איך היה לדעתכם?..
- פותח הנושא דניאל מה
- פורסם בתאריך
זו אולי פעם ראשונה שאני מברך על טוקבקים
ציפור קטנה לחשה לי שעיתונאים ומבקרי מוסיקה לא הורשו כלל להיכנס למתחם, ואם כך הדבר, הרי שהביקורות המשמיצות ב-וואלה!, ב-YNET ובמאקו (אחרי שלוש אלה העדפתי שלא להמשיך לחפש ולקרוא ביקורות נוספות) נכתבו על ידי מי שכלל לא נכח במקום והסקירה הלכאורה עיתונאית הזו היא לא יותר מאשר פיקציה של אנשים ממורמרים.
כך או כך, מספיק לקרוא את הטוקבקים ולהבין שאין כמעט מישהו שנכח בהופעה ולא נהנה ממנה עד כלות. זו הייתה הופעה אינטימית ומיוחדת מאין כמוה, מאוד מחוץ לשבלונה של ההופעות של מאריה ותפורה בול על הקהל הישראלי (על אף היעדרם של שירים בולטים שהזכרת).
אין לי פייסבוק, אבל חברים אמרו לי שגם שם היה מפוצץ למחרת המופע בסרטונים, בתמונות ובתגובות אוהדות.
הטוויט של גפן בהחלט מביש ולא ראוי. אפשר שלא לאהוב אותה ואת סגנונה המוסיקלי, אבל לתמוך בריש גלי בתומכי החרם על המדינה שלנו שממילא אף פעם לא זוכה לאהדה בתקשורת הזרה, זה כבר חצה לדעתי כל גבול של טעם טוב.
כשאמנים לא באים לפה, בין אם מתוך החלטה אישית ובין אם הם נענים לקריאות החרם, מיד שולפים את השד השואתי האנטישמי מהבקבוק. כשמגיעים לפה אמנים בקנ"מ שכזה, שכל צעד ושעל שלהם מסוקר במדיות שונות בכל העולם, מוצאים את כל הדרכים בעולם להתלונן. נראה שאי אפשר לרצות אותנו אף פעם וחבל.
ציפור קטנה לחשה לי שעיתונאים ומבקרי מוסיקה לא הורשו כלל להיכנס למתחם, ואם כך הדבר, הרי שהביקורות המשמיצות ב-וואלה!, ב-YNET ובמאקו (אחרי שלוש אלה העדפתי שלא להמשיך לחפש ולקרוא ביקורות נוספות) נכתבו על ידי מי שכלל לא נכח במקום והסקירה הלכאורה עיתונאית הזו היא לא יותר מאשר פיקציה של אנשים ממורמרים.
כך או כך, מספיק לקרוא את הטוקבקים ולהבין שאין כמעט מישהו שנכח בהופעה ולא נהנה ממנה עד כלות. זו הייתה הופעה אינטימית ומיוחדת מאין כמוה, מאוד מחוץ לשבלונה של ההופעות של מאריה ותפורה בול על הקהל הישראלי (על אף היעדרם של שירים בולטים שהזכרת).
אין לי פייסבוק, אבל חברים אמרו לי שגם שם היה מפוצץ למחרת המופע בסרטונים, בתמונות ובתגובות אוהדות.
הטוויט של גפן בהחלט מביש ולא ראוי. אפשר שלא לאהוב אותה ואת סגנונה המוסיקלי, אבל לתמוך בריש גלי בתומכי החרם על המדינה שלנו שממילא אף פעם לא זוכה לאהדה בתקשורת הזרה, זה כבר חצה לדעתי כל גבול של טעם טוב.
