אין משמעות או יותר נכון יש הרבה משמעויות...

[אריאל190]

אין משמעות או יותר נכון יש הרבה משמעויות...

משמע המשמעות לא מעניינת כל כך זה לא רק משחק מילים חביב אלא גם האמת! הרשו לי להבהיר את עצמי: אני חפרתי בלי הכרה מידי יום במשך שלוש שנים.. וחפרתי לגבי מציאת האמת בחיי מבלי כל התפל שמסביב ובסוף הגעתי למסקנה שכמעט הכל תפל חוץ מהצרכים הבסיסיים שכל אדם זקוק להם כדי לחיות אבל מה שווים חיים כשכל מה שאתה עושה זה להתעסק בלשרוד? סיבוכים כאלו נפתרים בשלל השקפות עולם שמתחלפות חדשות לבקרים ובקצב הזה לא הייתי מוצא לבסוף את המסלול הנכון מבחינתי שזה אומר מסלול עם סיכוי אפסי למועקות כלשהן.( וזה אפשרי בהחלט) אני יספר קצת על התפתחות ההשקפות שלי בנקודות 1- ללכת אחרי החלום שלי כי אם לא אז אני לא יסלח לעצמי לעולם ( להיות במאי לדוגמא) 2- האם זה באמת החלום שלי או רק פנטזיה? מה אני באמת הכי מעריך? 2.1 - מה הטעם לעסוק במקצוע שתורם רק לך, צריך לעסוק במשהו שגדול ממך!!! 3- לעסוק בתחום אותו אני הכי מעריך בעולם לא משנה מהו ( פעיל חברתי עם התמחות אקדמאית שעוזר לאנושות לדוגמא) 4- חיפוש של תפקיד כלשהו שאני מייעד לי בעולם... יצירת משמעות משלי 5 - מהו הדבר שמיוחד בי אותו אני אוכל לפתח ובעזרתו למצא את היכולות שלי ולעזור לאנושות 6- העולם מאזן את עצמו... תמיד יהיה טוב ורע ושום דבר שתעשה לא ישנה את זה.. אין טעם להשקיע במשהו שיעשו בלאו הכי 7- אין טעם בעולם הזה.. שום דבר לא מעניין אנחנו חיות בלי משמעות מיוחדת לחיים פה אז אין טעם לחפש 8- מה זה משנה אם יש או אין משמעות בדיוק כמו אם יש או אין אלוהים.. צריך לחיות בדרך בה החיים יהיו כמה שיותר מרתקים מבחינתך 9- חיפוש דרך חיים מרתק... אני כרגע נמצא כאן... המשמעות היא חלקלקה ויכולה להשתנות ככל שאתה חווה חוויות שונות בחיים ולכן לכונן חיים לפי ההשקפה הנוכחית היא טעות הכי בריא לא לחשוב על המשמעות ולחיות לפי הערכים הכי גבוהים שלך ובדרך הכי מרתקת שתוכל לאורך זמן ארוך אתם מוזמנים להגיב ( אני צמא דיונים לגבי מסלול החיים הכי בריא לנפש)

 

[דניאל גליקר]

כל מה שאתה מתאר

לא מהווה משמעות בחיים. מהווה איזו נחמה-פורתא קטנה וזמנית עבורך. אם משהו, כל דבר שהוא, לא גורם לך אושר עילאי שאינו תלוי בדב, אין לו הרבה משמעות או חשיבות. אחרת זה כמו שאתה כותב, "...המשמעות היא חלקלקה ויכולה להשתנות..." האושר העילאי הוא המהות והמשמעות של החיים. קבוע, מוחלט, לא משתנה, טרנסנדנטלי.... בלעדיו, החיים אינם חיים, אלא צל חיוור של החיים.

 

[אריאל190]

אין אפשרות להיות מאושר תמיד!

