איך לשחרר את העבר כשההווה עדיין לא יציב

[לאהיום]

איך לשחרר את העבר כשההווה עדיין לא יציב

אהלן,
עכשיו המצב כזה: אני מתחיל בחיים בחודשיים האחרונים עבודה חדשה, טובה יחסית לכל מה שהיה לי עד עכשיו, אבל יותר חשוב, כל מיני טריגרים וחסכים בתחום הרומנטי מתחילים להתעורר וזה הורס לי את הסיכויים..
עד היום חייתי בהימנעות, בגלל פחדים שנוצרו בבית הדפוק, ואז מעגל הרסני של רחמים עצמיים, פידבקים שליליים כמובן מהסביבה וכל הלאה..
סופסוף אני יכול כשיש לי משכורת ושוכר דירה לבד, להתחיל לשקם ולחיות.
מה שעובר לי בראש כל הזמן זה ככה: לפי ההיגיון אני מבין שזה לוקח זמן, אני לא יכול לצפות שבחורות, ישר יראו את הפוטנציאל מעבר לכל החוסר ביטחון ויבינו אותי סתם ככה, אני נראה טוב לדעתי, אבל לא דוגמן. וברור לי שלצערי אני משדר עדיין חלק מהנרטיב השלילי ששלט בי יותר מ 30 שנים. זה לא משנה מי "אשם", זה משנה בפועל מה קורה.
אבל בפועל, אני לא מסוגל להתחבר לזה רוב הזמן, ולכן כל פעם שיש לי הזדמנות, ישר יש הצפת רגשות, שברובה קשורה ל"איך לא עשיתי את זה לפני 10 שנים"! וזה ממש מחליש.. מה שדפוק, שאני יודע שזה לא מועיל. ואם למשל הייתי בתרדמת 15 שנים, או בבית סוהר ועכשיו משתחרר, אז היתה "הצדקה" לחסכים, והייתי יכול יותר להתחבר לחיובי בהווה ולעתיד.
אבל מכיוון שמבחינה חיצונית אין משהו מובהק שהשתנה, בכל אופן לא משהו שהחברה תבין, רק מי שמכיר את הסיפור שלי מקרוב. אבל נניח נעזוב את ה"חברה" איך אני עונה לטירוף הזה שלא מניח, ואומר - פספסת כבר כל כך הרבה הזדמנויות, למה פתאום נזכרת שאתה רוצה לחיות? נראה לך שעכשיו משהו השתנה?
תחזור לחיות בהדחק והמנעות! יש סיבה שחיית ככה עד עכשיו, למה שהעולם יאיר לך פנים?
* פעם שעברה קיבלתי כאן עצה טובה מליאור שעזרה, אז אני כותב כאן שוב, לגבי בעיה שונה, אבל גם שמשפיעה רגשית בצורה גרועה מאוד ביומיום
תודה לעונים\ות

 

[ליאור ברקן1]

כשההווה עדיין לא יציב

היי לאהיום,

אחד הדברים שחשוב להבין הוא שאנחנו כל הזמן משדרים החוצה את מה שעובר לנו בראש. אנחנו משדרים את זה ברמת ההתלהבות שלנו, בטון הקול שלנו, בשפת הגוף שלנו ובבחירת המילים שלנו. רק שלפעמים השינוי הוא איטי ונמשך זמן, כך שאנחנו מתקשים לשים לב אליו.

מצד שני, זה לא אומר שאנשים אחרים לא ישימו לב לשינוי שחל בנו, קטן ככל שיהיה. הרי אנשים לומדים להגיב אלינו מהדרך שבה אנחנו מתייחסים לעצמנו. אם נתייחס לעצמנו בחשש, אחרים יחששו מאתנו. אם נטיל בעצמנו ספק, אחרים יהיו ספקניים כלפינו. ובאותה מידה, אם נסמוך על עצמנו, אחרים יסמכו עלינו יותר. ואם נימשך לעצמנו, אחרים יימשכו אלינו יותר.

הדרך היעילה ביותר עבורך למדוד את השינוי שחל בך הוא בתגובות של אחרים כלפיך. וככל שתתמיד יותר בהשתפרות ובשינוי הפנימי החיובי שלך, כך תראה יותר סימנים בהתנהגותם של אחרים כלפיך. וזו הדרך ליצור מעגל פידבק חיובי.

