותה ולו לרגע, שידע לחייך ולגרום לה לחייך גם ברגעי משבר קשים, שיהיה שם בשבילה ולא יברח כשקורה איזה פאשלה או בעיה. ויבין שאני לא מוכנה להרים ידיים או להתפשר בקלות כ"כ, ושילחם ביחד איתי. אני עוד אצליח!!! יהיה לי תינוק! תינוק שיבעט ויצרח כל הדרך החוצה! שהבכי שלו ושלי יתערבבו אחד עם השני וייצרו אושר אחד גדול. נפגשתי עם הרופא החדש. הוא מציע תרומת זרע או תרומת ביצית או פונדקאות אני מסרבת! עוד לא, יש לי עדיין זמן לזה, ואני באמת מאמינה שלא אצטרך. מה גם אני יודעת בתוך תוכי שהבעיה היא לא בעוברים החמודים שלי הבעיה היא בי! כן כן! טוב אז בתקווה שהרופא לא ינטוש אותי כי לא הסכמתי להצעתו זו הוא שלח אותי לבדיקות נוספות. אולטראסאונד שיבדוק את זרימות הדם בתוך הרחם. (עדכון מ-24.9 זרימות הדם תקינות) והוא יעשה לי ביופסיה של הרירית. מה שאני די מפחד כי זה לא אמור להיות עם הרדמה או טשטוש, וכבר אין לי כח לכאב יותר. (עדכון מ-24.9 הביופסיה תקינה) אבל אני מתכוונת לעשות בכל זאת, אולי אולי אולי סופסוף ימצאו את הבעיה? ונוכל לפתור אותה? אחרי זה נראה לי שנתחיל שוב טיפולים והחזרת עוברים לרירית "עסיסית" זה כ"כ קשה לעבור שוב רופא, ושוב לעבור על ההיסטוריה הרפואית שלי, שוב להזכר מה עברתי עד היום, שוב לרכוש אמון ברופא, להתחבב על הרופא, החוסר וודאות להמשך. הכל כ"כ קשה. ובכל זאת ולמרות הכל החלטתי לכתוב פה והיום חוזה! חוזה: אני שושי ברח"ד ביום ה-20.7.01 בדעה צלולה! מודיעה בזאת לכל המעוניין אני לא מתכוונת לוותר! אני אצליח!!! אצליח ללדת את התינוק שלי! IVF נוסף יצא לדרך. מס' 10. הפעם קיבלתי מטרודין ודפקקטיל יומי. נשאבו 13 ביציות והופרו 5 ב-ICSI. אחרי השאיבה אושפזתי במחלקת נשים על מנת לקבל IVIG כדי למנוע הפלה ואנטיביטיקה בוריד כדי למנוע זיהום במשך 24 שעות. אחרי האישפוז התחלתי עם נרות אוטרוגסטן 3X3 ביום המשכתי עם הקרטיה והפוליק אסיד התחלתי עם קלקסן. העוברים שהוחזרו היו העוברים הכי טובים שהיו לי אי פעם. אחד היה מורולה שזה 16 תאים אחד היה 9 תאים דרגה 2 כשדרגה אחד הכי טוב ונוסף היה 8 תאים דרגה 2. עוד שני עוברים הקפיאו אבל מצבם לא מי יודע מה טוב. ההחזרה היתה ההחזרה הטובה ביותר בחיי לא הרגשתי כלום, חלק כמו שחתוכים חמאה רכה פשוט מדהים. עשו על העוברים AH שזה חור במעטפת העובר והחזירו את העוברים עם דבק ביולוגי. הייתי כ"כ אופטימית כ"כ בטוחה הפעם זה מצליח. נפגשתי עם מנהל מחלקת אוטואימונולגיה שבדק אותי ואת התיק הוחליט לתת לי בטיפול פרדניזון של 40 מ"ג. הרופא החליט לחכות לביטא. ביטא ביום 14 חיובי אבל נמוך מאוד - 18 אני כבר יודעת זה לא יצליח מרגישה את זה בבטן, מרגישה את המחזור זורם מליבי דרך הורידים ישר לרחם ואוטוטו יוצא החוצה הכאב הוא כאב חזק, התכווצויות, גב, שחלות, רחם, רגליים, לב... יום 15 דימומים מתחילים ומתגברים אט אט. יום 16 ביטא נוספת - שלילי - נגמר הסיפור הלך לו בנימין - הריון מס' 12.
