איך אתן מנהלות את היום עם הילדים?

[zimes]

אני לא אגיד שלא היו לנו תאונות.

אבל מעטות, וממש לא רציניות

. למשל - לענין המיטה: אין לנו מיטה בבית, אז םמש לא הכירו את הקונספט, עד שהגענו לסופ"ש בבית מלון. שם, בכל פעם שהם התקרבו לקצה המיטה, סובבנו אותם עם הטוסיק אחורה, והראנו להם איך יורדים. סופ"ש קצר אחד הספיק להם. (לפני הבית מלון היו נפילות בבית של חברים). אצלינו - בגיל ממש צעיר - הם למדו לרדת ברוורס מהמזרון (כש 20 ס"ם היה הרבה בשבילם...). אני חושבת שזה היה בכלל בשלב בו הם זחלו רק ברוורס. (גישה זו, ד"א באה מנע גל, מנהלת של חינוך לגיל הרך). מדרגות - היו לכל אחד 1-2 נפילות מלמעלה. המקסימום היתה הדס עם 5 מדרגות, כשלא הגבתי בזמן כשהיא קראה לי (בדיוק התארגנתי ליציאה, והלכתי "שניה" למטבח), דולב לא עבר את השתיים. היום הם עומדים בראש המדרגות, מנסים לקרוא למישהו שיוריד אותם, אם אף אחד לא בא הם מתישבים, מסתובבים, ויורדים בזחילה ברוורס. מרגע שהם ישבו יציב, התחלתי להושיב אותם לידי - לא על השיש, כי הוא כל כך מלא בדברים, שאין מקום, אבל על כסאות, על השיש של כיור האמבטיה בשביל שיניים, על השיש של המבטיה, מולי, כשאי צריכה לשירותים, על המכסה מנוע - עד שאני מוציאה את שאר הילדים/תיקים. ולא היו נפילות, טפו טפו טפו. לסיכום - זה לא לגמרי קל, עם הלב הפולני, לבטוח בילדים, אבל אחרי שמשננים את זה מספיק, ומדריכים אותם רק איפה שצריך, הם שומרים על עצמם. ד"א - לי זה ממש הכרחי, כי עם שניים, אני לא תמיד יכולה להשגיח עליהם בו"ז, אז קורה שאני מחפשת אותם בבית...

 

[שירי ל]

זה בכלל פלא בעיני לגדל תאומים ../images/Emo13.gif

אני עדיין לא מבינה מאיפה הכוחות!

 

[טלי של גלי]

זאת גם השיטה שלנו-

בגלל שיש לנו מדרגות בבית, ולא התכוונו למנוע מגלי לעלות למעלה, למדנו אותה לרדת הפוך. הלימוד הוא בעיקר להפוך אותה כשהיא כבר עם הראש למטה. ולחפש איתה את המדרגה הבאה עם הרגל. מהמיטה שלנו גלי כבר נפלה- אבל רק באמצע הלילה, היא טפסה מעלי ולא מצאה את שאר המיטה. לא נורא. היא מאוד מאוד זהירה. בהכרה מלאה לא תתפסו אותה קופצת או נופלת ממש. בגלל זה אני סומכת עליה.

 

[טלי של גלי]

אני מתה עליך! כן, זאת החלוקה.

זה לא פותר את אמא טלי מלגדל עיניים בגב, מצד שני, היא לא נופלת. לא נפלה, ואני מאמינה שלא תיפול, טפו טפו טפו

. אם היא רוצה לרדת היא מבקשת.

 

[meira]

חצי חצי ../images/Emo98.gif

אור נמצא בגן 3 פעמים בשבוע ובשאר הזמן אני איתו. חלק מהיום זה טיול, הוא לבד עם משחקים, אוהב לראות וידאו (ממש מהופנט), רודף אחרי החתול ואחרי אמא אם היא נעלמת לחצי שניה (פחד הנטישה של הגיל?

). אני משתדלת לפחות כמה דקות ביום לשבת איתו עם השחלת טבעות, קוביות (אני בונה מגדלים והוא הורס), לעשות התעמלות עם הקלטת של הג´ימבורי, להקריא סיפור (לא רק לפני השינה) - כל יום משהו אחר כדי שלא יהיה יותר מדי ללמד. ולא משנה כמה, תמיד יש הרגשה של אולי אפשר עוד קצת?

