אימוץ = עגמת נפש

איבי10

New member
אימוץ = עגמת נפש

קינאתי בשרון מהתכנית עובדה שנאלצה להחזיר את רם למשפחה שלו באוסטרליה.
אני רואה את אורן וההורים שלו מהתכנית משפחות בערוץ 3 ומזדהה איתם ובמיוחד עם מה שהאבא אמר על זה שהוא מקנא באלה שהילדים שלהם מתו והיו כל כך מוצלחים כי הוא יודע שאצלו זה כבר לא יקרה שהילד יהיה מוצלח.
גם כשאני קיבלתי ילד שוקולד מחו"ל חשבתי שהכל סביבתי והוא יהיה בדיוק כמו הילד שלי,אבל הנורות האדומות התחילו לאותת כשהוא היה מתעלל בילדים אחרים ובחיות כבר כשהיה קטן ומאז רק טיפולים על גבי טיפולים לו ולי וכלום לא עזר.
היום שלקחו אותו למוסד מדינה לעבריינים צעירים היה היום הכי מאושר שלי,אני לא רוצה לראות אותו יותר ורק חושבת איך השנים התבזבזו לי על כל כך הרבה סבל.
לכל מי שחושב שהזמן יעשה את שלו והם יהיו ילדים רגילים אז הוא טועה כולם ברמת משכל ירודה ואף אחד מהם לא יגיע ללימודים אקדמאים גבוהים ויצליח בקריירה שלו.
רובם במקרה הטוב ימצאו עבודה בשכר מינימום ועם הרבה מזל יצליחו להחזיק בה.
אני יודעת שפה לא מדברים על הנטיות שלהם לקחת סמים ואלכוהול בגיל מוקדם ולפרוץ את הגבולות אבל יש המון שלא מדברים על זה כי הם עדין מקווים שזה ישתנה.
המשפחה הקרובה הזהירה אותי לפני זה אבל חשבתי שאני יותר חכמה מכולם ביהירות שלי חשבתי שאני אציל ילד והוא יעשה אותי אמא אבל אף פעם לא הרגשתי אמא שלו ובטח לא הצלתי אותו עדיף שהיה נשאר שם.
 

אבי351

New member
כואב לי מאוד לקרוא את דברייך אבל

אני בכלל לא מסכים עם ההחללות שאת עושה שלדעתי לא נכונות בשום פנים ואופן
 

Daria34

New member
הכללות ממש צורמות,הודות למאומץ הידוע סטיב

גובס יש הרבה אנשים מרוצים,סתם דוגמא על קצה המזלג.
ולא חסרים..עוד..
 

Daria34

New member
נכון אימוץ אמריקאי,אבל ממש לא יהודי.

לא ציינת מאיפה הבן,אולי את מנסה לרמוז שזה תלוי מאיזה
רקע גנטי ותרבות הגיעו הילדים?
 