כשאמנים לא באים לפה, בין אם מתוך החלטה אישית ובין אם הם נענים לקריאות החרם, מיד שולפים את השד השואתי האנטישמי מהבקבוק. כשמגיעים לפה אמנים בקנ"מ שכזה, שכל צעד ושעל שלהם מסוקר במדיות שונות בכל העולם, מוצאים את כל הדרכים בעולם להתלונן. נראה שאי אפשר לרצות אותנו אף פעם וחבל.
venustudent
New member
נראה לי שהיא החליפה שמלה כשהקרינו את הפתיח לקליפ
או שסתם הלכה מאחורי הקלעים להתרענן מכל הלחות והזיעה.
או שסתם הלכה מאחורי הקלעים להתרענן מכל הלחות והזיעה.
מקסים
סקרן אותי איך החוויה הזו עברה עליך וחשבתי עליך: כל אחת מהדמויות הוותיקות כאן קרובה בלב.
אני אגב לא חושב שהשמלות היו כ"כ מזעזעות.חוץ מאחת ספציפית (ואני מניח שגם אתה משער לאיזו אני מתכוון, ג'ואן ריברס בימיה הטובים הייתה עושה מזה מטעמים
). רק הייתי מוסיף אחת או שניים קצת יותר צבעוניות, יותר מדי שחור על גווניו וצורותיו..דווקא הכי החמיאה לה השמלה הלבנה שסגרה את הערב עם Without You . זוהרת וקלאסית.
שאפו למיקי בוגנים שגם עשה עבודה טובה
סקרן אותי איך החוויה הזו עברה עליך וחשבתי עליך: כל אחת מהדמויות הוותיקות כאן קרובה בלב.
אני אגב לא חושב שהשמלות היו כ"כ מזעזעות.חוץ מאחת ספציפית (ואני מניח שגם אתה משער לאיזו אני מתכוון, ג'ואן ריברס בימיה הטובים הייתה עושה מזה מטעמים
שאפו למיקי בוגנים שגם עשה עבודה טובה
ערב מרגש באמת
הציפייה לאירוע הזה היא משהו שקשה לתאר:
אני זוכר שקפצתי לנמל התעופה בביקור הראשון לפני חודש, והתרגשתי לראות את קבלת הפנים וההתלהבות הכנה והאמיתית של הרבה חבר'ה שצעירים ממני בעשור לפחות. אולי טיפה ילדותי אבל משהו בתוכי גם קיווה לאיזה צילום משותף איתה: מין סגירת מעגל עם מישהי שמלווה אותי כל כך הרבה שנים. בסופו של דבר הבנתי שאני צריך להשלים עם העובדה שאני כבר בגיל אחר, ולא במצב לעמוד 4 שעות בחום רק כדי לקבל תמונה. ואז כעבור זמן כל כך קצר עדכון על ההופעה בארץ - סוריאליסטי ולא מציאותי. הבטתי במסך הטלוויזיה המום.
ביליתי את ההופעה במתחם הגולדן רינג - בגילי המופלג לעמוד במקום מ-7 בערב בלי הרבה יכולת תזוזה, זו הייתה משימה לא פשוטה. לפני ההופעה ראיתי כמה אנשים מהממים שמלווים את הפורום הזה שנים, את חלקם פגשתי לראשונה.
