האם אני היחיד?
שלום לכל לקהילת הרגאיי הישראלית ראשית כל תנו לי להגיד שכבוד להות חלק מקהילה כל כך יפה, טובה לעין ויותר חשוב טובה לנשמה. אחרי שאמרתי זאת אני רוצה להביע את אכזבתי המאוד גדולה מהארוע של אתמול, שמו בישראל "BLESS THE CHILDREN". סוף סוף קיבלה הקהילה לידיה מקום רחב ומדוגם שיכול להכיל אחוז נכבד ממנה ללא תחושת חנק בלתי נסבלת. כמובן שהאנשים הטובים יבואו, ולמטרה טובה.. הם יבואו עוד יותר. אבל מה? חלקם ואני בהחלט שייך לחלק הזה פשוט הולכו שולל. לקרוא למסיבה שכזו מסיבת "רגאי" זה שקר גס! בכדי להזכיר לחלקכם כמה סגנונות שונים מרכיבים את השלם שהוא רגאי... יש סקא, דאב, רוקסטדי, דנסהול וכמובן ROOTS! אבל למסיבה של אתמול אפשר בהחלט לקרוא מסיבת דנסהול עם טעימות קצרות מכל השאר שמשאירות אותך עם נהיה למשהו אחר. שלא תבינו אותי לא נכון. את קהילת הדאנסהול אני מעריך כמו כל קהילה אחרת אם זה סקא או היפהופ. אבל מה קרה? איך הז'אנר הכי אגרסיבי ורחוק מהווית הראגי המקורי השתלט פשוט על כל הרפטואר??? מלבד הבלחה רגעית של איאם והתקווה 6 שגם להם מסתבר קשה לחמוק מחיבוק הדוב שהוא הדנסהול, מצאתי את עצמי בעיקר מתוסכל ברוב הערב. אני.. אני בחור פשוט שמשתוקק לטעימות של ROOTS טוב לפעמים. תנו לי BOB, תנו לי ISRAEL, בבקשה תנו לי BURNING. האם זה יותר מידי לבקש ממסיבת הרגאי של השנה? שיהיה יצוג לשאר הז'אנרים? ולשאלה שהיא בעצם הכותרת, האם אני היחיד?? "Some of them are the branches, some of them are the leaves, Astrictly I And I, I am ROOTS"
