אין לי כוח לסופשבוע הזה

[blonda3]

אני עונה לך כאן

ראשית-לא נכשלת! כתבת שאת מודעת לכל הטיפולים... יכול להיות שצריך לעזור עם טיפול תרופתי כלשהו או שאת פוחדת לחשוב על זה בכלל? את יודעת שאני מקשיבה לורדה ובתכניות שלה היא כל הזמן טוענת שישנם מצבים שרק זה עוזר..... רגע יש לי תקלה

 

[blonda3]

בסוף הגבתי לך שם......./images/Emo8.gif

בנוסח קצת אחר...

ופה אני מוסיפה שמאז כיתה א' הבן שלי נופת צופים אבל הקטע היה השנה שהוא סיפר לי שיש שעור שהם לא סובלים את המורה לטענתו היא דפוקה(יש דבר כזה?) אז הם קצתמפריעים לה.... ואיך? חבר שלו אומר למורה באמצע השעור-המורה....איציק (הבן שלי)מפריע לי.... (וזאת סתם הצגה) אז המורה מעירה לאיציק (שלא עשה כלום)ואחרי כמה דקות שוב... המורה איציק שוב מפריע לי.... והם צוחקים מזה... ואז המורה חושבת שאיציק באמת מפריע...... ולמי מתקשרת המורה הביתה? לאיציק... אז כמובן שלא אהבתי את הסיפור הזה אבל-הם ילדים.....

 

[עוד קרן אור]

יערית - ילדים, בי"ס, בעיות

קודם כל, קבלי

ודעי שאת לא עשית שום דבר לא בסדר ולא היה שום דבר שהיית צריכה לעשות ולא עשית. זה לעניין רגשי האשמה שמתעוררים באופן אוטומטי כל פעם שקורה משהו לא טוב עם ילד שלנו. ברור שצריך להפריד בין הפטפטנות (צרה מוכרת אצלינו, לפחות שני דורות

) לבין האלימות. האנרכיסט שלי הוא מסוג הילדים שתמיד היו מתבייתים עליו - כל העולם מפריע, הוא רק פותח את הפה - המורה תופסת אותו. כאלה. מה שלא אומר שהוא אי פעם סתם את הפה, כי הוא לא, אבל הוא תמיד זה שנתפס. כל עוד היה מדובר רק בעניינים של הפרעה בשעור, זה לא היה נורא (חוץ משנה שבה הייתה לו מורה מזעזעת שפשוט לא סבלה אותו וגרמה לכולנו לחלושס). באותו שבוע שהאקס שלי התחתן בשנית, כשהאנרכיסט היה בכתה ד', הוזעקתי לבית הספר לשוחח עם המורה ועם סגנית המנהלת לגבי "ארוע חמור" שבו היה מעורב הילד. מסתבר שאיזה בריון בכתה שלו ניסה להלביש שקית על ראשו של ילד אחר, והדון-קישוט שלי בחר להתנפל על הבריון. לא לגמרי ברורים הזמנים של העסק - מסתבר שהאנרכיסט התנפל אחרי שהביריון כבר עזב את הילד השני, בלגן שלם. העניין הוא שהוא כנראה הכה את הביריון הרבה מעבר לסביר... דיברו איתי על השעייה, ועל זה שהוא בעייתי (אני בשלב הזה די אבדתי את שלוותי והסברתי למורה שהעובדה שהיא לא אוהבת אותו מהיום הראשון שפגשה אותו לא עושה אותו בעייתי). אז מה בעצם אני מנסה להגיד לך? שהייתי במקום דומה לזה שאת נמצאת בו, שזה מתסכל נורא, את נקרעת בין הצורך לעזור לילד לצאת ממה שגורם לו להתנהג ככה, לבין הצורך לחנך אותו ולשים את הגבולות בצורה יעילה; בית הספר מטיל עלייך את האחריות ואם יש לך מזל יש לך שותפה פעילה בדמות המורה, אבל את לא יכולה להיות נוכחת ביום יום שלו שם ואת ניזונה מדיווחים מיד שנייה. מתכון די בטוח לתלישת שערות ובכי, אני מוצאת. אני, דרך אגב, אמרתי אז לאדון האנרכיסט הצעיר, שעם כל כמה שאני גאה בו שקם להגנת החלש נגד הביריון, אלימות היא לא הדרך להתמודד. אני מודה שלא הענשתי אותו בכלל, כי הרגשתי שכל ההתייחסות של המורות, הזעקתי לבית הספר, ואיומי ההשעייה, היוו עונש מספיק. אני לא יודעת אם צדקתי או לא. תהיי חזקה, יעריתוש. יש בך אהבה והיא תנצח

(וסליחה, יעלי, שגנבתי את החתימה שלך).