רוב האנשים בסביבתי בגולדן רינג היו מקסימים וחמודים עם התלהבות כנה והתרגשות בעיניים. תומר וסימונה (למיטב ידיעתי) גם הביאו שלטים חמודים וחילקו בקהל. לידי גם עמדו שתי בנות חמודות שהרימו שלט: Your lamb #1 ובחור מגרמניה שסיפר שזו הפעם השלישית שהוא רואה את מאריה בהופעה: הפעם הראשונה ב-96', השנייה ב-99' ושוב היום..
לצערי היו גם תופעות מכוערות יותר כמו: איש שדחף ופילס את מקומו קדימה בלי התחשבות באחרים וקריאות בוז של קבוצת אנשים לא קטנה בשל האיחור בזמן ההופעה. וכמובן, הסיגריות והג'וינטים - מי מגיע למקום דחוק וצפוף ומתחיל לעשן ושם קצוץ על כל האחרים, במיוחד אחרי הבקשה הבסיסית המאוד מפורשת של מאריה - זה היה מבזה ומכוער.
עכשיו להופעה עצמה:
אחרי הפתיח הג'יימס בונדי המשעשע והכל כך DIVA מאריה
הגיע It's Like That וזה היה מפתיע ומשמח מאוד.כפי שנכבר נכתב כאן, ניכר מאוד שנעשתה הכנה מוקדמת לראות אילו להיטים שלה מושמעים והצליחו כאן.
אני הייתי באקסטזה לא מוסברת לאורך כל המופע: כולל תנועות גוף לא מוסברות ב-Emotions ו-Obsessed שבכלל לא אהבתי כשיצא...
שמחתי מאוד על הדואטים עם טריי לורנז - הוא בכלל פיזר חיוכים ונראה נלהב מאוד, ונראה שזה אחד האנשים הבודדים שמלווים את מאריה מתחילת הקריירה שלה. #Beautiful היה מפתיע וחימם את הלב לראות את כולם שרים יחד - I'll Be There.
נכון שהיא כבר לא הכוח הדינאמי העל-אנושי שהייתה בתחילת הניינטיז, אבל ברגעי הזוהר שלה - המוזיקליות הוורסטילית והכישרון הנדיר הזה מתפרץ החוצה בכל הכוח. זה קרה במהלך הערב בכמה רגעים מרגשים: הסיומת של Vision of Love, הביצוע האקוסטי הקצר ל-Thank God I Found You והמגה בלדות: We Belong Together, Hero ו-Without You - שלרגע קט חששתי שכבר לא יהיה, אבל היה הפינאלה המתבקש. גדול מהחיים ועוצמתי, הלהיט שתרם לכך ש-"מיוזיק בוקס" היה האלבום הלועזי הנמכר ביותר בישראל ב-1994.
כן, היו חסרים להיטי ענק כמו: Heartbreaker ו-Fantasy ועוד המון רצועות שאנחנו מאוד אוהבים, אבל חלקם לא מושמעים לצערנו ברדיו הישראלי (בימים שאני ערכתי ברדיו המאזינים זכו ביותר מאריה
.
הוידאו ארט היה נהדר וגם הלהקה שליוותה את מאריה: לראות דמויות מיתולוגיות שמוכרות לכל מי שעוקב אחרי הקריירה שלה: טריי, מארי אן, ביג ג'ים רייט וכמובן החבר "אח", בראט ראטנר שממש הפתיע שעלה על הבמה כמה דקות לפני ההופעה.
לגבי הביקורות, כבר כתבתי די הרבה בפייסבוק: מאריה לא הייתה אהובת המבקרים גם כשהייתה בטופ והקול שלה הרקיע לשחקים על אנושיים. אז קראו לה "קיטש", היום שואלים איפה הקול העצום. מי שבא מראש ללא כוונה להנות - אני לא מצפה ממנו למשהו אחר. אנחנו זכינו להגשים חלום עם מי שליוותה אותנו לאורך כל כך הרבה צמתים משמעותיים בחיים, כל אחד והסיפור שלו.
