אני חולק עליו (זהירות - זה קצת ארוך)
שלום לכולם,
אייל מגד כותב: "טבעונות אינה אידיאולוגיה ... טבעונות היא התנגדות להתעללות ולרצח".
ובהמשך: "איש לא ישכנע אותי, שהרגש המניע אותי הוא אידיאולוגי. הרגש הזה הוא בעיני שיא האנושיות..."
אייל מגד מנסה לטעון, כי טבעונות היא הדבר הבסיסי והמיידי ביותר שאפשר להעלות על הדעת, כפי שכל אחד מאיתנו מתנגד להתעללות ולרצח.
אני חולק על הטיעון המרכזי שלו, ואני גם חולק על הטענה המובנית בדבריו כאילו יש סתירה בין רגש לבין אידיאולוגיה.
אין לי ויכוח על כך שטבעונים וצמחונים רבים פועלים מתוך מניע רגשי.
קטילה של בעל חיים וצריכת בשרו מעוררות בהם חלחלה, צער, תחושת גועל ורתיעה קשה.
אם היה מדובר, כפי שטוען מגד, אך ורק ברגש טבעי אנושי בסיסי ושום דבר מעבר לכך, אותו אדם היה נמנע מקטילת בעלי חיים ונמנע מצריכת בשרם, ובכך היה מסתיים העניין.
אולם טבעונים לא מעטים, אינם מסתפקים בכך, אלא ממשיכים לנהוג ולפעול בשני מישורים נוספים, באופן המצביע על כך שעבורם הטבעונות אינה רק רגש אנושי בסיסי אלא גם (ואולי בעיקר) אידיאולוגיה או "דת" של ממש.
ראשית, טבעונים נמנעים גם מצריכת מוצרים שמקורם בבעלי חיים, ללא קשר לשאלה אם הם הופקו תוך קטילת בע"ח או תוך התעללות בהם.
לא פעם עולה בפורום המקביל (ולפעמים אולי אפילו כאן) שאלה בסגנון "האם לדעתכם זה בסדר לאכול ביצים שנלקחו מתרנגולת שגדלה חופשיה בחצר של השכן שלי ?" או "האם הייתם צורכים חלב שנלקח מפרה שגדלה חופשיה באחו, מבלי שהופרדה מהעגל שלה ?" או האם הייתם לובשים סוודר שנסרג מצמר של כבשה שאינה גדלה במשק תעשייתי ?" וכו'.
התשובה של חלק משמעותי מהטבעונים היא: "בשום פנים ואופן לא. הביצה/החלב/הצמר אינם מוצר. הם שייכים לבעל החיים, ואין לנו זכות מוסרית ליטול אותם ממנו, ולעשות בו שימוש לצרכים שלנו".
התשובה הזו היא בוודאי לגיטימית, אך היא איננה "טבעית", "בסיסית" או "רגשית" (בכל אופן לא עבור אנשים רבים). זו תשובה רציונלית, המבוססת על תפיסה מוסרית-אידיאולוגית.
שנית, טבעונים רבים, וודאי דוברים טבעוניים מפורסמים, עושים הרבה מעבר להימנעות מצריכת בשר בעלי חיים ומוצריהם.
הם פועלים להפיץ את דבר הטבעונות לציבור הרחב, לשכנע את אותם אלה שטרם גילו את "האור".
זו פעילות המבוססת על תפיסת עולם אידיאולוגית, לא על רגש.
אני אדגים זאת באמצעות עניין אחר.
אני מתנגד לקיום ברית מילה. בעיני זו פעולה מיותרת, וחמור מכך פעולה שפוגעת בתינוק חסר הגנה ללא כל הצדקה.
החיתוך בבשרו של התינוק והטלת המום בו מעוררים בי רתיעה ודחיה, וכל גופי זועק לנוכח זאת.
הרגש הזה שאני חש הוא בעיני שיא האנושיות - הדחף להגן על תינוק רך בשנים מפגיעה ברוטלית בו.
אני מניח שכל אמא (ואולי גם כל אבא) חשים בדחף הטבעי הזה כאשר הם עומדים לבצע את האקט המחריד הזה בבנם (ואשר הושקט ודוכא בתהליך חיברות בן מאות שנים בחברה היהודית).
יחד עם זאת, אינני מנסה לשכנע אנשים אחרים שלא למול את בנם.
