איך הגעתי לזה?!

[אמא של פילפילון]

נובי, איך היום ../images/Emo124.gif

אנא עדכני אותנו מה שלומך בפרט ושלומכם בכלל.

 

[עפרונית1]

נובי../images/Emo24.gif

שולחת לך המון המון

קיבלת את המסר שלי? שיהיו לך ימים נפלאים כל כך מבינה אותך.

 

[nubi]

../images/Emo51.gif../images/Emo51.gif

תודה לכולן על המסרים והתמיכה. אני מצטערת שאני לא עונה-פשוט חוסר זמן. אז ככה: הבעל לא מבין מה אני רוצה ממנו. חוץ מהרצאות והטפות על זה שאני צריכה לקחת את עצמי בידיים-אין לו שום הצעה יעילה אחרת. עם אמא שלי-פשוט אין לי יותר מה להגיד לה. נגמרו לי כל המילים. גם ככה היא תמיד בטוחה שהיא הכי בסדר ואי אפשר לדבר איתה. אז בשביל מה? לגבי טיפול תרופתי- עם כל הכבוד שזה עושה טוב, וזה באמת אולי יכול להוציא אותי מהנאחס, אני לא מבינה למה אני צריכה לקחת תרופות? אם אני אקח תרופות יעזרו לי מסביב? הרי הבעיה היא לא אורגנית שלי, אלא נובעת מזה שפשוט נמאס לי וקשה לי שכל העולם על הכתפיים שלי. פרוזק לא יפתור את זה. כנראה שאת סוף השבוע אני אבלה לבד (כבר הודעתי לו שאני עוזבת) ולו רק כדי לא לשמוע את ההרצאות שלו על כמה שהוא לא מבין מה אני רוצה ממנו. זהו בינתיים.

 

[טיפוטף]

אז מה החלטת? עוזבת לאן?

 

[nubi]

אני אשן אצל סבתא

או בדירה החדשה שלנו, עד שאחליט מה הלאה.

 

[טיפוטף]

ומה עם שי?

ואיפה המטפלת תטפל בה? ואיך הסבתא בכל התמונה? את מסתדרת איתה?

 

[פשושולה]

נובי, שולחת חיבוק גדול ../images/Emo24.gif

ומקווה שדברים יסתדרו, בין אם ע"י טיפול זוגי, יחידני, או כל דבר אחר שיכול לסייע. אני מניחה שאת סוף השבוע תבלי גם בלי שי? את נשמעת באמת כאילו את צריכה קצת זמן לבד.

 

[ornaok]

רק עכשיו ראיתי../images/Emo10.gif

כל מה שכתבו לך נכון. הדבר הראשון שחשבתי זה בדיוק מה שאמא של פילפילון כתבה (בבהירות הרגילה, בחיים לא הייתי יכולה לכתוב את זה יותר טוב...) שאמא שלך - ובעיקר בעלך - רגילים שאת עושה הכל, מתפקדת בכל מצב, ונוח להם לא להבין שזה השתנה, שזה מעבר ליכולתך, אולי בגל שהם מפחדים, אולי בגלל שהם באמת באמת לא מבינים. שאלת אם תרופות יעזרו לך - התרופות (אם תצטרכי, יכול להיות שלא תצטרכי, וטיפול פסיכולוגי יעזור גם בלי טיפול תרופתי)לא יפתרו לך את הבעיות, אבל יקלו עליך את ההתמודדות עם הבעיות, ואולי יאפשרו לך הקלה מספקת למציאת פתרונות. את אומרת שבעלך לא מבין מה את רוצה ממנו, אבל הציע טיפול זוגי...? כנראה שהוא רוצה להבין ולא מצליח. שווה לך ללכת לטיפול ולו כדי שיוכל להבין אותך. אני מתארת לעצמי את התסכול שלך...לדבר עם הקיר

אני מקווה שתתאוששי, שתמצאי שלווה... שאמא שלך ובעלך יבינו את חומרת המצב ויתחילו לקחת אחריות במקום להתנער ממנה, שיבינו שאת זקוקה להם עכשיו יותר מתמיד. הלואי ויכולתי לעזור איכשהו

 

[אמא של עופרי]

