איך היא עושה את זה

עמית@

New member
קריירה?

אני עובדת באותו מקום כבר 4 שנים, מקום בכלל לא רע, עבדתי בו גם בזמן הלימודים, יש ענין, אתגר, וכו'. הכסף לא רע, בהחלט לא טוב, אבל קשה לי ונבר לי, אני רבה המון עם הבוס, והיחסים ביינו (שתמיד היו טעונים) הופכים להיות בלתי נסבלים לפרקים, היום כמעט קמתי והלכתי אחרי ריב שבו עמדנו וצעקנו איש על רעהו כמו בסרטים המצויירים עד שנענו אדומים ועלה עשן לבן..(כנראה שבאמת קצת התבגרתי.. לפני שנתיים הייתי קמה והולכת וגמרנו, עם הרבה כעס ועצבים) מצד נשי, זו עבודה נוחה מאוד בזמן לימודים, ואני שנה הבאה חוזרת ללמוד. מצד שלישי (למה לא
) לא יכולה לסבול יותר! לא רוצה להרגיש במצור, לא לראות את תרמ כמעט, לעבוד ימים ולילות וסופי שבוע וחגים ושבתות ולהיות מוקפצת כל הזמן ולראות מראות זוועה ו.. מצד רביעי- איפה אני אמצא עכשיו עבודה? יוסי היה מובטל שנה ועכשיו הוא מרוויח פרוטות, אני המפרנסת היחידה/עיקרית ואנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שלא אעבוד. מצד חמישי, מה יהיה עם הקריירה שלי? (טוב, נניח שהיא תחכה עד אחרי סיום הלימודים, במילא עשיתי טוויסט קטן בתחום שלי). אוף, כבר אמרתי?
 

miss1s

New member
ממש לא בא לי לעבוד...

אני בהתלבטות קשה, אולי אתן תוכלו לעזור לי... יש לי תואר ראשון שסיימתי בשנה שעברה וחודשיים אח"כ ילדתי את שחר המקסימה, עכשיו סיימתי את חופשת הלידה ואני מאריכה אותה (כולה קופאית בקולנוע), לשם אני כבר לא חוזרת, הבעיה היא שאני צריכה להתחיל לחפש עבודה בתחום שלי, אבל ממש ממש לא בא לי להיות רחוקה משחר, אפילו לשעה לא השארתי אותה בתקופה הזאת וחוץ מזה דווקא טוב לי, בעלי מעדיף שאני כבר אתחיל לעבוד (כי חבל על התואר...) בינתיים החלטנו שאהיה בבית עד ששחר תהיה בת חצי שנה (עוד חודשיים וחצי),מה לעשות? זאת התלבטות ידועה?
 
נגמרה לי חופשת הלידה../images/Emo2.gif

אני לא מאמינה שעברו כבר שלושה חודשים מאז שתינוקי נולד ,הכל הרבה יותר קל וכיף ואחרי תקופה קשה אני מתחילה להינות מהעניין אבל..אחרי הארכה של שבועיים אני אמורה לחזור לעבודה ואני שונאת את זה. לא רוצה להשאיר אותו עם מטפלת לא סומכת על אף אחד שיטפל בו כמוני ולא רוצה שכל החיוכים והמלמולים שלו יופנו לאחרת. העבודה שלי נהדרת השכר סביר ולפני הלידה {שנות דור כמעט..} מאד נהניתי בה מה גם שמבחינה כלכלית אני חיבת לחזור {שונאת את המשכנתא כבר אמרתי..} אני ממש מתלבטת אם לחזור או לבקש הארכה נוספת מה גם שנראה לי שבעלולי {למרות שלא אומר כלום } קצת מתגעגע לאשתו הישנה שחוזרת מהעבודה מלאת סיפוק ושבחים אבל אני לא מתגעגעת אליה בכלל
 
הרהורים על התחושות שלי (ארוך מאד)

