איך אתן מנהלות את היום עם הילדים?

[שירי ל]

איך אתן מנהלות את היום עם הילדים?

בד"כ אני עושה את ענייני במשך היום, כשאופיר נמצאת לידי, משחקת או רואה טלוויזיה או איתי בחוץ, ואני מעט מאוד משחקת איתה במשחקים שמכוונים אליה. מעניין אותי איך זה אצלכם?

 

[ליאת של בר]

אותו הדבר פחות או יותר..

יש לנו הרבה רגעים משותפים של משחקים. למשל במיטה כשהיא עוד לא ממש עייפה צהריים או לילה או כשסתם בא לי לנוח - בדר"כ בדיוק כשהיא מתעוררת... וגם סתם רגעים של השתוללות בבית. אב למעט התעסקות ספציפית אוכל וכו´ אני גם מנהלת את עניני הרבים כשבר עסוקה בשלה. יש לי לפעמים הרגשה שאני לא משקיעה בה מספיק, והרבה רגשות אשם, אבל מצד שני זה תואם את תפיסת העולם שלי לגבי הגידול שלה. בכל מקרה אני משתדלת "להשקיע" כמה שיותר. באותו נושא, אני לא ממש מלמדת אותה כמו שאני רואה הרבה הורים אחרים מסביבי שמשננים לילד צבעים מילים, איפה אור וכו...(כאמור רגשות אשמה) אבל מצד שני אני משתדלת לדבר איתה כמה שיותר. איך אתם?

 

[שירי ל]

בגלל זה אני שואלת -

כי גם לי יש תחושה של "חוסר השקעה" מצד שני, אפשר להשתגע מלבדר ילד כל היום. יש לי גם את המחשבה שאם היא יודעת להעסיק את עצמה- למה לגרום לה להיות תלותית בי?

 

[ליאת של בר]

אני חושבת שזה מאוד חשוב שהם ידעו

להעסיק את עצמם, השאלה כמה, ולזה אין לי תשובה. למרות שאם חושבים על זה אם משעמם לה או שהיא רוצה אותי היא באה, אז אולי זה אומר שהמינון נכון?

 

[anat30g]

תחושת "חוסר השקעה"

זה דבר מאוד סובייקטיבי - יש אמא שכל דקה פנויה משקיעה בילדים ועדיין מרגישה שלא עשתה מספיק ויש כאלה שבדיוק ההפך - משקיעות מעט זמן ואומרות "זמן איכותי"... אני בדעה שילד לא צריך להיות בגירוי מתמיד.... הוא לא צריך להיות מופעל בכל דקה ודקה... ילד מטבעו סקרן ואם מספקים לו סביבה עשירה הוא בד"כ מסוגל לספק את הסקרנות של עצמו ולהעסיק את עצמו.

 

[חגית של אורן]

גם אצלנו המצב דומה

אורן משחקת לה במשחקים שלה - ויש בשפע. כל פעם יש משחק אהוב חדש. כשהיא חשה שהיא רוצה תשומת לב אז היא מביאה לי ספר, מתיישבת עליי כדי שאני אספר לה. היא מאוד עצמאית ויודעת מה היא רוצה. אם אני אחליט שאני רוצה לספר לה סיפור ולה זה מתאים כרגע, אז היא לא מרוכזת ומה הטעם בכך? אבל שלא תטעו, תמיד יש את הסיפורים על הילדים הגאונים שעושים ככה וככה ויודעים הכל בגיל שלה, ואז מתגנבים להם קצת רגשות אשמה.

 

[דבי של שקד]

גם אני מסתובבת עם התחושה הזו בזמן

האחרון. אני מגיעה הביתה עם שקד ואני בדרך כלל סחוטה מעייפות ופשוט לא ממש עושה משהו יצירתי עם הילדה בדרך כלל אני קצת עושה דברים בבית, קצת רואה טלויזיה והיא משחקת מסביבי. יוצא שאני קצת בגינה איתה ובדרך כלל דוקא אחרי האמבטיה יש לי יותר כח לשיר איתה קצת ולספר לה סיפורים. אני מרגישה עם זה די רע בזמן האחרון ולכן אני מנסה בזמן האחרון כשאנחנו מגיעות מהמשפחתון לשבת עם שקד ולשחק איתה במשחקים שלה, לטייל איתה וללכת לחברים בגילה. אני מקדישה לזה שעה ואחר כך אני עושה קצת דברים בבית, ארוחת ערב אמבטיה וזהו היום שלה נגמר. אני מודה שאני לא מצליחה להתמיד בזה כל יום ופעם בשבוע לפחות אני באה איתה, מושיבה אותה מול קלטת ותופסת שינה קצרה על הספה ואחר כך יש לי יותר כח אליה. אבל רגשי האשם קיימים כל הזמן.

