אין גבול לאיוולת

[Einatm]

אין גבול לאיוולת

כבר נתקלנו בפסקי דין מעוררי חלחלה, אבל לקרוא החלטה של שופט, שברור מהטקסט שאין לו שמץ של מושג בתחום בו הוא פוסק.. זו כבר שערוריה!

 

[nirdagan]

לדעתי חלק מהבעיה בחוק עצמו

ומן הראוי לתקן את החוק כך שאתר אינטרנט ייחשב לאמצעי תקשורת.

 

[עו~ד דורון זיסו]

קודם כל, המון ../images/Emo51.gif על הלינק

המאד מעניין. אם כל הצער, אני לא חושב שפסק הדין מעיד על איוולת אלא על רצון ליצור נורמות התנהגות שונות מהקיימות באינטרנט. כמה הערות ראשוניות, לפני שאחפש את פסק הדין ואקרא אותו: א. כפי שציינתי בעבר, פסקי דין של בתי משפט שלום ומחוזיים אינם בבחינת "תקדים מחייב" אלא תקדים מנחה בלבד. רק פסקי הדין של בית המשפט העליון הינם תקדימים מחייבים. ב. פסק הדין מתייחס למספר שאלות בתחום האינטרנט, וכפי שתמיד חשבתי, צפוי שיתקבלו פסקי דין עם תוצאות בלתי צפויות. ג. תפקידו של בית המשפט הוא לפרש את החוק הקיים ולא לחוקק נורמות, זהו תפקידה של הכנסת. לא אחת מאשימים את השופטים בחקיקה שיפוטית ובבית המשפט העליון שולטת אסכולה של אקטיביזם שיפוטי דווקא. ד. על פי הכתבה, פסק הדין אומר: "בוקר טוב, אין דבר כזה זכות לאנונימיות באינטרנט", האאוטינג מותר ואפילו רצוי. מה שאני יכול לומר על כך הוא שאני מקווה שיוגש ערעור על פסק הדין הזה ושהוא יתקבל, ושינתנו פסקי דין מנוגדים, אך בינתיים לא נותר אלא ליעץ לכל חובבי הוידוים למיניהם, לשקול היטב את צעדיהם באינטרנט.

 

[Einatm]

אין ספק שתפקידו של בית המשפט

הוא לא לחוקק נורמות, ואני מסכימה עם ניר שאומר שראוי לשנות את חוק שאינו מכיר באינטרנט כאמצעי תקשורת, אבל השימוש במילה איוולת בא בתגובה אסוציאטיבית להסברים שנתן השופט. אלו הסברים שברור מהם לגמרי שמי שכתב או הגה אותם לא מבין מאום בעולם האינטרנט, לא מבין מאום בפורומים ויודע מה... אני בספק אם הוא אי פעם ראה אותם. מצטערת על ההשוואה הגזה, אבל זו פסיקה אווילית, ממש כמו פסיקה ששולחת אנס לחצי שנת מאסר.

 

[עו~ד דורון זיסו]

הםםם חצי ../images/Emo32.gif

שפיטה היא מקצוע קשה ביותר. קודם כל, לא מלמדים את זה בשום מקום. ידע משפטי וניסיון כעו"ד לא בהכרך מספק כלים מספיקים לקביעת עובדות. יתכן מאד שהשופט מעולם לא נכנס לפורום בכלל ולפורום בסגנון "וידויים" בפרט, אבל, גם יתכן שהשופט שכותב בפסק דין: הנהג במהירות שלא תאמה את תנאי הדרך והתנועה בו, לא שמר מרחק מספיק מהרכב שבפניו, לא לקח בחשבון שמבין המכוניות החונות בצד הכביש יקפוץ ילד, וכיוצא באלה, מעולם לא נהג במכונית ובכלל אין לו רשיון, ויתכן שהשופט שכותב: החייל נהג בפזיזות בכך שפתח באש מבלי שנקט בכל אמצעי הזהירות הדרושים על מנהת לוודא שהדמות שנראתה לפניו היה אכן מחבל ולא חבר ליחידה מעולם לא שכב בבוץ במערב בלבנון, ובטוח שהשופט שכותב: הרופא לא חרג כללי הזהירות המקובלים והידועים ברפואה לפני שכרת את כליית החולה, מעולם לא ניתח שום חולה. זוהי טבעה של השפיטה ע"י שופטים מקצועיים להבדיל משפיטה ע"י חבר מושבעים, שהשופט אמור להכריע על פי הראיות שהצדדים מביאים לפניו, על סמך הדין והאסמכתאות שהצדדים מציגים לו, ולא על סמך ניסיון או ידע אישי. לשיטה הזאת יש מחיר כבד ואני סבור שמתן הכשר לחשיפת זהות הגולשים = אאוטינג עלול לגרום נזק כבד מאד ובלתי הפיך לאנשים רבים, לכן אני מקווה שיוגש ערעור ושהוא יתקבל בעניין זה.