גילעד 63

New member
המאומץ הידוע סטיב ג'ובס

דווקא דוגמא קלאסית להשפעות האימוץ לאורך זמן ולוא דווקא מהצד החיובי.
הנה חלק ממה שכתב יובל דרור מהארץ כתב על הביוגרפיה של סטיב ג'ובס (אני ממליץ לקרוא את כל הכתבה):
"סטיב ג'ובס נולד ב-24 בפברואר 1955. הוא ננטש בילדותו על ידי הוריו הביולוגיים ואומץ על ידי פול וג'ואן ג'ובס. את העובדה שהוא מאומץ לא הסתירו ממנו וחלף זמן מה עד שעיכל את המחשבה שהיה מישהו שלא רצה בו. מידע נוסף שהיכה בו בגיל צעיר היה שהוא חכם מהסביבה שלו, ואפילו מאביו המאמץ, שאותו העריץ. הוריו טיפחו בו את ההרגשה שהוא אדם מיוחד, מבריק ואף מואר, והיו מוכנים לקבל כמעט כל גחמה שלו תוך שהם מכפיפים את עצמם, את חייהם ואת נוחותם האישית למען צרכיו ומאווייו של בנם. השילוב של דחף בלתי מודע להוכיח לעצמו ולעולם שמי שנטש אותו לא ידע מה הפסיד (בשילוב העובדה שגדל אצל הורים שתלו בו עיניים מעריצות), הוא הבסיס לאישיות שאינה יודעת מנוח ומרגישה שאף אחד לא מבין אותה. באחד מהתקפי הזעם שלו העזה עובדת אחת לומר לו, "אני יודעת שאתה כועס ואני יודעת איך אתה מרגיש". ג'ובס ירה חזרה: "אין לך שום מושג מזוין איך אני מרגיש. אין לך מושג מזדיין מה זה להיות אני".
האיש הושפע קשות מהיותו מאומץ, מה שהחמיר את העניין היה היחס של הוריו אליו שבא דווקא מהקצה הכביכול חיובי וכל זה יחד עם רמת משכל מאד גבוהה הוליד מקרה ברור של נרקסיזם קשה. גרעין אימפוטנטי (חסר אונים) לחלוטין של התינוק שננטש עטוף במעטה אומניפוטנטי (כל יכול) שחי בדואליות מטורפת כל חייו.
"הוא דמה לחיישן מקולקל שכויל על המקסימום, כך שכל צרימה קטנה חרכה אותו." על HYPER VIGILANCE דיברנו כבר?

"הוא היה אדם אכזרי ורגיש, תוקפני ונדיב, ברוטאלי ועדין, וכל התכונות האלו התקיימו באדם אחד ובקיצוניות מוחלטת שגרמה לכך שכל דבר היה בעיניו "מדהים בטירוף" או "חרא מוחלט" - לא היה שום דבר באמצע. מי רוצה חיים כאלה? מי יכול לחיות חיים כאלה? מי יכול להרשות לעצמו, לסביבתו, למשפחתו ולחבריו חיים כאלה?"

ממש דוגמא מצויינת להשפעות אפשריות של אימוץ כשהן נופלות על מצע של אישיות מובנית כזו, אבל לא דוגמא טובה להצלחה של מאומץ בחיים לדעתי. הדבר היחיד שסטיב ג'ובס הצליח בו הוא המקצוע שלו, בתחום מערכות היחסים הרגשיות שלו עם סביבתו הקרובה והרחוקה נכשל כשלון חרוץ.
אני משוכנע שהוא מת עדיין חצוי מבפנים ושהנסיון להוכיח לעולם ולעצמו בעיקר שהוא ראוי לא ממש הצליח מבחינתו. אבל זו רק דעתי האישית.
 

איבי10

New member
לא יודעת מה מצבך המשפחתי,אם אמצת ואיפה

אבל אני תוהה עד כמה ביררת את הסטטיסטיקות בשרות למען הילד,בפסיפס,במשטרה וכו.
כשמישהו אוצר לי שזה לא נכון בשוםאופן אני מצפה להוכחות סותרות
 

קשה7

New member
מזעזע וכואב

אני מניחה שלא קל לכתוב מה שאת כותבת.אבל..........אימוץ ילדים לא פשוט אבל מכאן ועד לעשות משוואה אימוץ= עגמת נפש המרחק גדול
אני מצטערת שכך קרה לך והמזל לא שפר על ילדך ועליך.תיהיו חזקים
 

Daria34

New member
מצטערת שילדתי את ילדי,פשוט עוגמת נפש,כך אמרה

אמא בכתבה שיצאה לא מזמן,ילדים זה קשה נקודה.
אז פלא שנאמר כך על ילד שאומץ.
 

Daria34

New member
חייבת להוסיף,ומה תגיד האמא על הבן שבא ממנה

העורך דין המוצלח שלה שרצח אותה ?אופס היא מתה היא לא יכולה לדבר.
צר לי לקרוא שזו הייתה חווית ההורות שלך.
 

