איך זה יכול להיות?

פרוזק-נשמה יקרה

אני לא כועסת על עצמי שאני "מרחמת על עצמי", אני בוחרת לעשות את זה ,יש לי את כל הסיבות שבעולם להיות במצב הזה, מי שכועס ומתעצבן ומנסה להעניש אותי זה משפחה , חברים מהילדות על ידי התרחקות וכו. להיפתח ולדבר על הכאב ועל חיי במסגרת הטיפול, עשיתי כמה שנים, ואני מאז השיחות לא מתביישת במצבי, במשפחתי בחיי, אבל אחרי הטיפול , אחרי הפגישה חזרתי הביתה חייתי את חיי היום יומיים, ותמיד חברות הילדות שלי היו מקבלות דיווח שוטף על השיחות -עם סהר קרה לי משהו אחר, לא קטע של להיפתח. כל היום חשבתי על הסרט "מטריקס "-אני פשוט צריכה להשכיר אותו מחדש מהוידאו לראות אותו שוב, לקבל עליו הסבר שוב, נראה לי שזה יסביר לי מה סהר בעצם שינו בחיי-כאילו אני מרגישה שאני אותו אדם בסרט ששתלו בו משהו, והוא כבר לא יכול לחזור אחורה. אני לא מסוגלת היום לחזור לגמריי בחיים להיות רחל התוקפנית, רחל שמדברת עם הזבל בצטים, יורדת לרמה שלהם, מדברת כמו זבל, נסחפת אחרי הרעל, אני לא מצליחה לחזור למקומות האלה שהייתי יכולה להחזיר לאנשים שפגעו בי כמו שרק אני ידעתי. היום כשפוגעים בי, או מרגיזים אותי אפילו בחיים, אני כמו אהבלה מנסה להבין את האנשים, ועוד אפילו לפעמים מבליגה לא מחזירה, סולחת, מוותרת, מדברת אליהם בסובלנות כמו בסהר, וזה לא אני -מה לי ולרגש????????????? אני רגילה לאלימות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אני רגילה שמעצבנים אותי או שמים לי כאפה אני מסתובבת 180 מעלות ומחזירה סטירה-היום אני לא יכולה!!!!!!! אני רגילה לזה שמישהו יקלל אותי בצט, הוא יתחרט על הרגע שהוא קילל אותי-היום אני כמו אהבלה מתקפלת אומרת לעצמי הרעל הזה לא יכנס לתוכי -נזכרת בציפור הכחולה -אני רוצה לחזור לבלאגנים!!!!!!! לחיות בהליך משפטי, רדוף חוסר צדק, ועיוותים חברתיים , רדוף רעל ושנאה , רדוף שקר, תרמית, עם מלחמות בלתי פוסקות של החיים, כרחל עכשיו שמתעסקת ברגש-מכורה לרגש זה סכנת נפשות-ואני בבעיה.
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
לפעמים יש פער

בין השלבים שאת מגיעה אליהם בחיים לבין מה שהחברים שלך רואים... לך נראה כאילו כבר שנים את ככה, אבל את רק כמה חודשים בעצם, מדברת ממש על הכאב הכי פנימי שהיה הכי נסתר עד עכשיו. תחשבי על זה. ואולי לא איתם בכלל. והחברים? הם לא רואים, אין להם איך. כי אולי איתם עוד לא פתחת את הדברים. אז הנה יש לך מקומות נוספים לפתוח וכמובן מתוך זהירות ושמירה על עצמך. כלומר לבדוק טוב שמי שאת מספרת לו - לא ישתמש במידע הזה כדי להכאיב לך בדרך כלשהי. וכמובן, יש אנשים שפשוט לא יראו ולא יהיו רגישים גם אם תספרי. ועדיין יחזיקו באיזו דעה שהקשר בינה לבינך הוא מקרי לחלוטין. והעיקר, העיקר - זה שאת יודעת מי את, את יודעת מה את מרגישה. ושיש אנשים שמאמינים לך ומקבלים אותך כמו שאת. ומעריכים.
 
