חמה אחרי חצות
New member
אין לי כותרת...
אני מודה שאני מחשיבה את עצמי כאישה מתירנית מבחינה מינית, מאד פתוחה לרעיונות חדשים, להתנסויות ומשתדלת לא לשפוט אנשים שמולי ובבחירות שלהם בחיים.
לאחרונה יצא לי לשוחח עם אנשים צעירים מאד (גילאי 19-25) ונדהמתי לגלות על ההתנסויות המיניות שלהם בכלל (שזה עוד מובן וידוע בהתאם לרוח התקופה בה אנו חיים) ובבדסמ בפרט.
היו שם דברים שגרמו לי אפילו לזעזוע. כן, עד כדי כך
בחורות צעירות נשלטות
בחורים צעירים שולטים
בחורות צעירות שולטות
בגברים נשלטים צעירים לא נתקלתי (עדיין)
סיפורים על שליטה ברמה אקסטרימית שלא יצא לי להיתקל בהם עד עכשיו מפי שולטים צעירים (מדי)
ונדמה שבכל סיפור שלהם יש צורך מסויים להיות אקסטרימים וכמה שיותר.
וכל אחד ואחד כאילו נמצא במירוץ להגיע כמה שיותר רחוק, כמה שיותר פוגע, כמה שיותר משפיל, כמה שיותר... אלו מילות המפתח.
ובחורות שמוצאות בי אוזן קשבת לסיפורי אונס ואימה שעברו ואני מנסה להכיל ולחבק ולנחם ולא יכולה שלא לחשוב עליהן כילדות של אימא שאולי לא יודעת וכואבת איתן.
ובתוך כל הכאוס והשיח הזה נותרתי עם תהיות ועצבות והרגשה של זילות של התחום:
מהיכן הם רוכשים את הידע והנסיון הזה?
מי השולטים שמשתפים איתם פעולה ו"מלמדים" אותם על בשרם?
אם כיום אלו הדברים שהם חווים, היכן הם ימצאו את עצמם בעוד 10 שנים כשיגיעו לגיל 30?
לאילו שיאים הם שואפים?
עד כמה הם מודעים להשלכות? לסיכונים?
ואולי אני תמימה מדי, מיושנת מדי והעולם הזה נראה לי הערב עצוב במיוחד

אני מודה שאני מחשיבה את עצמי כאישה מתירנית מבחינה מינית, מאד פתוחה לרעיונות חדשים, להתנסויות ומשתדלת לא לשפוט אנשים שמולי ובבחירות שלהם בחיים.
לאחרונה יצא לי לשוחח עם אנשים צעירים מאד (גילאי 19-25) ונדהמתי לגלות על ההתנסויות המיניות שלהם בכלל (שזה עוד מובן וידוע בהתאם לרוח התקופה בה אנו חיים) ובבדסמ בפרט.
היו שם דברים שגרמו לי אפילו לזעזוע. כן, עד כדי כך
בחורות צעירות נשלטות
בחורים צעירים שולטים
בחורות צעירות שולטות
בגברים נשלטים צעירים לא נתקלתי (עדיין)
סיפורים על שליטה ברמה אקסטרימית שלא יצא לי להיתקל בהם עד עכשיו מפי שולטים צעירים (מדי)
ונדמה שבכל סיפור שלהם יש צורך מסויים להיות אקסטרימים וכמה שיותר.
וכל אחד ואחד כאילו נמצא במירוץ להגיע כמה שיותר רחוק, כמה שיותר פוגע, כמה שיותר משפיל, כמה שיותר... אלו מילות המפתח.
ובחורות שמוצאות בי אוזן קשבת לסיפורי אונס ואימה שעברו ואני מנסה להכיל ולחבק ולנחם ולא יכולה שלא לחשוב עליהן כילדות של אימא שאולי לא יודעת וכואבת איתן.
ובתוך כל הכאוס והשיח הזה נותרתי עם תהיות ועצבות והרגשה של זילות של התחום:
מהיכן הם רוכשים את הידע והנסיון הזה?
מי השולטים שמשתפים איתם פעולה ו"מלמדים" אותם על בשרם?
אם כיום אלו הדברים שהם חווים, היכן הם ימצאו את עצמם בעוד 10 שנים כשיגיעו לגיל 30?
לאילו שיאים הם שואפים?
עד כמה הם מודעים להשלכות? לסיכונים?
ואולי אני תמימה מדי, מיושנת מדי והעולם הזה נראה לי הערב עצוב במיוחד