ערב שילווה אותי עוד זמן רב.
הציפייה לאירוע הזה היא משהו שקשה לתאר:
אני זוכר שקפצתי לנמל התעופה בביקור הראשון לפני חודש, והתרגשתי לראות את קבלת הפנים וההתלהבות הכנה והאמיתית של הרבה חבר'ה שצעירים ממני בעשור לפחות. אולי טיפה ילדותי אבל משהו בתוכי גם קיווה לאיזה צילום משותף איתה: מין סגירת מעגל עם מישהי שמלווה אותי כל כך הרבה שנים. בסופו של דבר הבנתי שאני צריך להשלים עם העובדה שאני כבר בגיל אחר, ולא במצב לעמוד 4 שעות בחום רק כדי לקבל תמונה. ואז כעבור זמן כל כך קצר עדכון על ההופעה בארץ - סוריאליסטי ולא מציאותי. הבטתי במסך הטלוויזיה המום.
ביליתי את ההופעה במתחם הגולדן רינג - בגילי המופלג לעמוד במקום מ-7 בערב בלי הרבה יכולת תזוזה, זו הייתה משימה לא פשוטה. לפני ההופעה ראיתי כמה אנשים מהממים שמלווים את הפורום הזה שנים, את חלקם פגשתי לראשונה.
רוב האנשים בסביבתי בגולדן רינג היו מקסימים וחמודים עם התלהבות כנה והתרגשות בעיניים. תומר וסימונה (למיטב ידיעתי) גם הביאו שלטים חמודים וחילקו בקהל. לידי גם עמדו שתי בנות חמודות שהרימו שלט: Your lamb #1 ובחור מגרמניה שסיפר שזו הפעם השלישית שהוא רואה את מאריה בהופעה: הפעם הראשונה ב-96', השנייה ב-99' ושוב היום..
לצערי היו גם תופעות מכוערות יותר כמו: איש שדחף ופילס את מקומו קדימה בלי התחשבות באחרים וקריאות בוז של קבוצת אנשים לא קטנה בשל האיחור בזמן ההופעה. וכמובן, הסיגריות והג'וינטים - מי מגיע למקום דחוק וצפוף ומתחיל לעשן ושם קצוץ על כל האחרים, במיוחד אחרי הבקשה הבסיסית המאוד מפורשת של מאריה - זה היה מבזה ומכוער.
עכשיו להופעה עצמה:
אחרי הפתיח הג'יימס בונדי המשעשע והכל כך DIVA מאריה
אני הייתי באקסטזה לא מוסברת לאורך כל המופע: כולל תנועות גוף לא מוסברות ב-Emotions ו-Obsessed שבכלל לא אהבתי כשיצא...
שמחתי מאוד על הדואטים עם טריי לורנז - הוא בכלל פיזר חיוכים ונראה נלהב מאוד, ונראה שזה אחד האנשים הבודדים שמלווים את מאריה מתחילת הקריירה שלה. #Beautiful היה מפתיע וחימם את הלב לראות את כולם שרים יחד - I'll Be There.