ההתאוששות מהשאיבה הזו היתה פשוט זוועתית. למרות זאת איכשהוא לקחתי את עצמי בידים ונסעתי לירושלים הביתה. בבית לא הפסקתי להקיא והרגשתי פשוט נורא, כאבי בטן עזים, וקשיי נשימה. ב-12 בלילה הרמתי טלפון לרופא שלי ואמרתי לו את תחושתיי, "רוצי מיד למיון"!!! נסענו ב-1 בלילה למיון תל השומר, בקושי כבר יכולתי ללכת מרוב כאבים הייתי מקופלת לשתיים. בדקו אותי הרופאים, באולטראסאונד שחלות ענק כל אחת 10 ס"מ עולה על השניה ודוחפת את הרחם קדימה. נוזל בבטן דמי ומליון קרישי דם. בטן נפוחה מאוד ורגישה סופר דופר. כל נגיעה הקפיצה אותי ישירות לתקרה. (והיה שם קצת אבק) אושפזתי. נוזלים לוריד באופן קבוע. התחלת אנטיביויטיקה כי בבדיקות הדם התגלה שהכדוריות הלבנות בשמים, צום מוחלט כי ייתכן שהשחלות הסתובבו ואז צריך ניתוח לסובב אותם בחזרה או לחילופין דימום בבטן. מדידת נוזלים כי יש גירוי יתר. יש חום, יש בחילות והקאות וכאבי תופת עד השמים. שבועיים הייתי בבית החולים. בהתחלה לא ממש ידעו מה יש לי אחרי שהגירוי השחלתי נרגע. אח"כ הבינו שזה זיהום בבטן!! כן כן בעקבות השאיבה נפגע משהו ומיד נהיה זיהום בבטן! נדיר נכון! גם 11 הפלות זה נדיר= 1:שושי. אנטיביוטיקה לוריד במשך שבועיים סידרה הכל, ושוחררתי הביתה לא לפני שעשו מספר צילומי רנטגן ו-CT כדי לראות שהכל תקין. והוראות המשך לעוד 5 ימים אנטיביוטיקה בבית. מיותר לציין שלא היתה החזרת עוברים. היו 10 הפריות 6 עוברים הקפיאו מיד ואת השאר החלטנו לנסות לגדל לבלסטוציסטים כי אולי מצבי ישתפר ואז תהיה החזרה. בסופו של דבר נהיו 2 בלסטוציסטים אבל לא היתה החזרה כי היה חום. אז הקפיאו גם אותם, יום מאוחר מדי לטכנולוגיה של ימינו. הגעתי הביתה. תשושה. עיפה. מיואשת. בוכיה. כבויה. לאט לאט מתאוששת, נפגשת שוב עם הרופא ומחליטים על החזרת הבלסטוציסטים על ביוץ טבעי. מגיעה לתל השומר יושבת שם יום שלם ובסוף אומר לי הרופא שהעוברים מתו ואין מה להחזיר. שוב אכזבה. שוב כשלון. שוב כולם נכנסים להריון ומצליח להם ורק לי לא! תראו כמה זמן. תראו כמה סבל. מתי די? מתי?? מרוב כאב התחלתי לכתוב (רק שלא אשיר אותם למה גם דרך האינטרנט תשמעו את הזיופים) אצטט פה קטע אחד שכתבתי "כאב שוב כאב תמיד אותו כאב, רק או שהוא נהיה חזק יותר או שאני חלשה. אין לי כבר כח. מתי זה יגמר? האם אני חיה בתוך סיוט? חלום? תעירו אותי כבר, תעירו, אתם לא רואים שאני צועקת, בוכה בשנתי? הלב מדמם, הלב, מה שנשאר ממנו. הרחם כואבת, ואולי זה בעצם הלב. מצולקת מ-11 נסיונות של ילדיי להאחז בו, לנסות לחיות -הם מתו ואני מתה איתם. כאב שוב כאב תמיד אותו כאב, רק הוא שאו נהיה חזק יותר או שאני חלשה." אבל שוב אני מתחילה להרים את הראש, בין האדמה השרופה רואים שוב עלים ירוקים, אולי עוד יצמח פה פרח מי יודע? הלהבה הקטנה עדיין בוערת, בוערת בקטן אבל נותנת את הכח להמשיך הלאה ולהצליח, יש מסביב ללהבה חומות חומות מגן כדי שישמרו עליה שלא תכבה. מתחילה טיפול 10 של מוקפאים ועוקבת אחרי הביוץ, ועדיין ממשיכה עם הרייקי, אפילו אני מופתעת מכך שאני מתמידה בזה. אחרי 20 יום של מעקב צמוד אחרי הזקיק שרק גדל וגדל לו והגיע כבר למימדים של 25 מ"מ ובבדיקות דם הורמונים נמוכים, הוחלט על החזרה. יום ההחזרה אני די אופטימית, אין לי ספק שהפעם זה יצליח, קלרה אמרה, ועוד חברה שפתחה לי בקלפים אמרה, אבל לא! ארבעת העוברים המוקפאים שלי, שהיו במצב טוב התפוררו להם למוות