 

[לאהיום]

דודו טופז כמשל

ובכן,
אולי טופז הוא דוגמא קיצונית, אבל הכוונה שלי היא, שיש הרבה אנשים שמבפנים אין להם כלום, ולכן דורשים מהסביבה אהבה ויחס, זה לא מתאים למה שאתה מתאר.
מה גם, שהמון פעמים חשבתי שאני מאוד מושך כלפי המין השני ובכלל לא היו שום פידבקים כאלו, מה שיצר אצלי דיסוננס.
עכשיו אני הולך לאירועים חברתיים וכו' אבל גם תוך כדי האינטראקציה אני לא יכול להתעלם מהמשקעים מהעבר, בן כמה אני וכמה מעט ניסיון יש לי בחברה. אני כן עובד, שירתתי בצבא ויש לי תואר, אבל בטיולים, מערכות יחסים, רכב אין לי ולא היה לי. איך אני יכול "להחליק את זה".
אני מתכוון בעיקר בגלל בחורות, מכיוון שלמרות שלא כולן רודפות אחרי כסף ומוניטין, גם ההיפך הוא הנכון.. אז בעל כורחי אני שוב במשבצת של הקצת יוצא דופן ולא כ"כ מתפקד, יוצא דופן במובן של לשמור מרחק.
איך אני משדר משהו שונה כשהפידבק החיצוני הוא בערך אותו דבר כמו שהיה פעם. ז"א לא לגמרי אותו דבר, בכל זאת מאז שכתבתי כאן כבר היו לי כמה התנסויות, שזה אמנם מאוד חדש בשבילי, אבל לא היה מספיק חזק כדי שהנרטיב השלילי מבפנים ישנה כיוון סופית

 

[ליאור ברקן1]

לא דיברתי על לנסות לזייף שינוי

שים לב למה שכתבתי. לא דיברתי על המידה שבה נדמה לך שאתה מושך נשים אלא על המידה שבה אתה באמת מאמין שמישהי יכולה להימשך אליך. רמז: אם תקרא את מה שכתבת, תראה שאתה לא מאמין שנשים נמשכות לגברים בגלל מי שהם אלא בגלל מה שצברו בחיים ויש להם. ודודו טופז הוא הדוגמה המושלמת לכך שהאמונה הזו שגויה. הרי היה לו הכל בסוף חייו חוץ מאמונה בשווי הפנימי שלו. זו הרי הסיבה שבגללה שלח אנשים לפגוע באלו שלא הסכימו להחזיר אותו למרכז הפוקוס הציבורי.

 

[לאהיום]

יפה, אבל זה לא לגמרי אמונה שגויה

כי לדודו טופז, עובדה, כן נמשכו הרבה נשים במשך השנים, למרות שמבפנים מסתבר לא היה הרבה, או שהן סתם נמשכו לפרסום, אני לא יכול באמת לדעת.
ז"א הבנתי את ההסבר, שאני צריך לסגל אמונה שנשים יכולות להימשך אלי בגלל מה שיש בי ולא מה שיש לי.
פשוט אני לא יכול להתעלם, שבמציאות יש גם הרבה מקרים שהרכוש והמוניטין אכן משפיעים, אם היינו חיים בחברה באמת שיוויונית, לפחות בין גברים ונשים אם לא צמצום פערים כלכליים, אז היה כמובן הרבה יותר קל להפנים את האמונה הנכונה. בינתיים אני אנסה ללכת עם האמונה הזו, להזכיר אותה לעצמי כל פעם לפני שאני יוצא מהבית

 

[ליאור ברקן1]

אז אולי הפרשנות שגויה

כל עוד טופז הצליח, הוא הרגיש מצליח ומושך ובגלל זה נמשכו כלפיו. וזה נכון גם כלפי הרוב הגדול של האנשים. לדוגמה, כשאנחנו מתלבשים בצורה יותר מהודרת, אנחנו מרגישים יותר רציניים, מכובדים ומעריכים את עצמנו יותר.

העניין הוא שאם אנחנו מתרגלים להעריך את עצמנו בהתאם ל"גלגלי עזר", אנחנו שוכחים שמטרת גלגלי העזר היא להביא אותנו להעריך את עצמנו יותר. ואת זה, אנחנו יכולים לעשות גם בלעדיהם.