נכון שהיא כבר לא הכוח הדינאמי העל-אנושי שהייתה בתחילת הניינטיז, אבל ברגעי הזוהר שלה - המוזיקליות הוורסטילית והכישרון הנדיר הזה מתפרץ החוצה בכל הכוח. זה קרה במהלך הערב בכמה רגעים מרגשים: הסיומת של Vision of Love, הביצוע האקוסטי הקצר ל-Thank God I Found You והמגה בלדות: We Belong Together, Hero ו-Without You - שלרגע קט חששתי שכבר לא יהיה, אבל היה הפינאלה המתבקש. גדול מהחיים ועוצמתי, הלהיט שתרם לכך ש-"מיוזיק בוקס" היה האלבום הלועזי הנמכר ביותר בישראל ב-1994.
כן, היו חסרים להיטי ענק כמו: Heartbreaker ו-Fantasy ועוד המון רצועות שאנחנו מאוד אוהבים, אבל חלקם לא מושמעים לצערנו ברדיו הישראלי (בימים שאני ערכתי ברדיו המאזינים זכו ביותר מאריה
הוידאו ארט היה נהדר וגם הלהקה שליוותה את מאריה: לראות דמויות מיתולוגיות שמוכרות לכל מי שעוקב אחרי הקריירה שלה: טריי, מארי אן, ביג ג'ים רייט וכמובן החבר "אח", בראט ראטנר שממש הפתיע שעלה על הבמה כמה דקות לפני ההופעה.
לגבי הביקורות, כבר כתבתי די הרבה בפייסבוק: מאריה לא הייתה אהובת המבקרים גם כשהייתה בטופ והקול שלה הרקיע לשחקים על אנושיים. אז קראו לה "קיטש", היום שואלים איפה הקול העצום. מי שבא מראש ללא כוונה להנות - אני לא מצפה ממנו למשהו אחר. אנחנו זכינו להגשים חלום עם מי שליוותה אותנו לאורך כל כך הרבה צמתים משמעותיים בחיים, כל אחד והסיפור שלו.
ערב שילווה אותי עוד זמן רב.
חס וכרפס
כל ה"קיטורים" על ה"גיל המופלג" גרמו לי לדמיין זקנה בלה ומקרטעת נתמכת בהליכון (ויש לי אסמכתאות! בכרטיס שלך כתוב שאתה כבר ישיש בן 115! הא!)
מוטק'ה! 40 זה ה-20 החדש. אני קרוב אליך בגיל וגם אני נמנה על "זקני השבט" לכאורה, אבל בפנים אני עדיין אותו נער מתבגר שכתב על הלוח בכיתה עוד כמה ימים נותרו לצאת האלבום החדש של מאריה (כמה פתטוש מצדי, אבל בחיי שזה מה שהיה).
כל ה"קיטורים" על ה"גיל המופלג" גרמו לי לדמיין זקנה בלה ומקרטעת נתמכת בהליכון (ויש לי אסמכתאות! בכרטיס שלך כתוב שאתה כבר ישיש בן 115! הא!)
מוטק'ה! 40 זה ה-20 החדש. אני קרוב אליך בגיל וגם אני נמנה על "זקני השבט" לכאורה, אבל בפנים אני עדיין אותו נער מתבגר שכתב על הלוח בכיתה עוד כמה ימים נותרו לצאת האלבום החדש של מאריה (כמה פתטוש מצדי, אבל בחיי שזה מה שהיה).
a 90s jesus
New member
מסכים עם כל מילה
הפתיחה עם It's like that היתה מפתיעה ופשוט מצויינת. החלטה נבונה.
שיר עכשווי יחסית, מרים, מוכר בארץ (אם אני לא טועה היה במקום הראשון בגלגלצ איזה שבוע). הכניס המון אנרגיות להמשך.
 