בהפשרה ועוד שניים בספק ידעו מה איתם רק מחר, אבל הסיכויים שלהם ממש ממש לא טובים. עכשיו כבר אין לי יותר מוקפאים וצריך הכל מהתחלה. כשביקשתי מהרופא שיכין לי תוכנית להפריה חדשה כי עוד שבוע וחצי אני צריכה לקבל מחזור, הוא אמר לי שהוא עסוק כי הוא חזר מחו"ל והוא יכתוב לי מחר (להזכירכם מדובר ברופא פרטי!) הלכתי לי הביתה אבלה וחפוית ראש עם דמעות בעינים, ועד עצם היום הזה אינני יודעת מה עלה בגורל שני העוברים הנוספים שהיו בספק ובטח לא קיבלתי שום תוכנית. (ב-20.7.01 התקשרה אלי האחות מתל השומר, והודיעה לי שהרופא כתב לי סוף סוף תוכנית. ואני כבר ביום הרביעי שלי המחזור כך שבין כה וכה פיספסתי את החודש. אני יודעת שבשביל הרופאים חודש לא אומר כלום אבל בשבילנו זה עוד חודש בלי תינוק!. בכל אופן אני לא חוזרת לרופא הזה-אין לו מה לחדש בטיפול וגם הוא לא יודע להתנהג-הוא כ"כ קר, אולי דוקא בימי השרב שווה להזכר בו...) אני מחליטה שוב לעבור רופא הפעם אני חוזרת לירושלים. אני חושבת שהרופא הנוכחי מיצא את כמות הפשלות שלו לגביי. פעם אחת שלילי, גירוי יתר שחלתי, זיהום בבטן, אין החזרה. אין החזרה ועוד פעם אין החזרה כי כל העוברים שהופשרו לא שרדו!!! נאחס לי בריבוע, והדמעות זולגות יש לי תור לרופא חדש! פה בירושלים! היום הגעתי למסקנה-אני לא רק צריכה שהרופא יהיה מקצועי אני צריכה שהוא יראה אותי מעבר לביצית מתחלקת והורמונים. שיראה שיש פה אישה שעברה הרבה מאוד וכבר לא יכולה יותר, וכל מה שהיא רוצה שהרופא יילך איתה עד הסוף יד ביד ולא ינטוש אותה ולו לרגע, שידע לחייך ולגרום לה לחייך גם ברגעי משבר קשים, שיהיה שם בשבילה ולא יברח כשקורה איזה פאשלה או בעיה. ויבין שאני לא מוכנה להרים ידיים או להתפשר בקלות כ"כ, ושילחם ביחד איתי. אני עוד אצליח!!! יהיה לי תינוק! תינוק שיבעט ויצרח כל הדרך החוצה! שהבכי שלו ושלי יתערבבו אחד עם השני וייצרו אושר אחד גדול. נפגשתי עם הרופא החדש. הוא מציע תרומת זרע או תרומת ביצית או פונדקאות אני מסרבת! עוד לא, יש לי עדיין זמן לזה, ואני באמת מאמינה שלא אצטרך. מה גם אני יודעת בתוך תוכי שהבעיה היא לא בעוברים החמודים שלי הבעיה היא בי! כן כן! טוב אז בתקווה שהרופא לא ינטוש אותי כי לא הסכמתי להצעתו זו הוא שלח אותי לבדיקות נוספות. אולטראסאונד שיבדוק את זרימות הדם בתוך הרחם. (עדכון מ-24.9 זרימות הדם תקינות) והוא יעשה לי ביופסיה של הרירית. מה שאני די מפחד כי זה לא אמור להיות עם הרדמה או טשטוש, וכבר אין לי כח לכאב יותר. (עדכון מ-24.9 הביופסיה תקינה) אבל אני מתכוונת לעשות בכל זאת, אולי אולי אולי סופסוף ימצאו את הבעיה? ונוכל לפתור אותה? אחרי זה נראה לי שנתחיל שוב טיפולים והחזרת עוברים לרירית "עסיסית" זה כ"כ קשה לעבור שוב רופא, ושוב לעבור על ההיסטוריה הרפואית שלי, שוב להזכר מה עברתי עד היום, שוב לרכוש אמון ברופא, להתחבב על הרופא, החוסר וודאות להמשך. הכל כ"כ קשה. ובכל זאת ולמרות הכל החלטתי לכתוב פה והיום חוזה! חוזה: אני שושי ברח"ד ביום ה-20.7.01 בדעה צלולה! מודיעה בזאת לכל המעוניין אני לא מתכוונת לוותר! אני אצליח!!! אצליח ללדת את התינוק שלי! IVF נוסף יצא לדרך. מס' 10. הפעם