אני שוב בהלם ממך

אני מגיבה לפרוזק אולי ארבעים דקות , מנסה לכתוב, מנסה להסביר, מנסה לגרום לכולם להבין שרחל-נשמה לא עסקה ברגש לפני ולא היתה כמו שהם מכירים בסהר, והיא משהו אחר ...ו........ואחרי התלבטות ענקית-וחוסר יכולת לבטא לוחצת על שלח, שלא אתחרט מתוך תקווה שהצלחתי משהו להסביר. ואז אני רואה את ההודעה שלך, קוראת את השלוש , ארבע שורות ראשונות שלך ואת אמרת את הכל. שוב הוכחת את מה שכתבתי בעבר, את קוראת אותי מעבר למילים, את קוראת אותי מעבר למסך. תודה לך יקרה רחל-נשמה
היה לי חלום לראות אותך, לחבק אותך במציאות חזק מהלב, עכשיו אני מקווה שלא אפגוש אותך לעולם-כי את כל כך מכירה אותי , ובמיוחד מבינה אותי בלי שאהיה ברורה אפילו לעצמי , שאני חושבת שאני.....
 
אני חייבת לאמר לכולכם

הפתעם אותי מאוד-תודה רבה. כשכתבתי את ההודעה(בד"כ כשאני כותבת)-וזה לא הרבה שאני פותחת הודעות על עצמי, אני רגילה שלא יודעים מה להגיב לי והרבה קוראים אבל לא מגיבים. אמרו לי את זה המון אנשים בהזדמנויות שונות, כתבתי הפעם כי הרגשתי משהו מעיק ולמדתי להתחיל לדבר עם המחשב, כשאני מדברת איתו לפעמים אפילו תוך הקלדה אני מוציעה עליו את העצבים, את הכאב(אני בוכה על המקלדת), ואת השלווה כי אני רואה דברים יפים, ופתאום הפתעתם אותי שתמכתם בי -לימדתם אותי לקבל תמיכה, מתוך אהבה, תיזהרו שלא אתרגל לקבל
-וזה משהו שלמדתי ממכם. אני כל הבוקר יושבת וחושבת תראי רחל, משהו מדהים, את מרגישה בבית בסהר לדבר על משהו שאת מרגישה , שעובר עלייך, ולא בפורום השני -זה קצת מוזר לא? ואני יודעת שהרבה קוראים בשני הפורומים, איך זה שאני מרגישה בטוח לדבר אליהם מכאן? ואני אפילו יכולה לצרץ להם קישור לפורום השני של השירשור הזה אין לי בעיה, אבל אני מרגישה לכתוב כאן ולא שם? כי אני מרגישה כאן בבית אין לי הסבר אחר, אני מרגישה כאן שהרגשות , ההבנה, אמיתיים. יום נפלא המון אהבה רחל-נשמה
 

פרוזק

New member
רחל יקירתי

הרבה פעמים אין לנו בעיה לתת אבל אנחנו לא ממש יודעים איך להתמודד עם הלקבל (בבקשה על תחבקו אותי אני לא יודעת איך לעמוד בפרץ האהבה אזה). אבל תמיד אפשר ללמוד ואת יודעת מה זה אפילו נחמד. ובקשר למחשב המקלדת שלי דיי מסקימה איתך יום יבוא ואני יגלא שהיא התעבדה אחריי כל מה שאני מעבירה אותה אבל נכון לעכשיו היא עוד מתפקדת שזה חיובי. אוהבת אותך הרבה ותמשיכי לכתוב תמיד תמיד תמיד מה הכתיבה נותנת לך? אני כותבת בעיקר בשביל עצמי כדיי לשפוך את הכל אחוצה מהלב כדיי לחשוב על הדברים בקול רם התגובות זה מעיין מתנה על התנהגות טובה או אולי קול שני שחושב ביחד איתי. שלך פרוז
 
