איך לאבד את מירב ב-60 שניות

אוףףףףףףףףףףףףף

תראה, תשמע, תקשיב... יש מליון אפשרויות להביט בזה. אני בוחרת ללכת על פי מילותיו שלו. שאלתי אם זה בגלל אבא, הוא ענה שלא. התעניינתי באביו, די נפנף את הנושא כשולי בעיניו (גם לזה יש הרבה אינטרפרטציות, אני יודעת). שורה תחתונה, הרצון להיות עם ההורים מובן ואף מוערך מאד, מאד, מאד ,מאד על ידי. אצלי לפני ואחרי הכל באה המשפחה... אבל למה לא לעשות זאת מדירה שלו? איך גבר בגיל 34 מסתפק בחיים תחת קורת גג אחת עם אמא ואבא כחיים? היכן השאיפה לעצמאות? לפרטיות? לחיים משלך? תבוא כל יום לאמא ואבא, אבל למה לגור איתם? ואתה יודע מה? אם כל הירת היה נשמע לי עשר, אני מניחה שהייתי מוכנה לשקול מחדש את הנושא... אבל היו עוד דברים שלא התאימו לי. הייתי מצפה שבן זוגי יהיה במקום דומה לשלי בחיים לא רוצה להיות הפוש של אפחד לא רוצה להיות הגורם של הדברים זה צריך להיות טבוע בכל אחד, בלי קשר לאיש אם אני שם, אתה רוצה עצמאות ואם אני לא אז לא? אם אני הפוש, מה מחכה לי במהלך החיים המשותפים? לנצח אהיה הפוש? אין פוש טבעי? ויתכן ולקחתי את זה רחוק מדי, מעלה את זה כנושא בכלל, לא בהקשר של הבחור המדובר... תגיד, עוד לא חיבוק קבוצתי??
 
אז ככה מירב

לא חושב שהוא באמת היה מובן לך עד מאד, את למעשה הבנת ממה שהוא אמר לך- א' ב ' ... אבל לפעמים זה יכול להיות מאד לא מדוייק. יש גם שיקולים כלכליים, אולי גם בתור תחנת ביניים עד שימצא משהו שיתאים לו. אני מכיר מישהו שחי עם ההורים שלו - בערך בגיל שלי והוא מנהל מערכת יחסים בריאה בלי שום בעיות חריגות. נכון , אני גם חושב שזה קצת ילדותי להמשיך לגור עם ההורים בשלב הזה של החיים ובגיל הזה כמובן אבל לפעמים יש סיבות שלא תמיד ניתן לגלות אותן ובמיוחד לא בשיחות ראשוניות כשלא יודעים עדיין אם יהיה משהו.. כל דבר מגיע הזמן שלו לדעתי. פוש... לגביי הפוש- אני חושב שאצלי לדוגמא בת זוג יכולה לתת לי לעשות דברים שלא עשיתי עד היום, זה שיש לי בת זוג- זה כבר פוש לחיים שלי
עוד משהו בנוגע למקום מגוריו של הבחור- לפעמים יש עוד שיקולים שגורמים לאדם מסויים להישאר בבית הוריו- מגוונים מאד, זה לא יהיה נכון להסיק מסקנות שאולי בעתיד יתגלו שמוטעות רק משום שלא הצלחנו לרדת לסוף דעתו וכבר ניפנפנו.... וחיבוק?
תמיד תמיד, חולה על חיבוקים
 
חחחחחחחח

מירב מנסה לעמוד בקצב שלכם לא פשוט, לא פשוט פעם רק מירב היתה מדברת, עכשיו כולם מדברים. לוקח זמן
העץ הזה חשוב לי, רוצה לקרוא הכל ולהגיב... אפחד לא מציע לי קפה בבית הזה?????
 
גיבור גדול נהיית לי, אישי היקר ../images/Emo3.gif

אמרתי "מי מביא לי קפה" אני לא באה לקפה... הקפה בא אליי קפישת?
 
מסכימה איתך

שמאד יתכן שהיה בידי מידע חלקי ולא הבנית נכון את המצב. ברור שזה יכול להיות, ביננו זה גם יכול לקרות בסיטואציה פנים מול פנים. לא כולנו חופשים ישר הכל, ומסבירים הכל ומפרשים הכל נכון... לוקח זמן, לפעמים נשארים בשביל זה ולפעמים לא. לכן, אני מניחה שלא באמת ניתן לשים קו ולומר עד כאו או מכאן... שורה תחתונה אתה נשאר נאמן לעצמך, לתחודותיך ולרצונותיך ופועל על פיהם. לוקחים סיכון שחלק מפספסים, אבל סומכים על שיקול הדעת שלנו. מניחה שכך זה גם עבורך, לא? בנוגע לפוש, הכוונה שלי היתה שישנם דברים שאכן בן הזוג עוזר, תומך ומדרבן אותך לעשות אך ישנם דברים שאתה חייב לרצות לעשותם בלעדיו, ואם אין לך את הצורך הזה ללא בן זוג.. מה הטעם? אני לא חושבת שצרכים כמו עצמאות ובנית חיים משלך, צריך להיווצר או להתעורר רק כאשר מוצאים בן זוג... הדברים הבסיסיים, חייב להיות לך הצורך הבסיסי אליהם היתר זה בביחד כבר.. וזה מובן ומקובל. העיקר חיבוק קבוצתי...
 