 

[שירלי של איה]

כמובן שאני לא רלוונטית לחלוטין...

לדיון הזה, ועדיף שאני לא אתחיל עם "יסורי מצפון ורגשות אשם על זה שאני לא רואה מספיק את הילדה" אבל אני מרשה לעצמי להדחף למרות זאת

אני חושבת שילדים לומדים המון מהתבוננות בעשית המבוגרים, מהקשבה וחיקוי. מי שלא ראה את איה שמה אודם (מעניין ממי היא למדה את זה - בטח לא ממני) או "מנגבת" כאילו היא בשירותים (את זה כנראה היא כן למדה ממני), לא ראה מה זה למידה דרך חיקוי... מצד שני נראה לי שנחמד להקדיש מדי פעם קצת זמן שבו תשומת הלב מוקדשת לילד ולעשות דברים "שלו". ככל שהגיל עולה זה יותר קל ויותר כיף... והמלצה לבני השנה+... לאיה יש שולחן עם כסא שקיבלתי מגיסתי. אז אנחנו מציירים (דפים לבנים, צבעים לא רעילים שקל להחזיק ולצייר - אצלנו זה צבעים משועת דבורים טבעית), אני מדגימה והיא מקשקשת (גם על הקירות, מזל שזו דירה שכורה) ואז יש הזדמנות לדבר על צורות וצבעים. ואנחנו משחקים בבצק (בצק לא רעיל וכמה כלי עזר), בגלל רגישות היתר היא עדיין נוגעת בבצק בקצות האצבעות, אבל זה שהיא נוגעת זה כבר התקדמות. עושים צורות, צבעים, מועכים, מרדדים וכו´. ואנחנו מדביקים מדבקות רב פעמיות שאפשר לקלף ולהדביק שוב ושוב (חסכוני

) וגם מדברים עליהן (חיות, דמויות, סיפורים). וככה יש לנו חצי שעה של "זמן איכות" שהוא ממש רק בשבילה. היא נהנית וגם אנחנו קצת. מומלץ. וכדי שזה לא ישמע אידילי מדי, אין לה המון סבלנות, היא קמה, מסתובבת, חוזרת, מושיבה את הבובה, מציירת על הקיר, מדביקה את המדבקות על ה TV, וכו´ - אבל אני באמת חושבת שזה כיף לה. ואשמח לשמוע רעיונות נוספים שמתאימים לגיל הזה (שנה ורבע). וכדי שטלי תוכל לרדת עלי על עודף התמונות, הנה איה מציירת. שירלי

 

[ניריתי של יותם]

נשמע שממש כיף לכן!

איפה קנית מדבקות רב פעמיות? זה אמור להדבק על נייר או משטחים אחרים? וכנ"ל לגבי הצבעים הטבעיים. תודה

 

[שירלי של איה]

מדבקות וצבעים...

את המדבקות קנינו בדיונון (באוניברסיטת ת"א - אבא עדיין קצת סטודנט), זו ערכה עם דף רקע ועליו ציור של חווה וכל מני מדבקות (דמויות של דיסני בסיצואציות של חווה). יש גם דינוזאורים ועוד... את המדבקות בעקרון מדביקים על הדף שלהן אבל הן נדבקות על כל משטח חלק - אצלנו הלהיט זה להדביק אותן על ה TV. את הצבעים קניתי בחנות שנקראת טֶה-טָה-טי במרכז שוסטר ברמת אביב ג´. אלו בלוקים משעוות דבורים טבעית עם צבעי מאכל - כך שהם הכי לא רעילים שיכול להיות. אצלנו זה חיוני כי איה בגילה המופלג עדיין מכניסה כל דבר לפה. מה שכן - זה לא היה זול, בסביבות 50 ש"ח לקופסא עם שמונה צבעים. אנחנו מאד נהנים! שירלי

 

[michal cohen]

בעניין המדבקות

אנחנו מדביקים אותם גם על עצמינו (!). ברגע שהיא מסירה את המדבקה, היא מתחילה לחפש מקום מקורי להדביק (הנייר משום מה לא מעניין אותה). ואז אני אומרת לה, למשל, "בואי נדביק על הסנטר של אמא". ככה הצלחתי ללמד אותה את השמות של חלקי הגוף. תוך שבוע היא למדה מה זה מצח, חזה וכד´.

