איינע שיינע מוסיק

[nooriko]

נוסעת, לדעתי אי אפשר לדעת

אמק משתמש במילים בצורה כזאת שהן מרצדות לכמה כיוונים. וזה יכולה להיות גם דרך טובה להתחמקות מהבעת עמדה. מין עמדה "רב תכליתית" שהיא בעצם צורה של אירוניה נטולת רגש. לדעתי המהות המרצדת הזאת קיימת במילים שלו.

 

[נוסעת סמוייה]

"אירוניה נטולת רגש"??? ../images/Emo12.gif

את בטוחה שאת מדברת על מר אמק??? המהות המרצדת במילים שלו - קיימת. אבל בנוגע לעצמו.

 

[nooriko]

כן. אבל גם אם היא

לגבי עצמו - הרי שדבר זה אמור מבחינתו, הכותב. אבל איך הקורא אמור לדעת שאירוניה זאת לא מופנית אליו? כיצד יודעים כאלה דברים? זה מה שמעניין....

 

[נוסעת סמוייה]

לא יודעת איך יודעים לגבי אחרים.

אני יודעת רק לגבי מר אמק, שככה הרגשתי את ההודעה שלו. וגם לא התאים לי, שמר אמק ילגלג עלייך או על משהו שריגש אותך.

 

[nooriko]

לא התכוונתי באופן אישי בשאלה הזאת

אלא בכלל. איך יודעים? הדיוק בתקשרות הוא קריטי. לא?

 

[אמק]

איזו חשדנות

נו מה יהיה נוריקו (בגלל הנוליקו לא מאמינה לי?) אז מה אומר לך ,כן מרגשת אותי ידייש איך להפוך את האמירה לכנה? אבל מה שהצמדת אלי מאד סגגוני ומרצרד אולי מוטב היה לי לבחור באפשרות הצינית.(?) את ממש לא קולטת אותי נכון אבל הנוסעת כבר אמרה זאת ומה אומר לך נוריקו.. בדבר אחד את צודקת אני פרובינציאלי נו אז מה.... ועוד משהו מצחיק ,כשקראתי מה כתבתי היתה לי הרגשה שבהחלט אפשר לפרש את הדברים כפי שנוריקו פירשה. אבל מה זה משנה,אני תמיד האמנתי במאמא לושן...ולא יודע אם היידיש מתה כתוצאה מהיטלר ימח שמו וזיכרו , או מפעולת טהרנות ציונית. או אולי שילוב של שניהם. לאקדמיה החופשית יש פרויקט יידיש ויש לאחרונה פריחה וכל מיני אגודות וחזרה ליידיש ,אולי מוקדם להספיד את השפה הזו...הרי העברית נדמתה לשפה מתה כאלפיים שנה עד מהפכת הלשון של אליעזר .

 

[אמק]

יש משהו אירוני ומצחיק

לא רק בכתיבה כשלעצמה אלא בקריאה האירונית ,(לגופמן שמורה הזכות לקריאה יצרתית בלבד) אפרופו אירוניה היידיש עצמה היא שפה מאד מרצרדת אם נשתמש במילה החביבה הזו ,ויש בה המון אירוניה עצמית וכפל לשון ומשמעויות .

 

[nooriko]

אמק. עכשיו אני מאמינה לך לגמרי

לא בגלל הנוליקו - שם מצחיק אלא בגלל שאפשר היה לפרש זאת גם כך. ורציתי לדעת ובא לי לצרוח ) אני יודעת שהיידיש פורחת לאחרונה בכל מיני דרכים. לדעתי היא הופכת למין מוצר מוזיאני כזה. אבל אני לא יודעת איך להתייחס לזה. המון המון שנים בכלל לא חשבתי על השפה הזאת. כשסבתא שלי נפטרה לפני שנה פתאום הבנתי --- שאין יותר עם מי לדבר יידיש. וזה קצת. --עצוב שככה נגמרים דברים

 

[נוסעת סמוייה]

וזה פחות אפשרי בעברית,

כי העברית היא שפה תכליתית, והיא לא יכולה להרשות לעצמה כפל משמעויות, וגם לא אירוניה עצמית.

 

[neoM]

מה?

אני רוצה דוגמה, בבקשה

 

[nooriko]

נוסעת. גם אני רוצה דוגמה

לא הבנתי. למה בעברית לא ניתן ליצור כפל משמעויות ואירוניה. זה מעניין. למה את מתכוונת...

 

[אלי 00]

אני לא מכיר את הצד הזה במבנה

האישיותי שלך. מרשים מאוד. YEA

 

[nooriko]

צחקתי

וממש......

 

[נוסעת סמוייה]

אגב, לא כל האידיש מתה.