קיבלתי מטרודין ודפקקטיל יומי. נשאבו 13 ביציות והופרו 5 ב-ICSI. אחרי השאיבה אושפזתי במחלקת נשים על מנת לקבל IVIG כדי למנוע הפלה ואנטיביטיקה בוריד כדי למנוע זיהום במשך 24 שעות. אחרי האישפוז התחלתי עם נרות אוטרוגסטן 3X3 ביום המשכתי עם הקרטיה והפוליק אסיד התחלתי עם קלקסן. העוברים שהוחזרו היו העוברים הכי טובים שהיו לי אי פעם. אחד היה מורולה שזה 16 תאים אחד היה 9 תאים דרגה 2 כשדרגה אחד הכי טוב ונוסף היה 8 תאים דרגה 2. עוד שני עוברים הקפיאו אבל מצבם לא מי יודע מה טוב. ההחזרה היתה ההחזרה הטובה ביותר בחיי לא הרגשתי כלום, חלק כמו שחתוכים חמאה רכה פשוט מדהים. עשו על העוברים AH שזה חור במעטפת העובר והחזירו את העוברים עם דבק ביולוגי. הייתי כ"כ אופטימית כ"כ בטוחה הפעם זה מצליח. נפגשתי עם מנהל מחלקת אוטואימונולגיה שבדק אותי ואת התיק הוחליט לתת לי בטיפול פרדניזון של 40 מ"ג. הרופא החליט לחכות לביטא. ביטא ביום 14 חיובי אבל נמוך מאוד - 18 אני כבר יודעת זה לא יצליח מרגישה את זה בבטן, מרגישה את המחזור זורם מליבי דרך הורידים ישר לרחם ואוטוטו יוצא החוצה הכאב הוא כאב חזק, התכווצויות, גב, שחלות, רחם, רגליים, לב... יום 15 דימומים מתחילים ומתגברים אט אט. יום 16 ביטא נוספת - שלילי - נגמר הסיפור הלך לו בנימין - הריון מס' 12.
ש י ר ל י 30
New member
../images/Emo20.gifשושי-חלק ה ../images/Emo20.gif (ויש עוד !)../images/Emo45.gif
טיפול נוסף יצא לדרך, דקפפטיל ארוך ביום ה-21. מספר ימים אחרי הלכתי לקבל IVIG, זה היה אישפוז יום במחלקת אימנולוגית. את הוריד בשביל האנפוזיה לא מצאו בקלות ושוב דקרו אותי מספר פעמים. הכניסו אותי לחדר שהיו שם המון נשים וגברים מחוברים לעצי מתכת ותלויים עליהם בקבוקי זכוכית. כולם הסתכלו עלי במן רחמנות כזו והתחילו לדאוג לי, הנה יש פה מקום לשבת, קחי בייגלה, להביא לך שתיה. התחלתי לדבר עם האנשים ולא לאט הבנתי שהבעיה שלי היא רק להביא חיים לעולם כשהאנשים האלו נאבקים להשאר בחיים בעולם. כן כן, אותם אנשים חולי סרטן קיבלו כימוטרפיה. ואני הייתי איתם באותו החדר. הם ריחמו עלי ואני ריחמת עליהם, כל אחד והבעיה שלו, לפתע כבר לא התחשק לי להתחלף עם אף אחד. כעבור כמה שעות התחלתי להרגיש מצוקה וקושי לנשום, מיד הובלה אחות אלי, והוזרק לי לוריד קורטיזון בכמות גדולה, אח"כ כבר נסתם לי שוב הוריד ונאלצו להמשך לחפור לי בידיים בשביל הכמות הקטנה שנשארה, כי לא מבזבזים אף טיפה. יום השאיבה הגיע, שוב בעיות ורידים, ביד אחד המרדים מחטט לי עם המחט וביד השני הרופא, ככה שלושת רבעי שעה. בסוף נשבר לכולם ומטים את המיטה של חדר הניתוח כך שהראש יהיה למטה ומחדרים לי לצוואר טאת האינפוזיה, ומפספסים. הולכים על הצד השני וכאן מצליחים לקלוע וייייש יש לנו סוף סוף אינפוזיה, רק היי אדוני המרדים, לא מישרים את המיטה עד אשר לא מחברים לנוזל, חדר הניתוח התמלא כולו בדם מזרם עצבני שיצא לי מן הצוואר. והורפא רק שואל "שושי את בסדר" כן כן אני בסדר אני עונה במן אפטיות, וחושבת לעצמי שום דבר לא בסדר! הידיים שלי נפוחות וכחולות מחווית האינפוזיות, מחובר לי לצוואר איזה מן שטרונגול, כן כן אני בסדר. נשאבו 19 