תסלחי לי על הבוטות...
אבל את מאוד חושבת שאת חכמה וצודקת, כשבעצם את לא. הייתי מאוד שמחה אם תסבירי לי בהיגיון שנובע מההודעה שלך, איך זה שאת דואגת לאזרחים שלנו ולתושבי הדרום מאוד, ו"בסוףבסוףבסוףבסוף" לתושבי עזה החפים מפשע - זה פוליטי, או מועד לדיון פוליטי או ויכוח פוליטי. את עושה הפרדה בין אומן למוזיקה, אני הייתי עושה הפרדה בין פוליטיקה ל-אנושיות, מצפון, חמלה, רגש. מה את מנסה להגיד ב"אפשר לאהוב אך ורק את המוזיקה?" אני לא יכולה לאהוב את רונה והדעות שלה? ואם אני אוהבת, זה אומר שאני אסכים עם כל פיפס שיוצא לה מהפה בלי לחשוב על מה שהיא אמרה אפילו? תרשי לי לחדש לך- אהבה לאמן היא לא תמיד הערצה עיוורת. לפעמים היא פשוט... וואלה, אהבה לאמן. תכלס למה שאתה מכיר מהבנאדם אחרי שהתחברת אליו דרך המוסיקה שלו. רוצה הוכחה לזה? הנה, קבלי שוס מטורף - לא אהבתי במיוחד שרונה אמרה "ידעתי שרוב הקהל שלי שמאלני". זה לא נראה לי הכי מתאים ולעניין באותו רגע. שוב להזכיר שהמילים שלה על המלחמה ל-א ה-י-ו פ-ו-ל-י-ט-י-ו-ת ? אם קל לך לשים דעות של אמן מחוץ לתחום וליהנות מהמוזיקה שלו למה מפריע לך שרונה מביעה את דעותיה? את לא חושבת שאמנים ובכלל אנשים מפורסמים צריכים לצאת ממסגרת ה'מה שהם צריכים לעשות' (מי קבע?), לדוגמא - אמן-מוזיקה, דוגמנית-פוזות, ולנצל את הבמה שלהם כדי לחלוק דעותיהם, להעביר את מה שהם מרגישים, לנסות להשפיע, להיות קצת פחות מרובעים? ולסיום, אשמח שוב אם תסבירי לי איך אני צריכה להיות בקיאה עד מאוד ברזי ההיסטוריה על שנותיה, עמיה ותוצאותיהם, כדי לרחם על ילדה קטנה בעזה.