פרוזק-יקרה

אין לך מושג מה היתה תגובתי כשקראתי את ההודעה שלך
-ואת יודעת למה החיוך הזה? אם היית מכירה אותי בחיים היית רואה שזה חיוך בלי קול, כאילו לאמר , איך קלעה לראש שלי. זה בדיוק אני גם לגבי הלקבל שכתבת. וגם לגבי המקלדת המסכנה. אמא מסתכלת עלי מה אני צוחקת עכשיו חזק כמו איזה פסיכית כשקוראת את זה "ובקשר למחשב המקלדת שלי דיי מסכימה איתך יום יבוא ואני יגלה שהיא התאבדה אחריי כל מה שאני מעבירה אותה אבל נכון לעכשיו היא עוד מתפקדת שזה חיובי. "
זה מהמקלדת שלי . מה הכתיבה נותנת לי ?, זה תלוי אם אני כותבת ברגע של כעס- זה תחליף ללא להגיע ללחץ דם גבוה, הפרעות בלב , ארוע מוחי עצבים פנימים שיטיסו אותי למכון הלב. אני לפעמים רותחת מזעם (ותודה לאל יש לי המון סיבות), ואני לבד בבית ואין לי למי להוציא את העצבים, ולפגוע בעצמי לעולם עוד לא ניסיתי (לא מספיק מעצבנים אותי גם להזיק לעצמי), אז נשאר לי התוקפנות, שזו שיטה מצויינת בשבילי להוציא עצבים, אבל מה? אין לי למי לתת סטירה, ומי שגרם לי לעצבים לרוב בכלל לא בקרבתי פיזית אז נשאר לי להוציא את העצבים בכתיבה ואפילו לקלל אותו עד שמדהים אני כמו בלון שיצא ממנו הגז אחרי הלחיצה על השלח אני לפעמים אפילו מחייכת ונבהלת שכזה דבר כתבתי.(אבל יומן החיים שלי בסהר צריך להכיר גם את הרגעים האלה).אבל סהרה התרגלה , ואם זה נעשה בתגובה תוקפנית למישהו במקום לדבר על הכעס שלי <היא כבר מוחקת את ההודעה ומזכירה לי את הגבולות -האמת שהשתפרתי
,לפחות אני משתדלת > כשאני כותבת ברגע של עצב-זה כשמשהו מעיק לי, רע לי, עצוב לי אני מרגישה את זה בפנים אפילו עד כדי חוסר מנוחה וחרדה, רוצה לבכות ולא מצליחה, ולפעמים הכתיבה עצמה גורמת לי בסוף במהלכה או אחרי השליחה , או אחרי קריאה חוזרת לבכות, כאילו דרך שלי לדבר עם אחרים ואני יודעת תמיד שגם אם אף אחד לא יגיב בכתיבה , מלא קראו את הכאב, כמו שאעמוד ברחוב ואצרח את מה שמכאיב לי, זה שלא הגיבו לי , לא אומר שלא שמעו אותי, ואז בלי שירצו כאבי כבר התחלק עם אחרים וכאילו פסיכולוגית יותר קל לי והדמעות יורדות. כשאני שמחה ואופטימית-כמעט אף פעם אני לא כותבת הודעה של עצמי, אני בד"כ בעמדת מגיב , אני רוצה להדביק את כולם בשמחה, באופטימיות, להציל את העולם, לתת להם כח לפזר להם חיבוקים ונשיקות, ופשוט לאהוב את כל מי שסובל, וכל מי ששיך למשפחה המופלאה הזו. כשאני לוחצת שלח , אחרי כתיבה באחד מהמצבים האלה , כבר לא מחכה לתגובות , לרוב בכלל רק במקרה אחרי כמה שעות רואה אותם. כלומר עצם הכתיבה עצמה מבחינתי עשתה תפקיד חשוב כבר. והאמת שהרבה פעמים לפעמים התגובות עוד מוסיפות לי המון ראיה אחרת שלא חשבתי עליה בכלל בכתיבה על מה שרציתי באותו רגע. התגובות הן מבחינתי תוספת נפלאה בכל אחד ממצבי הכתיבה שלי אבל הן לא מטרת הכתיבה. אני מקווה שיום אחד תהיי כמו נטע, ותרשי לנו להכיר את השם האמיתי או לפחות שם כמו בחיים, מאחריי פרוזק-כי אני לא מצליחה לדמיין אותך ככדור-יש בך הרבה מעבר לתרכובות כימית-יש בך רגשות אל תשכחי , ובעוצמות חזקות. המון אהבה מרחל-נשמה
 
רחל!!