ואני חושבת שאין לזה סוף

אז אתה הגעת לקצה הגבול שלך, ואתה חושב כמוה... אז תיכף יבוא מישהו עם עוד 2 אחוזי רגישות, ויגיד "כן, אבל אולי הוא מתבייש להגיד שאין לו כסף או שהוא מטפל באמא שלו בגיל כזה, אז הוא אומר שאין כמו אמא ככיסוי..או מתוך מבוכה, ואולי בעצם את מפסידה בן אדם מדהים בלה בלה בלה בלה" אין לזה סוף כל אחד והגבולות שלו נכון, שלפעמים על הדרך אנחנו עשויים להפסיד בלי לשים לב אבל לפעמים גם דברים שנראים כביכול לא נכונים לפסילה על ידי אדם אחד, יכולים לא לעבור אצל אחר. אצלי אישית למשל, יש טעויות כתיב שיכולים להרוג אותי, ואין מצב.. ואני רחוקה מלחפש דוקטור, וזו היתה סתם דוגמא קטנה... אין פה נכון ולא נכון כל אחד והדברים הקטנים שמפריעים לו כמו שלא שופטים אדם על מי הוא ומה הוא לא צריך לשפוט אדם על הדרישות וההעדפות שלו גם זה, חלק מאיתנו
 
על זה בדיוק הדיון

על תרבות הסינון שנוצרת בעקבות המדיה הזאת על כך שאנחנו נעשים אלרגיים לשגיאות כתיב, בעוד מי בכלל רואה איך הוא כותב במציאות? אני באמת שואלת, בצורה כנה, איך עושים סדר בבלגן הזה, איך מצליחים להבין מה מסננה אמיתי ומה יצור של האינטרנט... ברור שמה שמתאים לאחד, לא יתאים לשני.. אבל איך שורדים את זה בלי לאבד את הדבר היחידי האמיתי - הרצון להכיר.
 
בד"כ

ה"פאקים" שמזוהים בכתב, יש להן השלכות גם בע"פ לא תמיד אולי, אבל לרוב.... ונגעת במקרה בשגיאות כתיב, אז דווקא הדוגמא הזאת לדעתי מעידה המון על הבן אדם.. ואני לא מדברת על אות פה אות שם, או על טעויות בקטנה. לפעמים אני שולחת דברים בלי הגהה כי אין לי עצבים לקרוא, ואני מזדעזעת מהטעויות שלי בהבעה,בעברית ולפעמים גם בכתיב עצמו... וגם כשהכל סבבה, אני לוקחת את זה כערבון מוגבל מאוד עד הטלפון כמסננת שניה. לפעמים יכולה לזרום במסנג'ר לדוגמא או בצ'אט שיחה שנונה וארוכה שמעידה על מוח חריף וחוש הומור סוף סופי סופני, שלי למשל, מאוד עושה את זה... ופתאום בטלפון הבן אדם לא מראה או משמיע 10% ממה שהוא כתב...וכל זה בגלל שאין לו בטחון עצמי בשיט (ולא מדברת על ביישנות התחלתית) אלא על רצח אופי כשמדובר בע"פ, בשבילי למשל זה TURN OFF מוחלט, ואני לא אתן עוד הרבה צ'אנס, כי זה למשל אחד הדברים שקשה לי איתם... אז הפסדתי מוח חריף? נכון הפסדתי אחל'ה חוש הומור? גם נכון אבל מה לעשות? אי אפשר בכוח יש דברים שמדליקים ויש כאלו שמכבים... מי שאלוהים נתן לו את הסבלנות לעוד צ'אנס ועוד צ'אנס, סבבה. אני מכירה מישהי שדווקא ביישנות מצד הגבר מדליקה אותה ברמות.. אין לזה סוף בקיצור... כל אחד והגבולות שלו וכמו בכל דבר בחיים, לפעמים נפסיד..
 
אולי פשוט להפסיק לסנן?

אם מישהו ממש ממש לא מוצא חן בעינייך,אז אוקיי-להמשיך הלאה אבל,אולי כדאי להחליט על הדברים המאד עקרוניים שלך שאם הם לא מתקיימים באותו בחור אז אין מצב להמשך ואם הם לא כאלה(לא עקרוניים)אז לתת מ'אנס אני אומרת את הדברים האלו לא כי אני לא חוטאת גם בסינון יתר,אלא כי אני בעצמי מנסה לשנות את הגישה...עובדת על זה אגב,אחלה דיון העלית פה אני בטוחה שזה משהו שמעסיק רבים מאיתנו
 
ואולי ההיפך?

אני לא אפרט יותר מידי, אבל אני עדה מאוד מאוד מאוד מקרוב, לבחורה, יפהפיה לדעתי, מוצלחת ומקסימה, אולי אני לא שיא האובייקטיביות, אבל אחת כזאת שיכולה להוות מתנה מהסוג שקשה למצוא היום, ועם כל זה היא בעד לתת צ'אנס כמעט לכל אחד, היא נפגשת לפחות פעם בשבוע עם חבר'ה מאתרי הכרויות, ולפעמים גם פעמיים ושלוש, ובאמת נותנת בלי סוף צ'אנסים... אני אישית, רואה את הנתונים של החבר'ה לפני הפגישה, מציצה לה בשיחות במסנג'ר ובמצלמה, ויודעת במדוייק עם איזה תשובה היא תחזור מהפגישה... היא לעומת זאת בוחרת לתת צ'אנס... סבבה, אני לא נגד אבל אני חושבת שאין פה חוקים, וזה גם יכול להיות בדיוק ההיפך. שאין טעם לחפש להוציא יש מאין. יאיר לפיד כתב בטור בעיתון לא מזמן לבן שלו "אל תלך עם מי שלא תחסיר פעימה מלבך..." לזה, יותר התחברתי
 
למעלה