Emotions ו-Obsessed הם בבחינת הביצועים המיותרים של המופע הזה בעיני.
Emotions כבר לא "עושה לי את זה" לייב החל מהופעות מ-98 והלאה. הייתי מוותר עליו בשימחה.
Obsessed - לא עשה לי את זה מיום ששמעתי אותו.
 
 
הפתיחה עם It's like that היתה מפתיעה ופשוט מצויינת. החלטה נבונה.
שיר עכשווי יחסית, מרים, מוכר בארץ (אם אני לא טועה היה במקום הראשון בגלגלצ איזה שבוע). הכניס המון אנרגיות להמשך.
 
Emotions ו-Obsessed הם בבחינת הביצועים המיותרים של המופע הזה בעיני.
Emotions כבר לא "עושה לי את זה" לייב החל מהופעות מ-98 והלאה. הייתי מוותר עליו בשימחה.
Obsessed - לא עשה לי את זה מיום ששמעתי אותו.
 
 
a 90s jesus
New member
סיכום תחושותיי מההופעה
(מי שקרא בפייסבוק - זה קופי פייסט משם, לא לטרוח לקרוא שוב..)
 
סוף סוף התפנתי לראות את התמונות והסרטונים שעשיתי. אלו שנשבעתי שלא אעשה תו"כ ההופעה כדי "לחיות את הרגע" וכי "כולם יעלו מלא תמונות גם ככה, מה ההבדל".
כל כך שמח שנכנעתי לדחף לצלם ולתעד לפחות שברירים מהשעה וחצי השמיימית הזאת. רואה את התמונות והסרטונים ומזכיר לעצמי שכל זה באמת קרה.
מאריה היתה נסיכה אמיתית. כל המופע. היא נתנה שואו מטורף, נתנה מעצמה, התאמצה, צחקה, נהנתה. מי זוכר בכלל את 3 השעות שעמדתי בשורה השניה בגולדן (בעיקר הודות לצחוקים עם מייקל וחבורתו שאימצה אותי עוד מהחנייה
)?
כל המאוכזבים מהמופע אלו אנשים שהפסיקו לשמוע אותה כשקריירה שלה החלה לדעוך בשלהי שנות ה-90, וציפו לקול של Daydream טור יפן. מאריה לא מנגישה את עצמה לכל אחד, יש לה את הסטייל שלה והיא דובקת בו, מי שאוהב נשאר, מי שלא - עוזב, והיא לא מתנצלת ושלמה לאורך כל הדרך. אני מת על זה.
3 השעות הראשונות והחמות עברו כ"כ מהר, ואני זוכר שהסתכלתי על המיקרופון ה"עירום" שעה שעוד היה אור, ואמרתי לעצמי שאני פשוט לא מאמין שמאריה קארי, *מאריה קארי*, הולכת לעמוד שם. מעניין מתי אתעורר. בשניות הראשונות שהיא עלתה פשוט הייתי בהלם, קפוא, מאושר והמום. לא זכור לי שחוויתי משהו כזה בחיי, גם לא כשאלילת הנוער מספר שתיים שלי, אלאניס מוריסט, עלתה בהיכל נוקיה הממוזג, הקריר והנוח אי שם ב-2012.
אנשים שלא היו שם שואלים אותי איך היה, בציפייה שאומר שהיה נוראי וההופעה היתה גרועה כי "כתבו ב-" ו"אמרו ש-".
התשובה שלי היא שכמי שעוקב אחריה מ-2001 באדיקות, מכיר כל שינוי בגוף, בסטייל, בקול. יודע שהיו ימים טובים יותר וטובים פחות מבחינה מוזיקלית, ווקאלית, חיצונית ואישית (כמו לכל בן אנוש), ידעתי היטב למה לצפות. אני באתי להגשים חלום, לראות את מי שביליתי אינספור שעות האזנה לה במצטבר. לא רק שלא התאכזבתי, החוויה היתה מעבר לכל דמיון. ראיתי את האישה המרשימה הזאת מטרים ספורים ממני, שרה את השירים שאני יודע לדקלם בע"פ, מדברת, חיה, נושמת, שמה אצבע באוזן בהיינוט. אחחח, האצבע באוזן. מי היה מאמין שאחווה את כל זה מחוץ למסך המחשב?
אם אני מסכם, אני יכול לומר שזאת היתה התגשמות חלום מבחינתי. לא סלפי, לא לראות אותה יורדת מהמטוס ולא חוזרת ממסעדה. זה. לשמוע אותה שרה, מאלתרת, מפלרטת עם הנגנים, עם הקהל, מביאה את כל הנוכחות הבימתית הנ-די-רה שלה, מהפנטת עם הצלילים שיוצאים לה מהפה, הנמוכים, הגבוהים, המלופסנקים והאמיתיים. ז-ה היה החלום שלי, והוא התגשם באותן 90 דקות מאושרות.
(מי שקרא בפייסבוק - זה קופי פייסט משם, לא לטרוח לקרוא שוב..)
 