לא ענית לי על המיילים.. מנסה להבין למה.. מקווה כי זה לא פתחת את התוכנה. אז יש לך 2. בטלפון לא השגתי אותך. שלך, שני.
 
קיפודת-ים-יקרה

תחילה אומר שאני בד"כ לא מתקשרת באופן שוטף במייל, בטח לא עם אנשים שכבר חברים שלי (אני באיסיקיו הרבה), לכן פותחת אותו לפעמים פעם ביום יומיים-ולרוב מחכים לי שם רק וירוסים. בקשר לסלקום שמפורסם כאן ברשת-הוא טולקמן אין לו שיחה מזוהה, כך שאם לא עניתי לך זה לא בגלל שזה את אלא , זה בגלל שאולי בכלל הייתי בחצר או רחוק מהטלפון ולא הספקתי להגיע (ואין לי אפשרות לחזור כי לא יודעת מי זה), או בגלל שאני לא מרגישה טוב ולא יכולה לדבר וכו´ אני לא מוצאת סיבה אחת שבעולם, שאחרי שהיית אצלי בבית, ואת יודעת את מספר הטלפון שלי, את מתקשרת איתי באיימייל כדי לדבר איתי-מי שרוצה להיות חבר שלי, צריך להפסיק לפחד לדבר איתי- אני נעלבת מזה ובקרוב אכתוב הודעה שתסביר מה זה להיות חבר של רחל-נשמה. שתי חברות ביומיים האחרונים פתאום נבהלו בשיחה , וניסו מהר להסביר משהו-והבנתי שיש צורך להסביר -כי עכשיו אני מבינה מה גורם לאנשים לפחד ממני-בטעות יסודית שלהם כמובן-אבל אסביר לא עכשיו. הנה הטלפון שלי: 444921-052 את יכולה להתקשר. אם את רוצה להיות חברה שלי , לבוא לבקר את הכתובת את יודעת, הבית פתוח , תתקשרי אם אני מרגישה טוב וולקאם לא צריך לתכנן . רחל-נשמה
 

Mאיה

New member
עצוב לי!

את בטח שואלת את עצמך מה אני עושה כאן?? אני לא שואלת! באתי לכאן כי ראיתי שלא כתבת בפורום ההוא- ורציתי לראות שאת עדיין כותבת לפני שארים טלפון. וכל כך שמחתי לראות את ההודעה שלך כאן, ואחר כך פתחתי אותה...התחלתי לקרוא אותה. ונהיה לי קצת עצוב. למה?? כי לא הובנתי. הבחירה שלא לספר לך על הכאב, זה לא כי לא תביני, זה כי הוא כאב של מישהי אחרת שלא רוצה שידעו עליו. ואני שומרת סוד. זה כמו שאת תספרי לי משהו ותבקשי שלא אספר- אז לא יעזור כלום- אני לא אספר! צר לי שלא הסברתי את עצמי כמו שצריך. כי אני בהחלט חושבת שאת מסוגלת להבין כאב מהו. את יודעת מה, אני חושבת שדווקא האנשים שכואבים כל כך מסוגלים להבין את הכאב של האחר. ונכון, רחל, אני לא ממש מכירה אותך. אולי אני לא נותנת לך תחושה שאני רוצה להכיר- וגם כאן אני טועה בלהסביר את עצמי!...אני פשוט בגישה ובצורת חשיבה שלא ללחוץ על האדם לספר, שזה יגיע מתי שהוא ירגיש שהוא יכול לדבר איתי על הנושא. אני לא מנסה להכאיב לאף אחד ולכן לא אכנס בשיחה עם אף אחד לעוצמות רגשיות מבלי שהוא יהיה מוכן לכך. רחל מתוקה שלי, אני חושבת שהשיחות ביננו כל כך כנות, כל כך אמיתיות שברגע שתרגישי שאת רוצה לשתף, שאת מרגישה נוח לשתף- אזי תעשי זאת. ואם לא הבהרתי זאת, עתה אני עושה זאת! אני חושבת שאת בחורה מיוחדת, עם הרבה כאב והרבה רצון לתת. אני מרגישה כל כך נעים לדבר איתך, לכתוב לך. ועצוב לי שאת חשה מעין ריחוק, מעין הרגשה שאת לא יכולה לספר. כי את יכולה! בין כל רגע של שיחה רצינית ושיחה מצחיקה את יכולה למצוא גם את הרגע לספר משהו משלך, משהו מהכאב. אני מאמינה שרק הזמן עושה זאת. ואולי את פשוט צריכה להרגיש איתי בטוחה. ברגע שתרגישי זאת, את תספרי- לא כחובה, או כאות הזדהות, אלא כרצון לשתף. ואני רק רוצה לאמר שאני כאן להקשיב, לא תמיד אמצא את המילים להגיב, זה לא בגלל שלא הקשבתי, זה לא בגלל שנבהלתי...זה בגלל שאולי אני כואבת איתך ומתחברת לכאב שלך דרך שתיקה, אולי כי ארצה להיות שם לידך לאחוז בידך, להביט בעינייך ולשתוק. אני כאן חברה שלי, כשם שאת שם עבורי. ואני כל כך מצטערת שלא יכולתי להגיע שלשום לפגוש אותך, אבל את יודעת...עקב השתיקה שאני גם לא מבינה אותה, אולי פשוט יהיה נחמד להפגש רק שתינו...כך נוכל להתחבר יותר טוב, מאשר להיות עם עוד אנשים...כך יהיה לנו את הזמן לשיחה נעימה בין שתי חברות. אוהבת אותך, רחל- אל תשכחי זאת! Mאיה.
 

