יש משהו יפה בשיח הזה
כי הוא חושף כל מיני צדדים לא וירטואלים בעליל. איני יודע מהי יידיש כי למען האמת לכל איש יש יידיש שלו וספניול שלו וכנראה עוד שפות ,עוד תרבויות ,מעמקים שנכחדו. אבל הצד שלא מדברים עליו מספיק זה הצד או החלק של הציונות ובמיוחד הזקן והרעמה שלו ,הפאשיסט שכל שביל בארץ הזו קרוי על שמו. היום דווקא מישהו באיזו תוכנית זרק מישפט על הזקן הזה ,על ההכוונה מלמעלה להכחיד את היידיש ,ובעצם את כל השפות של הגולה . אבל מה הטעם לדבר על זה ,את מה שנעשה אי אפשר להשיב. אנשים רואים גדולה ביכולת הזאת ללוש אנשים ,ואולי כדי ליצור הוויה חדשה יש צורך להחריב את מה שקדם לה. העניין הוא שלא בטוח שהיה טעם ,וגם די בטוח שהתחליף די חיוור. למען האמת היידיש אינה שונה משפות אחרות שנכחדו כפי שניאו אמר .... אותי ממש קורעת הידיעה והזיכרון שההורים דור ההורים היה חייב לעבור את ההשפלה הזאת ,לשתף פעולה עם הזקן בקבר האחים של התרבויות ,ואיזו מין אמונה שמסתבר שברטרוספקט נראית די תמימה שתקום תרבות חדשה ללא אותם תחלואים ,לרפא את הגטו ,ועד כמה הנסיון לנקות את השיירים של הגיטו הן פעולות אכזריות ,בלתי אנושיות והכי הרבה מטופשות.ואנחנו העדים שנשארנו קירחים מפה ומפה בעצם. לי אין יידיש ,אולי יש לי כמה זיכרונות ,כמו כשהייתי בבית חולים ואימי באה לבקר אותי ,שכב לידי אדם בן גילי ,ואימו היתה מאותה גלות של אימי ,מייד לאחר הכרות קצרה ,שכחו שתי האמהות מה היתה מטרת הביקור הראשונית ופצחו בהונגרית עסיסית מטובלת ביידיש ,ואני זוכר שאני זזתי במיטה בצורה מאד מוזרה כאילו שנזכרתי שאני בעצם חולה. אבל לדעבוני כפי שנכתב פה מאיתנו מהדור של הבנים והבנות נשללה הזכות להתערב בשיח הזה. בימים אלו כנראה המצב גורם לחשוב שבעצם המחיר היה די מוגזם ,אולי לא היו צריכים למען הגחמה הציונית למחול על תרבויות שלמות. ואולי אפילו העיברית עצמה היתה יותר עסיסית לצד כל מכמני השפה מהגטו. כפי שנוצרי בניו יורק יכול לומר למוסלמי בניו יורק חתיכת שמוק ,ואין לו שום קרובים מאיזו עיירה במיזרח אירופה. האטימות של הציונות היא דבר שקשה לקבל ולהשלים איתה ,העניין הוא שהיידיש היא רק אחת מיני רבים. בכל אופן לי כבר אין יידיש כאמור ,אבל יש לי ספרים ישנים ביידיש שקבלתי בירושה ואיני מסוגל לקרוא אותם ,וכל מיני מכתבים ,שנראים לי מעניינים אבל אני לא מבין אותם ומה שנאמר בהם. לגבי הגטו ,הצליל של המילה מסמן משהו לא נעים ,והגיטו בכל מקום הוא משהו מובדל אבל מצד שני יש צדדים של הגיטו שאולי נשכחים ,שהיתה שם לצד ה"תחלואים" גם איזו ערבות הדדית ,ותרבות של עניים . אפרופו גיטו הבוז שבו נתקל שאגל בישראל ה"מודרנית -הציונית" התרבות של הקידמה עאלק, של אופקים חדשים של עשר פלוס שאיבחנה את שאגל כפולקלור ולא אמנות ,כל כך מגוחכת . בצרפת שאגל קיבל במה שאף אמן יהודי לא קבל במאה הקודמת. הציור המתחדש (מסימני הפומו ),באיטליה למשל לפחות אצל אמן אחד ואולי יותר הושפע ישירות משאגל.רק בישראל נוצרה אמנות כל כך אונברסלית וגדולה שלכל אמן יש אב רוחני אמריקאי.(כאילו מה בדיוק אנחנו מחפשים אצל קיי טומבלי או ג´אספר ג´ונס שלא נמצא אצל סוטין או שאגל) מהגיטו הברזילאי והשחור באמריקה נוצרה תרבות בעיקר מוסיקה ,אבל גם ויזואליה. בסופו של דבר במוסיקה מה שהיום הכי כביכול פופלרי היא מוסיקה שנוצרה בגיטאות של ארה"ב ,עוד מטחנה של תרבויות . צריך אולי לשאול מה הפשר של המילה גיטו ,והאם הקבר של הגיטו הוא פעילות משותפת של תנועות מודרניות. הבעיה היא שפעילות כזו גוררת לנוסטלגיה והיא גם סכרנית ,ולא בטוח שיש מקום לדבר הזה.
שבתש לום!