 

[*יערית]

../images/Emo140.gif

תודה רבה על הדוגמא שדיי מצאה חן בעיניי על האומץ שהיה בו אז בכיתה ד', ואם זאת צודקת אלימות זו לא הדרך להתמודד! איפה יונה כשאני כותבת את זה

אתמול היתה לי שיחה עם האישה המדהימה הזו,כ"כ הרבה שלווה וכוח וביטחון היא נטעה בי,יש לה דרך משלה..מיוחדת אמיתית..לראות לבעיה בעיניים ולא באחוריים ..לראות לו בלבן! אז היום יונצ' את שומעת...היום כעסתי מאוד...מאוד.. אבל בשקט..התאפקתי...ואמרתי הרבה דברים קשים שאינם נשמעים לשתי פנים,הוא ישב בחדר הרבה זמן עם שיעורי בית ועם זמן מחשבה, הוא יצא איתי לטיול ופינוק ..עם הרבה שאלות ושיחות נבונות מצידו, הוא אפילו שיבח אותי על כך שלא יצאתי מגידרי כמו בכל פעם, הוא ואני ניסחנו מכתב התנצלות ,הוא כתב אותו במחברת קשר ויש לו מסקנות לגבי היום ויאמר אותם מחר למורה, אנחנו נקבע פגישה משולשת עם יועצת ביה"ס וגם עם הפסיכולוגית הוא זה יתאפשר,מחר אני כבר מתקשרת לאביה של חברה מפורום אחר שהוא ד"ר /פסיכולוג חינוכי וקליני,ומאבחן וגם מטפל, אם זה יעזור לו מה טוב..אם לו נמשיך הלאה.

תודה על החיזוקים והעידוד..זה בהחלט נגע

 

[פרח 11]

יערית

לפעמים אנו מפתחים ציפיות כאלה או אחרות וכאשר הדברים לא הולכים כפי שציפינו, ישנה מן תחושה של אכזבה. לגביי בנך, אני חושבת שקודם כל צריך לעזור לו להתמודד עם סוג מסוים של התנהגות. אני מבינה את הצורך והרצון לחנך, אבל אני מאמינה שצריך לעשות דבר דבר ולא הכל ביחד. קחי לך הרבה סבלנות, תאמיני בעצמך, תאמיני בדרכך והכי הכי חשוב, תפעלי על פי הרגש האימהי שלך הוא הכי צודק.

 

[rolan]

בוודאי שיצליח לך../images/Emo70.gif

ושלא תחשבי לרגע שלא

יערית, דיברנו על הבעיות עם הנסיך שלך... אני לא ממש התערבתי אבל שמעתי כבר כמה קשה לך. בכל זאת, אני לא ממש מצויה בכל הפרטים, אבל נדמה לי שכדאי "להשתמש" בשירותי הייעוץ הפסיכולוגי של ביה"ס. אני יודעת שאת לא אוהבת את השיטות התרופתיות, אך הן עוזרות מאוד ולפחות כשלב ראשון "להרגעת המערכת", כדאי להשתמש בהן. במקביל, יש אפשרויות אלטרנטיביות נוספות, תלוי מהו התקציב. יש למשל, ביופידבק שעוזר מאוד לילדים שיש להם "קוצים" וצריכים ללמוד שיטות לריסון עצמי ולאיפוק. אל תתייאשי, קשה איתם, אך הם שווים כל השקעה, אלה הילדים שלנו

אוהבת אותך מלאנים

 

[*יערית]

לא חוששת מתרופות נשמתי

אבל לפני הכל צריך לבדוק את מקור הבעיה, עד כה לא הפנו את תשומת ליבי לאיבחון{גני עירייה} אמרו לי שזו בעיה ריגשית... היום זה כבר מעבר לזה לדעתי וגם לדעתה של המורה, אף אחד לא יכניס כך סתם תרופות לפה של בני בכדי להשקיט אותו בכיתה...אבל אני גם לא אשב בחיבוק ידיים והוא זועק מבפנים לעזרה, עם בסופו של דבר יאמרו לי רתאלין...זה מה יש

אשמח לשוח איתך על התרופה האלטרנטיבית שכתבת, בטוחה שעוד נדבר לא?