 

[ליאת של בר]

יש לי המלצה... ../images/Emo87.gif וגם להדר

שבטח אמהות הפורום לא יתפעלו ממנה, אבל נתקלתי בהרבה שלא העלו על דעתם... בר ואני משחקות מסירות בכדור כבר מגיל חצי שנה בערך. היא למדה מזמן למסור חזרה (כמובן שעוזר אם היא יושבת ממש עם הפנים אלי ולא על הצד אחרי רדיפה אחרי הכדור..) ואני כבר מתכננת לה קריירה בכדורסל... זה נראה לי מאוד טבעי וקל אבל ראיתי הרבה אמהות שהגיבו ממש בהתפעלות (לא ניסו לא יודעות....) עכשיו יש לנו כל מיני "שכלולים" שקורעים אותה מצחוק, כמו להקפיץ אותו במסירה וכו´. עוד משחק זה המטבח הקטן שלה שקניתי במסצע בסופר פארם ופתחתי לה בערך בגיל שנה. היא מיד התחילה לבשל ולהאכיל את אמא ואבא (כנראה שאני כן מבשלת כשהיא ערה...) וזה עוזר לפעמים כשאני רוצה לעשות משהו כמו לקלף לה איזה פרי ואין לה סבלנות ("בר תכין לאמא ואמא תכין לבר") להדר - גם אני לא עושה הרבה יותר ממה שציינת כשהיא ערה, אבל כשאני כן אנחנו למשל ממיינות כביסה ביחד, (את יכולה לדמיין) מנקות את השולחן ביחד (היא עם מגבון...) וכו´.

 

[michal cohen]

לליאת

אני דוקא כן מתפעלת ממשחק מסירות. אני כבר הרבה זמן מנסה ללמד את הדר, וכבר די התייאשתי. היא מסוגלת להתמודד עם כל המתקנים והמבוכים המסובכים בגינה בצורה מעוררת השתאות. אבל למסור כדור - זה קשה לה מידי.. גם אנחנו מנגבות ביחד עם מגבון. כשהיא מלכלכת משהו, אני מראה לה שמלוכלך, והיא כבר רצה להביא מגבון, ונמגבת - תמיד ליד הלכלוך.. לקפל איתה כביסה : לא תודה. אני יכולה לדמיין כמה פעמים אני אצטרך לקפל כל בגד.

 

[ליאת של בר]

אוף הלכה לי כל ההודעה הארוכה!

אז אני רק אציע משחק מסירות (אצלנו מגיל חצי שנה והיום משוכלל ליעני כדרורים במסירה) אוף!

 

[jole]

מנסה לעשות מה שצריך בזמן השינה../images/Emo104.gif

כבר יש פחות או יותר איזה שהוא סדר יום ויודעים פחות או יותר מתי הם נרדמים. אני מנסה לעשות איזה שהיא to do list של מה אני רוצה לעשות במהלך היום, גיליתי שברגע שאני שמה לעצמי שניים שלושה דברים כמטרה ולא בליל של משימות אני מספיקה הרבה יותר. גיליתי שהוא מבסוט מאד לשחק עם מובייל או משהו אחר אחרי האוכל אז אני מנצלת את הזמן הזה. כשהוא מתעורר אני עושה איתו איזו שהיא פעילות ואז תלוי כמה זמן יש עד האוכל אני שמה אותו על הבטן לשחק או "לקרוא" ספר לבד. אני מאד בעד לתת לילד זמן לשחק בעצמו, ושאמא לא תהיה צוות הווי ובידור 24 שעות. לשמחתי זה עבד מצוין עם הגדול ועד היום יש לנו את הזמן ביחד ויש את הזמן עם עצמו- הוא יכול לשקוע בעולם הדמיונות והלוחמים לכמה שעות ולא צריך אותי בכלל וזה מאד מקל במיוחד שיש אח קטן עכשיו. והעיקר , למרות שזה easier said then done לנסות לשים בבור עמוק את רגשות האשם. הם נולדים יחד עם הילדים וצריך להשלים עם העובדה שהם שם אבל לא לתת להם לנהל לנו את החיים.

