איך אתם עם מרכזי הערכה?

[Peace and Love3]

מה עדיף?

לשבת במשרד ממוזג ולענות לטלפונים, שכמעט כל לקוח צועק עליך ומבקש מנהל, ואילו המנהל צועק עליך שלא תביא לו, ויש הפסקה של 3 שניות בין שיחה לשיחה, וצריך לסיים שיחה ב3 דקות, וממש לא משנה עם הבעיה של הלקוח דורשת זמן, זה אתה אשם, בהכל. ועדיף שגם תנסה למכור ללקוח מוצרים בדרך.
זאת בדר"כ המציאות של עבודות עם מרכז הערכה.

וזה לעומת עבודת בק אופיס גם במשרד ממוזג, עבודת אבטחה שלא עושים בה כמעט כלום, עבודה באיזה חנות או תחנת דלק (מהסוג שאין בהם הרבה לקוחות).
אני אישית הייתי גם מעדיפה ניקיון, לפחות יש שקט.

 

[EdisonGirl]

העבודה המשרדית היחידה שאני מוכנה לעשות היא העבודה הנוכחית שלי. מגיל 19 לא חשבתי מעולם שאני אחזור לעבוד במשרד (וחזרתי, לחודש סיוטי.. במגזר העסקי של חברה סלולרית). רוב העבודות המשרדיות שכוללות שירות לקוחות הן חרא.

בניקיון אני מתארת לעצמי שאת יכולה לשים מוזיקה באוזניות, להתנתק מהעולם ולחשוב מחשבות... והעבודה עצמה? היא ריפוי בעיסוק. הבעיה היחידה? המשכורת.
תכלס, הייתי מתה לעבוד כסדרנית בסופר, אבל אני לא יכולה להרשות לעצמי היום לעבוד במשכורות מינימום.

 

[Peace and Love3]

מזכיר לי איך בגיל 17 ניסיתי להיות סדרנית

זה נראה לי כמו האופציה הכי פחות גרועה מבין כל האופציות המזעזעות (מקדולנדס וכו'), ממש התאמצתי לחפש משהו רגוע שלא דורש ממני לדבר עם לקוחות בכלל.
בסוף עבדתי בחלוקת פליירים בתיבות דואר, לא שונה בהרבה מניקיון, זה גם פיזי, ושם אין אפילו את הפריווילגיה של מזגן. ועד היום זה נראה לי הרבה יותר טוב מעבודות שירות לקוחות.

אגב, כרגע אני עובדת בסוג של שירות לקוחות טלפוני, ההבדל הוא שאין הרבה שיחות, ואני יכולה בקלות להעביר חצי שעה בין שיחה לשיחה בגלישה באינטרנט. אז זה לא שכולם גרועים, פשוט צריך למצוא את החברות הקטנות, ולא את אלה שמרוב תחלופת עובדים כבר עושים התמחות בניצול.

 

[EdisonGirl]

כמוני כמוך

עבדתי במשך 4 חודשים (שבהם גם חורף שבו נרטבתי עד שד עצמותיי) בחלוקה של פרסומות בתיבות דואר. למרות שכפות הרגליים שלי מתו וגם כפות הידיים (שנשרטות לפעמים), כ״כ אהבתי את העבודה הזו.. עד שהתברר לי שאני מקבלת פחות מ- 10 ש״ח לשעה... ואמרתי לבוס ״ביי ותודה״.

וגם אני עובדת היום בשירות, במוקד צ׳אט, אז לפעמים ממש עמוס, אבל בסה״כ אני כותבת להם ולא מדברת איתם בטלפון. עבודה טלפונית היא דבר גרוע בעיניי, אבל באמת, גם שלך נשמעת עוד שפויה.

 

[EdisonGirl]

מסכימה איתך

זה כמו שנתקלתי באתר לימודי כלשהו, שיש קורס הכנה לקורס הכנה למבחן קבלה למוסדות להשכלה גבוהה.. לאן זה עוד יכול להידרדר?

אנחנו צריכים ללמוד להתנהג בשביל שיקבלו אותנו לאנשהו? איפה העצה הישנה והטובה "תהיה עצמך"?

 

[ירח מכושף]

כמה שורות למטה

 

[EdisonGirl]

חחח קראתי

אני אף פעם לא עצמי בסימולציות, או אולי אפשר לומר שעצמי בסימולציות הוא לא עצמי בעבודה בפועל

כך שנגזר עליי שלא לעבור מרכזי הערכה כנראה, אם בם בהכרח כוללים סימולציות.

