היי גל
קודם כל -
נשמע שלא קל לך תקופה ארוכה. עם זאת - את במצב טוב, מכיון שאת הגעת לרוויה מהמצב הזה. וסוף סוף את גם מדברת ומציפה. לכן יש גם סיכוי שדברים ישתנו.
ראשית:
את והחבר כבר 7 שנים יחד. לכן, אם החבר רב עם אימו זה וודאי קשור אליך.
אם הקשר שלכם הולך לכיוון הקמת משפחה את צריכה לדעת שהאם תהיה חלק גם מהחיים שלך - תחילה כחמות, אחר כך כסבתא לילדיכם.
אל תשכחי שהכרתם כשהייתם צעירים יחסית, והאם רואה אותך כבר חלק מחייו של הבן. זו מחמאה ענקית בשבילך!
אם הוא לא מדבר עם אימו (או להיפך), זה הגיוני שהיא גם לא תשוחח איתך. מבחינתה את כבת זוגו שותפה שוות זכויות וחובות כמו הבן.
מה שפחות ברור הוא, כשהם משלימים, למה אז לוקח לה שבועיים לשוחח איתך. לדעתי - כאן יש לך אפשרות לדעת שזה משהו שקשור אליך. יתכן והיא מצפה שבזכותך היא תדבר עם הבן שלה, שתצליחי לשכנע אותו להתפייס איתה בגלל שהניתוקים הללו מפריעים לך כל כך.
אולי היא גם יכולה ללמוד ממך, איך לנהל תקשורת מסוג אחר. אבל את - אל תכעסי! אני בטוחה שהיא הייתה מעדיפה לנהוג בדרך אחרת, אם היא הייתה יכולה.
אם תשימי לב, הכעס שלך בעיקר הוא מול בן הזוג, לדעתך עליו להשפיע על ההתנהגות של אימו כלפייך וההתעלמות ממך, שכל כך מטרידה אותך.
בקיצור - הבן היקר שלכן באמצע!! את מעוניינת שאימו תכבד אותך, ואימו מעוניינת שתכבדו אותה ותתפייסו איתה... תשימי לב: את בעצם באופן עקיף מתקשרת עם האמא על ידי הבן.
הבעיה היא לא של הבן עם אימו, אלא חוסר בתקשורת שלך עם אימו.
בשורה התחתונה: הניתוקים של הבן עם אימו גורמים לך להרגיש לא טוב. אולי אם תעודדי אותו שלא לנתק את הקשר - תרוויחי קשר טוב יותר גם את עם המשפחה שלו.
לפי מה שאת מספרת המשפחה מתנהלת שנים עם ניתוקים בעת כעס. לך יש את היכולת לשבור את הדפוס הזה. לא חייבים שיחות נפש, אבל להימנע מלומר שלום?? להתעלם?? אפשר להסכים עם כל בני המשפחה שלא משנה מה קורה ועל מה מתווכחים, לא מתעלמים אחד מהשני.
לפעמים צריך לשתף את כל המשפחה, אם זה לעקור דפוס של שנים צריכים הרבה סבלנות ומאמץ משפחתי. וכמובן רצון.
ובטח שבן הזוג יתעצבן.
שבע שנים ספגת בשקט- פתאום את מערערת את הסטטוס קוו... באיזו זכות?
איך לא שיתפת אותו במשהו שכל כך מהותי בשבילך 7 שנים? אולי את דווקא הכי חזקה היום?
לגיטימי שתרצי להיות בקשר שיש בו כבוד והתחשבות. את צריכה להחליט עם עצמך מה המטרה שלך, ואחר כך בשיחה עם בן הזוג לבדוק איך אפשר להגיע לשם ביחד.
אגב. נראה לי שיש לך המון כוח.
אל תחששי מלשוחח, גם על דברים שעליהם אולי הסכמת בעבר להבליג. אולי תמצאו יחד פתרון יצירתי. תחשבו יחד מה לעשות כדי שיהיה לך נעים יותר. שימי לב לשמור על גישה חיובית, זה לא שאת נגד אמא שלו, חשוב לך לשמור על שמחת החיים שלך ולהיות במקום שאת מרגישה בו מוערכת.
