איך לדעתכן תראנה לידות בעתיד?

[רוניב29]

איך לדעתכן תראנה לידות בעתיד?

כלומר, האם המגמה שמתרחשת היום בה אנו נשים מחזירות לעצמנו שליטה על הלידה תימשך? או האם בכל זאת תמשיך להתשרש ראיית הלידה כאירוע רפואי בו האשה אמורה לשכב דוממת במיטה? לדעתי, תהינה יותר לידות בית, כל בית חולים יעסיק דולות שיסייעו ליולדות כדרך שגרה והשימוש באפידורל יופסק לחלוטין. מה אתן אומרות?

 

[רוני של השלוש]

את רואה עתיד ורוד מאוד...

אני לא כל כך אופטימית. אני מסתכלת למשל, על המגמה בהולנד - מרוב מוחלט של לידות בית הסטטיסטיקות של השנים האחרונות מראות על ירידה לכ-30% לידות בית (והשאר בבית חולים). האחוזים כרגע של לידות בית בישראל ובארה"ב נמוכים מאוד, ואם כי אני חושבת שהם יעלו מעט לדעתי זו לא תהיה עליה עצומה ורבה. אני לא מאמינה שהשימוש באפידורל יופסק לחלוטין... אני אפילו לא מאמינה שהוא יפחת יותר מידי. התקווה הכי גדולה שלי בנושא לידות זה שאחוזי הניתוחים הקיסריים ירדו (בניו ג'רסי, מדינת מגוריי, הם עומדים על מעל 30 אחוזים!! זה מזעזע!).

 

[רוניב29]

אולי אני באמת אופטימית מדי, אך

נראה לי שהגישה הרפואית המתערבת הגיעה לקיצוניות שתחייב ריאקציה. אני חושבת שיש כל כך הרבה יולדות שחוות התערבויות רפואיות מיותרות ( אני למשל, חוויתי שרשרת התערבויות מיותרות שהובילו לקיסרי מיותר לגמרי) ויש הרבה נשים שמגיעות ללידה עם ידע ועם תמיכה ויש לזה אפקט מצטבר. לא שאני חושבת שהכל ישתנה, אבל שתהיה יותר מודעות למה שכל כך חסר היום בלידות בבתי החולים- לתחושה שלידה היא משהו טבעי שיקרה שפשוט צריך לתת לו להתרחש. האחוזים של הקיסרי מזעזעים! אין שום סיכוי בעולם שיש לזה הצדקה רפואית. האם האחוז העצום נובע גם מבקשות של יולדות? אגב, גרתי בניו ג'רסי תקופה די ארוכה...אפשר לשאול מאיפה את?

 

[debby12]

הלואי שאת צודקת. אני מסכימה עם רוני

המצב רק הולך ונהייה רע (מבססת את זה גם בעקבות שיחה מדכאת עם מיילדת הבית שיילדה אותי - וסיפרה פרטים על "ציד המכשפות" איך כל הזמן מחפשים אותן בפינה, ואיך הביטוח רק הולך ונהייה יקר ועוד ועוד) גם באזור שלי אחוזי קיסרי מעל 30%. לנל"ק לא קיים - רק לק"לק (שכנה שלי בדיוק עברה סקציה השבוע כי לא היתה לה אופציה אחרת - כן אני יודעת, תגידו תמיד יש אופציה - אבל היא *לא* אחת שתלד לא בבית חולים) ודווקא כל ההתערבויות הרפואיות המיותרות רק משכנעות עוד ועוד נשים כמה לידה זה דבר נורא מסוכן, ואיזה מזה שיש מימסד רפואי מתערב ש"מציל את חייהן ואת חיי התינוקות שלהן " בעזרת קיסריים/ואקומים/אפיזיוטומיות". ת'אמת? חוץ מוירטואלית בפורום הזה מעולם לא פגשתי מישהי שאמרה לי שניתוח קיסרי שעברה היה מיותר. נהפוך הוא, פגשתי עשרות נשים שעברו סקציה וכולן סיפרו לי בהתלהבות איך הצילו את חייהן [חוץ מקיסריות אלקטיביות שאצלן לא היתה "סיבה רפואית רשמית" לניתוח - אז הן סיפרו לי "איזה מזל שנחסכה מהן לידה וגינלית איכס-פיכס"]. והשיא שייך לדעתי למישהי פה שרצתה קיסרי אלקטיבי אבל הביטוח הרפואי שלה לא שילם. אז היא נאלצה המסכנה ללדת וגינלית. לפחות היא עשתה את זה עם זירוז בשבוע 38 כדי שחלילה לא תצטרך לסבול הריון ארוך מדי ועם אפידורל כמובן (אבל היא מתבאסת שלא זכתה לקיסרי שרצתה). כמו שגאני כתבה פה לא מזמן -- סך הכל זה מה שרוב הנשים רוצות - וזה מה שהן מקבלות. אנחנו מיעוט מבוטל מאוד.

