אבל אני חושבת שיש מודעות
ראי את אחד השרשורים בדף הזה לגבי תגובות הסביבה ואפילו משפחה קרובה לאימוץ. יש המון סיפורי ״אימה״ על אימוץ ופתאום כולם מכירים אימוצים שלא עלו יפה, בעוד שהרוב נשכחים.
בכלל אני חושבת שגידול ילדים הוא משימה קשה ביותר ואף אחד לא באמת יודע כמה היא קשה עד שיש לו ילדים. במקומות רבים, כולל בארצנו הקטנטונת יש לחץ להפוך להורים. לא מספיק ידובר על כמה קשה ההריון לפעמים, על כמה באמת כואבת הלידה, על שברון הלב שכרוך באובדן הריון פוטנציאלי, על דכאון אחרי לידה ועוד ועוד. ומעל הכל, אף אחד לא מבטיח שהילד לא ישנא אותך כשיהיה גדול ויתחשבן על כל השנים בהן הוא חושב שהיית הורה מחורבן. מכירה את זה מקרוב במשפחה שלי.
כשאני קוראת בפורומים של הורות, גם בתפוז, תמיד נראה לי כאילו כולם הורי השנה, חוץ ממני.
בקיצור, אני מניחה שמה שאני רוצה להגיד זה, שאני בהחלט מבינה את המסר שאת מבקשת להעביר לגבי הכשל הפוטנציאלי, גם אם מאד אוהבים ומשתדלים.
החשש לגבי עקירת ילד ממקום הולדתו למקום בו יהיה שונה גם מובן מאד ובעיקר תקף לאימונים בין גזעיים. אני שמחה על כל יום שעובר ואנחנו עדיין פה, בסין, במקום בו ביתי נולדה ושבו אנחנו השונים, לא היא. מצד שני, רוב המאומצים הסינים אינם גרים בסין ואני חושבת שכל אחד וכל משפחה מוצאת באופן כזה או אחר את הדרך להתמודדות....