בתחילת המלחמה ביטל משרד התחבורה קווי שבת מיוחדים בטענה לחוסר ביקוש. כעת חושפים וואלה וארגון 15 דקות כמה באמת נוסעים בקווי השבת המעטים שפועלים בישראל
cars.walla.co.il
העובדה שאפילו במצב חירום מיהרו לסגור את שירות החירום שנתנו בשבת אחרי 4 שבועות אומרת דרשני. בחודשים הראשונים של המלחמה היו רבע מיליון מפונים שפונו לאן שפונו, רבים למקומות מרוחקים ורבים פונו ללא רכב או שהיו רכבים שניזוקו.
אחרי ההתנהלות הכושלת של משרד התחבורה בקורונה - אי אפשר להאמין לתחזיות המשרד או לתפישת המציאות של העומדת בראשו - ראינו את הצפיפות הבלתי נסבלת שנבעה מחוסר יכולתם לצפות את צרכי הציבור ולתכנן תחבורה בהתאם.
כמי שנוסע בתחבורה ציבורית בסופי שבוע בחו"ל מגיל חד ספרתי, כולל לבתי כנסת אורתודוקסים בשבת- פשוט לא מובן לי איך אפשר לסבול את המצב בארץ.
בחו"ל התחבורה הציבורית בסופי השבוע משרתת שלל צרכים ומטרות. בניגוד ליוזמות העירוניות השונות בארץ - בחו"ל המערכת הבינעירונית פועלת גם היא. כשגרתי בלונדון הייתי יורד לבקר את קרוביי בברייטון בעיקר בסופי שבוע. בחודשי הקיץ והאביב הרכבות היו מלאות במטיילים מהבירה לעיר החוף הקרובה אליה. במהלך סוף השבוע בעיר התניידתי באותם קווי התחתית והאוטובוס שהתניידתי בהם במהלך השבוע, כאשר יתרון ההיכרות עם הרשת איפשר לעשות נסיעה כזו או אחרת למקום שלא הייתי נוסע אליו ביום חול. זו הסיבה שאני מתנגד עקרונית לפתרון קבע של קווי סוף שבוע ייעודיים במקום לו"ז סופ"ש בקווים הרגילים. במקום לנסוע בקו הצפוני עד לסיטי או לווסט אנד - בסוף השבוע אפשר לרדת בשוק קמדן העמוס שיש בו שלל חנויות ומסעדות ייחודיות שאינן הרשתות הגדולות באוקספורד סטריט או ווסטפילד וברנט קרוס. שוק האורוות ששיאו בימים שבת וראשון נמצא אגב בבעלות ישראלית. בלונדון המוזיאונים הגדולים הם בחינם הודות למימון של הלוטו. זה אומר שבניגוד לטענות שמתמקדות במסחר בלבד - גם תרבות נגישה בסופי השבוע, וגם הפארקים הרבים שבתחום העיר.
בעיר מגוריי כיום המצב קצת מוזר - בצירים הראשיים יש שירות טוב ויש שירות רכבת בינעירוני ברמה שהיתה טובה לפני הוירוס (הורידו לנו רכבת ערב ולא החזירו, אז התדירות ירדה בחצי), אך בפרברים יש שירות אוטובוס אחד בשעה. הממשלה החדשה רוצה לבטל את שיטת ההפרטה שצימצמה את נסועת האוטובוסים מחוץ ללונדון בחצי מאז שנות ה 80. בשבת וביום א' יש בציר הראשי עשרות אוטובוסים בשעה, אך היעדר הרישות לשכונות יוצר בעיית הזנה לרשת.
במהלך השנים העלתי בפורום שירשורי נסיעות רבים שכללו נסיעה ביום א' אירופאי.
25% מאוכלוסיית ישראל אינה יהודית. בקרב האוכלוסייה היהודית חילונים ומסורתיים לא מקפידים הם הרוב.
המדינה אינה מממנת תח"צ אפקטיבית בשבת, אך היא מממנת את המשרד לשירותי דת ואת המועצות הדתיות. כתוצאה המדינה מממנת פעילות בשבת - בתי הכנסת שפתוחים בשבת - אך מסרבת לתת לציבור שלא נוהג תחבורה ציבורית כדי שיוכל להגיע למוקדי עניין אחרים. התוצאה היא שלאוכלוסייה מסורתית מתונה שהדבר היחיד שמוצע לה הוא בית כנסת אין אפיק אחר חוץ מלהיות דתיים יותר. כדובר אנגלית אני מכיר את זה היטב. בהשוואה לעולים ממזרח אירופה, ברה"מ דאז, או דורות ההמשך של עולי ארצות ערב - לנו היה המזל שיכלנו לטוס לבקר את קרובינו כל כמה שנים. בתי הכנסת של קרוביי באנגליה הינם אורתודוקסים, אך אורח החיים שלהם דומה למה שבארץ נקרא מסורתי לא מקפיד, כאשר אפילו הדוד והדודה היחידים שלא נסעו בשבת - צפו בטלוויזיה. רמת הדתיות שהקהילה הדתית של בתי הכנסת שלנו בארץ דרשה היתה שונה מאד ממה שמקובל בקהילות המוצא. אני מכיר גם עולים דתיים מארה"ב (כאלו ששלחו את ילדיהם לממ"ד, אני למדתי בבית ספר ששייך לזרם הממלכתי) שבבית היו צופים בטלוויזיה בשבת. יש פוליטיקאים דתיים וחרדיים שטוב להם אלקטורלית שהמדינה נותנת שירות אחד בשבת ומונעת אחר.
עכשיו עם התגברות הצפיפות במדינה ושאיפה תיכנונית לעידוד השימוש בתח"צ, צימצום תקני חנייה בבניינים ובמרכזי הערים, ציפוף הבינוי - האוכלוסייה החילונית והמסורתית לא תוכל להמשיך באורח חיים מבוסס רכב פרטי. מי שעד עכשיו הסתכלו על היעדר התח"צ בשבת בזילזול מלמעלה - עכשיו הם על הכוונת.
ישראל היא המדינה היחידה בעולם שמגבילה את התח"צ 27-30 שעות בשבוע. זה מצב שאין לו אח ורע והוא פוגע בעיקר בשכבות החלשות יותר בציבור, אלו שהיהדות אומרת שיש לעזור ולהתחשב בהן.