סליחה אם זה נשמע פילוסופי מידי. רציתי לשתף אתכם בתחושות שלי לאחר שתי הלידות שלי וכמה שהן שונות ממה שחשבתי שיהיה. ומה עושים עם זה? אז ככה, כשענבל נולדה היא היתה ראשונה בכורה, וילדה שהגיעה לאחר שנתיים וחצי שניסינו להכנס להריון, ובסופו של דבר הצלחנו אחרי מספר טיפולים של הפריה חוץ גופית. במהלך כל ההריון היו לי פנטזיות של אידיליה. אני והתינוקת שלי בסמביוזה מדהימה. האוצר הכי גדול בעולם, ואני המאושרת באדם. הלידה היתה קלה וכיפית, הבאנו אותה הביתה ו... איך מפעילים את זה? איפה ספר ההוראות? שלא תבינו לא נכון, אני אוהבת אותה, מעריצה אותה וחושבת שהיא ילדה מופלאה. היא היתה תינוקת נוחה מאד, הסתדרתי עם הטיפול בה והיה לי מאד כיף איתה. אבל כעבור 4 חודשים שהייתי איתה בבית כבר בער לי בעצמות לחזור לעבודה. מכיוון שפיטרו אותי לאחר הלידה, התחלתי לחפש עבודה כשהיא היתה בת 4 חודשים, מצאתי כעבור שבועיים והתחלתי לעבוד כשהיא היתה בת 5 חודשים. היה לי עמוס אבל היה לי טוב מאד. כמובן היה הקושי לטפל בבית ובילדה ובעבודה אבל היה לי ברור שאני לא הטיפוס לשבת בבית עם תינוקת ושטוב לי ככה. אח"כ חזרנו לטיפולים ובאופן מפתיע נקלטתי בטיפול הראשון ולא עם אחד אלא שניים! היינו בהלם ובעלי חשב שזה אסון כלכלי כי אני בטח לא ארצה לחזור לעבודה אחרי הלידה. ואני אמרתי לו "מה פתאום? אני נראית לך טיפוס שתשב בבית עם הילדים?!" (קרייריסטית שכמותי...) כבר התכוננתי נפשית שלטפל בתאומים זה יהיה קשה מנשוא, שבטח כל המשפחה תכרכר סביב, שאצטרך עזרה כל הזמן, שאני ותינוקות זה לא הולך ביחד וכו'. ההריון התקדם, יצאתי לשמירת הריון, לא הייתי בעבודה חודשיים וחצי וילדתי. הבאנו אותם הביתה לאחר שהות קצרה בפגיה ואני הייתי בלחץ אטומי. איך אתמודד? איך אתפקד? ועוד להביא את ענבל הביתה אחה"צ ולטפל בשלושתם? הפלא ופלא, הסתדרתי מצויין. חופשת הלידה עם רועי וכפיר היתה אחת התקופות המתוקות בחיי. הם תינוקות מקסימים, נוחים, ישנו המון, אכלו טוב ובמרווחים גדולים, ישנו יחסית לא רע (וזה השתפר די מהר ואנחנו היום על קימה אחת ללילה רק לכפיר). בנוסף גם שמרתי על קשרים חברתיים, חברותיי הטובות בתקופת גידול תינוקות גם הן, היה לי עם מי לדבר ועם מי לבלות יחד עם העוללים. ענבל ילדה מקסימה שהסתגלה די מהר לשינוי ולבלות איתה אחה"צ יחד עם התאומים הפך גם לכיף (אם כי לפעמים די קשה). דאגתי לאמבט אותם כשאני לבד איתם ולא כל העומס נפל על הערב. בקיצור, היתה לי האידיליה שלא היתה לי עם ענבל. ועכשיו חזרתי לעבודה. ומבחינה כלכלית עכשיו אני חייבת לעבוד, מה שלא היה הכרח כל כך גדול עם ילדה אחת. (אני חייבת להבהיר שאני בהיי טק אז המשכורת שלי משמעותית להכנסה בבית, והמשפחתון של כל הילדים ביחד עולה פחות מהמשכורת שלי בהפרש של כמה אלפים). איך איך נותנים אגוזים למי שאין שיניים? למה עכשיו אין יום שאני לא חושבת על כמה שאני רוצה להיות עם רועי וכפיר לפחות עד ספטמבר? סתם רציתי לשתף... רחל
 

עמית@

New member
ומצד שישי, כמה שגיאות...