 

[Einatm]

אני מבינה את העמדה והמקום שבו אתה

עומד, אבל אני חייבת להודות שלא חשבתי על הנושאים שהעלית ויודע מה... זה גורם לי לזוז בתחושת חוסר נוחות בכיסא...

 

[עופר בן אברהם]

היכן האיוולת?

תוכלי לפרט בבקשה? איזו ממסקנות השופט מוטעית לדעתך, מה צריכה להיות המסקנה הנכונה, ועל אילו סעיפי חוק את מסתמכת? ואגב: לא מצאתי בפסק הדין את הקביעה, שאת מייחסת לשופט, שפורום אינטרנט אינו אמצעי תקשורת, אלא שפורום אינטרנט אינו אמצעי תקשורת כמשמעותו בסעיף 11 לחוק איסור לשון הרע, לאמור: הוא אינו עיתון (כהגדרתו בפקודת העיתונות), אינו רדיו ואינו טלוויזיה.

 

[עופר בן אברהם]

הפסק המלא באתר בתי המשפט

ראה כאן.

 

[עו~ד דורון זיסו]

../images/Emo91.gif לרחל נשמה

אני חושב שיעניין אותך לקרוא פסק דין זה, כי הוא נוגע גם בסוגיית ההתחזות, גם בסוגיית גבולות ההגנה על הפרטיות בפורומים וגם בשאלת לשון הרע באינטרנט.

 

[רחל-נשמה]

תודה רבה -מאתמול חם מהתנור

קיבלתי כבר את התקציר. היום הדפסתי את פסק הדין במלואו. יש לי בבית קלסר שלם של ראיות משפטיות על עבירות רבות מאוד כלפיי. הפורום נהרס, המתחזה שלי, ממשיך להרוס את חיי, לכתוב הודעות בשמי ואח"כ בשמו המוכר לקלל אותי , ולאבחן אותי פסיכאטרית. להזמין בשמי אנשים ליחסי מין, להמליץ על ניתוק מכונת ההנשמה כדי שאמות כבר, כי אני צער בעלי חיים, אני שרמוטה , וכו´...הוא לא בוחל במילים, לא חשוב שכולם פרשו מהפורום, לרבות מנהל הפורום, ובית החולים האחראי , הוא בשלו ממשיך לדבר בכמה שמות. פניתי בפקס להנהלת בית החולים במכתב עם חלק קטן מים החומר ברשותי. פניתי בפקס להנהלת וואלה במכתב עם חלק קטן מים החומר שברשותי. פניתי בעבר אני ועוד רבים מהגולשים במספר הודעות בפורום , למנהל הפורום למחוק את ההודעות מקללים אותי שם קללות שהאוזן לא יכולה לקבל, מתחזים לי ובשמי חוגגים, את חיי שמים ללעג, מפנים גולשים לאיימייל הפרטי שלי, ללא מענה. פניתי בעבר לחברת וואלה דרך איימייל-כיתבו אלינו , מנהל הפורומים לא התיחס לתלונה. פניתי בתחילת החודש למשטרה והעניין בטיפול. נעשו כלפיי כל כך הרבה עבירות, שגם פסק דין זה לא מכשיר אותן..ואני לא מדברת סתם על כתיבה בכינוי שלי......ויש לזכור מה שחשוב שזה פורום תמיכה נפשית-שאמור לתמוך לעזור-לא להתעלל בי בחיי. הנורא שהמתעלל צופה , ועורב גם בפורום שלך, וכל מה שאני כותבת פה, הוא מעתיק לצרכיו, להתעלל בי לפורום ההוא. לא מעניין אותו החוק -הוא מעל החוק. הוא קיבל פירגון ולגיטימציה כאלה נהדרים ממנהל הפורום-פסיכולוג בתפקידו מה נותר לי. פשוט הרס לי את החיים כבר כמה שבועות, ואף אחד לא סוגר את הפורום הזה. רחל-נשמה

 

[נוסעת סמוייה]