כי הדתיים מדברים אידיש. מתה האידיש העסיסית, הפיוטית, השמחה.

 

[nooriko]

נכון. וזהו שהדתיים יותר נכון חרדים

הם בגטו. האידיש חיה בגטו. וזה מצב סופי לדעתי

 

[Gatwork]

always

hasn´t the Yidish always lived in the Ghetto?

 

[nooriko]

יש גטו ויש גטו

לדבר על גטאות בשעה כזאת ממש נחמד הגטו הקודם היה גטו בין "הגויים". הגטו עכשיו הוא גטו בינינו. היהודים. ואגב. זה לא הגטו היחידי בארץ הקטנה והביזארית הזאת אני לא אומרת את כל זה כמניפה מניפסט לחידוש היידיש. אלה הירהורים. זה הכל

 

[אמק]

לדעתי את טועה

אבל אין לזה שום קשר לפופיק. אני מציע לך לא להתימר שאת מביאה גאולה לעולם והעצב שלך על מותה של שפת סבא קצת מקדים את זמנו . הגיטו השחור אגב הצמיח תרבות של מוסיקה כבירה ונהדרת. השלילה של הגטו היא ציונית במהותה ונסיון להתחבר לאונברסלי ,תוך כדי איבוד זהות. כישלון לדעתי כישלון ענק,ולו רק בגלל זה לפומו יש צידוק. הגיטו במהותו נובע מרדיפה -מוצדקת אבל גם פראנויות נילוות,וזה מסביר איזו הרגשה שלי שאנשים רואים במות השפה עניין פרטי או פרטיקולרי,וזוהי טעות. אפילו בפולין ד-היום יש נסיון די מוזר של פולנים נוצרים להחיות חלק מתרבות הייידיש שנחרבה. יש אקדמיות שמקדישות זמן לזה ,לחווה אלברשטיין יש פרויקט בשיתוף של להקת גאז ויידיש,ואגב זה נשמע מצויין החיבור בין בלוז -גאז´ לייידיש. אני אוהב את גרשוני אהבת אמת ,ואני לגמרי לא ציני בעניין.

 

[nooriko]

אני צריכה לחשוב על מה שכתבת

אבל מה פתאום גאולה?? אני? מחשבות. עצב. מבט לאחור. הרגשה שדברים מתפרקים מול העיניים. הציונות, זאת שגדלתי עליה, היא אחת מן הרמאויות הכי גדולות שרימו אותי בכלל. ולא שלא נשאר ממנה דבר. וזאת עובדה שבכל זאת הנחילו לי משהו יקר ערך וחשוב. אבל אני עוד לפני תהליך ההתאוששות - מן הרמאות. אני עדיין באבל. נכון. הפוסט - בהנחה שיש הגדרה משותפת ומישור אחד לכולנו כאן כשאנחנו אומרים פוסט - מאפשר רטרו חזרות פרשנויות והחייאה של פרגמנטים ושפות ועוד. אבל גטו לכשעצמו בעיני הוא מקום לא טוב. הבדלנות בעיני יש בה המון רע, והיא מחוייבת המציאות במצבי גטו. אם מדברים על מקום ענק כמו ארצות הברית, זה איכשהו אולי אפשרי, בארץ זה נראה לי זוועה. ונכון שהגטו מוליד דברים יפים ויצירה. אבל את זה אפשר לומר על כל פצע וכל כאב. זה לא חוכמה. השלילה שלי לא נובעת מתפיסה ציונית, כפי שהיא מוכרת לי. והרצון להתחבר לאוניברסלי הוא חיובי מאוד במהותו - השאלה כיצד זה מתבצע. אם על חשבון איבוד זהות - בשום אופן. האם אנחנו עושים דיאלוג עכשיו ומדברים על מישור אחד ועל אותו דבר? תהייה..

 

[נוסעת סמוייה]

ראיתי שנוריקו כבר ענתה לך,

אבל בכל זאת: אי אפשר לחשוד בה ביומרנות משום סוג, אתה טועה בה, כפי שהיא טעתה בך. לא נורא. עוד תצמח מזה ידידות גדולה. העניין הפרטי במות השפה - לדעתי, נובע מכך שעבורנו זו השפה של בני המשפחה המבוגרים יותר, ויש קשר בין מות השפה (עבורנו, באופן פרטי) למותם של אותם בני משפחה שלנו. אי אפשר להפריד. והאידיש שלנו היא לא מספיק חזקה, כיוון שלא היתה שפת האם שלנו (כמו נגיד, אצל גרשוני), והיא לא שורדת כאשר קרובי משפחתנו נפטרים. וכך, אנו גם מאבדים את הקשר איתם, עם קרובי המשפחה שנפטרו, ולא רק עם השפה. ועל זה העצב.