Mאיה

New member
אני מחכה כבר להבריא...

ואז אני באה אלייך ועלייך(הווה אומר, חיבוק רציני ממני...מכינה אותך נפשית לעניין!) איך אמרת?, נכנסתי לך ללב?..חייבת לאמר שאת עשית זאת אפילו יותר. ועתה לאחר השיחה...קצת כואב לי כי את הולכת לישון בהרגשה מגעילה לגביהם...ומה לעשות, ניסיתי להסביר אותם אולי על מנת לתת לך להרגיש פחות כאב...את צודקת! אין לי מילה נוספת לאמר לך...מלבד
( כרגע וירטואלי...במהרה יהיה ויזואלי! היכוני, היכוני!) אוהבת אותך כמו שאת- כי את מיוחדת! Mאיה.
 
שתיכן נהדרות..

וככ רוצה להכיר אתכן יותר..אם תיתנו לי.. אם אני אתן.. כתבת לי משהו, מאיה, מנסה להבין. בהחלט חושבת על מה שכתבת. אולי ברמת גן אבין יותר.. מדהים. כמה מדהים מה שאתן כותבות. לפעמים קורה שאני חושבת וחושבת וחושבת.. בהחלט לומדת ממכן. יום אחד אני אצליח להוציא ממני יותר.. ואתן תראו.. איתכן תמיד מתי שתרצו,מאיה ורחל, מחבקת. מרגישות? שני.
 

Mאיה

New member
שני-תההה

אני מרגישה. מרגישה שיש בך הרבה עוצמות. מרגישה שיש בך הרבה רצון להיפתח ולהוציא אותם. אולי להוציא כאב ולשתף. כבר אמרתי לך לא פעם, אני כאן! קחי לך את הזמן ברמת גן, זמן למחשבה, זמן לגילוי עצמי...זמן לנפש שלך. ובררי איתה מה היא רוצה, ומה היא מרגישה. אם תרצי לשתף, אם תרצי מישהו שיקשיב לך, אני אשמח להיות שם בשבילך...בכל דרך בה תבחרי. יש בך הרבה דברים מדהימים, לעיתים אני מצליחה לקרוא אותם בין השורות של דברים שאת כותבת...לעיתים אני לא מצליחה. אבל מבטיחה לנסות... קחי לך את הזמן לעצמך, התחברי אל שני! אוהבת, Mאיה.
 
