איך עושים כאן סקרים?

[Decadent]

מובן שהוא משנה,

הוא פוגם בה. בגלל זה מנגינות נעלות משירים.

 

[ItsikH]

*אתה* האנושי ש"מפריע" לאסתטיקה אתה הסובייקט שמתבונן וחווה אסתטיקה, אתה אנושי, אם אתה חושב שאתה מפריע לה אז...

 

[Decadent]

וודאי שאני מפריע לה

מספיק שעולה בי אסוציאציה כעורה, הקשר מטופש שהוא אישי וסובייקטיבי והנה זה כבר פוגם בדרך בה אני יכול לספוג את היצירה.

 

[ItsikH]

ולמה אתה מניח שכשיש לך אסוציאציה יפה אתה לא משפיע על האסתטיקה? בהעדר כל אסוציאציה, לא תחווה דבר. ולהיפך - אתה יכול למצוא אסתטיקה בחיריה אם תהיה לך אסוציאציה חיובית למשהו שם. קיומך כסובייקט "מפריע" לאסתטיקה במובן שבהעדרך - בהעדר החווה הסובייקטיבית שלך - היא לא תתקיים. אין יופי בהעדר צופה שחווה אותו.

 

[Decadent]

אי אפשר

אי אפשר להתנתק לגמרי מהסובייקטיבי ומהחוויה האישית , כפי שאסתטיקן היה שואף לעשות בטעותו. אבל אפשר להתעלות מעל כל הנורמות והמוסכמות החברתיות, להתעלות על הטבע ולנסות לדחוק הצידה את כל הכיעור שמתלווה ליצירה או אסוציאציות שפוגמות והן כלל אינן קשורות. מובן שגם האסוציאציות החיוביות שלי משפיעות על הדרך בה אני קולט את האסתטי. אבל מה שאני אומר הוא שצריך להיות מודע להטייה ולסובייקטיביות. למה אתה מתכוון כשאתה אומר אסוציאציה חיובית? איזו אסוציאציה חיובית יש לי כשאני רואה את הטבח בציור של דלקראוה ששלחתי מקודם? ובכל זאת, מדוע היא יצירה מדהימה כל כך, גועשת כל כך ומלאת חיים? זוהי בחירת הצבעים, הקומפוזיציה והתנועות הרובנסיות שהופכות את הציור ליצירה מופלאה. אתה בהחלט צודק, הסובייקטיביות היא בלתי נמנעת. אבל הגדולה היא להיות מודע לה . כשאני שומע את הסימפוניה התשיעית של באך, מדוע עלי להיזכר בתפוז המכני? כשאני רואה ברדסים אדומים רקומים בזהב, מדוע עלי לחשוב שהולבשו על נידונים למוות? האם כשאתה רואה את הפסל של פראסוס והראש של מדוזה (אנטוניו קאנובה) אתה חושב על הדם הניגר מהראש שמוחזק באוויר? אני לא. כל מה שאני אומר שזו בחירה שלך והכל נתון לשיפוטך. עבורי, העובדה שהפסל בהשראת פיקאסו הוא אנדרטה פוגמת לפרקים ביצירה. גם הפסקול של רשימת שינדלר הוא מדהים, אבל ההקשר פוגם בו. אני, וכל אחד יכול לבחור אחרת, מעדיף להתעלם מהאסוציאציה ככל יכולתי ולעשות שימוש אישי חיובי ביצירה.

 

[Decadent]

דוגמא

הנה דוגמא להטייה אישיתשעה אלכסנדר מקווין לפסקול של רשימת שינדלר. http://www.youtube.com/watch?v=8p6N_Ow5xRg עצוב, בהחלט עצוב. אבל, לא השואה היא שמשתפקת כאן מולי. העצוב גם הוא אסתטי.

 

[Decadent]

כמו כן,

כפי שגם אמרתי צריך להיות מודע לסובייקטיביות ולשאוף להינתק מעליה. וזה נכון גם לגבי אסוציאציות חיוביות. למשל, אבני חן- יש שרואים בהם סימן למעמד אבל הגדולה שלהם היא הניצוץ והגיוון בהשוואה לאבני חצץ. יש אנשים שאוספים עתיקות בגלל ההיסטוריה שלהן, אני אוהב עתיקותב גלל האיכות יוצאת הדופן שלהן. זו שכבר נעלמה מן העולם. את השידה לחדר העבודה של לואי ה-15 לקח תשע שנים לייצר, זוהי מימונות שאבדה מן העולם. ולא, אני לא מעריך את הדישה בגלל ההקשר שלה ללואי ה-15.

 

[ItsikH]

גם זה "שלקח 15 שנים לייצר" ו"זוהי מיומנות שאבדה מן העולם" - זה הקשר שאתה עושה, גם בהתעלם מלואי ה-15.

 

[Decadent]

לא,

ממש לא, יש עוד המוןד ברים שלקח 9 שנים לייצר והכם כעורים. אני סתם הוספתי אינפורמציה בשביל להעשיר את הפוסט.

 

[ItsikH]

עדיין היא קשורה לחוויית היופי שאתה חווה ואני לא רואה סיבה להפריד.

 

[Decadent]

וודאי שיש סיבה להפריד.