 

[dana29]

על איזה גיל אתן מדברות????

מור זקוק לי המון, אני גם פיניתי את חיי למען היותי עימו, למרות שבהשקפתי אני מאמינה שיש לעשות מה שצריך לצד גידול הילד, ולא למרכז אותו, ואם יש מה לעשות הוא נעשה, אבל על ניקוי הבית ויתרתי, והעברתי למנקה כי פשוט מור תבע את נוכחותי (הוא כיום בן 4 חודשים), כאמור אם אני רוצה/צריכה לעשות משהו אני לא אוותר, והוא יהיה נוכח, ואם יהיה צורך אני אעצור מפעם לפעם להתייחס או להישמע לצתוקותיו (באשר הן), אבל המשימה תושלם....מה שאתן מתארות נשמע כמו סדר יום של תינוקות גדולים???? או שאני טועה

 

[jole]

יהונתן בן 5 חודשים היום../images/Emo104.gif

 

[מאיה10]

זה הוא מנהל את היום ../images/Emo8.gif

צחוק צחוק אבל תומר הוא מהתינוקות שממש לא רוצים לעזוב את אמא ולשחק לבד, ממש קשה לי לעשות דברים אחרים במשך היום אלא כשהוא ישן (ואז אני "מבזבזת" את רוב הזמן על הפורומים...) יש לו פינת משחקים מרווחת וצעצועים לא חסרים שם ואני גם מאפשרת לו לזחול בכל הבית אבל הוא בכ"ז נצמד אלי או שצריך להשגיח עליו. מאחר שזה כך אז אני הרבה פשוט יושבת לידו ואז הוא מוכן לשחק לבד ככה שלא תמיד יש לי כוח להפעיל אותו אבל לאחרונה התחלתי קצת ללמד אותו מילים כמו שמות חיות וגם אוטו ואוטובוס כדי שיקשר זאת עם הליכה לטיול. גם לי פעם זה נראה מיותר מהצד אבל גיליתי שהוא מאוד נהנה לזהות מילים שהוא מכיר שחוזרות על עצמן אז אני עושה את זה. וגם ק-צ-ת שירי אצבעות מדי פעם שאני לא משתגעת על זה אבל שוב, זה כן נעים לו וגורם לו לחייך. בנוסף הוא מאוד אוהב ודורש לאכול כמה פעמים ביום אבל לא לבד אז אני יושבת להאכיל אותו ולפחות אני גם יכולה להאכול בעצמי באותו זמן. אז מה? גם אני פראיירית? כי אמנם גם לי זה נשמע יפה בתיאוריה שהילדים יצטרפו למבוגרים מהצד אבל זה פשוט לא הולך, הוא מתחיל לבכות ואז מפלצת רגשות האשמה (זכויות יוצרים של ענבל מהנקה) מתעוררת ובגדול.

 

[שירלי של תומר]

כנראה שכל התומרים אותו הדבר ../images/Emo3.gif

גם תומר שלי ממש כמעט ולא מעסיק את עצמו לבד והוא כל הזמן אחרי בדרישה שאני אעסיק אותו ואשחק איתו. אם אני עסוקה בעיני הוא צורח ובוכה. למשל אם אני במטבחח שוטפת בקבוקים או חותכת איזשהו פרי אז הוא נדחף ביני לבין ארונות המטבח וצורח. לשים אותו על השיש זה מסוכן כי הוא ישר משתולל ומחפש דברים להפיל ולשבור ולשים אותו על כיסא גבוה לידי עובד ל-2 דקות ואז שוב צרחות. לקרוא לידו ספר או עיתון כמובן גם בלתי אפשרי. מה שיוצא הוא שכל היום מוקדש לו ולמשחקים עימו וזה מעייף ובכלל לא קל. כשהוא סוף כל סוף ישן (ובזמן האחרון זה כל-כך מעט - 3/4 שעה ביום

) אז אני בד"כ באינטרנט. כשהוא ער ואני על המחשב זה מחזיק מעמד עד 5 דקות... (הנה כמו עכשיו). בקיצור, איך גורמים לו לשחק לבד? להעסיק את עצמו? לאפשר לי לעשות דברים של עצמי? או לבשל? אין לי מושג. רעיונות יתקבלו בברכה ובתודה

שירלי.