Mאיה-יקרה

אני אוהבת אותך , ומחכה לראותך כן עכשיו אני רוצה לכתוב מה הכאיב לי בפגישה. עד היום שגרם לי להחליט שמהיום אני קוראת פאסיבית בפורום, ולא רוצה להיות חלק ממנו-כי משהו לא תקין-והפעם לא אצלי. בד"כ כשמזמינים אנשים לבית מרשת, קודם יש איזה שהיא תיקשורת , דרך פורום, צט, איסיקיו, איימילים, חולקים דברים אחד על השני, אח"כ עוברים לטלפון , אפילו סתם לשיחה סתמית ביותר, ונפגשים צוחקים כחלק אחד. רוב<לא כל האנשים אבל כמעט כולם>, היו אצלי בבית , כשהם בעצם לא דיברו איתי בטלפון בכלל , אפילו סתם מה נשמע, איך עבר היום, לספר משהו כלום, עד הרגע שהגיעו לרחוב של הבית שלי כדי לשאול את הכניסה לא דיברו איתי בכלל. שעתיים לפני שהם הגיעו , וחלקם ידעו היו לי הפרעות קצב בלב, וחולשה , אז נחתי הרבה , ושמנו את הסרט אז בקושי דיברנו , ממש רוב הערב הסרט היה, ואם עצרנו כי זה עוד מישהו הצטרף למפגש, או סתם הפסקות יזומות למשהו מסויים. אבל לא היהת תיקשורת עם רחל-מעין מבוכה, והאנשים מאוד מאוד פתוחים וצחקו ונחמדים והיה כיף לראות אותם. טוב אז אני אומרת לעצמי אולי התרגשו, אולי היו נבוכים איתי, אולי בגלל שהערב עבר כי הסרט תפס את רובו. מגיע יום ראשון, מגיע יום שני חלק נכבד מהאנשים נעלם, לא כותב בפורום בכלל, לא מתקשר סתם לשאול-רגע רחל לא בפורום יומיים אולי קרה משהו? שתיקה, כאילו כל המפגש הזה היה דמיוני, כאילו המצאה וירטואלית-כתבתי בהודעה שאני לא בטוחה שהיה מפגש וזה לא עוד תוכנה של מטריקס -אין תגובה-ואני יודעת בודאות שהם קוראים את הפורומים של "להרגיש טוב" וחלקם גם של סהר. אני שואלת אותם מכאן : מה קרה? מה אני מפלצת? מה אני לא ראויה לתקשר איתי? מה אני לא לטעמכם כדי לאמר שלום למחרת בפורום אפילו? איך אתם מסבירים את השתיקה המוחלטת? כאילו לא היה כלום? נעלמתם. משהו לא בסדר יקרים-וממש לא אצלי-כי דבר אחד בטוח לא הכרתם אותי-אני שתקתי-ראיתי את המבטים בעיניים שלכם- מה שידרתם? רחמים? אפטיה? מסכנה? איפו האהבה שאתם יודעים לדבר עליה בעשרות עמודי פורום? אהבה-זה לא חיבוק!!!!!!! אהבה-זה קודם כל קבלה של השונה!!!!!! אהבה-זה קודם כל כנות!!!!! אהבה-זה לא התעלמות, העלמות, שתיקה!!!!! אני שואלת את עצמי בעצם למה באתם למפגש? אם תענו לי לראות אותך-יכולתי לשלוח לכם תמונה.אותו דבר בעצם. אם תענו לי כי הבטחנו ולא רצינו לאכזב-אז לא רק שאיכזבתם, הכאבתם -כי שיקרתם אמרתם שאתם אוהבים אותי -אתם לא מקבלים אותי אז איך אפשר לאמר אוהבים למישהו שדוחים אותו.כי הוא לא לטעמיכם. אני לא יודעת מה זה לעסוק ברוחניות, אבל אני כן יודעת שאם לעסוק ברוחניות , זה לאבד את הרגישות , אני לא רוצה להיות אדם רוחני. רחל-נשמה שחזרה למשפחה האמיתית שלי, סהר-תמיכה. ותלך לחפש פורום אחר להכיר אנשים-אבל שאצליהם המילה אהבה היא לא באיקונים-אלא ברגש.
 

Mאיה

New member
אוף!