הסממן המעמדי של משהו לא באמת הופך אותו ליפה. העובדה שמשהו נעלם מהעולם לא באמת הופך אותו ליפה. העובדה שמשהו טומן בחובו היסטוריה גדולה ואישים חשובים לא הופכת אותו ליפה. ישנו היופי של היצירה (הביצוע) , היופי של הנושא והמטען החברתי שהיא נושאת. כל אחד מאלה תורם או גורע מהאופן בו אנחנו שופטים את היצירה.

 

[ItsikH]

היופי הוא בכלל טבעי יש יופי מדהים בטבע - ללא שום מטען חברתי או תרבותי שהוא. ואם כבר בואגנר עסקינן, וחיבורו לגרמאניות, הנה שלוש יצירות שלטעמי גרמניות וגם אסתטיות מכל ואגנר שהוא (אם דברנו על קרן היער): http://www.youtube.com/watch?v=yZ6yuGp-ths http://www.youtube.com/watch?v=B0E5iHZ1FYA http://www.youtube.com/watch?v=_U8NCfDwbFk (וכיאה ליצירה גרמנית עם תזמורת אוסטרית, המנצח - המדהים - יהודי. נצחון הרוח)

 

[ItsikH]

ואחד המדהימים בעיני http://www.youtube.com/watch?v=YITxTzZkajY בילדותי גדלתי ממש על הביצוע של אמיל גיללס עם שיקאגו בניצוח פריץ ריינר

 

[ItsikH]

ה"עצוב" הוא רגש שאתה חווה מדוע את שואף להתנתק מהרגש? היופי הוא חוויה שלך ובתור שכזה הוא בלתי נפרד מכל שאר החוויות שלך בכל רגע נתון ואני ממש לא מבין את הצורך שלך להפריד. אסתטיקה שאינה נחווית - לא קיימת. ההר אינו יפה אם אין מי שמתבונן בו - והוא לא שונה מיצירת אמנות בהקשר זה של היופי.

 

[Decadent]

חלילה,

להתנתק מהרגש? לא ולא. לחוות אותו בצורה אסתטית. ההר יפה, המתבונן צריך להינתק מהמוסכמות והאנושי בכדי לחוות את היופי שלו. לפעמים, זה בלתי אפשרי.

 

[ItsikH]

פעמים אתה חווה יופי חסר כל פשר או הקשר אבל אז תחפש את הפשר על מנת לתת הקשר לרגש שאתה חווה, מה שנכון גם לרגשות אחרים. אני לא מבין מה פסול בעיניך בזה, ובמה חווית היופי חסר הפשר נעלה יותר, ולמה "צריך" לשאוף אליה.

 

[Decadent]

מהו פשר עבורך?

פשר הוא משמעות חברתית? פשר הוא חוויה אישית או הזדהות? אשלח לך סרטון מסרט שאני מאוד אוהב. זוה חלק שאני מחשיב יצירה מופלאה. אני אומר לך רלאות את הסרטון מהשניה 0:44 , http://www.youtube.com/watch?v=MWHHWY1E7pE&feature=related האם אתה מזדהה שם עם משהו? או שהינך פשוט מתרשם מהיופי בו מועבר הניכור והעצב.

 

[ItsikH]

פשר הוא ההקשר האישי שגורם לי להרגיש את היופי. מה שאתה קורא משמעות חברתית יכול להיות רלוונטי אך ורק אם הוא עובר דרך החוויה האישית, כלומר שאני מזדהה איתו - העובדה שהרבה אנשים רואים במונה ליזה סמל לאסתטיקה, כלשעצמה לא יוצרת את החוויה האישית הזו. אומרים שברסלונה יפה, ואני מסכים שהיא מהערים היפות בעולם, עדיין זה יותר יפה בעיני (ושום תמונה לא תמחיש זאת). לא, זה לא מעורר בי הזדהות או כל חוויה מיוחדת. מעורר בי ענין לראות את הסרט, זה כן (זה ההקשר החסר...).

 

[Decadent]

מדוע!

מדוע לחפש מקור להזדהות, מדוע לחפש להניח את עצמך במקום ההוא? כיצד אתה יכול להזדהות עם פורצלן של מייסן? אם תאהב אותו בגלל ההקשר החברתי שלו אז מאוד אתאכזב. אתה יודע, החברה נוהגת להכתיר לה מלכים גם אם אינם ראויים לכך. העיירה כמו התמונה שאתה העלת שתיהן יפות, אפשר להנות משתיהן הכל תלוי בהלכי רוח משתנים. בבקשה, הקטע שאמרתי לך לצפות בו לא עורר בך הזדהות. אבל, האם אינו יפה? האם הבחירה המדוקדקת של הירוק הנאון והכחולים היא לא מושלמת? האם הצבעים אינם הולמים את המוזיקה? וודאי שכן.

 

[ItsikH]

אני חוזר ומדגיש שלא רק שההקשר החברתי, כפי שאתה קורא לו, לא מעניין אותי - כל עוד לא הוכח אחרת, אין לו משמעות בעיני. לכל היותר - ברמת ה"מעניין לדעת" (הזכרתי את המונה ליזה כסמל). היופי שאתה מדבר עליו, תלוש לחלוטין מהקשר (ואני מכוון גם להקשר במובן הרחב ביותר, של אסוציאציות רגשיות שאינן מילוליות כלל) - לא נוגע. אתה מתאר את התרשמותך - שאינה שלי. מה הם אותם הלכי רוח משתנים? האין הם עצמם נובעים מאותה חוויה סובייקטיבית שעליה דיברתי? והאם אין הם עצמם מושפעים מהיופי? או מהאסוציאציות?