במידה שמדובר במחלות נפש כאלה ואחרות
חשוב מאד לומר שזה איננו האימוץ עצמו,אלא...אם נסיבות הגידול הן סבירות,יכול להיות מדובר במטען תורשתי של הורים ביולוגים וגם משפחה מורחבת ביולוגית.
מאד הערכתי את ד"ר טננבאום ז"ל שכפגשתי אותו בתוך קהל שומעים ביום עיון על אימוץ ,בעודי ממתינה,אישר את מה שידעתי עוד קודם- בדיקת הרופא בתחילת הדרך ,לקראת האימוץ איננה יכולה לשלול אפשרות שהילד יחלה נפשית! כמובן שרצוי מאד לדעת מבעוד מועד נתונים על המשפחה הביולוגית מבחינת פוטנציאל לכל המחלות,כולל נפשיות -אבל ידוע שלפחות ממחוזות מזרח אירופה ורוסיה- ידוע שלא ניתנים נתונים ברורים בעניין זה או שכתוב "לא ידוע" ואין את מי לחקור חקירה נוספת.
אני מאמינה איבי שאת הכותרת "אימוץ= עוגמת נפש" אולי כתבת בעצם בסוג של התרסה,כלפי הצבע הורוד -אפרסק שמדי פעם צובע את ההודעות פה.צבע שנכתב מתוך ימים של השמחה הראשונית וגם התקווה שגם אם יש סטטיסטיקה אז הילד שלנו היחיד והמיוחד ינצח אותה וימוקם הרחק בסוף סטיית התקן של העקומה הסטטיסטית,
אני חושבת שעוגמת נפש בתוך גידול ילדים היא רגש שמרגישים לא רק הורים מאמצים אלא גם הורים ביולוגים ,מפני שגידול הוא עניין מורכב,ולא תמיד הכל תופינים ודבש.
מה שאני רואה [לא בפורום] זה שלעיתים הציפיות של הורים שחיכו זמן של נצח לילד ,השאיפות והציפיות לאחר שנות כיסופים הן במיוחד גבוהות ,ואז במידה שמדובר בילד מאד פגוע ,ועם התנהגות קשה,הנפילה אצל ההורה עזה במיוחד.
איבי אני בעד שתישארי פה. גשיגיעו מעבר לכעס מחשבות נוספות יהיה מאד חשוב שתחלקי אותן כאן. הרי גם את בסיוק כמו כולנו אמא מאמצת,וחוית משהו מאד קשה,שחשוב לדבר עליו .
יש פה מקום גם לצבעים ורודים וגם לקולות אחרים.מבחינתי-בוודאי.
ואני מקווה שחוץ מזה-יש לך היום גם כתובת אנושית לא וירטואלית לחלוק איתה את הדברים,כדי לא להישאר לבד עם הקושי.