הלכי רוח משתנים
הכוונה שאני מאזין למוזיקה שונה כשאני מתכנן ומדמיין חוויות שונות ורקעים משתנים. יום אחד להנות מהכפריות ומהטבע האירופאי, לטייל מתחת לפסגות מושלגות ולשכב לצד האגם כשברקע הפרלוד מהמערכה הראשונה של לוהנגרין. למחרת להיות פריזאי עירוני בסתיו קריר, עטוף במעיל גשם בצבע בז'. לשוט על הסיין ולהאזין לז'ולייט גארקו שרה את-"מתחת לשמי פריז". לשבת במקדש מזוייף באמצעו של גן טבעי שתוכנן בקפידה וללבוש ברוקאד בצבע תכלת-לשמוע צ'מבלו של ראמו. אלה הם הלכי רוח. אני בהחלט מסכים שישנו מטען תרבותי ואסוציאציות שמשפיעות לכאן או לכאן על השיפוט של יצירה. אני רק אומר שאין בזה די בשביל להפוך יצירה לטובה. מה שיהפוך את היצירה לטובה הוא המורכבות והביצוע של אותן רגשות, שאני כלל לא מנסה לנתק את עצמי מעליהן. אני גם אומר שבשביל לקלוט את היופי אינך צריך להזדהות איתו ולעיתים הוא יכול להיות תלוש-הסרטון ששלחתי לך. אני גם אומר שאסור להגביל את היופי לטבע או למוסכמה החברתית. עוד אני אומר שלפעמים האסוציאציה והנושא עצמו יכול להיות ברוטאלי, מזעזע וכעור אבל הצגה אסתטית של הנושא מתעלה על הקושי הזה. תשמע, לא לי ואני מניח שגם לא לך אין תאוריה מהוקצעת על היופי או האסתטי. בודלר כתב שהוא חדל מלנסות ליישם שיטה כי כל פעם מגיעה יצירה חדשה שמאלצת אותו לתקן או לשנות דברים בתאוריה שלו. אז, אם גאון אסתטי כבודלר אינו טורח מדוע שאני אטרח. אבל, שים לב שאני זה שאיני יצרתי לעצמי מחסומים והגבלתי את ההעדפות האסתטיות שלי. אני בהחלט יכול להנות מהתלוש כשם אני יכול להנות מהמפורש. אני יכול להנות מיצירות בלתי מוסריות ולו רק בגלל הביצוע המקסים שלהן. אתה מגביל עצמך להזדהות ולתוכן שיצק האנושי. מה שמעניין הוא שאתה חובב אבסטרקטי ואני תמיד תפסתי את המופשט כמשהו שצריך להיות אסתטי ותו לא. מעניין עם מה אתה מזדהה בריבועים הכחולים - צהובים-אדומים של מונדריאן. או בכתמי הקיא של ג'קסון פולוק? אני חייב לומר לך שאיני חובב גדול של האבסטרקטי, הוא תמיד מפגר אחרי הטבע במקום להתעלות עליו.
הכוונה שאני מאזין למוזיקה שונה כשאני מתכנן ומדמיין חוויות שונות ורקעים משתנים. יום אחד להנות מהכפריות ומהטבע האירופאי, לטייל מתחת לפסגות מושלגות ולשכב לצד האגם כשברקע הפרלוד מהמערכה הראשונה של לוהנגרין. למחרת להיות פריזאי עירוני בסתיו קריר, עטוף במעיל גשם בצבע בז'. לשוט על הסיין ולהאזין לז'ולייט גארקו שרה את-"מתחת לשמי פריז". לשבת במקדש מזוייף באמצעו של גן טבעי שתוכנן בקפידה וללבוש ברוקאד בצבע תכלת-לשמוע צ'מבלו של ראמו. אלה הם הלכי רוח. אני בהחלט מסכים שישנו מטען תרבותי ואסוציאציות שמשפיעות לכאן או לכאן על השיפוט של יצירה. אני רק אומר שאין בזה די בשביל להפוך יצירה לטובה. מה שיהפוך את היצירה לטובה הוא המורכבות והביצוע של אותן רגשות, שאני כלל לא מנסה לנתק את עצמי מעליהן. אני גם אומר שבשביל לקלוט את היופי אינך צריך להזדהות איתו ולעיתים הוא יכול להיות תלוש-הסרטון ששלחתי לך. אני גם אומר שאסור להגביל את היופי לטבע או למוסכמה החברתית. עוד אני אומר שלפעמים האסוציאציה והנושא עצמו יכול להיות ברוטאלי, מזעזע וכעור אבל הצגה אסתטית של הנושא מתעלה על הקושי הזה. תשמע, לא לי ואני מניח שגם לא לך אין תאוריה מהוקצעת על היופי או האסתטי. בודלר כתב שהוא חדל מלנסות ליישם שיטה כי כל פעם מגיעה יצירה חדשה שמאלצת אותו לתקן או לשנות דברים בתאוריה שלו. אז, אם גאון אסתטי כבודלר אינו טורח מדוע שאני אטרח. אבל, שים לב שאני זה שאיני יצרתי לעצמי מחסומים והגבלתי את ההעדפות האסתטיות שלי. אני בהחלט יכול להנות מהתלוש כשם אני יכול להנות מהמפורש. אני יכול להנות מיצירות בלתי מוסריות ולו רק בגלל הביצוע המקסים שלהן. אתה מגביל עצמך להזדהות ולתוכן שיצק האנושי. מה שמעניין הוא שאתה חובב אבסטרקטי ואני תמיד תפסתי את המופשט כמשהו שצריך להיות אסתטי ותו לא. מעניין עם מה אתה מזדהה בריבועים הכחולים - צהובים-אדומים של מונדריאן. או בכתמי הקיא של ג'קסון פולוק? אני חייב לומר לך שאיני חובב גדול של האבסטרקטי, הוא תמיד מפגר אחרי הטבע במקום להתעלות עליו.