ביציות, אושפזתי לילה לאנטיביוטיקה דרך הוריד. בבוקר אחרי השחרור, ירדתי לבדוק את מספר העוברים ולתדהמתי גיליתי שהרופא ללא אישור ממני עשה חצי רגיל וחצי ICSI, באיזה זכות, כבר הסברתי לו ולהם ולכולם, אין לי הפריות בלי ICSI! דמעות זלגו שם כמים וכעס עצום פרץ ממני. יש לי רק 6 הפריות. מוחורת הרופא מתקשר ומתנצל ומסביר את מה שעשה ושכל האחריות היא עליו בלעדית, הביציות לא מריחות לו טוב, חלקן היו ממש גרועות אז הוא חילק אותם ועשה ICSI רק על הטובות. ואני סלחתי. החזרה, הוחזרו 4 עוברים הרופא אמר שהם היו ממש טובים. אני על סטרואידם בכמותשל 40 מ"ג, קלקסן, אספריו, אוטרוגסטאן. יש לי גירוי יתר שחלתי קל רק שחלות בגודל 8 ס"מ. שלושה ימם אחרי, סבתא ציפורה נפטרה. לוויה שבעה. פרידה מהבית שגדלתי בו. המון זכרונות המון בקשות סבתא שהצטרפה עכשיו לסבא ומופיע לי איתו עכשיו בחלומות, אני מבקשת עיזרו לי, בקשו מאלוהים שיעשה לי כבר הריון תקין שיעשה לי תינוק. אבל שבוע אחרי הביטא היא שלילית. מתחילה לרדת בהדרגתיות מהסטרואידים, כאבי הראש בילתי נסבלים, בקושי פותחת עיניים, בקושי חיה. פגישה עם הרופא שוב. הרופא לא רוצה לעשות לי יותר טיפולים. הוא חושב שהביציות שלי ממש גרועות, ואין לי שמץ של סיכויים. הוא אומר שהוא לא מגרש אותי מהקליניקה, אבל אני זאתי שיצאתי ממנו אבלה וחפוית ראש כאילו נתנו לי בעיטה בתחת, כאילו סילקו אותי, כאילו דורכים לי על כל סיכויי ללדת ילד ביולגי משלי. הרופא מפנה אותי לרופא אחר לקבלת תרומת ביצית. אני לא מוכנה! שבוע אחרי, חום גבוהה, סחרחורות, בחילות, כנראה דלקת קרום המח. אחרי CT בדיקות עיניים ובדיקות דם, שאופציות העומדות לרשותינו, או בצקות מהסטרואידים, או שאריות מדלקת קרום המח. כאבי הראש עדיין ממשיכים. תפסיקו לדפוק את הראש בקיר אין לכם סכויים שלח אותנו עם פתק וסיכום לרופא אחר. סילק אותנו נגמר ואני עדיין רוצה להלחם עדיין מקווה היאוש מחלחל פנימה השחור משתלט אין אור אין חלום אין תקווה. פונים לרופא חדש, אנטיפת לא אנושי לא נחמד אבל אומר שאני ממש לא צריכה תרומת ביצית ושהוא רוצה לעשות לי עוד טיפול. כרגע בחופשה לא יכולה לחשוב על זריקות אולטראסאונדים במקום סקס בדיקות דם של ערפדים בורידים סתומים, בצוואר, במפשעה.... וכאבים וכרגע אני מסתפקת בכאבי נפשי בלבד והמתנה החודשית שלי כאבי מחזור בלתי נסבלים יומולדת 30 לוי עושה לי הפתעה ולוקח אותי לפראג לחמישה ימים. כיף כיף וכיף שחרור מהכל מטעינה את הבטריות, את המצבר והגנרטור ועוד קצת אחזור לתקוף בסיבוב הזה תהיה רק מנצחת אחת וזו אני! רופא חדש! עוד קצת בדיקות, עם אבחנה של עוברים לא ממש טובים. עם בעית זרע ש-ICSI יפתור ויש לנו תוכנית. אני רק צריכה לעזור אומץ ולהחליט מתי אני רוצה להתחיל. זה כבר חצי שנה שאני לא בטיפולים, וטוב לי ככה. עובדת, מכייפת, ומרגישה חופשיה. אני מניחה שיקח לי עוד קצת זמן עד אשר אני אחליט מתי ממשיכים בנתיים הכל ב-"פאוז". עברו 8 חודשים, החלטנו להתחיל מחדש. חמישה ימים לפני המחזור התחלתי להסניף סינרל 3 פעמים ביום. ממש פיס אוף קייק, לא הרגשתי שאני בטיפול, לא היו לי שום תופעות לוואי, ממש כיף. 12 יום אחרי ההסנפה קמתי בחמש