ככה זה כשמקלידים מהר.. נבר=נשבר ביינו=בינינו נענו=נעשנו נשי=שני תרמ=תמר
 
רחלי יקרה, אני מאוד מבינה אותך

זו התחושה שלי בדיוק. כמה שהיה לי טוב בחופשת הלידה וכמה שהתחברתי מעולה לגוזל שלי. יכולתי כלכלית להישאר עוד בבית אבל אני לא בטוחה שהבוס שלי היה רואה את זה בעין יפה במיוחד לאור התקפיד שלי בחברה. אז חזרתי לאחר 4 וחצי חודשים ויש ימים שקשה לי יותר ויש ימים שפחות. לפעמים אני מצטערת שחזרתי ולפעמים מרגישה טוב עם זה. מעניין מה ארגיש עם הילד הבא... ונחמד שאת משתפת ותמשיכי להנות מהמתוקים שלך
 
אני כ"כ מבינה אותך ../images/Emo24.gif

עם מוריה היה לי בדיוק את אותו סיפור, רק רציתי כבר לחזור לעבוד, ועכשיו כבר הארכתי בחודש וחצי ואם יכולתי הייתי מאריכה עוד. אני משוגעת על מוריה ויש לי אפילו רגשות אשם שעם מוריה לא הארכתי ועכשיו כן. קשה להסביר למה זה, אבל זאת עובדה. אולי פשוט אנחנו פחות לחוצות מאשר היה עם ילד ראשון. אז תדעי שאני איתך ומרגישה בדיוק כמוך.
 

nubi

New member
../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

מבינה אותך. עם כל כמה שאני רוצה לעבוד (וגם אצלי המשכורת, אני מקווה, תתחיל להיות משמעותית בשנה הקרובה), וכמה שאני שונאת להיות בבית-יש לי גם רגשות מעורבים. כנראה שזו המהות של האמהות-כל הזמן קונפליקטים.
 

dorlim

New member
כמו שנובי אומרת

כנראה שהמהות של אמהות זה הקונפליקטים
 

lulyK

New member
../images/Emo24.gif

תגידי, אין אופציה באמת לקחת חופשה ללא תשלום עד ספטמבר? (כלכלית תמיד מוצאים איך להתסדר.....). ואם אין אופציה - ממשיכים להתגעגע, ונחמד לדעת שהחיים כ"כ דינמיים ואיזה שינוי עבר עלייך
 
לומדים לסמוך

זה נכון שאף אחד לא יטפל בתינוקך כמו אמא שלו. אפילו לא סבתא. אבל לומדים לסמוך. מה שחשוב זה לבחור טוב את המטפלת/משפחתון. אני אישית בעד משפחתון אבל זה נושא לשרשורים נפרדים. ברגע שאת בוחרת את מי שיטפל בו ואת מעבירה לו את הדברים שחשוב לך שיקח בחשבון, אז את צריכה ללמוד לסמוך וזה בא עם הזמן ובתנאי שבחרת אדם שאת באמת סומכת עליו. ולגבי העבודה, אני קוראת מדברייך שזו היתה עבודה מספקת וזה מצרך מבוקש בימינו. חבל לוותר עליה. גם אני מרגישה רע עם זה שחזרתי לעבודה, אבל ברור לי שיהיה לי קשה למצוא עבודה כל כך טובה (בתחום שלי הבעיה העיקרית היא לא שכר אלא מקום עבודה סובלני לאימהות). אז אני חורקת שיניים, עוזבת כל יום את שלושת העוללים שלי (לגבי הילדה התרגלתי והיא כבר גדולה וזקוקה לגן, אבל התינוקות שלי פיצים) והולכת לעבודה. זה לא קל אבל המציאות היא כזו ומתוך שתי הברירות, לדעתי, עדיף לבחור בברירה השפויה שלא תוביל אותנו למצב שיהיה מינוס, ולא נוכל לספק לקטנטנים את כל מה שהם צריכים. רחל
 

עינבלית

New member
ידועה? התקבלת למחלקת המחשבות!