../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

אני קוראת מה שאת כותבת וחלק ממנו כאוב כל כך כי זה מה שהרגשתי עד לפני חצי שנה. לא הייתי מעיזה לבכות ליד אמא שלי או יוד, הייתי מראה כמה אני חזקה ואז שהייתי בבית עם שניהם לבד הייתי בוכה והמון. היו פעמים ששלושתינו בכינו יחד ולא ידעתי במי לטפל קודם... למזלי יוד תפס בזמן את המצב והתחיל לעזור. מכירה גם את העניין של "תאספי את עצמך" ולכי תסברי לו שזה יותר מידי קשה וכמעט בלתי אפשרי. ולכן אני חושבת שטיפול יעזור. כי הוא יעזור לך לאסוף את עצמך ולקבוע סדר עדיפויות נכון. מקווה שהלכ יסתדר לך והסוף שבוע יעבור עליך טוב חושבת עליך

 

[משוש30]

אולי זה באמת רעיון טוב לקחת קצת פסק

זמן ולהבין איפה את עומדת. מה שכן להיות לבד בסופו של דבר (אני חושבת) לא יותר פשוט ממה שארת עושה עכשיו בבית. (צ'מעי לי יש רגש מיוחד לבעלך ה"תאום" של בעלי אז לי קשה לוותר עליו...) אני עדיין ממליצה בחום על טיפול זוגי או/ו יחידני. ובעיקר שולחת לך המון חיבוקים ושיסתדר לך הכל על הצד הטוב ביותר

 

[1במיה]

מסכימה עם משוש../images/Emo127.gif

את צריכה שקט, לנסות להרגע ולראות את הדברים מרחוק. עזיבה זה לא פיתרון אבל זה בהחלט דרך שבה ניתן להתנתק מעט (לברוח אי אפשר)ואולי ממרחק (ואחרי שתירגעי) תחליטי החלטה שלא נובעת מכעס ותיסכול מאחלת לך הצלחה ושולחת המון חיבוקים

 

[ליילה]

נובי, אני מחזיקה לך אצבעות

ועדיין חושבת שאת צריכה מאוד ללכת לטיפול, ושיש לך ברמה מסויימת דיכאון אחרי לידה, וכדאי לטפל בזה מהר. טיפול ממש לא אומר מיידית תרופות, ברוב המקרים לא נותנים ישר תרופות, אלא מתחילים בטיפול של שיחות. תרופות ניתנות רק במצבים מאוד קיצוניים. ולגבי העובדה שהתרופות לא יפתרו את הבעיות - זה נכון, אבל הן תפתורנה שני דברים חשובים - היכולת שלך להתמודד עם הבעיות הדרך שבה את רואה את הבעיות ושני הדברים האלו, הם בעצם הדברים שמביאים אותך למצב שאת נמצאת בו היום. כולנו מתמודדות עם בעיות של עזרה או אי עזרה של הבעל, עם העומס של המטלות, האימהות והכל, אבל יש לי תחושה שלך לא נשאר הכח להתמודד עם הבעיות האלו ובעיניים שלך כרגע הן איבדו את הפרופורציה האמיתית שלהן, ובדיוק בגלל זה אני חושבת שיש לך דיכאון אחרי לידה, ובדיוק בגלל זה אני חושב שאת צריכה טיפול.

 

[galiaS]

אני מסכימה עם כל מילה של ליילה

מקווה שתרגישי יותר טוב מהר.

 

[2 1 2]

נובי - נפגשנו פעם אחת

ודי התרשמתי מהרוגע שלך ואורך הרוח (היית עם שי) נראה לי שהמצב שאת מתארת לא חייב להיות דווקא דיכאון שהגדרתו כמחלה אלא מצב אליו הגעת אני חושבת ששניכם כבני זוג צריכים לקחת את עצמכם לידיים בעלך צריך להבין שהשינוי לא צריך לבוא ממך אלא מכם יחדיו תחזיקי מעמד חזקי ואמצי

 

[שיפסלה]

כל מה שאת מתארת

נראה לי לא טוב ואני לא יכולה לייעץ טיפול ושיחה אישית נשמע לי הגיוני לעשות להמשיך לעבוד ולקחת פסק זמן - זה מה שנעים לך, אז קחי את פסק הזמן הנדרש בתקווה שזה גם יצליח לשפר את המצב. תהני בסוף השבוע

 

[עפרונית1]

נובי שולחת לך ../images/Emo24.gif

עצוב לי בלב לשמוע, אבל ייתכן שפסק זמן בהחלט יעשה את שלו, מקווה לשמוע דברים טובים, תתחזקי ואנחנו כאן בשבילך