וחצי בבוקר ובשש יצאתי מהבית, לכיוון אסף הרופא לבדיקות. והנה, התחלנו להזריק 3 מנוגון ביום + אספירין. יום השאיבה. שאבו לי 17 ביציות עם שיא של E2 קרוב ל-14,000. באינפוזיה נתנו לי אנטיביוטיקה כדי למנוע זיהום. יום אחרי, יש לנו 10 הפריות, אפשר להתחיל לקחת קלקסן. יום אחרי החזרה, מתוך 10 הפריות רק 4 טובים, שאותם מחזירים אחרי שעשו להם אסיסטינג אצינג. לתמיכה קיבלתי אוטורוגסטן 3*1 ביום. כל מה שנשאר זה לחכות שבועיים. השבועיים עברו מהר, חוץ מכאבים של גירוי יתר לא היה משהו מיוחד, ידעתי שזה לא יצליח, ואכן התשובה היתה שלילית. נפגשנו שוב עם הרופא, שאמר שהוא היה בטוח שיצליח כי העוברים היו טובים. אין סיכוי שיעשה לי בשלב זה תרומת ביצית. ורשם לי תוכנית חדשה להפריה. בנוסף התלוננתי בפניו על הכאבים החזקים במחזור, ביקשתי שיעצור את הכל. אסור לי לקבל גלולות למניעת הריון, זה יכול לסכן את בריאותי, לכן הוא נתן לי גלולות למניעת הריון שנותנים לנשים מניקות. גלולות אלו אני אקח ברצף וחוץ מכמה דימומים פה ושם אני יכולה לשכוח מהמחזור עד עולם. יום אחד כחודש אחרי הטיפול ביושבי מול המחשב, כאב חד מפלח את בטני, איכשהוא אני מצליחה להגיע לקחת כדור נגד כאבים ולשכב על המיטה. חשבתי שהכאב יעבור, אבל בבוקר שלמחרת הוא אפילו החריף. נסעתי לקופה, ופגשתי שם את הרופא המחוזי, סיפרתי לו מה קורה לי באיזה כאבים איומים אני נמצאת, איך אני בקושי זזה. הוא מיד עשה לי אולטראסאונד וגילה שיש לי ציסטה בגודל 4 ס"מ ובתוכה קריש דם. מסביב לשחלה המוגדלת ג"כ יש נוזל דמי. הוא מיד הפנה אותי לרופא במרפאות חוץ של הדסה עין כרם, אותו רופא (שאגב היה רופא שלי לפוריות בעבר ומכיר את ההיסטוריה הרפואית שלי) עשה לי אולטראסאונד של זרימת דם באזור ואמר שאין לי זרימה. נתן לי מיד הוראה להיות בצום מוחלט כי יש חשד לתסביב שחלתי ואם המצב הוא כך אני צריכה להיות מוכנה לניתוח בטן דחוף. למזלי הוא מצא בבנין רופא מומחה לאולטראסאונד והנ"ל מצא את הזרימה המבוקשת. אז ממה נהיה כל הכאבים? כולה איזה ביוץ שהתפקשש, בזמן הביוץ נכנס לתוך השחלה דם, משהוא כזה האמת לא הבנתי עד היום, וזה כבר לא משנה כי זה נגמר. הכאבים הלכו ופחתו מיום ליום עד שעברו. החגים מתקרבים ושוב אני ללא תינוק ללא בטן הריונית.
טיפול נוסף יצא לדרך, דקפפטיל ארוך ביום ה-21. מספר ימים אחרי הלכתי לקבל IVIG, זה היה אישפוז יום במחלקת אימנולוגית. את הוריד בשביל האנפוזיה לא מצאו בקלות ושוב דקרו אותי מספר פעמים. הכניסו אותי לחדר שהיו שם המון נשים וגברים מחוברים לעצי מתכת ותלויים עליהם בקבוקי זכוכית. כולם הסתכלו עלי במן רחמנות כזו והתחילו לדאוג לי, הנה יש פה מקום לשבת, קחי בייגלה, להביא לך שתיה. התחלתי לדבר עם האנשים ולא לאט הבנתי שהבעיה שלי היא רק להביא חיים לעולם כשהאנשים האלו נאבקים להשאר בחיים בעולם. כן כן, אותם אנשים חולי סרטן קיבלו כימוטרפיה. ואני הייתי איתם באותו החדר. הם ריחמו עלי ואני ריחמת עליהם, כל אחד והבעיה שלו, לפתע כבר לא התחשק לי להתחלף עם אף אחד. כעבור כמה שעות התחלתי להרגיש מצוקה וקושי לנשום, מיד הובלה אחות אלי, והוזרק לי לוריד קורטיזון בכמות גדולה, אח"כ כבר