אבל לא ממש אכפת לי האמת

גם ככה לא נתקלתי במרכז הערכה יותר מפעם אחת בחיים שלי.

 

[קופיפה טובעת]

שונאת

ולמזלי עבר זמן מאז שעשיתי את האחרון, אלא אם כן גם הקבלה ללימודים שלי והמעין מרכז הערכה שעשו נחשבת.
לא יצא לי לפרוש באמצע, גם לא עשיתי הרבה מרכזים.
זו שיטה שאולי יעלה אבל נורא מלחיצה ולא תמיד משקפת, בגלל מידת הלחץ. מצד שני, לרוב מקומות העבודה יש אינטרס בהעסקת עובדים שעומדים בלחץ.
אבל... אני שונאת!

 

[הלוחשת לתינוקות 27]

איכס!

הלכתי כמה פעמים (כנראה אף פעם לא התייאשתי...)

ותמיד לא עברתי...פעם את השלב הראשון, היו פעמים שעברתי את השלב הראשון ובשלב השני כבר אמרו לי ביי...

זה ממש מוריד את הביטחון העצמי הדבר הזה! שונאת את זה

מזל שאני יותר לא זקוקה להם!

 

[einat162]

הייתי כמה פעמים בודדות

פעם אחת עברתי והתחלתי קורס (שממנו נופיתי בשבוע הראשון- ממש לא היה בשבילי גם ככה).
סה"כ חוייה שסימנתי עליה "וי" במסגרת חיפוש עבודה (די יריתי לכל הכיוונים אז לקחתי את זה בסבבה).

דעתי האישית - לא משנה קורס, לא משנה ספרי הדרכה- אי אפשר לדעת מה מחפשים, ורוב האנשים שמנסים יותר מידי בסופו של דבר משפילים /מכשילים את עצמם שם.

 

[AlabamaW0rley]

אין מה לאהוב לגבי מרכזי הערכה

מתזזים אותך הרבה כי לא שמים עליך מספיק בשביל שתקבלי ראיון אישי. ונכון אמרו, רק מקומות עבודה גרועים עושים מרכזי ערכה. אבל אין מה לעשות, כשצריכים עבודה אז עושים מה שצריך בשביל להשיג עבודה.

 

[ענן שובב]

בסופו של דבר, צריך לבלוט במרכז הערכה

הייתי השבוע במרכז הערכה לתפקיד של מנהל תיק לקוחות.. זה היה משהו קצת הזוי..
היה שם דגש חזק על יכולות מו"מ ושכנוע, אנשים שם ממש נכנסו לזה, שכחו שמדובר כולה בסימולציה וזה היה אינטנסיבי מדי.

 

[ירח מכושף]

הייתי במשהו כמו 5-6 מרכזי הערכה בחיי

ועברתי את כולם.
בפעם הראשונה כשהגעתי - זה היה לאורנג' והייתי צעירה אחרי צבא ולא ידעתי מה זה מרכז הערכה בכלל - אז לא ניסיתי להיות שום דבר שאני לא, ולא ניסיתי להרשים. ודווקא אלה שהיו איתי וניסו להרשים גרמו לי לחוש חוסר בטחון, כי הרגשתי שאני לא "ברמה שלהם".
בסופו של דבר עברתי והייתי הכי מופתעת בעולם.
עברו השנים ועזבתי את אורנג', ואז הלכתי לכמה מרכזי הערכה נוספים עד שלבסוף הגעתי למקום שבו אני עובדת כיום, עברתי את כולם, הם לא מחפשים את מי שירשים אותם. אלא את מי שלא ינסה להרשים.
המטרה במרכז הערכה הוא לבלוט.

וכל השטויות האלה של הספרים (ראיתי אותם בסטימצקי) לצייר עץ, צורות וכל זה... אם בלטת מספיק על פני האחרים במרכז הערכה על ידי זה שהיית עצמך ולא ניסית להרשים. זה המסר שיקבלו
פשוט צריך להיות מספיק בטוח במי שאתה ובדרך שלך - וכן להגיד לפעמים גם דברים שלא "מקובלים" במרכזי הערכה, עדיף שיכשילו אותך על זה מאשר על זה שניסית להרשים ולהיות מישהו שאתה לא.

 

[NEO83]

להיות אתה

זה הדבר הכי פחות נכון לעשות במרכזי הערכה, המשפט הזה נכון לממש מעט אנשים.

 

[ירח מכושף]

למה?