אתייחס לחלק הראשון בפסק הדין,

הלא הוא סוגיית האאוטינג: * חשיפת הכינוי של התובע באינטרנט - פגיעה בפרטיות השופט התייחס לשני סעיפים של חוק הגנת הפרטיות: לפי ס"ק 2 (11) לחוק – ע"י פרסומו של ענין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם. ולפי ס"ק 2 (8) לחוק – ע"י הפרה של חובת סודיות לגבי ענייניו הפרטיים של אדם, שנקבע בהסכם מפורש או משתמע. > פרסום הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם השופט אומר: "אכן, סעיף 2 (11) לחוק קובע, כי אחת מדרכי הפגיעה בפרטיות היא ע"י ´פרסומו של ענין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם´ ". ואז הוא מוסיף, שלדעתו, זיהוי של אדם עם כינויו באינטרנט (מה שאנחנו מכירים כ"אאוטינג") - אינו פרסום הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם. לטענתו, "צנעת חייו האישיים של אדם" "אין היא מדברת בכל העניינים הפרטיים, אלא רק באלו שבצנעה לפי טיבם – יחסי אישות, העדפות מיניות, ענייני בריאות וכיוצ"ב". לדעתו של השופט, "צריך לתת לסעיף זה פרשנות מאוזנת, שתגביל אותו רק לגבי עניינים שיש בהם ´דרגה גבוהה של אינטימיות´. בעניינים כאלו יש באמת הצדקה להעדיף את הפרטיות כשלעצמה על פני זכות הציבור לדעת – אבל אין להפליג למרחקים, ולהעדיף את אינטרס הפרטיות גם בעניינים שאינם אינטימיים במהות". כדוגמא, הוא מביא מספרי טלפון חסויים, שהם "ענין פרטי", אבל לא עניין של "צנעת חיים אישיים", ולכן, מס´ טלפון חסוי לא יהיה "מוגן אבסולוטית מפני כל פרסום". השופט טוען, שזיהוי אדם עם הכינוי שלו הוא כמו פרסום מספר הטלפון של אדם, אפילו אם אותו אדם רצה שהמספר (ובהקבלה - הכינוי) יהיה חסוי. זהו פרסום של " ´ענין פרטי´ של התובע". "אך אין זה, כשלעצמו, פרסום הנוגע ´לצנעת חייו האישיים´ של התובע, כמשמעות ביטוי זה בס"ק 2 (11) לחוק". בכך, לדעתי ולהבנתי, השופט הוכיח חוסר הבנה של המדיום האינטרנטי: פרסום מספר טלפון חסוי של אדם - אינו שווה ערך לפרסום הכינוי שלו ברשת. עד לאחרונה אי אפשר היה לדעת כלום על אדם דרך ידיעת מספר הטלפון שלו (מלבד ידיעת עיר מגוריו). רק דרך אתר 441 (שהוא חדש, וספק אם השופט יודע עליו) ניתן לדעת את שמו וכתובתו המלאה של בעל מספר הטלפון. ובכך מסתכם כל המידע, שניתן ללמוד דרך מספר טלפון של אדם. יתרה מכך, אתר 441 אינו יכול לספק פרטים אלה בנוגע למספרים חסויים. לעומת זאת, דרך ידיעת הכינוי של אדם באינטרנט - ניתן לדעת את הדברים האינטימיים ביותר, שאותו אדם סיפר על עצמו. דברים שסופרו מתוך אמונה ובטחון, שלא יהיה ניתן לקשר בין האדם לבין הדברים עליהם סיפר. ולכן, לדעתי ולהבנתי, אלה הם דברים ש"בצנעת הפרט", ולא בגדר "עניין פרטי", כפי שהשופט טען. השופט עוד הגדיל לעשות ואמר, שעצם השיוך של הכינוי לאדם אינו בבחינת פרסום של כל המידע ברשת, הנוגע לצנעת חייו של אותו אדם!!! לטענתו, "השיוך לחוד, והמידע לחוד"!!! ועוד אמר השופט: "אני מוכן לקבל, שאילו היתה סמיכות מקום וזמן בין פרסומים הנוגעים לצנעת הפרט של אוקספורד לבין פרסום החשיפה והזיהוי של התובע עם הכינוי אוקספורד – ניתן היה להתייחס גם לפרסום החשיפה כפרסום ענין הנוגע לצנעת הפרט. אך באמרי סמיכות זמן ומקום, אני מתכוון ממש כך: שפרסום החשיפה של הכינוי יהיה כמו הודעת תגובה או הודעת המשך לפרסום הפוגע בצנעת הפרט של בעל הכינוי, באותו אתר, באותו פורום, וברצף אחד. אחרת – אין כל משמעות והצדקה לחבר בין הפרסום האחד למשנהו ולראותם כאחד. האפשרות לחבר בין מין לשאינו מינו לצורך זה, יכולה להיות מוצדקת רק כאשר מדובר בזמינות כזו, שאפילו לא מצריכה חיפוש ברשת כדי לחבר בין השניים ולראותם כאחד – רק אז ראוי לייחס למפרסם פלוני את הפרסום שעשה