נסתם לי שוב הוריד ונאלצו להמשך לחפור לי בידיים בשביל הכמות הקטנה שנשארה, כי לא מבזבזים אף טיפה. יום השאיבה הגיע, שוב בעיות ורידים, ביד אחד המרדים מחטט לי עם המחט וביד השני הרופא, ככה שלושת רבעי שעה. בסוף נשבר לכולם ומטים את המיטה של חדר הניתוח כך שהראש יהיה למטה ומחדרים לי לצוואר טאת האינפוזיה, ומפספסים. הולכים על הצד השני וכאן מצליחים לקלוע וייייש יש לנו סוף סוף אינפוזיה, רק היי אדוני המרדים, לא מישרים את המיטה עד אשר לא מחברים לנוזל, חדר הניתוח התמלא כולו בדם מזרם עצבני שיצא לי מן הצוואר. והורפא רק שואל "שושי את בסדר" כן כן אני בסדר אני עונה במן אפטיות, וחושבת לעצמי שום דבר לא בסדר! הידיים שלי נפוחות וכחולות מחווית האינפוזיות, מחובר לי לצוואר איזה מן שטרונגול, כן כן אני בסדר. נשאבו 19 ביציות, אושפזתי לילה לאנטיביוטיקה דרך הוריד. בבוקר אחרי השחרור, ירדתי לבדוק את מספר העוברים ולתדהמתי גיליתי שהרופא ללא אישור ממני עשה חצי רגיל וחצי ICSI, באיזה זכות, כבר הסברתי לו ולהם ולכולם, אין לי הפריות בלי ICSI! דמעות זלגו שם כמים וכעס עצום פרץ ממני. יש לי רק 6 הפריות. מוחורת הרופא מתקשר ומתנצל ומסביר את מה שעשה ושכל האחריות היא עליו בלעדית, הביציות לא מריחות לו טוב, חלקן היו ממש גרועות אז הוא חילק אותם ועשה ICSI רק על הטובות. ואני סלחתי. החזרה, הוחזרו 4 עוברים הרופא אמר שהם היו ממש טובים. אני על סטרואידם בכמותשל 40 מ"ג, קלקסן, אספריו, אוטרוגסטאן. יש לי גירוי יתר שחלתי קל רק שחלות בגודל 8 ס"מ. שלושה ימם אחרי, סבתא ציפורה נפטרה. לוויה שבעה. פרידה מהבית שגדלתי בו. המון זכרונות המון בקשות סבתא שהצטרפה עכשיו לסבא ומופיע לי איתו עכשיו בחלומות, אני מבקשת עיזרו לי, בקשו מאלוהים שיעשה לי כבר הריון תקין שיעשה לי תינוק. אבל שבוע אחרי הביטא היא שלילית. מתחילה לרדת בהדרגתיות מהסטרואידים, כאבי הראש בילתי נסבלים, בקושי פותחת עיניים, בקושי חיה. פגישה עם הרופא שוב. הרופא לא רוצה לעשות לי יותר טיפולים. הוא חושב שהביציות שלי ממש גרועות, ואין לי שמץ של סיכויים. הוא אומר שהוא לא מגרש אותי מהקליניקה, אבל אני זאתי שיצאתי ממנו אבלה וחפוית ראש כאילו נתנו לי בעיטה בתחת, כאילו סילקו אותי, כאילו דורכים לי על כל סיכויי ללדת ילד ביולגי משלי. הרופא מפנה אותי לרופא אחר לקבלת תרומת ביצית. אני לא מוכנה! שבוע אחרי, חום גבוהה, סחרחורות, בחילות, כנראה דלקת קרום המח. אחרי CT בדיקות עיניים ובדיקות דם, שאופציות העומדות לרשותינו, או בצקות מהסטרואידים, או שאריות מדלקת קרום המח. כאבי הראש עדיין ממשיכים. תפסיקו לדפוק את הראש בקיר אין לכם סכויים שלח אותנו עם פתק וסיכום לרופא אחר. סילק אותנו נגמר ואני עדיין רוצה להלחם עדיין מקווה היאוש מחלחל פנימה השחור משתלט אין אור אין חלום אין תקווה. פונים לרופא חדש, אנטיפת לא אנושי לא נחמד אבל אומר שאני ממש לא צריכה תרומת ביצית ושהוא רוצה לעשות לי עוד טיפול. כרגע בחופשה לא יכולה לחשוב על זריקות אולטראסאונדים במקום סקס בדיקות דם של ערפדים בורידים סתומים, בצוואר, במפשעה.... וכאבים וכרגע אני מסתפקת בכאבי נפשי בלבד והמתנה החודשית שלי כאבי מחזור