אוקין ערב טוב
אהבתי את הסברך שהדמיון הוא הכלי המחבר אותנו ל-"לבית", הבית כפי שאני מבין אותו, הוא המקום בו כל האפשרויות קיימות במקביל. אפשר להמחיש זאת בצורה פשוטה. חזרתי היום מטיול מדהים באוסטריה. שתכננתי את הטיול, ישבתי על המפה, שאבתי מידע מכל מיני מקורות, גם אינטואיציה, וקבעתי מסלול. הדמיון הוא המפה. הוא מכיל את כל האפשרויות, ובהרחבה, הדמיון הוא מפת הקיום השלמה, התיקשור הוא קביעת הנתיב. אי היכולת לקבוע נתיב, היא ההתקבעות בדמיון, או מחלת הנפש כפי שהגדרת אותה. הילד מחובר לדמיון, כי עדיין אין לו נתיב. המבוגר מתקבע בנתיביו, וזונח את הדמיון., באיזה שהוא שלב בחיים כולנו לומדים את הדרכים הרלבנטיות לקיומנו בעל פה וזורקים את המפה. אין לנו צורך בה יותר. המתקשר לעולם אינו זורק אותה. הוא מחובר אליה, יודע לקרוא אותה, לשאוב מימנה מידע, הוא יודע לבחור נתיב ולהיות מודע לנוף באתו הזמן. יכולת התקשור היא יכולת של התבוננות במפת הקיום השלמה, הכוללת את הקיום הפיסי והמטאפיזי כאחד אכן דיון מרתק יעקב,