אלמוני, כמעוולים במשותף". נראה שהשופט אינו מבין, שברשת האינטרנט המידע תמיד זמין ותמיד קרוב. אין זה משנה כלל מתי מידע מסוים נכתב והיכן. ברשת (בניגוד לטרגדיה יוונית) - אין גבולות של זמן ומקום. > הפרתה של חובת הסודיות פה השופט כבר סתר את עצמו: הוא טען שלא היתה הפרה של סודיות, מכיוון שלא היה כלל סוד. ולא היה סוד, כיוון שגולשים אחרים כבר פנו בעבר לאוקספורד בשמו האמיתי, וגם הוא עצמו הודה (אם כי מאוד-מאוד בעקיפין) בזיהוי. השופט הנכבד הסתמך על הודעות בפורומים משנת 1999 !!! סליחה, אבל מה קרה לסמיכות המקום והזמן??? ובנוסף על כך, השופט עצמו הודה, שאלה היו זיהויים מרומזים בלבד, ובכל זאת הוא הסתמך עליהם. במשפט עלתה גם השאלה, האם יש הסכמה בין הגולשים על שמירה על סודיותם של המשתמשים בכינויים. השופט לא קיבל עדויות של גולשים, שטענו שיש הסכמה כזאת. ופה כבר באמת יצא המרצע מן השק: "אך לדידי , גם כענין שבמדיניות, אין זה ראוי לקבוע כל הסכמה מכללא לסודיות כאמור". כלומר, השופט חושב שהסודיות אינה ראויה!!! כלומר, הוא לא מסמך רק על החוק, אלא גם מנסה לחנך, ולכפות את ערכיו שלו, וגרוע מכך, הוא מונחה ע"י החרדות שלו: "עולם האינטרנט מסמל, אולי יותר מכל, את החופש והאנרכיה. רבים מתחומיו כלל אינם בהישג ידו של המשפט – ולא כענין שבשפיטות, אלא כענין של קצב התקדמות המשפט". "אך בה במידה, רבים מתחומיו של עולם האינטרנט פרוצים לכל עבר מבחינה מעשית – וזאת משום תכונת האנונימיות שלו. ראובן יכול לגלוש כשמעון, גבר יכול כאשה, מבוגר כילד". ואז, פתאום, הוא מספר על עבירת מחשב, כאילו הן קשורות לנושא הכינויים בפורומים (אולי במטרה להפחיד???) וממשיך לחשוף את חרדותיו מפני חופש והעדר גבולות: "בשונה מהעולם הריאלי – עולם האינטרנט מתאפיין בהעדר גבולות בצד הקלות של פריצתם. חופש נורמטיבי מחד גיסא, וחופש אפקטיבי מאידך גיסא". למרות, שהשופט רמי אמיר שמע עדויות על כך, שהנורמה בפורומים היא לשמור על סודיות המשתתפים - הוא החליט, על דעת עצמו, שזו אך ורק פיקציה, ויתרה מכך, שהיא אינה ראויה, ולהיפך: המעשה "הראוי", לדעתו של השופט אמיר, הוא לחשוף את בעלי הכינויים!!! לאותם חושפים בזויים הוא קורא "מוחות מתוחכמים"!!! ושוב הוא קושר בין שימוש בכינויים לבין עבריינות, בכך שהוא מדגיש את "העדר רסיסי זכוכית ומנעולים מעוקמים" ברשת, ובכך שהוא ממליץ על הרתעת מתחזים. כולנו, כל משתמשי הכינויים בפורומים, פושעים מועדים עפ"י תפיסתו של השופט הנכבד! והנה משהו, שכדאי לשופט, דוגל האאוטינג, לזכור: "התיקון הראשון לחוקה האמריקנית, המגן על חופש הדיבור, פורש את כנפיו גם על מי בוחר להתבטא באופן אנונימי. פרסומים אנונימיים - בטאונים, עלונים ואפילו ספרים - מילאו תפקיד חשוב בהתפתחות התרבות האנושית". מתוך המאמר "אנונימיות וחופש הביטוי" מאת עו"ד חיים רביה. וכדאי, אולי, להזכיר לשופט הנכבד, גם את "דברי בית המשפט העליון של ארצות-הברית, כאשר פסק בענין Reno v. ACLU כי הוראות הDecency in Communication Act - , שנועדו ללחום בתכנים פורנוגרפיים באינטרנט, מנוגדות לחוקה האמריקנית: ´ההיסטוריה מראה שהתרחבות האינטרנט היתה מתמדת ובלתי-רגילה. כענין שבמסורת חוקתית, בהעדר הוכחה לסתור, אנו מניחים כי הסדרה ממשלתית של תוכן הדיבור עלולה להפריע להחלפה החופשית של דעות יותר מאשר לעודד אותה. האינטרס בעידודו של חופש הביטוי בחברה דמוקרטית גובר על כל רווח תיאורטי אך בלתי-מוכח של צנזורה´". (מצוטט מתוך המאמר "לשון הרע בעולם המקוון" מאת עו"ד חיים רביה. אנונימיות אינה רק התחזות לצורך פשיעה, אדוני השופט ("אינני אשם, אינני אשם!"). היא מהווה גם חלק חשוב בהתפתחות התרבות, והאינטרס הציבורי הוא בהחלפת דיעות חופשית מכל פחד!