מחלקת מחשבות אחרי לידה. אחרי שנוצר קשר חזק ואוהב, קשר שלא דימיינת שיכול בכלל היווצר עם מישהי שמעולם לא פגשת- הבת שלך. (מעולם לא פגשתי? אני כל הזמן מסתובבת עם ההרגשה שהיכרתי אותה מאז ומעולם, אולי כביצית היא חוותה איתי הכול?). למה בעצם לצאת לעבודה? הרי ברור שהעבודה נוצרה בכדי לפרנס ולאפשר גידול ילדים. מצד שני, גידול התינוק והילד יעשה הכי טוב על ידי אמא שלו, לא? אז בעצם, מה שהכי חשוב זה: 1. המשפחה.- הורות, אהבה, שלווה. 2. הפרנסה בכדי לפרנס את המשפחה. למזלי, אני לא חייבת למצוא עבודה כי האיש שלי מפרנס. לצאת לעבודה שווה מבחינתי להעסיק מטפלת=כ4000 שקל בחודש. אז אם אני נשארת ב
, אני מרוויחה 4000 שקל שלא הולכים למטפלת (ושאלוהים יודע איך היא באמת עם הילדה שלי) אלא אליי- המטפלת הכי טובה שאני יכולה להרשות לעצמי=אני. חבל על התואר? התואר לא הולך לאיבוד, גם לא מתישן. שחר, לעומת זאת, גדלה, כל רגע כל חיוך כל שעל בשנים הראשונות- משמעותי ומהווה פריצת דרך. דעתי? טוב כבר הבנת. תישארי כמה שאת רוצה בבית, תיהי האמא של שחר אהובת ליבך, תהני עד שיתחשק לך, ממש יבער בעורקייך- לצאת חזרה לשוק העבודה. גם אם זה יקרה בעוד חודשיים וגם אם זה יקרה בעוד עשרים שנה. תזרמי עם האהבה הגדולה שאת מרגישה ותעשי מה שהכי נכון והכי טוב לאושר האישי שלך. אנשים מאושרים הרבה יותר בריאים מאנשים עצובים. עובדה. אז לכי עם האושר שלך- ותעשי מה שהכי בא לך! ואיזה כייף לשחר שזכתה באמא שחושבת עליה ואוהבת אותה כל כך!
 

liti

New member
חייבת לסייג את דבריך במשהו

ככל שהחזרה לשוק העבודה מתעכבת (בקנה מידה של שנים, לא ימים או חודשים ספורים), כך הסיכוי שתהיי אטרקטיבית לשוק העבודה הולך ופוחת, בפרט אם את מחפשת משרות מקצועיות ולא משרות כלליות (קופאית בקולנוע, מוכרת בחנות נעלים וכו'). נכון שהתואר לא הולך לאיבוד, אבל אם נקח לדוגמא כלכלנית שעבדה בתחום מספר שנים ואז עשתה הפסקה למשך שלוש, ארבע, חמש שנים, אז ברוב המקרים יעדיפו לקחת מועמד/ת עם נסיון רצוף ומעודכן ולא אדם שלא התעסק בתחום מספר שנים למרות הנסיון הקודם והתואר הרלוונטי שלו.
 

lulyK

New member
אבל אפשר לנצל את הזמן

ולהמשיך וללמוד (באיטיות). בקורס "פסיכולוגיה של המינים" שלקחתי במסגרת הלימודים, המרצה טענה (אילה מלאך-פינס) שהקריירות הכי מוצלחות בקרב נשים, הן אלו שהתחילו אחרי שגמרו עם גידול הילדים (אין לי מושג איך בדקו את זה, אבל אני מעדיפה להאמין שזה נכון, או לפחות אפשרי)
 

liti

New member
אין צורך ללכת

גם אני לקחתי אותו בעבר. בגדול, אין ספק שתמיד עדיף להמשיך וללמוד מאשר לשבת ולא לעשות כלום, אבל נסיון מקצועי הוא הרבה יותר רלוונטי בראיון עבודה ובמכלול השיקולים בקבלת עובד מאשר השכלה.
 

אפרת12

New member
זה בדיוק הקורס שאני עושה עכשיו../images/Emo70.gif

אבל אני לא הולכת להרצאות...
 
למעלה