סוף סוף התפנתי לראות את התמונות והסרטונים שעשיתי. אלו שנשבעתי שלא אעשה תו"כ ההופעה כדי "לחיות את הרגע" וכי "כולם יעלו מלא תמונות גם ככה, מה ההבדל".
כל כך שמח שנכנעתי לדחף לצלם ולתעד לפחות שברירים מהשעה וחצי השמיימית הזאת. רואה את התמונות והסרטונים ומזכיר לעצמי שכל זה באמת קרה.
מאריה היתה נסיכה אמיתית. כל המופע. היא נתנה שואו מטורף, נתנה מעצמה, התאמצה, צחקה, נהנתה. מי זוכר בכלל את 3 השעות שעמדתי בשורה השניה בגולדן (בעיקר הודות לצחוקים עם מייקל וחבורתו שאימצה אותי עוד מהחנייה
)?כל המאוכזבים מהמופע אלו אנשים שהפסיקו לשמוע אותה כשקריירה שלה החלה לדעוך בשלהי שנות ה-90, וציפו לקול של Daydream טור יפן. מאריה לא מנגישה את עצמה לכל אחד, יש לה את הסטייל שלה והיא דובקת בו, מי שאוהב נשאר, מי שלא - עוזב, והיא לא מתנצלת ושלמה לאורך כל הדרך. אני מת על זה.
3 השעות הראשונות והחמות עברו כ"כ מהר, ואני זוכר שהסתכלתי על המיקרופון ה"עירום" שעה שעוד היה אור, ואמרתי לעצמי שאני פשוט לא מאמין שמאריה קארי, *מאריה קארי*, הולכת לעמוד שם. מעניין מתי אתעורר. בשניות הראשונות שהיא עלתה פשוט הייתי בהלם, קפוא, מאושר והמום. לא זכור לי שחוויתי משהו כזה בחיי, גם לא כשאלילת הנוער מספר שתיים שלי, אלאניס מוריסט, עלתה בהיכל נוקיה הממוזג, הקריר והנוח אי שם ב-2012.
אנשים שלא היו שם שואלים אותי איך היה, בציפייה שאומר שהיה נוראי וההופעה היתה גרועה כי "כתבו ב-" ו"אמרו ש-".
התשובה שלי היא שכמי שעוקב אחריה מ-2001 באדיקות, מכיר כל שינוי בגוף, בסטייל, בקול. יודע שהיו ימים טובים יותר וטובים פחות מבחינה מוזיקלית, ווקאלית, חיצונית ואישית (כמו לכל בן אנוש), ידעתי היטב למה לצפות. אני באתי להגשים חלום, לראות את מי שביליתי אינספור שעות האזנה לה במצטבר. לא רק שלא התאכזבתי, החוויה היתה מעבר לכל דמיון. ראיתי את האישה המרשימה הזאת מטרים ספורים ממני, שרה את השירים שאני יודע לדקלם בע"פ, מדברת, חיה, נושמת, שמה אצבע באוזן בהיינוט. אחחח, האצבע באוזן. מי היה מאמין שאחווה את כל זה מחוץ למסך המחשב?
אם אני מסכם, אני יכול לומר שזאת היתה התגשמות חלום מבחינתי. לא סלפי, לא לראות אותה יורדת מהמטוס ולא חוזרת ממסעדה. זה. לשמוע אותה שרה, מאלתרת, מפלרטת עם הנגנים, עם הקהל, מביאה את כל הנוכחות הבימתית הנ-די-רה שלה, מהפנטת עם הצלילים שיוצאים לה מהפה, הנמוכים, הגבוהים, המלופסנקים והאמיתיים. ז-ה היה החלום שלי, והוא התגשם באותן 90 דקות מאושרות.
משהו שכבר פרסמתי בפייסבוק...
מתסכל אותי הפלטפורמה המיושנת של תפוז
מבעס שאין התקדמות כמו פייסבוק. זה משהו שפרסמתי בקבוצה שלנו בפייסבוק:
 
"כמה דברים קטנים...
אני שולח הרבה בריאות וקארמה טובה לכל החראות שדחפו אתמול, שהרסו לאנשים אחרים בהתנהגות ברברית והכי הכי לאלה שעישנו למרות שמאריה אשכרה התחננה שיפסיקו. הייתי שמח להטיס אתכם בטיסה עם הרבה שוקולד בכיוון אחד למדינה אחרת.
לכל אלה שהתלוננו על האיחור שלא היה תלוי בה, על זה שטריי חילטר בזמן שמאריה בסך הכל החליפה הופעות (כי אצל ריאהנה כולם התלוננו שהיא נשארה עם אותם בגדים מגונג) כמו דיווה אמיתית, אלה שחשבו שמאריה באה לתת הופעה של יומיים כי הם שילמו פאקינג 400 שקל ואולי יותר בשביל מ א ר י ה קארי!!! מאחל לכם המון שמחה לחיים, אתם נואשים למעט אושר.
סה"כ אני מאוד נהנתי, הגשמתי חלום מגיל 8 (בקרוב בן 30), פגשתי אנשים שהכרתי מגיל 13 ועד..., בכל אופן מנהל את פורום המעריצים מגיל 15.5 ��
מאריה נסיכה שלי ושל רבים תודה רבה לך.
בסופ"ש אני מעביר לה את המכתבים אז מי שאין לו דברים שלילים להגיד מוזמן לשלוח
[email protected]"
 