 

[רחל-נשמה]

יש לי שאלה ../images/Emo39.gif

ברשת יש פורומי : בריאות הנפש, בריאות בנושאים שונים, משפט, תקיפה מינית....ועוד.... בפורומים אלה לרוב יש תקנון , וגם אם אין תקנון במפורש , יש הסכמה בין כולם שנשמרת אנונימיות ושמירה על סודיות. בריאות הגוף והנפש גם לפי פסק הדין הזה-הם צנעת הפרט. לא קראתי עדיין את פסק הדין כולו.....אבל האם השופט המכובד לקח בחשבון שהתרה גורפת לחשוף שמו של בעל כינוי ברשת, כמוה במקרים כמו בפורום הנ"ל חשיפה של נושאים הקשורים לצנעת הפרט? פסק הדין הזה הרס את כל היסוד של פורומים מהסוג הנ"ל.....הרי חלה סודיות רפואית על חומר רפואי ועל אחת כמה וכמה נפשי----וכאן בפסיקה רשלנית....השופט מתיר לבטל סודיות גורפת. רחל-נשמה

 

[נוסעת סמוייה]

זו פסיקה, שיכולה להרוס את

כל הפורומים, ולא רק את הפורומים הרגישים. אני לא בטוחה שיש סודיות רפואית על חומר שמתפרסם ברשת. כי ברגע שכתבת משהו בפורום, שהוא מקום ציבורי - ויתרת על סודיות רפואית. אבל הנזק הוא נזק, אין ספק.

 

[עו~ד דורון זיסו]

אני מסכים עם רוב דברייך

ואם הניתוח שלך,אכן מילים בדורבנות. יש לי הסתייגות קטנה לגבי המילים שלך כשאת אומרת: "השופט החליט על דעת עצמו". הרי כל שופט כשיושב כדן יחיד בתיק, מחליט על דעת עצמו ואין לו כל דרך שלא להחליט על דעת עצמו, כאשר אין תקדימים.

 

[נוסעת סמוייה]

מקבלת את ההסתייגות שלך.

מה שבעצם רציתי להגיד, כאשר בחרתי את המלים "על דעת עצמו" - זה שהשופט הרשה לעצמו חירות יתר (לדעתי האישית) להחליט מה נורמטיבי ברשת ומה לא. הבנתי שהיו גולשים שהעידו על כך שהנורמה היא לא לחשוף ניקים, אלא שהוא לא קיבל את עדותם. והוא לא קיבל את עדותם, לא משום שהם היו עדים בעייתים או משהו כזה, אלא כי הנורמה הזו, של הסודיות, אינה מקובלת עליו כרצויה. כשאמרתי, שהוא פסק על דעת עצמו, התכוונתי לכך, שהוא העדיף את ערכיו שלו על מה ראוי ומה לא ראוי ברשת. אני חושבת, שדווקא בנושא כל כך ראשוני וכל כך לא חד משמעי מבחינת החוק - הוא הרשה לעצמו יותר מידי. האם לא היה מן הראוי, שהוא יתיעץ עם מומחי רשת שונים? איך הוא יכול להרשות לעצמו לקבוע נורמות "ראויות" בתחום, שמאוד ניכר, שהוא לא מבין בו כלום? אני מקבלת את מה שנאמר במקום אחר, ששופט לא יכול להתמחות בכל תחום שעומד לשיפוטו. אבל, בדיוק מהסיבה הזו, הוא צריך לזמן מומחים שונים, שיוכלו להביע את דעתם המקצועית באותו תחום. ודווקא במשפט הזה, שהוא כל כך ראשוני בנושאים שהוא העלה, השופט חשב שהוא מבין מספיק כדי לקבוע נורמות "ראויות". (ויש גם הרבה בעייתיות, לטעמי האישי, בשאר החלקים של הפסיקה).