אושר עילאי זו פנטזיה ובמקסימום מציאות רגעית השאיפה היא למצב בו החשיבה שלך היא כזו שלא משנה לאיזה מצב תקלע לא תהיה לך מועקה מוסרית או מועקת אשמה עצמית ברור שבמצב כזה אתה לא תהיה מדוכא לעולם ורק טרגדיות יהוו עצב זמני. אבל בשביל ליצור חיים כאלה המוח צריך להיות במודע ובפעולה מתמדת כדי לוודא שכל פעולה שאתה עושה היא בלב שלם! ובמצב של אושר "עילאי" אתה לא עוסק בחשיבה אלא בחוויה. נכון שהאושר לא צריך להיות תלוי בדבר כדי שיהיה יציב, אבל אי אפשר להמשיך ולחפש את המשמעות הזאתי היא לא קיימת יותר מאלוהים ואם אתה באמת מאמין באלוהים אז כבר מצאת את המשמעות שלך, אם לא תחשוב פרקטי בסוף אתה תפול בעומס התפל ותכנס לתסבוכים. הדגשים שחיזקתי עד כה הם: לדאוג כמה שאפשר שמסביבך יהיו אנשים שתוכל להתפתח איתם ושלא יתקעו אותך ולכן אין להתפשר בנושא. מקצוע שמהווה עשייה של הערכים הנעלים מבחינתך ולא מכונת כסף ( למרות שצריך כסף זה לא צריך להוות גורם קריטי .בחשיבה על המקצוע) מה שכן, לחפש בעבודה את עניין הריתוק והריגוש כגורמים קריטיים.

 

[trz25]

שלום../images/Emo140.gif

אני חושבת שלפני שאנחנו מצהירים לכאן אן לכאן לגבי האושר חשוב להבין ולהגדיר את המילה אושר ומה המשמעות שלה בשביל כל אחד מאיתנו. לכל אחד הגדרה שונה לאושר. לאחד אושר משמע יציבות כלכלית לאחר אושר הוא מכונית יקרה ובגדי מותגים, לשלישי אושר הוא מיצוי הפוטנציאל הקרייריסטי והרשימה נמשכת ונמשכת. רוב האנשים (ואני מנסה שלא להכליל) נמצאים במירוץ אחרי האושר האולטימטיבי שיבוא ברגע שיהיה להם מקצוע, בית, אוטו, בעל\אישה\ ילדים, עבודה מכניסה וכו וכו וכו... הבעיתיות פה ברורה. ברגע שאנחנו תולים את האושר שלנו בדברים חיצוניים האושר תמיד רגעי וכמו שלכל דבר חמרי יש קץ כך גם האושר שלנו מתפוגג לו לאיטו. זה כמו שתנסה למלא דלי שיש בו חור במים. אם תמלא אותו במספיק מים בבת אחת הדלי ישאר מלא לזמן קצר אך עם הזמן המים ידלפו להם דרך החור והדלי שוב ישאר ריק. ברגע שתבין, שהמטרה בחיים היא לא למלא את הדלי במים (בדברים חומריים\חיצוניים) הדברים יראו אחרת. מהיא המטרה אם כך? המטרה היא להיות מאושר מעצם קיום הדלי, מלא או ריק. וזהו האושר העילאי והתמידי. קבלה של הכל מסביב וקבלה עצמית הם המפתח. כשאתה מבין שלא משנה מה, האושר הוא מבפנים מעצם הקיום את משוחרר מהאושר הרגעי שבא והולך. זה בעצם אומר שאתה מתחיל מנקודה שבה אתה מאושר ויהי מה. זה לא אומר שדברים לא יעציבו אותך, כי זה רק אנושי וחלק מהחיים, אבל זה אומר שאתה לא נתקע בפחדים ועצב. זה אומר שאתה מתחיל מנקודת האושר שלך ויכול להיות הרבה יותר מאושר בגלל דברים חיצוניים, אבל לא מאושר בגללם. זה כמו נחום תקום, פעם אתה למעלה פעם אתה למטה (כמו בחיים) אבל תמיד אתה חוזר לנקודת האיזון שלך באמצע בסופו של דבר וזהו האושר התמידי. תמיד שם, תמיד קיים לא משנה מה. כתבת שאין אפשרות להיות מאושר תמיד. למי שלא חווה את זה קשה להבין איך דבר כזה אפשרי. שמעתי את זה ה מ ו ן פעמים. אבל יותר פעמים מששמעתי את זה אמרתי את זה בעצמי וזאת מכיוון שלא ידעתי שאפשרי להגיע למצב ההזה. רוצה לומר לך שזה מאוד אפשרי ותתפלא לדעת שיש הרבה אנשים שיעידו (כולל אני) מנסיון. אפשרי להיות מאושר תמיד. אני אישית מוצאת שהמילה אושר אולי לא מתאימה בהכרח לתיאור, אבל היא הכי קרובה. אני מסכימה שחשוב שמסביבך יהיו אנשים שתוכל להתפתח איתם אבל אין זה הכרחי אם אתה מתפתח בכוחות עצמך. החוכמה היא להתפתח ולגדול בין אם אתה נמצא בין אנשים שעימם תוכל להתפתח ובין אם לא. תחשוב על זה שאם ההתפתחות שלך תלויה באנשים אחרים, הרי שאתה תולה את ההתפתחות שלך באחרים וברגע שהם לא יהיו ההתפתחות שלך תיעצר ואתה תיתקע.