כאשר אני שומע על חבר, מכר או כל אדם שעומד למול את בנו או שמל את בנו, אני חש צער על מר גורלו של התינוק, אך אינני מתערב.
אם וכאשר תקום תנועה או יתגבש ציבור שיפעל באופן עקבי לביטול ברית המילה, ניתן יהיה לומר שההתנגדות הטבעית והרגשית לברית מילה הפכה לאידיאולוגיה.
זה מה שקרה לטבעונות.
חשוב לי להדגיש, שאין שום פסול בכך שהטבעונות הפכה לאידיאולוגיה. זה לגיטימי לגמרי.
הבעיה צצה כאשר האידיאולוגיה הופכת לקנאית ואלימה, כפי שהוצג ב
טור הדעה של אלון עידן.
ולבסוף, אני חולק על אייל מגד בטענה הבסיסית שלו שהתנגדות לקטילת בעל חיים לצורך תזונה מבשרו היא רגש אנושי בסיסי ושהקטילה הזו זהה לרצח אדם.
אני סבור אחרת לגמרי.
קטילת בע"ח לצורך תזונה ממנו היא תופעה טבעית בעולם שסביבנו.
בעלי חיים רבים ניזונים מבשרם של בעלי חיים אחרים.
אף האדם ניזון במשך אלפי שנים ועשרות אלפי שנים מבשרם של בעלי חיים.
על כן אני חולק על טענתו של אייל מגד לפיה הרתיעה וההתנגדות לקטילה של בע"ח היא רגש אנושי בסיסי, ובוודאי שאני חולק על קביעתו לפיה היא משולה לרצח אדם.
"הרגש האנושי הבסיסי" הזה הוא תוצר של התיעוש, תרבות הצריכה, ושחרור האדם מהדאגה לדאוג לכל צרכיו בעצמו.
בעבר, כמעט כל אדם היה מגדל בע"ח בביתו, עושה שימוש במוצריהם, וקוטל אותם במו ידיו לשם צריכת בשרם.
מדובר היה בפעולה שגרתית מחוייבת המציאות מבחינתו של אותו אדם, ויש להניח שלא לוותה ברתיעה, דחיה וכו'.
דווקא התיעוש, והתפתחות תעשיית המזון, שזוכה לביקורת (מוצדקת בעיני) ע"י הטבעונים והצמחונים, אשר הפכה את ההתעללות בבע"ח לחלק מובנה ממנה, היא זו שאיפשרה את התפתחותו של אותו רגש "אנושי, טבעי ובסיסי". מרגע שקטילת בע"ח אינה חלק משגרת חייו של אדם, היא מעוררת בו רגשי רתיעה ודחיה עזים.
כלומר, באופן פרדוקסלי, נראה לי שהטבעונות חבה תודה לאותה תעשייה שהיא מבקרת (ובצדק מבקרת) שבזכות הניתוק שהיא יצרה בן האדם לבין הצורך שלו לספק את צרכיו בעצמו, איפשרה את הבסיס הרגשי ליצירת האידאולוגיה הטבעונית.
אני מבקש להדגיש, כי אני מסכים עם אייל מגד לכך שהרתיעה והדחיה שלנו מהתעללות בבע"ח הן אכן רגש אנושי בסיסי וטבעי.
להתעללות בבע"ח אין שום הצדקה "טבעית".
כאשר בע"ח, לרבות האדם, ביקש להיזון מבשרו של בע"ח אחר, הוא קטל אותו ואכל את בשרו. הוא לא התעלל בו.
ההתעללות השיטתית בבע"ח היא תופעה מודרנית, חלק מובנה מתעשיית המזון.
אני מניח שכמעט כל אדם שיהיה עד לה, יתנגד לה רגשית.
הניתוק שיוצרת תעשיית המזון בין הצרכן לבין מה שקורה בתוכה, הוא המאפשר למנוע את התעוררות הרגש.
אותן קבוצות זב"חיות אידיאולוגיות-מאורגנות פועלות לחשיפת ההתעללות הזו ולמניעתה וחיסולה.
אני סבור שלא רק שהמטרה הזו לגיטימית, אלא שהיא ראויה.
ברם, זו פעילות אידיאולוגית (ובהחלט גם רגשית).
אגב, ההתנגדות להתעללות בבע"ח אינה מחייבת טבעונות ואינה נחלתם של הטבעונים בלבד.
בברכה,
אורי.