קודם כל -
נשמע שלא קל לך תקופה ארוכה. עם זאת - את במצב טוב, מכיון שאת הגעת לרוויה מהמצב הזה. וסוף סוף את גם מדברת ומציפה. לכן יש גם סיכוי שדברים ישתנו.
ראשית:
את והחבר כבר 7 שנים יחד. לכן, אם החבר רב עם אימו זה וודאי קשור אליך.
אם הקשר שלכם הולך לכיוון הקמת משפחה את צריכה לדעת שהאם תהיה חלק גם מהחיים שלך - תחילה כחמות, אחר כך כסבתא לילדיכם.
אל תשכחי שהכרתם כשהייתם צעירים יחסית, והאם רואה אותך כבר חלק מחייו של הבן. זו מחמאה ענקית בשבילך!
אם הוא לא מדבר עם אימו (או להיפך), זה הגיוני שהיא גם לא תשוחח איתך. מבחינתה את כבת זוגו שותפה שוות זכויות וחובות כמו הבן.
מה שפחות ברור הוא, כשהם משלימים, למה אז לוקח לה שבועיים לשוחח איתך. לדעתי - כאן יש לך אפשרות לדעת שזה משהו שקשור אליך. יתכן והיא מצפה שבזכותך היא תדבר עם הבן שלה, שתצליחי לשכנע אותו להתפייס איתה בגלל שהניתוקים הללו מפריעים לך כל כך.
אולי היא גם יכולה ללמוד ממך, איך לנהל תקשורת מסוג אחר. אבל את - אל תכעסי! אני בטוחה שהיא הייתה מעדיפה לנהוג בדרך אחרת, אם היא הייתה יכולה.
אם תשימי לב, הכעס שלך בעיקר הוא מול בן הזוג, לדעתך עליו להשפיע על ההתנהגות של אימו כלפייך וההתעלמות ממך, שכל כך מטרידה אותך.
בקיצור - הבן היקר שלכן באמצע!! את מעוניינת שאימו תכבד אותך, ואימו מעוניינת שתכבדו אותה ותתפייסו איתה... תשימי לב: את בעצם באופן עקיף מתקשרת עם האמא על ידי הבן.
הבעיה היא לא של הבן עם אימו, אלא חוסר בתקשורת שלך עם אימו.
בשורה התחתונה: הניתוקים של הבן עם אימו גורמים לך להרגיש לא טוב. אולי אם תעודדי אותו שלא לנתק את הקשר - תרוויחי קשר טוב יותר גם את עם המשפחה שלו.
לפי מה שאת מספרת המשפחה מתנהלת שנים עם ניתוקים בעת כעס. לך יש את היכולת לשבור את הדפוס הזה. לא חייבים שיחות נפש, אבל להימנע מלומר שלום?? להתעלם?? אפשר להסכים עם כל בני המשפחה שלא משנה מה קורה ועל מה מתווכחים, לא מתעלמים אחד מהשני.
לפעמים צריך לשתף את כל המשפחה, אם זה לעקור דפוס של שנים צריכים הרבה סבלנות ומאמץ משפחתי. וכמובן רצון.
ובטח שבן הזוג יתעצבן.
שבע שנים ספגת בשקט- פתאום את מערערת את הסטטוס קוו... באיזו זכות?
לגיטימי שתרצי להיות בקשר שיש בו כבוד והתחשבות. את צריכה להחליט עם עצמך מה המטרה שלך, ואחר כך בשיחה עם בן הזוג לבדוק איך אפשר להגיע לשם ביחד.
אגב. נראה לי שיש לך המון כוח.
אל תחששי מלשוחח, גם על דברים שעליהם אולי הסכמת בעבר להבליג. אולי תמצאו יחד פתרון יצירתי. תחשבו יחד מה לעשות כדי שיהיה לך נעים יותר. שימי לב לשמור על גישה חיובית, זה לא שאת נגד אמא שלו, חשוב לך לשמור על שמחת החיים שלך ולהיות במקום שאת מרגישה בו מוערכת.