 

[אמא של עוז]

לא מספיק זמן לצערי הרב ../images/Emo10.gif

בבוקר עד שהוא הולך לפעוטון יש לי להיות איתו שעה וחצי שמתוכם אני צריכה להתכונן לעבודה להכין אותו אז בדרך כלל משהו כמו 20 דק´ נשאר למשחקים. אני עובדת 100% משרה מסיימת בשעה 17:30 עד שאני אוספת את עוז זה כבר 18:00 הילד בשעה 20:00 גג 20:30 הולך לישון מה שמשאיר לי להיות איתו שעתיים ששוב מתוכם זה להכין ארוחת ערב לאכיל אותו לעשות לו מקלחת. מזל שאנחנו עובדים בחו"ל רק 5 ימים בשבוע כי סופ"ש ארוך זה דבר יחיד שמנחם אותי...

וגם אני מנסה לשכנע את עצמי שעדיף איכות מאשר כמות! (וזה לא עובד עדיין יש רגשות אשם)

 

[אמא של עוז]

אופס אני חושבת שלא עניתי בכלל על

השאלה

 

[טלי של גלי]

גם אני לא מלמדת ככה.

כשאני מחליפה לה בגדים בבוקר- אני מציינת את צבע החולצה, או מה מצוייר עליה. איפה האור כבר ממש לא מרגש אותה, אלא אם כן היא בסופרמרקט, שם יש המון אור... רגשות אשמה אין לי בנושא. היא לומדת מספיק במהלך היום מכל מה שאנחנו עושות, לדעתי...

 

[חנה של ליאור]

אנחנו עדיין נורא קטנים

שיר היום בת חודשיים וכבר יש לי נקיפות מצפון. קורה שהיא מתעוררת ואני באינטרנט ולא בא לי להתנתק מיד אז אני מפעילה לה את המובייל במיטה. היא מאוד שמחה להסתכל עליו, צוחקת ומדברת אליו, אבל אני מרגישה רע מזה שאני לא נמצאת איתה בקצת זמן שהיא ערה במשך היום. מצד שני - אני לא רוצה שתהיה לי ילדה שלא יודעת להיות שניה לבד. אני משתדלת להיות איתה אבל זה לא תמיד קורה.

 

[michal cohen]

אני רוב הזמן איתה

אני נמצאת בבית עם הדר, ורוב הזמן אני ממש איתה. לפעמים אני מרגישה שאני מגזימה ושאני ה"פראיירית" האחרונה עלי אדמות. אני לעולם לא אתחבר לאינטרנט כשאני לבד איתה, אני לא אעמוד לבשל משהו שלוקח הרבה זמן (אני מחכה שבעלי יחזור או שהיא תישן) ולא אשב לראות טלויזיה כשהיא איתי. פה ושם אני עושה סידורים, טלפונים, מקפלת כביסה וכד´. אני מניחה שאני מגזימה, ואני יודעת שאחרות לא כאלה ושהבת שלי עלולה לגדול יותר מפונקת ויותר דורשת תשומת לב מאשר אחרים. אבל אני באמת מתמלאה רגשי אשמה והזנחה כשהיא יותר מרבע שעה לגמרי לבד. אני יודעת שחשוב מאד לתת לילד זמן להיות עם עצמו, ואני נותנת לה פה ושם.. זה נכון שזה מתסכל יום שלם לדבר לתינוק. יש ימים שכל דקה אני מסתכלת על השעון. אבל אם יוצאים לפעילויות ששוברות את היום (גינה, סבא וסבתא, חברה עם ילד, חוג), ואם היא ישנה פעמיים ביום, אז אפשר להסתדר. יש לי פה ושם ימים של שביזות שממש לא בא לי להיות אמא כייפית, ואז היא רוב היום עם עצמה. ומעניין שהיא לא קוראת לי ומסתדרת די טוב. ובהזדמנות זו - אני מזמינה אמהות שנמצאות בבית בבוקר או אחה"צ להפגש. אני חושבת שזה חשובלילדים להיות בחברה, וגם לנו.. אז אם יש מישהי מאזור גבעתיים - רמת חן והסביבה אם ילד מעל גיל שנה, נשמח להשתדך.

