איך לשחרר את העבר כשההווה עדיין לא יציב
אהלן,
עכשיו המצב כזה: אני מתחיל בחיים בחודשיים האחרונים עבודה חדשה, טובה יחסית לכל מה שהיה לי עד עכשיו, אבל יותר חשוב, כל מיני טריגרים וחסכים בתחום הרומנטי מתחילים להתעורר וזה הורס לי את הסיכויים..
עד היום חייתי בהימנעות, בגלל פחדים שנוצרו בבית הדפוק, ואז מעגל הרסני של רחמים עצמיים, פידבקים שליליים כמובן מהסביבה וכל הלאה..
סופסוף אני יכול כשיש לי משכורת ושוכר דירה לבד, להתחיל לשקם ולחיות.
מה שעובר לי בראש כל הזמן זה ככה: לפי ההיגיון אני מבין שזה לוקח זמן, אני לא יכול לצפות שבחורות, ישר יראו את הפוטנציאל מעבר לכל החוסר ביטחון ויבינו אותי סתם ככה, אני נראה טוב לדעתי, אבל לא דוגמן. וברור לי שלצערי אני משדר עדיין חלק מהנרטיב השלילי ששלט בי יותר מ 30 שנים. זה לא משנה מי "אשם", זה משנה בפועל מה קורה.
אבל בפועל, אני לא מסוגל להתחבר לזה רוב הזמן, ולכן כל פעם שיש לי הזדמנות, ישר יש הצפת רגשות, שברובה קשורה ל"איך לא עשיתי את זה לפני 10 שנים"! וזה ממש מחליש.. מה שדפוק, שאני יודע שזה לא מועיל. ואם למשל הייתי בתרדמת 15 שנים, או בבית סוהר ועכשיו משתחרר, אז היתה "הצדקה" לחסכים, והייתי יכול יותר להתחבר לחיובי בהווה ולעתיד.
אבל מכיוון שמבחינה חיצונית אין משהו מובהק שהשתנה, בכל אופן לא משהו שהחברה תבין, רק מי שמכיר את הסיפור שלי מקרוב. אבל נניח נעזוב את ה"חברה" איך אני עונה לטירוף הזה שלא מניח, ואומר - פספסת כבר כל כך הרבה הזדמנויות, למה פתאום נזכרת שאתה רוצה לחיות? נראה לך שעכשיו משהו השתנה?
תחזור לחיות בהדחק והמנעות! יש סיבה שחיית ככה עד עכשיו, למה שהעולם יאיר לך פנים?
* פעם שעברה קיבלתי כאן עצה טובה מליאור שעזרה, אז אני כותב כאן שוב, לגבי בעיה שונה, אבל גם שמשפיעה רגשית בצורה גרועה מאוד ביומיום
תודה לעונים\ות
אהלן,
עכשיו המצב כזה: אני מתחיל בחיים בחודשיים האחרונים עבודה חדשה, טובה יחסית לכל מה שהיה לי עד עכשיו, אבל יותר חשוב, כל מיני טריגרים וחסכים בתחום הרומנטי מתחילים להתעורר וזה הורס לי את הסיכויים..
עד היום חייתי בהימנעות, בגלל פחדים שנוצרו בבית הדפוק, ואז מעגל הרסני של רחמים עצמיים, פידבקים שליליים כמובן מהסביבה וכל הלאה..
סופסוף אני יכול כשיש לי משכורת ושוכר דירה לבד, להתחיל לשקם ולחיות.
מה שעובר לי בראש כל הזמן זה ככה: לפי ההיגיון אני מבין שזה לוקח זמן, אני לא יכול לצפות שבחורות, ישר יראו את הפוטנציאל מעבר לכל החוסר ביטחון ויבינו אותי סתם ככה, אני נראה טוב לדעתי, אבל לא דוגמן. וברור לי שלצערי אני משדר עדיין חלק מהנרטיב השלילי ששלט בי יותר מ 30 שנים. זה לא משנה מי "אשם", זה משנה בפועל מה קורה.
אבל בפועל, אני לא מסוגל להתחבר לזה רוב הזמן, ולכן כל פעם שיש לי הזדמנות, ישר יש הצפת רגשות, שברובה קשורה ל"איך לא עשיתי את זה לפני 10 שנים"! וזה ממש מחליש.. מה שדפוק, שאני יודע שזה לא מועיל. ואם למשל הייתי בתרדמת 15 שנים, או בבית סוהר ועכשיו משתחרר, אז היתה "הצדקה" לחסכים, והייתי יכול יותר להתחבר לחיובי בהווה ולעתיד.
אבל מכיוון שמבחינה חיצונית אין משהו מובהק שהשתנה, בכל אופן לא משהו שהחברה תבין, רק מי שמכיר את הסיפור שלי מקרוב. אבל נניח נעזוב את ה"חברה" איך אני עונה לטירוף הזה שלא מניח, ואומר - פספסת כבר כל כך הרבה הזדמנויות, למה פתאום נזכרת שאתה רוצה לחיות? נראה לך שעכשיו משהו השתנה?
תחזור לחיות בהדחק והמנעות! יש סיבה שחיית ככה עד עכשיו, למה שהעולם יאיר לך פנים?
* פעם שעברה קיבלתי כאן עצה טובה מליאור שעזרה, אז אני כותב כאן שוב, לגבי בעיה שונה, אבל גם שמשפיעה רגשית בצורה גרועה מאוד ביומיום
תודה לעונים\ות