השאלה שנשאלת בסופו של יום היא האם אתה רוצה ליצור שינוי אמיתי שיחזיק גם אם יש לך וגם אם אין לך את המאפיינים האלה?

 

[לאהיום]

אני בוודאי שרוצה, אבל כמובן

זה חייב להיות לפחות בהתחלה עם פידבק חיצוני חווייתי.
במקרה שלי, יש בעיקר חוויות שליליות במשך החיים, זה מה שהגוף "זוכר" זה הנרטיב האוטומטי.
אז בשביל לשנות את זה, אני אמנם צריך מודעות ושינויי חשיבה, אבל זה חייב להיות מלווה בחוויות מציאותיות אחרות ממה שאני מכיר. מילא אם הייתי בא מרקע נייטרלי, למשל אם הייתי אומר לך - הייתי במערכת יחסים אחת ארוכה, ואני עכשיו לבד וצריך לעשות שינוי. או סתם שגדלתי בבית קריר.
אבל אני בא ממצב שהדיפולט הוא מאוד בעייתי, אולי לכן גם המודעות לאיך הדברים כן צריכים להיות. כרגע רוב הזמן אני צריך להילחם ברגשות האוטומטיים, ואי אפשר ככה ביומיום, מישהי אמרה לי גם, אתה לא מחובר לרגש, לגוף שלך, אי אפשר ככה..
וברור למה זה

 

[ליאור ברקן1]

סבבה, זה היה העבר

יש המון "צריך"ים במה שאתה כותב. הבעיה עם כל ה"צריך" הזה, הוא שבדרך כלל אנשים לא עושים את מה שהם צריכים. הם רק מצפים שיהיה שינוי. או שהוא יגיע ממקור אחר.

מה השלב הבא? מה אתה מתכוון לעשות אחרת החל מהיום?

 

[לאהיום]

אני מנסה להתמיד בתרגילים שאני עושה

כרגע כל יומיים ובהמשך כל יום, נפשיים ופיזיים. אני לא מצפה שיהיה שינוי מכלום, מותר לקוות, אבל מהניסיון שלי בחיים דווקא אין לי ציפיות חיוביות למשהו, להיפך, הבעיה של חרדה זה בגלל עודף ציפיות שליליות, את זה אני צריך לאזן באופטימיות

 

[ommerl]

הדרך ליצור הווה יציב

חסכים בתחום הרומנטי, חיים בהימנעות, פחדים, בית דפוק, רחמים עצמיים, פידבקים שליליים- כל אלה קשורים לאופן שבו אתה רואה את עצמך- לדימוי העצמי שלך.
&nbsp
בשביל שיהיה לך הווה יציב אתה צריך לעשות תהליך של קבלה עצמית. להשלים עם העבר שלך, לקבל אותו, לאהוב את עצמך.
&nbsp
אני יודע כי גם אני הייתי שם. את מי לא האשמתי. החלטתי שאבא שלי לא היה מודל טוב בשבילי להצלחה עם נשים. האשמתי את זה שיש לי הפרעות קשב וריכוז. האשמתי את זה שאני עצלן. והייתי שקוע הרבה מאוד במחשבה שאין מה לאהוב בי.
&nbsp
בעזרת NLP יצאתי מזה והיום אני בזוגיות מדהימה. והשינוי הכי גדול שלי התחיל מלקבל את עצמי, את העבר שלי, את החולשות שלי, ולראות גם את החוזקות שלי שהסתרתי מעצמי כל הזמן הזה (ואם יש לך ספק- אז גם לך יש כאלה!).
&nbsp
אחרי שקיבלתי את עצמי, התחלתי להכניס שינויים מתוך שאיפה להגשים את עצמי ולא מתוך בריחה ממי שאני.
&nbsp
דיברתם פה על דודו טופז, זה באמת מקרה קלאסי של בן אדם שלא אהב את עצמו. הוא היה צריך להיות בפריים טיים בטלוויזיה כדי להרגיש אהוב כי הוא לא אהב ולא קיבל את עצמו.

