BloodyRose
New member
(תפוז אכל את הרווחים והמרווחים, אז הנה הסיפור בצורה ידידותית יותר לקורא)
הדוקטור דידה אל תוך הטארדיס השוממת, ובמהרה לא מצא את כוחו, מעד ומצא עצמו על ברכיו. תהליך ההתחדשות כבר החל ובקרוב יגיע לשיאו. קרני האור שהפיקה אנרגיית ההתחדשות כבר החלו להיאסף סביב גפיו וראשו של הדוקטור, שראשו כעת היה נקי ממחשבות. הוא מנע מעצמו לחשוב על קלרה שזה עתה נטש כלואה בתוך גוף דאלק. אילולא היה במצב בעייתי, אולי היה מבין הדוקטור את האירוניה שבמצב. הוא חזר להציל את קלרה מהמקום בו פגש אותה לראשונה, אך עיוות את הזמן בצורה כה קשה כאשר הוא עצמו מהביקור הקודם שלו ראה את עצמו לרגע, כאשר רץ לאורך מקלט הדאלקים עם איימי פונד. העיוות יצר אנרגיה כה עצומה שהשמידה כליל את המקלט ומחקה כל אזכור של קלרה מדפי ההיסטוריה. קלרה אוסווין אוסוולד חדלה מלהתקיים. הדוקטור ידע שבכל רגע הוא עתיד לשכוח אותה לנצח. דמעה בודדה החליקה על פניו של הדוקטור, עשתה את דרכה אל סנטרו ומשם במהירות אל רצפת הטארדיס עליה התנפצה. ברגע שפגעה ברצפה, תהליך ההתחדשות של הדוקטור הגיעה לשיאו. כעת נשמתו רחפה מעליו, וצפתה בגופו כאשר הוא על ברכיו, זקוף, ידיו פרושות לצדדים. קרני אנרגיית ההתחדשות נשלחו מגפיו ומפרצופו והלאה. כך היה כדקה, עד שהדוקטור חזר לעצמו. בערך.
הוא קרס אל רצפת הטארדיס, כעת היה שכוב עליה, מתנשף, ללא כל זיכרון מקלרה. הוא פקח את עיניו והרגיש כיצד אנרגייה חדשה ממלאת את גופו. הוא קיפץ על רגליו, ומשום מה לא הפריע לו כלל מדוע הוא אינו זוכר מה קרה. הוא רק ידע דבר אחד – כעת יש לו גוף חדש.
בריצה קלה הגיע הדוקטור לחדר האמבטיה שבטארדיס וחיפש במראה את גלגולו ה12. "לא רע!" הוא אמר לבבואתו וקרץ "אלוהה חתיך!". הוא העביר את ידו בשיער השופע החדש שלו "וסופסוף ג'ינג'י!" אמר בשמחה. הוא עבר לבחון את עצמו ביותר קפידה, הוא היה גבוה כמעט כמו בגופו הקודם, אולי מעט יותר. הוא היה רזה מאד, אך שמח לגלות שאוזניו לא בולטות יתר על המידה. עיניו היו כחולות ועמוקות כמו הים היפהפה בגלקסיית הביזלורן, הוא פעם לקח לשם את אחת מחברותיו הטובות. לרגע אחד הוא לא הצליח להיזכר מי, הוא ראה בדמיונו שער חום קצר וחלק, אך התנער מהמחשבה כשקלט את אפו הסולד. "אבל מה זה הזקן הזה?" שאל את עצמו ושלף במהרה סכין גילוח מאחת המגירות "ידעתי שיום אחד זה יהיה שימושי!" הוא צחק. את חמש הדקות הבאות העביר הדוקטור בניסיון לגלות איך משתמשים בסכין, לפחות שתי דקות מהן בחיפוש אחר כפתור קטן שיעשה צליל זמזום, אור ירוק ויפתח דלתות. לאחר שסופסוף הבין מה עליו לעשות הוא התגלח לראשונה בחייו המאד ארוכים. הוא הביט בבבואתו, מרוכז, וניצל את אנרגיית ההתחדשות שעוד זרמה בגופו כדי להצמיח במהרה זקן חדש ולגלח אותו בצורת זקן צרפתי. כשלא אהב את מה שיצא, התגלח בשנית והצמיח מחדש את הזיפים כדי לנסות מראה אחר. אחרי הסיבוב ה15 הוא הבין שעדיף לו בלי זקן, ודילג בשמחה חזרה אל קונסולת הטארדיס.
הוא פרש את ידיו לצדדים והסתובב, מרגיש כמו ילד קטן. כשעצר, לטש את עיניו בקונסולת הטארדיס, שממש כמוהו לבשה צורה חדשה. "אז... למדבר של טונקו? לשדות הסיביאן?" הוא הציע לטארדיס "לאן נלך אותך לטיול הבכורה שלנו?"