 

[אריאל190]

לא מסכים!

קודם כל לגבי העניין של להתפתח לבד או אם אחר. התפתחות אישית היא איטית הרבה יותר מאשר אם יש מישהו עם הסתכלות שונה אשר מאתגר את החשיבה שלך, הרי לדעתי דיון מתמיד ורציני בין כמה אנשים ולא רק בינך לבין עצמך הוא פורה הרבה יותר, אבל כמובן שאין תחליף לחשיבה האישית והבונה. לגבי האושר ושלכל אדם הגדרה אחרת לאושר. יכול להיות שלכל אדם הגדרה אחרת לאושר אבל זה לא אומר שהוא צודק אני ילך רחוק, יתיימר ויגיד שלכל בין האדם יש צרכים בסיסיים שאם ימולאו הם יהיו בעלי שקט נפשי ( אם את מחשיבה שקט נפשי כאושר אז זה אפשרי בהחלט אבל באושר לרוב מדובר על שמחה יוצאת דופן או שמחה גדולה וזה לא ניתן להשיג לעד) כלומר אם בן האדם ימלא את צרכי האדם הבסיסיים ( שזה דיון אחר לעמוד עליהם) אז לא משנה מיהו בהבדלי דת גזע מין וגיל וכל דבר אחר- הוא יהיה בעל שקט נפשי. הדבר שקשה לעשות הוא לחצוב בקליפת התפל ולהגיע לאמת, לעיקר, שזה מה שיגרום לך לשקט נפשי במילים אחרות חיים בלי מועקות.

 

[trz25]

איש איש באמונתו יחיה

בהתיחסות לעניין ההתפתחות, כוונתי הייתה שאם ההתפתחות תלוי בקיומם של אחרים הרי שאם תוציא את האחרים מהמשוואה ההתפתחות תבלם. לגבי השאר, אני מניחה שזהו עניין סוביקטיבי לגמריי. יש אנשים שפורחים ומתפתחים בקרבת אחרים המעודדים אותם ומנחים אותם ויש כאלו שדווקא מתעצמים באופן די עצמאי. בשני המקרים, ההתתפתחות אינה תלויה באחרים אלא מועצמת על ידם. לגבי "האושר" כאמור לכל אחד מאיתנו הגדרה אישית ושונה של המילה הזו. לצורך הוויכוח, כמה אנשים מאושרים אתה מכיר? כמה אנשים אתה מכיר, שאם תבוא אליהם יום אחרי יום אחרי יום ותשאל אותם "האם אתה מאושר?" יענו לך "כן, אני מאושר" בלי שום קשר לנסיבות חייהם המשתנות. מהם אותם צרכים בסיסיים שאתה מדבר עליהם? אוכל? קורת גג? יציבות כלכלית? כל אלו הם דברים חיצוניים. חיוניים לנו על מנת להתקיים פיזית, אך כמה אנשים יש להם יותר מהצרכים הבסיסיים שלהם ואין הם מאושרים? אצלי, האושר אינו קשור לצרכים בסיסיים. הוא אינו קשור לדבר. אני מאושרת מעצם קיומי.