 

[עופר בן אברהם]

חובת סודיות על סמך מה?

1. קראתי בעיון את דברייך ולא מצאתי בהם תשובה לשאלה: על פי איזה סעיף חוק אפשר לאסור על ראובן לגלות את שמו האמיתי של שמעון, בהנחה שאין שום הסכם, לא מפורש ולא משתמע, בין ראובן לשמעון, האוסר את גילוי השם? 2. איני סבור, שיש סתירה בדברי השופט בעניין סמיכות הזמן והמקום. השופט כתב, שגילוי שמו האמיתי של גולש כתגובה או כהמשך לפרסום, הפוגע בפרטיותו של אותו גולש, הוא למעשה חלק מהפרסום. במקרה כזה, לדעת השופט, אפשר לראות בחושף השם שותף לעוולה שבפרסום. השופט לא כתב, שרק אם גילוי השם תכוף לפרסום הפוגע, אפשר לדעת למי מתכוונים בפרסום.

 

[גארפ בלבד]

האיננו יודעים לקררוא תקנות פורום?

כן, איני מקבל את הגישה הזו כי תקנות פורום אינן מחייבות. גם לא את הקביעה שאינן חוזה - לכל דבר ועניין. אולי השופט לא היה או עדיין אינו בקיא בגלישה באינטרנט, אך סביר שעם הדיון שבפניו, ניסה כוחו בכך. מר בוזגלו - ההדיוט המשפטי, היה נוהג כך, ובודאי גם שופט נכבד שרוצה לחרוץ משפט- לכאן או לשם. אין להסיק מהאמור לעיל - א. כי כל גולש בכל פורום גולש בלי לקבל עליו את תקנות ההתנהגות והתגובות בפורום ו/או קבוצת פורומים. + ב. בעצם כתיבת דברים בפורום, אין גולש בפורום כלשהו - מקבל עליו את כללים וידאג לנהוג על פיהם. ומכאן - לצד השני של הדברים: ג. לא יציעו מנהלי פורום , תקנות שביודעין אינם מתחייבים מצידם לנקוט ולשמור בעצמם. ד. חזקה על מנהלי פורום כלשהו - שיגבילו את הגולשים בכללי אתיקה ושמירה על סודיות,ויתירו להם חופש התבטאות מתוך ידיעה שפרטיותם וזהותם האישית נשמרים ואינם עומדים לראווה לכל גולש אחר באותם פורומים או מקבילים להם. האם לקשר שבין מנהלי פורום, לקיום התקנות, ויחסם עם ואל הגולשים- אפשר לקרוא "יחסים שאינם יחסי מסחר ואינם כפופים לכללי מסחר וחוקי מסחר תקין"? שאלה זו - ברורה וגם התשובה עליה. איני עו"ד ואיני יודע אם היא כתובה במפורש בחוק, אך לא ידוע לי כי כתוב ההפך מכך. ואם יערער המפסיד בדיון האמור - מהטעם של השאלה הזו לערכאה גבוהה מבימ"ש שלום, סביר שאפילו השופט בוזגלו ("הדיוט שיפוטי טיפוסי לישראל")לא יזדקק ליותר משעה כדי לפסוק.

 

[נוסעת סמוייה]

לא חובת הסודיות, אלא הפרה של צנעת

הפרט. השופט התעכב על ההבדל בין שני אלה. סודיות - זה כמו לפרסם מספר טלפון חסוי של מישהו (כך עפ"י דברי השופט), לעומת צנעת הפרט, שזה משהו שקשור בחיים האינטימיים. אני אמרתי, שההשוואה בין אאוטינג בפורומים לחשיפת מספר טלפון חסוי (סעיף פרטיות וסודיות) - אינה נכונה. חשיפת כינויים מפרה את צנעת הפרט, כיוון שדברים אינטימיים של בעל הכינוי נחשפים כך. מעבר לכך, השופט לא הסכים לקבל את הכללים המוסכמים בפורומים, שהם שמירה על סודיות הניקים. הוא טען שהסודיות הזו היא פיקציה לא נורמטיבית. למעשה, מתוך הניסוח שלו עצמו, עולה שהוא לא הסתמך על חוק או היעדר חוק, אלא על טעמו האישי, ערכיו האישיים, ותפיסתו האישית מה "ראוי" להיות נורמטיבי ומה לא. וזה - מעשה מאוד-מאוד מרחיק לכת! אני יודעת, שפסיקה של בית משפט השלום אינה מהווה תקדים מחייב, אבל פסיקה במשפט ראשון מסוגו, בתחום שרוב השופטים אינם בקיאים בו, ואולי אפילו חרדים ממנו - זו פסיקה שתשפיע מאוד במשפטיים עתידיים מסוג זה. ושוב, חמור מאוד, בעיניי, שהשופט נטל לעצמו את החירות להחליט מה נורמטיבי ומה לא, מה ראוי ומה לא - בתחום חדש, שהוא אינו בקיא בו, וגרוע מכך, גם לא התייעץ עם מומחים מהתחום הנ"ל.