 

[Big Al]

סדר יום וריגשות אשם../images/Emo12.gif

היו לי הרבה רגשות אשם בהתחלה בגלל כל הסיבות שאמרתן בעיקר כשהיא מעסיקה את עצמה כשאני עושה את עבודות הבית. ואז פגשתי מישהי שאמרה לי שילד לא יכול להעסיק את עצמו ולהיות לבד, עם הוא לא קיבל את מלוא תשומת הלב ואהבה מהוריו. כלומר: אם הילדים שלכם לא יכפת שאתם בשלכם הם בשלהם הם לא מנדנדים לתשומת לב ומנסים בכח למשוך אותו אל תדעגו, כי עם הם יכולים להיות לבד סימן שאתם נתנם להם מספיק ביטחון כך שהם יכולים להיות בטוחים שאתם תמיד שם בשבילם. אתם נהדרים, באמת.

 

[שירי ל]

נורא שמחה לקרוא את מה שכתבת! ../images/Emo13.gif

 

[טלי של גלי]

סדר היום שלנו-

אנחנו משלבות הכל בהכל. *קמות בבוקר, אמא עושה פיפי, ואז שתינו מצחצחות שיניים יחד. *אנחנו מסדרות את החדרים- גלי עוזרת לי, ז"א מבלגנת אחרי... *אוכלות ארוחת בוקר- גלי שותפה להכנות- יושבת לידי על השיש ומכרסמת מלפפון. *מוציאות את הכלבה לטיול- זה גם טיול הבוקר שלנו, בדרך עוצרות לקפה אצל השכנים, עוצרות בגן שעשועים, קוטפות עלים וסביונים וחרציות, וכו´. *בסביבות 10 אנחנו חזרה בבית, גלי משחקת בחצר, אני מכבסת-תולה, או מסדרת את המרפסת. אם היא רוצה שאני אשחק איתה- אני מצטרפת בשמחה. *לקראת הצהריים- הכנת הארוחה- שוב היא על השיש לידי, שופכת קפה או סוכר על השיש בחדוה, ומזרזת אותי "נוווווו..." *אחרי ארוחת צהריים היא מקולחת, והולכת לישון. אחה"צ- שוב טיול, הפעם ממש ארוך, עם החברות שלנו. חוזרות, ארוחת ערב, מקלחת ולישון. אם אבא מגיע מוקדם- הם הולכים לעוד טיול בפרדסים או בשדות לפני ארוחת הערב. מתי אני מתחזקת את הבית וכו´? למדתי לגנוב דקות. מחודש לחודש היא יותר ויותר עצמאית, משחקת לבד, ופחות זקוקה לתיווך שלי. מספיק לה שיש מוסיקה בקרע, ושהיא רואה אותי מזוית העין. ככה אני יכולה ללכת לשטוף כלים או לגלוש, לא רק כשהיא ישנה. אני יכולה להעיד עלינו שהשתלם לי להיענות לכל קריאה שלה עד עכשיו- היא סומכת עלי שתמיד אני אבוא, הכי מהר שאפשר. הבטחון הזה מאפשר לה את המרחק בינינו. אם גשום, או שאין לי מצב רוח לטיול, אני שולפת את הקוביות או משחק אחר- ואנחנו משחקות על השטיח יחד.

 

[michal cohen]

נשמע נהדר

אני בעד לשתף אותם באמת עד כמה שאפשר במה שאנחנו עושים. אני חושבת שזה נותן יותר ממשחק עם פעלולונים אלקטרונים או טלויזיה. אני חייבת להודות שלי לא תמיד יש סבלנות לשתף אותה: זה גורר כל כך הרבה בלאגן.. אבל, זו ההמלצה של "עקרון הרצף" ואני חושבת שהיא נכונה.

 

[שירי ל]

שאלה טכנית

איך את מושיבה אותה על השיש ושומרת שלא תיפול?

 

[zimes]

מותר לי לענות?

חלוקת התםקידים היא כזאת, שמי שאחראי על כך שגלי לא תיפול היא גלי, ומי שאחראי על כך שטלי לא תפול היא טלי. (אצלינו חלוקת התפקידים דומה. כשהילדים צריכים עזרה בלרדת ממקום שהם לא מצליחים, הם פשוט מבקשים, ומחכים לי, גם אם בלי הרבה סבלנות)

 

[שירי ל]

את רצינית?

ואת לא מפחדת? אני משאירה את אופיר שניה על המיטה אני כבר מוצאת אותה בקמיקזה עם הראש לכיוון הרצפה. אני לא רוצה לחשוב מה יהיה אם אני אשים אותה על השיש!

 

[שירלי של איה]

אני גם לא שמה את איה על השיש

וגם לא על המיטה שלנו, או על השידה שלה. על הספות היא יודעת לטפס ולרדת לבד, אבל כל מה שמעבר לזה - פשוט לא בטיחותי. לפעמים מי שגולש מושיב אותה על הכסא לידו (יש פה שני כסאות משרדיים ליד המחשב) והיא כבר עפה מהכסא הזה פעם אז צריך לשים עליה יד.