China8

New member
מצטערת שזו החויה שלך

נשמע מאד לא פשוט ומאד מצער.
אבל כמו שכבר נאמר כאן, זה יכול לקרות גם עם ילדים ביולוגיים ומכאן שעם ילדים בכלל. כשיולדים ילדים וגם כשמאמצים אותם אין שום בטחונות שיהיו "מוצלחים" וההכללות שאת עושה לגבי כל הילדים המאומצים הן עוול כלפי ציבור שלם.
 

איבי10

New member
עוול יש רק למי שבוחר לקחת מהדברים

יש כאן רובד עמוק בהרבה שנוגע לשונות,לרקע, לגנטיקה וכו.
זה לא מקרה שבין מאומצי גואטמלה יש אלימות רבה יותר [מן הסתם מתסכול] וילידי רוסיה ששוטים כבר בגיל 12 ואלימים לא פחות.
לכולם יש הפרעות למידה קשות ,התנהגות קשה עד אלימה בבית ובחוץ ועוד כהנה וכהנה.
 

אבי351

New member
את טועה טעות קשה ואת מכללילה ללא שום ביסוס

דברים לא נכונים.גם בקרב ילדים שנולדים וגדלים במשפחותיהם הביולוגיות יש המון בעיות קשב וריכוז.איזו אלימות של ילדי גואטמלה אמפוא את יודעת והנה דוגמא ילדי שלי וילדה של משתפרת
 

משתפרת

New member
כאן אני חייבת להתווכח איתםך

כשאת כותבת על מאומצי גוואטמלה שכולם אלימים ועם התנהגות קשה- אני פשוט לא מסכימה. אנחנו אימצנו את בננו בגוואטמלה. לבני אכן הפרעות למידה, איתן הוא מתמודד. אלימות והתנהגות קשה? לא אצלנו. לאורך 12 שנותיו במערכת החינוך היה מעורב פעם אחת בלבד באירוע של אלימות, כאשר ילד אחר אמר לו "בן זונה!" ובני ענה לו "סבתא שלך!" וההוא התפרץ עליו במכות. לקח חצי דקה עד שהשני היה שכוב על הרצפה כשבני מרתק אותו. מי שהושעה מהלימודים היה השני, שהיה מוכר כילד בעייתי (יליד הארץ שנולד להוריו). כשהיה צורך לתת חסות לילד פגוע בשיתוק מוחין הבן שלי היה זה ששיתף אותו בפעולות חברתיות וזה שעדכן אותו במה שקורה בכיתה. במשך כל השירות הצבאי שהיה קרבי ופעיל ביותר הוא היה הגורם הממתן גם במצבים קשים ומאתגרים מול גורמים עוינים. הוא היה זה שלקח תחת חסותו בחור דתי-חרדי מופנם ומסוגר והפך אותו לאחד מהאחים במחלקה שלהם.
אינני טוענת שתמיד הכל בביתנו דבש ונופת. עברנו גיל התבגרות, עברנו משברים, היו התנהגויות שהקפיצו אותנו. לא היה יום אחד בו לא היתה בינינו תקשורת, וזה מה שאיפשר לו בכל מצב לחזור להתנהגות נורמטיבית. הילד החום (ובכוונה אני מציינת את הצבע, את התחלת!) והיפהפה שלנו יודע ותמיד היה בטוח בזה שאנחנו הוריו ללא כל הסתייגות, שניתן לו גב בכל מצב, שלא משנה כמה נורא נראה לו הרגע הספציפי- הוא תמיד יכול לסמוך עלינו ולשתף אותנו.
מכירה מאומצי גוואטמלה שעברו התבגרות קלה עוד יותר מבני. מכירה גם כמה בעייתיים, מהסוג שתיארת. מכירה הרבה ילידי הארץ שאינם מאומצים מהשכבה של בני שהיו כאלה (נורמטיביים) וכאלה (בעייתיים ואפילו בעייתים מאד).
 