 

[רותי ע]

ולא רק תומרים.... ../images/Emo3.gif

גם עידן היה כזה. איך קינאתי באימהות שמסוגלות לשלב את הילד בסדר היום שלהן. אצלנו אני השתלבתי בסדר היום שלו וזהו. לא ללכת לשירותים בשקט, לא לאכול. כל הזמן להעסיק ולבדר. אחרי חצי שנה חזרתי לעבודה וזו היתה די הקלה בשבילי כי די הרגשתי חנוקה. הגן היה פתרון מעולה בשבילו. הבית לא סיפק לו מספיק גירויים והגן כן. עם הזמן הוא גם למד להעסיק יותר את עצמו ומגיל שנתיים בערך אני כבר יכולה לעשות דברים אחרים כשהוא בסביבה. והיו לי המון רגשות אשמה בנושא-שאני צריכה "לפתח" אותו יותר. להשחיל טבעות, לעשות פאזלים, לבנות מגדל מקוביות. ואז גיליתי שהילד מתפתח יפה גם אם לא "מפתחים" אותו כל הזמן. היום אני בבית וכנראה שעם התינוק החדש אהיה גם בבית. והפעם אני מקווה שהמצב יהיה שונה ויהיה לנו כיף יחד בבית. אומרים שעם ילד שני יותר קל...

 

[אמא של תומר]

לא תומר שלי!

אז ככה - בבוקר אני קמה כשתומר מעיר אותי, הוא אוכל דייסה, מלבישה אותו, רוחצים פנים - ומתיישב מול הטלוויזיה לראות קלטת כדי שאני אוכל להתארגן. רוב היום הוא בגן - עד 17:00- אנחנו מגיעים הביתה בערך ב - 17:30, ואז אם אבא בבית, הוא אחראי לשעשוע הילד, ואם לא, אני משחקת איתו קצת, או שמה אותו על השטיח - והוא משחק יפה מאוד עם כל הצעצועים שלו ואני משגיחה מזווית העין לראות שהוא לא מנסה לטפס על המזנון או מוציא לי את כל הספרים מהכוורת. בדר"כ הוא יכול ואוהב לשחק לבד - אתם יכולים לראות בתמונה שיש לו פינת צעצועים, סוס נדנדה, מגלשה, אז חוץ מהמגלשה, הוא עולה לבד על הסוס ובכל שאר המשחקים משחק לבד. אז כן, הוא יכול לשעשע את עצמו, וצערי אני מנצלת את זה יותר מדי, ז"א לא משחקת איתו מספיק לטעמי, כי כשחוזרים הביתה, אני כבר עייפה מהעבודה, אז נותנת לו לרוב לשחק לבד, או מצטרפת אליו קצת (אם הוא דורש, אני אף פעם לא מסרבת) ומנצלת את הזמן קצת לסדר את הבית, בישול כביסה וכו´, כי אין לי זמן אחר (פרט לזמן השינה שלו, אבל אז בעלי רוצה תשומי

) ובשישבת אנחנו אצל הסבים והסבתות, אז בדר"כ הם משעשעים אותו, אז אני יכולה לומר בכנות שאני לא משקיעה יותר מדי זמן במשחקים איתו, לפחות לא כמו שהייתי רוצה. אבל אני לא חושבת שהוא ילד מקופח, ומבחינת ההתפתחות, הוא הכי מפותח בגן בשכבת הגיל שלו, בינתיים הראשון שהולך, והראשון והיחיד שהתחיל להגיד מלים חוץ מאמא ואבא.

 

[אמא של תומר]

ואם אנחנו כבר בשוונג...

הנה תומר קורא ספר על רפואה.