גם אני אוהבת אותֵך

 

[פרח 11]

לפי דעתי תקחי את הריטלין כאופציה

אחרונה. מחר אשלח לך מסר ואסביר את דעתי בעניין.

 

[יונה לבנה 1]

יערונת יקירתי

קיבלת קבר המון תגובות טובות ואני רק מוסיפה עוד קצת. כשאת מדברת עם המורה או כל פרסונל מבית הספר את הגב של ילדך את הפה שלו ותאכלי את כולם לפני שהם יאכלו אותו (ואותך)פשוט בכל הכח לתת לו גיבוי. כשאת מול הקטנציק את בכל הסמכות שמה גבולות ,כמובן שאלימות זה מצב ללא פשרות ,קשקשת בעיקר כשהיא תורשתית

מובנת יותר. אך חובתך להעיר לו עד כמה שאת יכולה (למרות שאני לא מאמינה שיחול שינוי אמיתי ),במקביל ייתכן שיש ליקויי למידה שגורמים לא כעסים ועצבים ,שווה לאבחן,וכמובן לתמוך ע"י מורה מתקנת בלבד. יערונת,לקטנציק שלך יש תסמונת של ילד המחפש גבולות (גם בבית הספר),בעבודה קשה ואסרטיביות ,תשימי אותם לצד הרבה עידוד אהבה ותמיכה ,אני מאמינה גדולה שגבולות זה צורך קיומי של הילדים וחובתינו לשים אותם. אם תביני שזה צורך אמיתי וקיומי לילד יהיה לך את הכוחות. אל תשכחי ,צעד אחר צעד, לאט לאט,אין קיצורי דרך ואין קסמים,רק אסרטיביות. נשיקות רבות

 

[עלמה 3]

../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif , בדיוק ככה , ככה אני ....

נוהגת , כמו שיונה כתבה. כל מילה פגז, יערית תשנני את דברי יונה. ויש לי חומר כתוב בשבילך,

אני מתנצלת שלא הגבתי אתמול, אצלנו הנשם חזר מבית הספר, עם פנים

, כבר יומיים הוא רוצה לספר, אתמול זה יצא לו. הסיפור עם המורה חזר לקדמותו, שוב נשאר לשבת לבד ועוד מנעמים. וכמובן שאמא עלמה, יצאה לטפל בזה מיידית, נקודתית. ולך יונה על דברייך,

 

[יונה לבנה 1]

ולך עלמתי היקרה מאד../images/Emo25.gif

יש לך עסק עם מכשפה. אל תפסי על עץ גבוה ,כשאת נפגשת עם המורה היום תני לה קודם לדבר ואז תשלפי ציפורניים,תדאגי שגם היועצת תהיה בסביבה או לפחות המנהלת

. נדמה לי עלמה שסוכם עם המורה שאם יש בעיה היא מידעת אותך, נכון? בהצלחה ,ממתינה לדיווח

 

[עלמה 3]

אני לא נכנסת לבית הספר

אתמול בערב, דברתי עם המנהלת , העברתי לה את האינפורמציה ומה קורה ומה קרה. המכשפה , מכפישה את שמי , מרכלת עליי, עושה לי לובי פוליטי. נכון וסוכם ? אז מה ?

