איך זה שנמכרו רק כרטיסים בעמידה|?

[misheani]

בדיוק חזרתי מיום הסטודנט...

מההופעה של יהודית רביץ, ולפני זה היו הג'ירפות. אפילו שהיה חום אימים והזעתי כמו מטורפת, אפילו שנדחקנו בין אלפי אנשים ועוד רקדנו את נשמתנו, עדיין זה היה שווה את זה כי זה הזכיר לי כמה צריך לפעמים את האנרגיות המשוגעות של הקהל. הידיים למעלה, שואגים את המלים, קופצים. היה מדהים. אני לא יכולה לדמיין את רונה בסיטואציות כאלה, האמת. ואני כן אוהבת את האינטימיות. אבל אני בטוחה שעם הזמן והנסיון, גם זה עשוי להגיע, וכשזה יגיע - אני מבטיחה (להשתדל) להנות מזה.

 

[האור של הלילה]

באמת שהיה מדהים ../images/Emo13.gif

 

[noa08128]

ואי היה מעולה

בדג נחש והג'ירפות... ביודית וברי כבר יצאתי להפגנה לכיוון הכיכר. אבל ראיתי את יודית(ולא אמרתי לה כלום) . ואיי הדג נחש מלכים.

 

[0mroosh]

מזג-אוויר נוראי. בחיי לא הייתי כה דביק.

אני מסכים. אך זה בדיוק ההבדל בין אבי ביטר למרגול, למשל. בהופעה של ביטר אבי תשבי, תרוקני בקבוקי ערק ותמררי על גורלך המר ועל העולם האכזר, אצל מרגול תרקדי עם פרגית בין השיניים. יש אמנים שהאינטימיות מחמיאה להם וקשה לדמיין אותם משפריצים מים מזרנוק על הקהל המיוזע. אריק ברמן שהופיע גם הוא אתמול, לא הסתדר לי עם ההמון ואני מניח שאם הייתי יושב בפינה אפלה ומאזין לבחור, החוויה הייתה עוצמתית ומדוייקת יותר. כזו רונה. אלא אם כן, היא תפצח בסיבוב מחווה להיי-פייב ואז יהיה שמח. זה מה שבטוח.

 

[noa08128]

זבל עופות

היית ולא אמרת לי, תתבייש!

 

[0mroosh]

התביישי את! מדוע לא אמרת שאת מגיעה? ../images/Emo7.gif

 

[misheani]

רונה כזו, אבל

תדמיין אותה עוד 10 שנים. תדמיין שהיא הפכה לאחת מאושיות הרוק הישראלי. תדמיין הופעה בבארבי (כן, היתה, אבל היא עדיין לא היתה מספיק מוכרת), או בתיאטרון נגה, או (גאד פורביד) בקיסריה. בוא נגיד, שגם אהוד בנאי לא משתולל על הבמה בדר"כ (ממה שיצא לי לראות), וגם לא נורית גלרון או חווה אלברשטיין. ויש להם המון שירים שקטים ורוחניים. זה לא מונע מהאנרגיה להיות אחרת, מאנשים לעמוד ולשיר את המלים, ממש בקול, בלי להתבייש. יש משהו בהופעות בתמונע ובפאבים שמונע את האפשרות הזאת, ואני אוהבת את זה, כן, אני אוהבת את זה. אבל.

 

[bזוהר]

אמרת בעצמך

זה לא מונע מהאנרגיה להיות אחרת, אז למה לא?

 

[misheani]

כי יש משהו יפה

ובעצם, יש משהו אישי בלשמוע אותה שרה לנו. כאילו כל פעם מחדש היא מספרת לנו את השיר מחדש. כל פעם אפשר לשים לב לתזוזות חדשות בקול, בפנים, בשפת הגוף, בביצוע. כל פעם היא מדברת איתנו, חושפת את עצמה, נרגשת, ואנחנו מקשיבים. כבר עכשיו זה משתנה, השירים נשחקים, מתמקצעים, היא כבר מבצעת אותם מתוך שינה. זה כבר פחות מרגש, פחות מיוחד כל פעם שזה קורה. אני יודעת שלא תסכימי איתי. אני לא אומרת שהביצועים לא טובים, שהגיטרות לא נהדרות, שהעיבודים לא מעניינים. אבל זה נראה לי החשש העיקרי שלי ושל המצדדים האחרים בהשארת האינטימיות. שאנחנו רוצים להרגיש מיוחדים, שרונה מדברת רק איתנו. וזהו עצם העניין (לא, זה עצם של הכלב, אבל הכלב מת מזמן, טוב, זה עצם העניין).

 

[bזוהר]

את צודקת,אני לא מסכימה איתך

זה ש"אנחנו רוצים להרגיש מיוחדים" זה כבר בעיניי חלק מהאופי של הקהל שאני לא אוהבת ועליו דיברתי אבל בלי קשר. אני לא חושבת שכל הדברים הטובים שאמרת (תזוזות חדשות בקול,בפנים,וכו') נעלמים אם היא תופיע הופעות גדולות, וגם לא נראה לי שאת יכולה לדעת אם האינטימיות תעלם בוודאות, עד שזה לא יקרה. ו.."זה כבר פחות מרגש, פחות מיוחד כל פעם שזה קורה." כל פעם שמה קורה? לא הבנתי..

 

[misheani]

כל פעם שהיא שרה

כמו שתיארתי. "אנחנו רוצים להרגיש מיוחדים" זה לא האופי של הקהל, זה האופי של כולנו בתור מעריצים של דמות כלשהי, בתור אנשים שבאים להופעות כדי להרגיש חיבור מיוחד עם הזמרת הזאת. וכן, אצל ה"ותיקים" יש תחושה של פרידה מהייחוד הזה, מהקשר האינטימי הזה. תחושת קנאה, אני מניחה. את צודקת.

 

[bזוהר]

אם התחושה הזאת

הייתה אצל קהל שאנלא מכירה לא הייתי מתקוממת, אבל בגלל שאני מכירה את הקהל זה רק מתווסף לשאר הדברים.. לא משנה,כמו שאנחנו רואים רונה יכולה להופיע במקומות יותר גדולים מתמונע והיא ממשיכה להופיע שם,כנראה שטוב לה שם בינתייםאני יכולה אישית להגיד שככל שהיא תצא למקומות יותר גדולים ומנעד הקהל שלה יתרחב,אני יותר אשמח

 

[misheani]

איך אמרה פיונה אפל

oh, well.

 

[a10m]

../images/Emo6.gif

 

[punky brewster]

עמוקה הבחורה

אהבתי

 

[bזוהר]

חח ואגב

הסוגריים(האחרונות)בהודעה שלך מאוד הכרחיות

 

[misheani]

ברור שהן הכרחיות

כוורת. אני כמו רונה, צטטנית כרונית.