, לא היתה כוונה להעליב או לתייג.
ממש לא התכוונתי לפגוע באף אחד ואם מישהו לקח את זה אישית או נעלב - אני מתנצלת.
"נכה חברתית", כמו "הומו", זה לא קללה אלא תיאור מצב. אין פה שום דבר רע. ההבדל הוא, ש"נכה חברתית" זה משהו שאתה יכול לשנות, אם אתה רוצה. לא כולם רוצים.
אני מניחה שאני יכולה לכנות ככה גם את עצמי, כמו שהייתי בשנות הנעורים שלי.
כבר כתבתי פה, שהכרתי וזיהיתי 300 אנשים שהיו איתי בשכבה לפי הנעליים, כי לא העזתי להישיר מבט.
לא חשבתי שאני שווה להם, לא העליתי בדעתי שמישהו יהיה מעוניין ממש לנהל איתי שיחה.
היו לי 2-3 בנות מהכיתה שלפעמים דיברתי איתן קצת בהפסקות, אבל רוב הזמן הייתי מחוברת לווקמן/דיסקמן (כן, אני זקנה
).
החלטתי לשנות את זה כי זה הפריע לי.
בתקופת התיכון שרתי בטקסים של יום השואה ויום הזיכרון (הכי פולניה דכאונית
).
היה לי קשה לעמוד ככה בפני כל התלמידים, אבל הרגשתי שזה הדבר היחיד שאני איכשהו טובה בו וניסיתי להתמודד. זה לא היה פשוט, לקח לי הרבה זמן להפסיק לרעוד וגם היום אני מתרגשת ולפעמים רועדת כשאני שרה מול קהל. אז אני משתדלת לא להתמקד בעיניים של הקהל אלא בדברים אחרים. בדיוק כמו שאני מתמקדת בדברים אחרים ולא ב"וואו, הוא כזה חתיך הורס, מעניין אם הוא ירצה אותי". בכל דבר שמפחיד אותי, אני שואלת את עצמי מה הדבר הכי קריטי שיכול לקרות לי, אם זה לא יילך. אם אני אלך לראיון עבודה ולא יקבלו אותי - אני אסיק מסקנות לפעם הבא. אם אני אתחיל עבודה ולא יהיה לי נחמד - אני אמצא עבודה אחרת. אם אני מתחילה עם מישהו והוא לא מעוניין - אני אמשיך הלאה. לקחתי אוויר וקפצתי למים. כי כשאני יודעת איפה הדרך החוצה - הרבה יותר קל לי לשחות בעמוקים. מעולם לא הייתי בטיפול פסיכולוגי, אני מניחה שאם הייתי הולכת - הייתי מגיעה לאותן תובנות שהגעתי אליהן בסופו של דבר לבד, אבל הרבה יותר מהר.
גם אני צמצמתי מאוד קשרים עם אנשים שהתחתנו, כי לא מתחשק לי לראות איך החיים שלהם זרמו קדימה ואני נשארתי באותו מקום. לפני שלוש שנים בערך, התחלתי ללכת לאירועי שירה בציבור. אני חושבת שההגדרה הכי טובה לאווירה שיש שם, זה "מסיבת טראנס של חנונים". אני אוהבת את זה. חלק מהאנשים שהכרתי שם, הפכו להיות חברים קרובים שלי. בעקבותיהם הגעתי לפורום מוזיקה עברית פה בתפוז, אח"כ התחלתי להיות פעילה גם בפורומים של דו"ג. לאחרונה גם התחלתי לטייל איתם. עשיתי באופן פעיל ויזום את הדבר הזה שנקרא "להכיר אנשים חדשים", שכמו שאתה אומר - אחרי גיל/שלב מסוים בחיים, כבר אין אותו באופן טבעי. אם המצב שלך מפריע לך - אתה יכול לשנות אותו. או לא, זה גם בסדר. הבחירה היא שלך