 

[*יערית]

../images/Emo45.gif תודה עלמה ויונצ'../images/Emo24.gif

אכן לוקחת מכל מה שאומרים לי, הולכת עקב לצד אגודל..ורוצה להצליח איתו. תודה שאתם כאן עבורי..ובעקיפין עבורו

 

[עוד קרן אור]

עלמה

אני מודה שכנראה שהסיפור כולו סופר כאשר הייתי לא-נוכחת פה בפורום, אבל מהמעט שהבנתי, יש מורה שנתפסת לבלגן עם הבן שלך. היה לי ניסיון עם אחת כזאת וזה אחד הדברים היותר מרגיזים! אני סומכת עליך שתכנסי לאן (ובמי!) שצריך. אני זוכרת כמה קשה היה לשמר אצל הבן שלי את הכבוד המגיע כעקרון למוריו, ובכל זאת לתת לו את הגב התומך והאוהב שהוא היה זקוק לו מול המורה הזו. מחזיקה לכם אצבעות ושולחת חיבוקים, גם לך וגם לילדון המקסים.

 

[תמיד שניה]

לבד עם אבא

סוף השבוע הזה כבר נגמר,אבל אולי בסוף השבוע הבא שהיא תבוא,באופן חד פעמי,לא תיהי בבית תסעי להורים או לחברה ותני להם קצת זמן לבד,בלעדייך. הניחוש שלי זה שהיא מרגישה מאוד מאויימת על ידך,את נמצאת עם אבא שלה כל הזמן והיא צריכה ליהיות בבית שלה ולהתגעגע ועד שהיא רואה אותו אז את "נתקעת" בינהם,אולי היא צריכה חיזוק לעובדה שאבא שלה הוא קודם כל שלה,הרי מה שהיא מנסה לעשות זה לתבוע בעלות עליו,היא במלחמת כוחות איתך את מי אבא אוהב יותר,תני לה מרחב תזוזי הצידה,אולי תעלמי אפילו מידי פעם(כמובן שכשמסבירים לילדה שאת לא נמצאת היא לא צריכה לחשוב שזה בגללה)ותני לה לחזק את הקשר עם אבא ואת הבטחון שלה בנוכחות שלו בחיים שלה ואז אני מניחה היא תרגיש הרבה פחות מאויימת ותיהיה מסוגלת לקבל את הנוכחות שלך בחיים שלו ושלה הרבה סבלנות ואל תשכחי שהיא בסך הכל ילדה קטנה ומפוחדת בהצלחה

 

[ש ח ר של י ו ם חדש]

מצטערת, אבל לגמרי לא מסכימה

גילה היא עובדה קיימת בבית. היא לא "נתקעת". בשום אופן לא. היא גרה שם, היא בת זוג של אבא והילדה תצטרך להבין את זה עד הסוף אפילו אם זו דרך כואבת. אלה החיים. אין כאן מלחמת כוחות. היא ילדה וגילה היא בת זוג או אישה של אבא. הקשר והביטחון שלה באבא לא קשור לגילה והיא לא צריכה להיעלם לשבת מהבית לא באופן חד-פעמי ולא באופן רב-פעמי. תקדים אחד כבר יהפוך את הקערה על פיה ויראה שיש אפשרות להרחיק את גילה. גילה, לא לזוז מהבית, מהבעל ומהמשפחה שאת בונה. הילדה תקבל את זה גם ככה. נכון, את יכולה לתת קצת מרחק כשהם בבית, אבל להישאר בתוך המרחב המשפחתי ולא להתרחק ממנו. זו עובדה בשטח.

 

[עלמה 3]

../images/Emo45.gif מסכימה עם כל מילה של יעלי

אין חכם כבעל ניסיון גילה, לתת מרחב

לזוז מהבית

 

[י ו ס י פינקלשטיין]

יעלי ועלמה הצדק עמכן

 

[תמיד שניה]

חס ושלום

אני לא אומרת שגילה נתקעת והיא צריכה להעלם להם מהחיים,אני רק אומרת שעל מנת שהילדה תוכל לשקם את הקשר עם אבא שלה הם צריכים קצת זמן לבד ומיכיוון שהיא רואה אותו רק בסוף שבוע מאוד קשה למצוא זמן כזה באופן ספונטני ויש לארגן אותו במיוחד גילה היא לא אמא שלה והיא אף פעם לא תיהיה,אבל הוא אבא שלה והוא חייב,כמו כל אבא,לפנות זמן ליהיות קצת לבד עם ילדתו כי ניכר שהיא נמצאת במצוקה מאוד קשה לא לשכח מי הילד ומי המבוגר פה

 

[ש ח ר של י ו ם חדש]

ממשיכה לחלוק עלייך בעניין הזה../images/Emo31.gif