בלתי נסבלים יומולדת 30 לוי עושה לי הפתעה ולוקח אותי לפראג לחמישה ימים. כיף כיף וכיף שחרור מהכל מטעינה את הבטריות, את המצבר והגנרטור ועוד קצת אחזור לתקוף בסיבוב הזה תהיה רק מנצחת אחת וזו אני! רופא חדש! עוד קצת בדיקות, עם אבחנה של עוברים לא ממש טובים. עם בעית זרע ש-ICSI יפתור ויש לנו תוכנית. אני רק צריכה לעזור אומץ ולהחליט מתי אני רוצה להתחיל. זה כבר חצי שנה שאני לא בטיפולים, וטוב לי ככה. עובדת, מכייפת, ומרגישה חופשיה. אני מניחה שיקח לי עוד קצת זמן עד אשר אני אחליט מתי ממשיכים בנתיים הכל ב-"פאוז". עברו 8 חודשים, החלטנו להתחיל מחדש. חמישה ימים לפני המחזור התחלתי להסניף סינרל 3 פעמים ביום. ממש פיס אוף קייק, לא הרגשתי שאני בטיפול, לא היו לי שום תופעות לוואי, ממש כיף. 12 יום אחרי ההסנפה קמתי בחמש וחצי בבוקר ובשש יצאתי מהבית, לכיוון אסף הרופא לבדיקות. והנה, התחלנו להזריק 3 מנוגון ביום + אספירין. יום השאיבה. שאבו לי 17 ביציות עם שיא של E2 קרוב ל-14,000. באינפוזיה נתנו לי אנטיביוטיקה כדי למנוע זיהום. יום אחרי, יש לנו 10 הפריות, אפשר להתחיל לקחת קלקסן. יום אחרי החזרה, מתוך 10 הפריות רק 4 טובים, שאותם מחזירים אחרי שעשו להם אסיסטינג אצינג. לתמיכה קיבלתי אוטורוגסטן 3*1 ביום. כל מה שנשאר זה לחכות שבועיים. השבועיים עברו מהר, חוץ מכאבים של גירוי יתר לא היה משהו מיוחד, ידעתי שזה לא יצליח, ואכן התשובה היתה שלילית. נפגשנו שוב עם הרופא, שאמר שהוא היה בטוח שיצליח כי העוברים היו טובים. אין סיכוי שיעשה לי בשלב זה תרומת ביצית. ורשם לי תוכנית חדשה להפריה. בנוסף התלוננתי בפניו על הכאבים החזקים במחזור, ביקשתי שיעצור את הכל. אסור לי לקבל גלולות למניעת הריון, זה יכול לסכן את בריאותי, לכן הוא נתן לי גלולות למניעת הריון שנותנים לנשים מניקות. גלולות אלו אני אקח ברצף וחוץ מכמה דימומים פה ושם אני יכולה לשכוח מהמחזור עד עולם. יום אחד כחודש אחרי הטיפול ביושבי מול המחשב, כאב חד מפלח את בטני, איכשהוא אני מצליחה להגיע לקחת כדור נגד כאבים ולשכב על המיטה. חשבתי שהכאב יעבור, אבל בבוקר שלמחרת הוא אפילו החריף. נסעתי לקופה, ופגשתי שם את הרופא המחוזי, סיפרתי לו מה קורה לי באיזה כאבים איומים אני נמצאת, איך אני בקושי זזה. הוא מיד עשה לי אולטראסאונד וגילה שיש לי ציסטה בגודל 4 ס"מ ובתוכה קריש דם. מסביב לשחלה המוגדלת ג"כ יש נוזל דמי. הוא מיד הפנה אותי לרופא במרפאות חוץ של הדסה עין כרם, אותו רופא (שאגב היה רופא שלי לפוריות בעבר ומכיר את ההיסטוריה הרפואית שלי) עשה לי אולטראסאונד של זרימת דם באזור ואמר שאין לי זרימה. נתן לי מיד הוראה להיות בצום מוחלט כי יש חשד לתסביב שחלתי ואם המצב הוא כך אני צריכה להיות מוכנה לניתוח בטן דחוף. למזלי הוא מצא בבנין רופא מומחה לאולטראסאונד והנ"ל מצא את הזרימה המבוקשת. אז ממה נהיה כל הכאבים? כולה איזה ביוץ שהתפקשש, בזמן הביוץ נכנס לתוך השחלה דם, משהוא כזה האמת לא הבנתי עד היום, וזה כבר לא משנה כי זה נגמר. הכאבים הלכו ופחתו מיום ליום עד שעברו. החגים מתקרבים ושוב אני ללא תינוק ללא בטן הריונית.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.