 

[NEO83]

כי לא כולם מסוגלים להיות

כמו שאת היית, ולא חושב שעל פי זה צריך להיפסל.

בגלל זה אני חושב שזה הכל זיוף ומשחק בסופו של דבר.

 

[AnandamiDemian]

זה נכון.

אבל אני חושב שעצם היכולת לזייף ולשחק כן נלקחת בחשבון כמדד ליכולות טובות אחרות. תסכים איתי שצריך אינטליגנציה חברתית די גבוהה כדי לדעת מה ואיך להגיד.
בגלל זה אני גם לא מסכים לחלוטין עם זה שצריך להיות "עצמך". עשיתי 6 מרכזי הערכה, עברתי מתוכם חמישה. נכשלתי בראשון אחרי הצבא כי הייתי 'עצמי' - אחד שלא ממש יודע מה הוא הולך לעשות עם החיים שלו.

בכולם בלי יוצא מן הכלל חלק קטן מהאנשים בקושי יצרו קשר עין עם המראיינת ו\או הגיעו עם בגדים שלא הייתי בא איתם לים, ו\או כשנשאלו "למה דווקא חברה X?" הם ענו "כי פיטרו אותי מהעבודה הקודמת."

בסופו של דבר זה לא משנה אם זה משחק כל עוד כשאתה בתפקיד אתה נותן את אותה תפוקה שצופתה ממך ביחס לאיך הצלחת להרשים.

 

[ירח מכושף]

מבינה את מה שאתם אומרים

ומאיפה זה מגיעה.
אבל אולי זאת רק אני, ואולי אני נאיבית מדיי. אבל באמת ברוב מרכזי ההערכה שהייתי בהן, כשאנשים ניסו להיות משהו שהם לא זה בלט וצרם.
מה שאני אומרת הוא שלהערך למרכזי הערכה על ידי הספרים האלו וכל מיני מכוני הכנה למיניהם רק מגבירים את החרדה מזה ומחייבים את האדם לבחור שבלונה מסויימת בשביל להתקבל למקום עבודה.

ובנוגע לדוגמא שלך - לשאלה ששאלת זה לא קשור ללהיות מי שאתה אלא לתשובה מטופשת.
אם שואלים אותך למה דווקא חברה X ואתה עונה כי פיטרו אותי מהעבודה הקודמת אתה לא עונה על השאלה - למדה דווקא חברה X.

סתם דוגמא, באחד ממרכזי ההערכה שאלו אותי למה אני רוצה להגיע לעבודה בחברה הזו. אמרתי להם פשוט - אני לא נעולה על העבודה בחברה הזו והגעתי אליהם פשוט כי אני מחפשת עבודת סטודנט (ומדובר על אחד הבנקים הגדולים בארץ).

בנוגע ליצירת קשר עין, זה קשור לביטחון עצמי. וזה לא תלוי במרכזי הערכה אלא בכלל בחיים.

בנוגע לשורה האחרונה, אני מסכימה איתך, בסופו של דבר זה לא משנה כי התפוקה אותה התפוקה בעבודה. אך כן יש הבדל בין האנשים שלא חוששים להיות עם עצמם לבין כאלה שמנסים למלא ציפיות, גם בעבודה עצמה.

 

[NEO83]

לדעתי האישית את טועה

מרכז הערכה זה בדיוק כמו ראיון עבודה.
אם אתה לא מתכונן אליו, אתה תיפול בו.
יש אנשים שזה בא להם טבעי והם עוברים כל ראיון עבודה, ויש כאלה שצריכים להתאמן לקראתו על מנת להיות מוכנים, פרט ללהציג הידע המקצועי.

אני אישית, לפני כל ראיון עבודה קורא ספר על בנושא, ולי אישית, זה מאוד עוזר.

 

[AnandamiDemian]

זו הייתה דוגמא...

שמעתי מלא דברים מצחיקים במרכזי הערכה (כמו שאחד אמר, אחרי שסיפרו לו שזה לענות לטלפונים 7-8 שעות: "אה, זה סבבה... אני פשוט אהיה בפייסבוק כל היום")...

אבל אני מדבר בעיקר על מרכזי הערכה לעבודות ש"ל וכאלה, אני מניח שבתחומים אחרים זה יותר מורכב וממוקד. בכל מקרה, בכל מרכז הערכה שהייתי בו קיבלו מישהו\י שלא מתאים בעליל לתפקיד ולכן הנשירות ממסלולי הכשרה לתפקידים האלה קיימת בהחלט.