 

[בלינקה]

גבירותי, ההיסטוריה חוזרת ../images/Emo4.gif

 

[רוני של השלוש]

דבי מסכימה איתי, ואני מסכימה עם דבי

דבינקה, כתבת את כל מה שרציתי לכתוב... מזל שהשכלתי לקרוא אותך לפני שבזבזתי פה 10 דקות של כתיבה עצבנית. תמר מודה לך. גם כאן, הרבה מהניתוחים הם קיסרי חוזר (כי מה פתאום לנל"ק? זה מסוכן מידי! ועוד בבית??? בכלל סכנת נפשות

) ובהחלט יצא לי לפגוש כמה קיסריות אלקטיביות. הרוב המכריע של החברות והמכרות שלי (הן ישראליות והן אמריקאיות) זורזו/נותחו/קיבלו אפידורל ושאר ירקות. ובאמת, לפי הסטנדרטים שלי, הצדקה רפואית אין לרובם. הרבה מבקשות שיזרזו אותן כי "יאללה, אני כבר בשבוע 37 ונמאס לי לסחוב"

אבל זה נובע מנכונות של המערכת לעשות את זה, ומאינפורמציה מאוד לא מדוייקת וגישה מאוד מפחידנית שהיולדות מקבלות. הרי בכל מקום בו ישמעו שאת הולכת ללדת בבית מיד יצוצו מיליון סיפורי זוועה על זותי שהצילו לה את התינוק בדקה התשעים, ההיא שתוך 10 שניות נכנסה לניתוח קיסרי, ועוד כהנה וכהנה סיפורים שנועדו להבהיר ליולדת הבית הנבערת עד כמה ההחלטה שלה מסוכנת. העובדה שרוב הבעיות מתעוררות דווקא בגלל שהיולדת היתה בבית החולים בשל התערבויות לא נחוצות וניהול הלידה ע"י הצוות ולא ע"י האשה עצמה (כי מה היא יודעת, הטפשה), העובדה הזו נשגבת מבינתם. ורוני, אני גרה בעיירה קטנה בשם פנינגטון, כ-10 דקות דרומים לפרינסטון. מכירה? איפה גרת ב-NJ?

 

[debby12]

"מה היא יודעת היולדת הטיפשה"? ../images/Emo6.gif

עכשיו העלית בראשי פלאשבק צלול מלידת הזוועות של בילבי. איפשהו באמצע הבלגן (נדמה לי שבשלב שבו סירבתי שיפקעו לי את המים, שילבתי רגליים בעוז ושלחתי את הרופאה עם המסרגה לדרכה) נהמה לעברי אותה הרופאה בתסכול: "אני לא מאמינה! עדיין יש לך את החוצפה לנהל את האירוע הזה בעצמך?" הייתי קצת מופתעת מהשאלה (באופן כללי לא ראיתי את עצמי כ"אירוע" אלא כאישה תבונית הלוקחת אחריות על גופה ועל חייה). ועניתי משהו מינורי אך החלטי (משהו כמו: "ככה זה נראה"). על כל פנים -- הזכרת לי את זה כי המשפט שלה היה, רק במילים אחרות, בדיוק המשפט שכתבת כלומר: "מה את בכלל יודעת? טיפשה!" ד. <הטיפשה שניצלה מניתוח בטן מיותר. ותבוא לבקר את תמר אינשאללה באביב

>

 

[רוני של השלוש]

באביב?? לא כתבת באיזו שנה ../images/Emo3.gif

טוב, עד אז נתגעגע בשקט...

 

[זהר כרמי]

לידות בעתיד... שאלה גדולה...