 

[עופר בן אברהם]

שאלתי שאלה פשוטה

1. שאלתי הייתה: על פי איזה סעיף חוק אפשר לאסור על ראובן לגלות (במלים אחרות: לחייב את ראובן לשמור בסוד) את שמו האמיתי של שמעון, בהנחה שאין שום הסכם, לא מפורש ולא משתמע, בין ראובן לשמעון, האוסר את גילוי השם? את טוענת למעשה, שהאיסור נובע מסעיף 2 (11) לחוק הגנת הפרטיות, הקובע, כי פרסום עניין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם הוא פגיעה בפרטיות. האם לדעתך שמו של אדם הוא עניין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, ועל כן אסור לחשוף אותו? 2. את כותבת: "חשיפת כינויים [כוונתך: חשיפת השמות שמאחורי הכינויים] מפירה את צנעת הפרט, כיוון שדברים אינטימיים של בעל הכינוי נחשפים כך". קודם כל, לא תמיד זה כך. זה נכון בעיקר לגבי אלה שנוהגים לפרסם מרצונם פרטים אינטימיים על עצמם. שנית, מדוע צריך להטיל על חושף השם את האחריות לפרסום הפרטים האינטימיים? 3. מנין לך שיש כלל מוסכם בפורומים (מוסכם על מי?), שלא לחשוף כינויי גולשים? עשית מחקר בנושא? ונניח שיש כלל כזה בפורומים מסוימים, מנין לך שאותו כלל מוסכם גם על כל (או על רוב) הגולשים באותו פורום שנדון בפסק הדין? האם את מפקפקת בקביעתו של השופט, שלא הוצגו בפניו כל ראיות להסכם משתמע כזה, וכי סברתה של גולשת אלמונית בדבר מה שראוי לדעתה אינה ראיה להסכמה מכללא (= משתמעת) בין כלל הגולשים ברשת? 4. את כותבת: "למעשה מתוך הניסוח שלו [של השופט] עצמו עולה, שהוא לא הסתמך על חוק או העדר חוק, אלא על טעמו האישי, ערכיו האישיים ותפיסתו האישית מה ´ראוי´ להיות נורמטיבי ומה לא". ולהאשמה חסרת שחר זו את מוסיפה את מסקנתך, ש"זה - מעשה מאוד-מאוד מרחיק לכת". ובכן, העובדות הן, שהשופט שמע את העדים, בחן את הראיות, ניתח את הסעיפים הנוגעים לעניין מחוק הגנת הפרטיות ומחוק איסור לשון הרע, בדק פסקי דין הקשורים לנושא שניתנו בארץ ובחו"ל, עיין במאמרי מומחים למשפט - ועל סמך כל אלה חיווה את דעתו, שחייבת להיות מושפעת גם מטעמו האישי ומהערכים שהוא מאמין בהם. אז על מה בדיוק את מלינה? ועל יסוד מה את קובעת, שהשופט דן בנושא שאין הוא בקי בו? ולשם מה היה השופט צריך להזמין מומחים מיוזמתו (מומחים למה?), אם התובע לא מצא לנכון לעשות זאת? ואגב: אם את יודעת, כדברייך, שפסיקה של בית משפט השלום אינה מהווה תקדים מחייב, על מה את מבססת את נבואתך, ש"זו פסיקה שתשפיע מאוד במשפטים עתידיים מסוג זה"?

 

[נוסעת סמוייה]

תשובות:

אענה לך על 1 ו- 2 יחד, כיוון שהם נובעים אחד מן השני: חשיפת שמו הפרטי של אדם, כלעצמה - אינה פגיעה בחוק הגנת הפרטיות. השופט הדגים זאת ע"י מתן דוגמא של פרסום מס´ טלפון חסוי. העניין הוא בכך, שברשת האינטרנט - חשיפת שמו של האדם שמאחורי הכינוי - חושפת גם את צנעת הפרט שלו. אנשים כותבים, בתום לב, פרטים שונים על עצמם, מתוך אמונה ובטחון שאף אדם מ"החיים האמיתיים" יזהה אותם ויקשר אותם לסיפורים האלה. לכן, מי שעושה אאוטינג - פוגע בצנעת הפרט של אותו כותב בעל כינוי. ב"חיים האמיתיים", לפעמים, כאשר המשטרה עוצרת מישהו או מביאה את העציר לבית המשפט להארכת מעצר - מתפרסמים בתקשורת פרטי ההאשמה, אבל חל איסור לפרסם פרטים מזהים על העציר. כלומר, מערכת המשפט בהחלט מודעת לכך, שפרסום שמו של אדם, בהקשרים מסוימים - יכול להזיק לו. גם השופט רמי אמיר היה מודע לכך, כיוון שהוא אמר בפסק הדין, שאם חשיפת השם שמאחורי הכינוי, היתה נעשית בסמוך (בזמן ובמקום) לדברים שאוקספורד כתב על עצמו - היה בכך כדי להפר את צנעת הפרט שלו. השופט בהחלט ראה אאוטינג כפגיעה בצנעת הפרט. ההסתייגות שלו היתה מכך, שהדברים לא התרחשו בסמוך, מבחינת הזמן והמקום. בכך הוא הפגין בורות בהבנת המדיום האינטרנטי: ברשת האינטרנט אין זמן ואין מקום! הכל הכל נמצא באותו מרחב ובאותו זמן. דברים שנכתבו לפני מס´ שנים זמינים באותה מידה כמו דברים שנכתבים עכשיו. דברים שכתב מישהו באלסקה - זמינים כמו דברים שכתב השכן מלמעלה. מי שלא מבין את זה - לא מבין איך פועלת הרשת. ואם זה לא מובן, אגיד שוב: השופט כן הבין שחשיפת שמו האמיתי של אוקספורד יכולה להוות פגיעה בצנעת הפרט שלו. הוא רק לא הבין, שברשת, בשונה מ"החיים האמיתיים" - אין "זמן ומקום". 3. אני אולי לא עשיתי סקר לגבי הנורמות בפורומים, אבל גם השופט לא עשה סקר כזה. זה שאני לא עשיתי סקר - לא פוגע באף אחד, בסה"כ אני כותבת את דעתי בפורומים שונים. אבל זה שהשופט לא עשה שעורי בית, ובכל זאת קובע בפסק דין (בפסק דין במדינת ישראל!!!) מה הן הנורמות - זה בעל משמעויות מרחיקות לכת. ואם יורשה לי להגיד, במלוא הכבוד ובמלוא הצניעות, לדעתי - השופט הרשה לעצמו יותר מידי. על סמך מה הוא קובע מה ראוי ומה לא? על סמך מה הוא קובע מה הן הנורמות בפורומים? הוא לא קיבל את דעתה של הגולשת? הוא היה יכול לזמן לעדות מנהלי פורומים, מנהלי פורטלים, סמנכ"לי תוכן, וכד´, ולשמוע מהם על הנורמות בפורומים. והוא גם היה יכול להפעיל קצת הגיון בריא: אם אנשים כותבים על עצמם דברים אישיים ואינטימיים, תוך שימוש בכינויים - הם כנראה סומכים על כך שזהותם האמיתית תישאר חסויה, ומכאן שהנורמה בפורומים היא של שמירה על סודיות המשתמשים. זו הנטיקה. מכיר את המושג הזה? הנטיקה (כללי ההתנהגות והנימוס הלא כתובים של הרשת) אינה מחייבת מבחינה משפטית, אבל היא מעין הסכם לא כתוב בין הגולשים. 4. על חלק מהדברים עניתי לך ב- 3. לגבי השאר: במקרה כזה לא מספיק להסתמך על ספרי החוק, מומחים למשפט וכו´. צריך להבין את המיוחדות של הרשת. למה אני חושבת שהפסיקה הזו מאוד תשפיע על משפטים עתידיים? כי כנראה גם שאר השופטים לא מבינים באינטרנט בכלל ובפורומים במיוחד, ואולי הם גם לוקים בנטפוביה (כמו השופט רמי אמיר, שתיאר את הרשת כאנרכיה בה פועלים פושעים מסוכנים המסתתרים תחת כינויים), והפסיקה הזו, שאמנם לא מחייבת מבחינה משפטית - תהיה עבורם קרן אור באפלה. והיות ו- 90,000 ש"ח הם סכום מפתה למדיי - קרוב לוודאי שנראה עכשיו עוד תביעות כאלה ו/או דומות (למרות שהפיצוי הוא לא על האאוטינג אלא על ההתחזות וחוסר מתן אפשרות להתגונן). הפסיקה הזו תהיה קרש החילוץ, ההשראה, עבור שופטים אחרים. במיוחד, כאשר השופט רמי אמיר לא הסתפק בסתם פסיקה, אלא קבע נורמות(!!!).