 

[לאהיום]

זה לא באמת משנה כרגע מי אשם - אם אני בא כאן

למקום שלא מכירים אותי, אני חייב לתת רקע לבעיה כדי שניתן יהיה לפתור אותה. אם הייתה לי מחלת נפש שנגרמה מבעיה נוירולוגית אז הייתי כותב על זה, אם הייתי מכור לסמים כמה שנים אז הייתי כותב על זה, אצלי אין דברים כאלו, יש את הרקע שבאתי ממנו.
גם אני אם מבקשים ממני עצה ועל אחת כמה וכמה דברים נפשיים, ובעיות שחוזרות על עצמן, אני חייב ללכת לשורש לפחות להבין מה ולמה זה קרה.
אני לא יכול לבקש עזרה מבלי לתאר את השתלשלות האירועים. מה לעשות שאצלי זה באמת נובע מהמקום שגדלתי בו והאנשים שגידלו אותי, אגב אצל כל אחד ואחד השנים הראשונות של החיים הן הכי קריטיות. אז אני לא אומר עכשיו ללכת לבקש פיצויים, או לחפור בזה. בשביל להשלים עם העבר אני חייב גם להכיר במה שהיה

 

[ommerl]

אני מסכים איתך ב- 100%

ו- NLP זה כלי מצוין להיכנס לתת המודע ולזהות את השורש הכי עמוק של הבעיה, בהיסטוריה האישית, ומשם לעשות עבודה מול הדבר הזה.
&nbsp
זו הגישה שלי ב- NLP בכל אופן. אני יודע שישנן עוד גישות.
&nbsp
אין לי טיפ מהיר שיכול לעזור לך. אתה צריך בן אדם שיעזור לך להיכנס פנימה ולהעביר אותך תהליך על מה שתגלו שם.

 

[לאהיום]

סבבה, כרגע עוד לא מצאתי טיפול זמין

זה גם לא דחוף לעכשיו, כי יש תרגילים שאפשר לעשות לפני מפגש חברתי, כמו "משחק" שאני מרקע שונה ומרגיש אחרת.
fake it untill you make it

 

[ommerl]

כל עוד זה לא דחוף, זה לא יקרה

והדחיפות זה משהו שאת קובע.

 

[לאהיום]

כמובן שגם במקרה של טופז

לו היינו נדרשים לעזור לו לפתור את הריקנות והשנאה העצמית, אז היינו חייבים להבין איך הוא גדל ומה באמת היה שם.
וזה נכון במיוחד לגבי בתים שלכאורה הכל היה בסדר.
ראיתי אתמול שוב "ממזרים חסרי כבוד"
אז בוא נקפוץ אל אחד משיאי הרשע המוכרים לנו בעולם - היטלר ימ"ש. מה שיודעים על הילדות שלו, שבסה"כ כמו בערך חצי מהילדים בגרמניה: הוא גדל עם אבא חורג שהיה קשוח והרביץ לו - כל הילדים בגרמניה חטפו מכות. אמא שלו פינקה אותו יותר מדי, והיא מתה כשהוא היה בן 18 בערך, סיפור מאוד נפוץ של המון אנשים.
אין כאן שום דבר שמסגיר או שניתן להבין שגרם ישירות לטירוף, הסטיות, והרשע השטני. אם רוצים באמת להבין, תאורטית, צריך לבדוק טוב טוב מה באמת היה בשנים הראשונות, ו/או את מבנה המח. זה לא אפשרי במציאות, אבל אם כן אז בטח היו בודקים את זה, כנ"ל השותפים הארורים שלו. אולי התגליות היו שדווקא קצת מכות פיזיות זה לא כ"כ נורא בפני עצמו, אם זה בא יחד עם חינוך מתאים ודוגמא אישית חיובית של התנהלות נכונה בחיים, אי אפשר לדעת .
אני יכול להעיד על עצמי, שגם חטפתי כשהייתי ילד קטן, שזה לא מה שגרם לבעיות, ככה נראה לי לפחות, אני מכיר אנשים שגדלו בבתים הרבה יותר אלימים עד גיל יותר מבוגר, אבל שהיו אלמנטים אחרים חיוביים.
וההבדל בין אנאליזה ורחמים עצמיים לשיטות כמו NLP ו CBT, שלא חופרים יותר מדי, א-ב-ל בכל הטיפולים שניסיתי, ואלו בעיקר טיפולי CBT וגם קצת NLP ו מה שקראתי על זה. תמיד חייבים לפחות לדעת את הרקע הבסיסי, איך התחילו הבעיות, אולי זה רלוונטי ואולי לא, אבל חייבים לבדוק. לפחות בשביל לדעת מי נמצא מולך, ואז אפשר לטפל