קודם כל רוני לצערי בנושא הניתוח הקיסרי המגמה היא עלייה ולא ירידה ולדעתי זה יימשך. עם זאת, כמובן, שככל שיש יותר ניתוחים, כך יש יותר לנל"קים וזה חלק מהעניין. ממה שאני רואה לגבי דולות, לפני כמה שנים היינו במצב שכמעט לא היה מקום בו ניתן היה ללדת עם דולה, באיזור המרכז במיוחד. היום, יש למעשה רק 2 בתי חולים שאוסרים מפורשות על כניסת דולות, ואחד מהם על סף שינוי. כלומר הצרכנות הנבונה של הנשים מביאה שינוי. בעקרון העניין כולו הוא כלכלי, ומתוך כך - ביטוחי. את נושא הביטוח המקצועי של מקצועות הרפואה מכתיב ניהול סיכונים, ואת זה מכתיבים סוג וכמות התביעות המשפטיות נגד המערכת הרפואית. כלומר - לדוגמא, כשיתחילו לתבוע על ביצוע חתכי חיץ - זה ייכנס לשיקול של המערכת, היום זה לא במערכת השיקולים המשמעותית שעל פיה מתנהלים דברים, נקבעים פרוטוקולים וכו'. רופא שרוצה ליילד אישה בלידת עכוז למשל, ואפילו בלנל"ק שלא לדבר על אחרי יותר מסקציה אחת - זקוק לחתימתה על סירוב ניתוח, אחרת הוא חושף את עצמו לתביעה שחבל"ז. או כמו שמנהל מחלקה באחד מבתי החולים אמר לי בקיצור נמרץ - "אי אפשר לעבוד ככה". ...

 

[debby12]

למה אי אפשר לעבוד?

אם יש מישהי שחשוב לה לנל"ק - אני בטוחה שתסכים לחתום על סירוב ניתוח לא? זה לא כל כך מסובך - לוקח בדיוק שניה (אם כי אתמהה איפה יש טופס סירוב ניתוח - ב"ליס" טענו שלא קיים דבר כזה). אני מסכימה ומבינה באופן כללי שהתביעות ועניין הביטוח עושים להם בלגן <ושמחה שכך הדבר. לפחות יש להם מורא ממשהו>. אבל דווקא לנל"ק מתוכנן לא נשמע לי כזה בלגן - זה לא חירומי, אפשר לחתום סירוב ניתוח מראש באופן מסודר. איפה הבעיה?

 

[mise]

תהיה עליה בלידות קונבנציונליות

ורדיפת יולדות ומיילדות הבית לזמן מסוים ואח"כ קרנן של לידות הבית יעלה.

 

[ס ו ל ה]

אמאל'ה מייס זה נשמע תקשור!../images/Emo66.gif

 

[גם למבי]

../images/Emo6.gif

 

[mise]

כי בתקשור אין את "לדעתי"

ואני לא הוספתי אותו כי ברור שזו דעתי ולא משהו שנכתב מלמעלה.

 

[צימעס]

לדעתי אנחנו כבר בשלב הרדיפה

אבל אם להסיק מחינוך ביתי, הוא לא יהיה ארוך (הנושאים הולכים יד ביד - באופן דומה ובקצב דומה: ההתחלה, ההתפשטות, הקשר עם הרשויות, הרדיפה, הדושיח, ההשלמה).

 

[הילהל]

לא בטוח שיש להסיק מחינוך ביתי

החינוך הביתי "גול קליינטים" ממערכת שרק רוצה שיורידו ממנה את העומס, שאין לה מה להרוויח מעוד תלמיד. לידה ביתית "גוזלת קליינטיות" ממערכת שברוב הארץ יש בה תחרות עליהן, וכל לידה שווה לה ממון רב. חינוך ביתי מתמודד מול מורות - אוכלוסיה נשית וחלשה ולא מוערכת. לידה ביתית מתמודדת מול רופאים - אוכ' גברית חזקה ורבת כיבודים.. או בקיצור: דיכאתי ת'צמי כרגע נורא.