משתפרת

New member
איבי ליבי כואב כשאני קוראת איתך

לא מתכוננת להתווכח איתך על ההכללות שלך. אלה המסקנות שלך, ואולי אלה האימוצים שאת מכירה. אני מכירה כאלה ואחרים, לכן המסקנות שלי שונות משלך, אך אין לי כל כוונה לנסות להוכיח לך את ההיפך.
צר לי שהגורל זימן לך כל כך הרבה סבל, כשכל מה שרצית היה להיות אמא ולגדל ילד. כואב לקרוא על ילד שמתחיל כמתעלל וממשיך כעבריין. הכי כואב לי לקרוא את המשפט "אף פעם לא הרגשתי אמא שלו"... באמת קשה...
 

משתפרת

New member
ולקוראים אחרים שאינם איבי

הבן הפרטי שלי (על שלל לקויות הלמידה, ההיפראקטיביות וקשיי הקשב וריכוז) השלים את תעודת הבגרות וחושב על לימודים אקדמאיים בעוד שנה. הוא סיים שירות צבאי כלוחם, כשבתעודת השחרור שלו כתב המפקד "חייל למופת". כבר היום הוא עובד כדי להכין לעצמו אמצעים להגשמת חלומות, ומרויח (כעובד מתחיל) הרבה יותר משכר המינימום. בת של חברים עובדת במקביל ללימודים האקדמאיים שלה לקראת תואר, אותו תקבל בתוך שנה. עוד בת של חברים סיימה שירות כפקידה פלוגיתית ביחידה מובחרת, ותלך ללמוד כשתחזור מהטיול הגדול שלה (שאת הכסף למימונו השיגה בעבודה- בלי בעיות). עוד בחורה מאומצת לומדת בבצלאל אחרי שסיימה שרות צבאי.
הבן הפרטי שלי לא התעלל באף אחד מעולם. להיפך. יש לו גישה מיוחדת ברמה כמעט טלפטית לבעלי חיים מכל הסוגים. הארנב שגדל בחצרנו היה כזה שהוא הציל מדריסה בכביש, כנ"ל גור החתולים האחרון שהגיע. חברים היו ויש לו בכל מקום ובכל זמן, והם מאד מעריכים את דעתו, לא פעם מבקשים את עצתו או את עזרתו בפתרון משברים.
אני, בניגוד לאיבי, הרגשתי אמא שלו עוד כשהיה בגדר רעיון, ומהשניה שהחזקתי אותו- הרגשות התחברו אליו. הוא מאד קשור אלינו, אל אחותו (בתנו הביולוגית) ואל ילדיה- האחיינים שלו- שקוראים לו "הדוד הכי טוב בעולם". לאורך השנים התענגנו על ההורות, וגם התמודדנו עם קשיים ובעיות כשצצו. אני מכירה כאלה שגידול ילדיהם עובר עליהם יותר בקלות מאשר עלינו, ואחרים שנתקלו בקשיים גדולים יותר. זאת בניגוד לאיבי, שכנראה מכירה רק משפחות עם מערכות יחסים קשים.
מאחלת לכולנו להשתייך לתחום הרגיל, בו מתמודדים עם מה שכל תקופה מביאה, לטוב ולפחות טוב.
 

אבי351

New member
משתפרת היקרה דברייך מאוד נגעו לליבי וריגשו

אותי מאוד כרגיל תודה לך
 

איבי10

New member
מהיכן הוא ?

לא היו לך לילות ללא שינה ? לילות שפחדת שהמשטרה תעמוד בדלת ותבשר לך על אסון ? לא רצית להרים ידיים מחוסר התפיסה המייאש שלו ?
קל לך שהיתה לך משענת,גם לו היתה משענת ודוגמא להתנהגות נורמטיבית שאולי הצליחה יותר לשמור אותו מנפילות,אך עדין אף אחד לא מבטיח לך שמתוך עשרת התלמידים שיסיימו תואר - הוא לא יהיה האחרון שיבחר אם הכלל.
 

בילבי8

New member
זה מה שחשוב?

התואר?
יש לה ילד. בן, אח, ילד אהוב.
נניח שלא יהיה לו תואר אקדמי, אז מה?
בשביל זה אימצת? כדי שביום מן הימים הוא יהיה מהנדס?
 
למעלה