אני כל הזמן מנסה להגיב לך והמחשב לא נותן לי...הוא "בוק" רציני!! אז אני תיכף שולחת אותו למכירה פומבית ושיבכה עד מחר!
מה שבעצם אני רוצה לאמר זה שלגיטימי מה שאת מרגישה והשאלות שאת מעלה. ניסיתי לתת תשובות במקומם...טעיתי! קטונתי לנסות להבין אחרים. את התשובות הם צריכים לתת. מצטערת רק שאת מרגישה מה שאת מרגישה- אבל מובן לחלוטין. ועדיין, הפורום ההוא הוא המקום שלך, הוא של כולם. ואני חושבת שעניין האהבה....אהממ, הבלון קצת מתפוצץ. אז עשי לבד את הבחירות שלך, אני איתך- גם כאן. אוהבת, Mאיה.
 

גיל גיל

New member
רחל... בשבילך אחרוג ממנהגי

ואכתוב בסהר, למרות שהורו לי לא לכתוב הודעות בפורום שלהם ולמרות שהרשו לעצמם למרות זאת לכתוב הודעות בפורום שלנו. רק אקווה שלא ימחקו אותה כמו שכבר עזו להודעותי כאן בעבר. אני מזהיר מראש, ההודעה הזו היא לא "הודעת תמיכה" ווירטואלית בסגנון סהר כי אני פשוט לא מאמין בהן, אז אפרסם אותה גם אצלנו למקרה שתמחק. רחל, מהודעותייך הבנתי שנעשתה טעות. טעות שנבעה מחוסר מחשבה, אולי מחוסר תיאום ציפיות, אולי מעוד הרבה דברים, אבל לא מרשעות! הטעות היתה שדווקא בפגישה הראשונה אצלך, קבע הפורום לראות סרט... טעות רצינית ללא ספק. במקום להכיר אותך קודם, במקום לדבר איתך, במקום להבין קודם כל מי את ומה את, ראו סרט... טעות רצינית, אין ספק. טעות שתתוקן, גם בכך אין לי ספק. אם תתני לנו את הצ´אנס לתקן אותה. רחל, בואי נדבר רגע עלייך. אבל בפתיחות, בכנות, ובלי להעלים שום דבר, אני מקווה שתהיי מוכנה לזה, כי אם לא, אז אולי תפסיקי כאן. רחל, את לא מקבלת את עצמך! את לא אוהבת את מה שקרה לך ואת לא מוכנה לסבול שאנשים ישקפו לך את מה שאת מרגישה לגבי עצמך! מאיפה הבאתי את זה? מהודעות כמו "אני מצטערת שאני לא יכולה לקבל אנשים חולים", מהודעות כמו "אם אתם מתכוונים לברוח אז עדיף שלא תגיעו", מהודעות כמו "אני לא משלה את עצמי שהם יבואו שוב" וכל זה עוד לפני שבכלל נתת לנו צ´אנס להגיב! לפני שמיששת את הדופק! רחל, את יותר פגיעה ממה שאת מודה, הפגיעות הזו שלך גורמת לך להתרחק מאנשים ואז לחשוב שהם אלו שהתרחקו ממך, קלטתי את זה כבר מזמן, ועוד יותר כשדיברנו בטלפון. רחל, אם את חושבת שאני טועה, תוכיחי לי את זה! אני רוצה לבוא, לראות אותך, לדבר איתך, להיות איתך! זה שלא יכולתי לעשות את זה בשבת, לא אומר שוויתרתי על זה! ואני לא היחיד! גם Mאיה, גם יפעת, גם עוד רבים וטובים שפיספסו (כן, פיספסו, כלומר, הפסידו...) את הפגישה בביתך, וגם אלו שהיו והפסידו את הפגישה איתך בגלל חוסר תיאום וחוסר התאמת ציפיות. רחל, בשמי, ורק בשמי, כי אני לא יכול לדבר בשם אף אחד אחר, אני אומר לך שאני אוהב אותך, שולח לך חיבוק ווירטואלי על חשבון החיבוק התלת מימדי שתקבלי ממני אם תרשי לי לראות אותך. ושוב, אוהב אותך רחל-נשמה, כי את מה שאת, כי את מי שאת. לא יעזור לך כלום. זה נשאר לי ממך וישאר תמיד. אני אוהב אותך. גיל גיל.
 