"כמה שיותר רחוק!" אמר קול נשי מאחוריו.
הדוקטור הסתובב מיד וחייך לקראת ההרפתקה החדשה שהוא עומד להיכנס אליה, ולכן לא יכל שלא להיות מאד מופתע כשמצא עצמו עומד מול -
"רוז?!" הוא הזדעק
"לא בדיוק" ענתה אישה צעירה גבוהה ובלונדינית שהייתה הראשונה לראות את התגלמותו ה12 של הדוקטור. היא הייתה מאד יפה, היו לה עיניים חומות גדולות ואף קטן מחודד. שפתיה היו ורודות ועבות במידה הנכונה.
"אני מצטער," אמר הדוקטור בבלבול "הזכרת לי מישהי שאני מכיר"
"את אמא שלי" ענתה האישה, כאילו שהעובדה הזאת הייתה ברורה מאליה לכולם
הדוקטור עמד שם לרגע, המום ומגמגם "א – א – את הבת של רוז?"
"אפשר להגדיר את זה ככה" היא ענתה והתקדמה לעבר הדוקטור. או לפחות ככה הוא חשב, היא חלפה על פניו ונשענה על קונסולת הטארדיס בטבעיות "אז לאן אמרנו שנוסעים?"
"היי היי! תתרחקי מזה את עוד תפעילי אותה בטעות" אמר הדוקטור
"אל תדאג" היא צחקה והצביעה על הכפתור הקרוב ביותר למרפקה "זה רק משנה את העוצמה של המנורה בראש הטארדיס" הדוקטור היה מופתע יותר ויותר מרגע לרגע "ההוא שם אחראי על מנגנון הזיקית אבל כמו ששנינו יודעים כבר לא עובד כבר 1000 שנה בערך. והידית הקטנה פה מורידה את המים בשירותים"
"מה? - איך?" הדוקטור לא האמין למשמע אוזניו, האישה הזאת יודעת בדיוק איך להפעיל את הטארדיס או שהוא רק מדמיין?
"גדלתי פה, אני מכירה כל פינה ולחצתי על כל כפתור. עשיתי לך כמה בעיות אה?" האישה התקרבה אל הדוקטור וכעת עמדה פחות ממטר לפניו. מהמרחק הזה הוא יכל להגיד בוודאות שיש קשר בינה לבין רוז טיילר. הן היו דומות מאד, אך פניה של האישה היו מחודדים יותר משל רוז. "ליז טיילר, נעים להכיר" היא הושיטה לו את ידה כדי שילחץ אותה.
הדוקטור הביט בידה של ליז, אך לא נע ולא משנה כמה התאמץ, הצליח להוציא רק מילה אחת מפיו "תסבירי."
"זאב רע, זוכר?" היא התחילה לספר, הפנתה אליו את גבו והתחילה לטייל סביב הקונסולה "סופסוף אני יכולה לטייל כאן בחופשיות, מבלי להתגנב בלילות או כשאתה בחוץ! אה אוי, כן, מי אני. כשרוז, אמא שלי, פיזרה את הזאב הרע ברחבי היקום אני נוצרתי כדי להגן עליה. אני שילוב של רוז ושל זאב רע. מבין כל הרמיזות של זאב רע ברחבי היקום, אני היחידה שחיה ונושמת. חצי רוז טיילר, חצי זאב רע. הונחתי להישאר כאן, בטארדיס, ולהתחבא מפני הכל, ובעיקר מפניך עד שיגיע הגלגול ה12, ורק אז המשימה שלי תתחיל. כמעט חשפתי את עצמי מול הגלגול הקודם שלך, אני לא כל כך טובה במתמטיקה אתה מבין?" היא הסמיקה מולו
"ומהי בדיוק המשימה שלך?" החזיר הדוקטור את השיחה לנושא הבוער
"להגן עליך כמובן."
"להגן מפני מה?"
"משיבתה של רוז. השיבה של אמא שלי. השיבה שתחריב את הטארדיס, ואותך בתוכה."
הדוקטור לא ידע איך להגיב לכך. ברגע אחד נזרק עליו כל כך הרבה מידע. הבת של רוז, הזאב הרע שעוד קיים, השיבה העתידית של רוז והעובדה שבמשך מאות שנים הסתתרה מפניו אישה צעירה שחיה בטארדיס וחיכתה לרגע הנכון. היא נראתה לו משוגעת והסיפור לא נראה מאד אמין. אך הוא ידע שכדי לחשוף את כל הסיפור יש רק דרך אחת, קשה וארוכה. הוא הביט בעיניה של ליז, מתלבט בינו לבין עצמו לאן ייקח אותה קודם, והושיט לה את ידו ללחיצה.
"אלוהה, אני הדוקטור."