 
בנוסף חייב לציין שממש התרגשתי לראות את מוטי וגלעד שהם מעריצים עוד לפני שידעתי לדבר. אתם מדהימים! <3
מתסכל אותי הפלטפורמה המיושנת של תפוז
 
"כמה דברים קטנים...
אני שולח הרבה בריאות וקארמה טובה לכל החראות שדחפו אתמול, שהרסו לאנשים אחרים בהתנהגות ברברית והכי הכי לאלה שעישנו למרות שמאריה אשכרה התחננה שיפסיקו. הייתי שמח להטיס אתכם בטיסה עם הרבה שוקולד בכיוון אחד למדינה אחרת.
לכל אלה שהתלוננו על האיחור שלא היה תלוי בה, על זה שטריי חילטר בזמן שמאריה בסך הכל החליפה הופעות (כי אצל ריאהנה כולם התלוננו שהיא נשארה עם אותם בגדים מגונג) כמו דיווה אמיתית, אלה שחשבו שמאריה באה לתת הופעה של יומיים כי הם שילמו פאקינג 400 שקל ואולי יותר בשביל מ א ר י ה קארי!!! מאחל לכם המון שמחה לחיים, אתם נואשים למעט אושר.
סה"כ אני מאוד נהנתי, הגשמתי חלום מגיל 8 (בקרוב בן 30), פגשתי אנשים שהכרתי מגיל 13 ועד..., בכל אופן מנהל את פורום המעריצים מגיל 15.5 ��
מאריה נסיכה שלי ושל רבים תודה רבה לך.
בסופ"ש אני מעביר לה את המכתבים אז מי שאין לו דברים שלילים להגיד מוזמן לשלוח
[email protected]"
 
 
בנוסף חייב לציין שממש התרגשתי לראות את מוטי וגלעד שהם מעריצים עוד לפני שידעתי לדבר. אתם מדהימים! <3
מבחינת ההופעה עצמה
לקח לי המון זמן לקלוט שאני מול מאריה קארי, מי שהערצתי מגיל 8 פחות או יותר, האלוהים שלי בתיכון-צבא.
 
תחילת ההופעה עם ITS LIKE THAT הייתה מעולה, היו כמה שירים מיותרים כמו SHAKE IT OFF ו OBSSESED
את FANTASY ו DREAMLOVER היא לא יכלה לשיר בגלל שהרקדנים לא היו איתה... לטענתה.
 
לא עפתי על הביצועים הקוליים, אבל מצד שני הם היו הרבה יותר טובים מכל מה ששמענו מאז מלא זמן... לגבי המשקל מאריה גדלה מאוד עם השנים, לי זה לא מפריע רק הפוטושופ באלבומים שלה, פתטי ומיותר!
 
היה מדהים!
לקח לי המון זמן לקלוט שאני מול מאריה קארי, מי שהערצתי מגיל 8 פחות או יותר, האלוהים שלי בתיכון-צבא.
 
תחילת ההופעה עם ITS LIKE THAT הייתה מעולה, היו כמה שירים מיותרים כמו SHAKE IT OFF ו OBSSESED
 
לא עפתי על הביצועים הקוליים, אבל מצד שני הם היו הרבה יותר טובים מכל מה ששמענו מאז מלא זמן... לגבי המשקל מאריה גדלה מאוד עם השנים, לי זה לא מפריע רק הפוטושופ באלבומים שלה, פתטי ומיותר!
 
היה מדהים!
True Colors
New member
איזה מרגש לקרוא את כל הסיפורים!
כולי דולפת
כולי דולפת
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.