 

[צימעס]

אני מסיקה

משום שהתהליכים, עד היום דומים מאוד. דומים בהתנהגות המערכת, וגם בתגובות של אנשים פרטיים. אפילו כמות ה "אני מכירה מישהו שעושה ככה" או "המממם, זה נעשה אופנתי" ששומעים מהחמות (או שכנתה, או הקופאית בסופר) דומה.

 

[swann]

לפעמים נראה לי שאת צודקת

ובאמת יש עתיד ורוד בתחום הזה. אבל יוצא לי לשמוע יותר מדי פעמים על לידות בית חולים, שכוללות את כל ההתערבויות האפשריות, וליולדת אין ספק שההתנהלות במקומה ונחוצה, וברור לה שבפעם הבאה יהיה אותו הדבר ואין דרך נכונה אחרת. כל עוד רוב היולדות ממשיכות להתייחס ללידה כהליך רפואי, המצב לא ישתפר וההפך - שיעור הניתוחים ימשיך לעלות. מזל שיש את העולם הוירטואלי, אחרת גמני לא הייתי מתקרבת לתחום הזה בכלל. אולי בכל זאת יש לנו ולכמותנו יד בהעלאת אחוזי לידות הבית והלידות הטבעיות, אפילו במעט.

 

[הילהל]

יהיה משהו באמצע

בין רוב של נשים שלא מוכנות להרגיש את הלידה (הכי קיצוני הוא הקיסרי ללא צורך רפואי, אבל גם ה"תמלאו אותי אפידורל ותוציאו אותו ממני" נחשב עבורי) לבין גידול מודעות של נשים מהצד השני שהממסד הרפואי כבר כ"כ זר ומנוכר להן שהן מעדיפות ללדת בבית ולפעמים לבד. לדעתי ילך ויגדל האמצע: הממסד יאלץ להסתגל (עוד ועוד בתי חולים בעיקר במרכז עושים את השינוי). יכנס עניין מרכזי הלידה. ויותר ויותר נשים ידעו ללדת בעצמן, גם אם יחששו לזנוח לגמרי את הסביבה הרפואית. החשש שלי: זה ידפוק את ההכרה בלידות הבית. עוד חשש: יולדות הנגב הקרובות לליבי ימשיכו ללדת בצורה מזעזעת. פשוט כי אין תחרות על ליבן ורחמן.

 

[רוניב29]

מה שבאמת מקומם עם טופס סירוב ניתוח

זה שהצוות עושה בו שימוש על מנת להפחיד את היולדת. היום אני הולכת ללדת בידיעה שאני חותמת בשמחה ובביטחון מלא על הטופס הזה. בלידה הראשונה שלי, כשביקשתי שלא ינתחו אותי בינתיים (לא הייתה שום אינדיקציה רפואית אמיתית לניתוח) ובמקום זה ינתקו אותי מהאפידורל ויתנו לי לזוז קצת כדי לקדם את הלידה, הצוות הודיע לי בפנים חתומות ומאיימות שאי אפשר לעשות את זה בשום פנים ואופן אלא אם כן אחתום על טופס סירוב ניתוח ואז מי יודע מה יקרה...מהאופן שבו הם דיברו על הטופס אפשר לחשוב ששקלתי לחתום על טופס לסיכון העובר ביודעין ובמזיד ושכל דבר נורא שיקרה לו יקרה על (חוסר) אחריותי הבלעדית. היום אני יותר חכמה. יש לי מכרה שהרתה לאחר ניתוח קיסרי והרופא שלה בכלל לא דיבר איתה על האופציה של לנל"ק!! כשהיא הגיעה לשבוע 30 הוא שלח אותה לקבוע תור לקיסרי, כאילו שזו גזירה משמיים. עם זאת (וכאן לדעתי תחילת השינוי המיוחל) כשהיא שוחחה על כך עם חברות ומכרות, היא נחשפה לאופציה של לנל"ק והתחילה לחשוב עליה ברצינות, כולל התייעצות עם מיילדות, קצת אספה מידע בפורומים שונים, שוחחה עם יולדות וכו' . בסוף היא כן הלכה על קיסרי אלקטיבי אבל לפחות היא לא הגיעה לשם בדיוור ישיר של הרופא שלה, אלא אחרי שהיא שקלה את הנושא. בעיני זה משמעותי. אמנם אני לא מזדהה עם הבחירה שלה, אבל היא בחרה וזה מה שחשוב.