גיל גיל רק בגלל שאתה מקסים

אני אחזור בי מהחלטתי <דבר שרחל לא נוהגת>, ואני אגיב על הודעתך בפורום "להרגיש טוב". אני מזהירה אותך ואת הפורום מראש , התגובה שלי לא תהיה בסגנון סהר, אלא בסגנון רחל שלפני סהר-וזה אומר בלי לחסוך ולעדן מילים גיל הבעיה שלך שאתה פשוט מקסים, אבל אתה חי בהכחשה. אין לך כמה אנשים מרגישים אחרי המפגשים לא חלק מהגרעין של הפורום(שנעלם כאילו בלעה אותו האדמה בצורה מאוד פוגעת), אבל לא מעיזים לכתוב, רק לאמר לי בטלפון. גיל-אני לא מפחדת מאף אחד רק מאלוהים, וגם לא לקבל ביקורת חופשי ים ביקורת בתנאי שהיא תהיה נכונה. לדבר על רחל, על עצמי, על חיי-לא יקרה בשנים הקרובות במפגש אני בהליך משפטי ואסור לי!! אבל לדבר עם רחל מותר, ויש כמה שדיברו איתי בטלפון ראו שאני לא נושכת , לא מסוכנת ולא כלום ואפילו לא סוגרת את הפה . גיל, Mאיה, ג, קיפודת-ים, ודיברנו אפילו על סתם דברים של היום יום-לא להפתח על החיים, על דברים שאין בעיה לדבר עליהם גם בפורום. אני שוב חוזרת השאלות שהפניתי בהודעה ראשונה הופנו לגרעין של 5-6 אנשים איפו הם? אל תענה בשמם- ואל תשכח את הכלל הכי חשוב בתמיכה אוניברסלית -לעולם אל תואמר לאדם פגוע שהוא טועה במה שהוא מרגיש-תנסה להבין, לשאול שאלות, להעלות סברות, לעולם על תנסה להסביר לאדם פגוע שהוא טועה במה שהוא מרגיש-כי הרגש הוא שלו לא שלך. רחל-נשמה שאוהבת אותך בדרכה אהבה מהנשמה כי אני מרגישה שאתה בחור נפלא. האיקונים זה בולשיט -דיברתי איתי בטלפון אתה יודע שאני מדברת מהלב.
 

מעגלים

New member
רחל העתק תגובה שלי ב"להרגיש טוב"

מכיוון שכתבת שלא תכתבי עוד הודעות בלהרגיש טוב אני מרשה לעצמי להביא לך לכאן העתק תגובה שלי מ"להרגיש טוב" קראתי את כל השרשור הארוך להודעה שלך בסהר... זוכרת את החלק בספר "בוחרים להרגיש טוב"(שאת המלצת לי עליו ואכן קניתי אותו השבוע) שמדבר על "קריאת מחשבות"...? זה בדיוק מה שעשית : "קראת" (באופן מוטעה אני מניח) את מחשבותיהם של חברי הפורום שהיו במפגש ופירשת את השתיקה שלהם בימים שבאו אחרי כן,כאילו היא קשורה בך ... אני יכול לפחות להעיד על עצמי שאין בשתיקה או במיעוט התגובות שלי בפורום שום קשר למפגש וודאי שלא אלייך אישית (אנחנו הרי נפגשנו עוד קודם...) ואני רוצה לקוות (ומניח שאני צודק) שלרוב האנשים יש הסברים אחרים להעדר התגובות בפורום... קראתי את הודעתו של גיל ואני חושב שיש הרבה בדבריו. את אכן פגיעה יותר ממה שאת מוכנה להודות. אני רוצה לומר לך ובאמת מכל הלב :להגיד שאת צריכה תמיכה נפשית מהאנשים בפורום לא מעיד על חולשה...אל תברחי אל עמדת "המטפל" . יש בי המון הערכה ואהבה אלייך כפי שאת גם אם אני לא מבטא אותה תמיד (אני תמיד אמרתי שאינפלציה של מילות אהבה ואייקונים מחבקים ומחייכים גורמת לביטויי אהבה אמיתיים להישחק...) באהבה רבה משה
 
למעלה