 

[אריאל190]

איש איש באמונתו יחיה זה משפט לפחדנים

בדיון טוב איש איש מנסה להטיל את מחשבתו על האחר ויש קרב עז עד שאחד מצליח לחדור להגיון של השני אני לא אוהב כשבאים בטענה של להסכים לא להסכים אלא אם באמת זה הגיע אחרי הסכמה משני הצדדים! מאושרת מעצם קיומך.. משפט די חסר טעם ורגש אבל ניחה ( לא לקחת ללב קצת אגרסיות בדיון.. לא קרה כלום), התאור שלך לאושר צריך מהר לקבל מונח אחר כי אושר במונח המקובל ( שלא משתנה בין אדם לאדם) זו שמחה גדולה ואם את אומרת שבכל רגע בחיים שלך ( מלבד טרגדיות) יש לך שמחה גדולה את עובדת רק על עצמך או שאת חולה בתסמונת דאון ( הם תמיד שמחים) אני מבין שאם החשיבה שלך בריאה אז המשתנים בעולם לא יצליחו לפרק אותך נפשית לא משנה מה אבל זה לא מחייב שהחיים שלך יהיו מאוד מספקים! אני יכול לחיות חיים בלי מועקות ולא לתת לחוסר ההרפתקה והריגוש (בסדר גודל רציני כמובן) בחיים שלי להפריע לי יתר על המידה, אבל למה לא לחיות חיים יותר מרגשים ובזה אני מתכוון לבחור מלחתחילה מסלול חיים מסוים שיגרום לך לריגוש ולא הכוונה לצאת כל שנה לחו"ל או ללכת לחוג של ספורט אקסטרים. ליתר דיוק בריגוש הכוונה לחיות תוך כדי מעשים ( שיהוו את העבודה שלך) יוצאי דופן בהתרגשות( עניין זמני) ובהשפעה על אחרים ועל עצמך. אני מוביל פה בעצם לשאלה אז את מאושרת מעצם קיומך.. אז מה.. זהו, תזרקי את עצמך על העולם ולא תתאמצי לעשות משהו יוצא מגדר הרגיל ... טוב?

 

[trz25]

תרבות דיון../images/Emo88.gif

אני חשה מעט עויינות מצידך (גם אם עויינות לא מכוונת) ולא נעים לי להמשיך את הדיון הזה עמך. השפה שבה אתה משתמש צורמת לי והצורה שבה אתה מעביר את מחשבותיך\דעותיך חורה לי. איננו מכירים אחד את השני, וכמו שאני לא מתיימרת לומר לך מה לחשוב או שופטת אותך על דרכי האמונה שלך, אודה לך אם תסתייג מלעשות את אותו הדבר לגביי. התיוג שלך (תסמונת דאון) הוא לא לעניין, חסר כל שחר וילדותי. מעבר לזה אין לי מה לומר בנושא. אני מאחלת לך הצלחה בדרכך ובהתפתחותך.

 

[אריאל190]

על זה בדיון דיברתי..

אני פשוט לא לומד שלהתדיין עם אשה בנושא שמעניין אותי זה חסר טעם כי הרגישות הילדותית הזאת היא פשוט נוראית ותמיד הן מפסיקות את הדיון בשיאו... התסמונת דאון זה היה הומוריסטי ואם את לא בקטע של הומור שחור אז כנראה שלא תראי את זה בעין טובה, אבל באמת נו.... ההתיימרות לדעת מה את חושבת היא כדי לעורר אותך לגרום לך להיות יותר תקיפה בניסיון שלך להוכיח לי את דעתך בסופו של דבר לי יש דעות מאוד חזקות וכדי שמישהו ישפיע עליהם הוא צריך לעבור סדרה קשה של "מבחנים" שאני יעשה, כדי להסיק את כל הספקות שיש לי על דבריו ועד שאני לא ישתכנע אני לא אפסיק. האגרסיביות בא כדי לחדד נקודות שסימן השאלה שבהן חזק.. שתהיה לך בהצלחה ותתחילי לגדל קצת עור של פיל כי למרות כל האגרסיביות זה לא שאני יכול לפגוע בך.

 

[ש מ ש א]

חסר טעם להתדיין עם אשה ???

אריאל, ה"דיון" שלך תוקפני: "לי יש דעות מאוד חזקות וכדי שמישהו ישפיע עליהם הוא צריך לעבור סדרה קשה של "מבחנים" שאני יעשה, כדי להסיק את כל הספקות שיש לי על דבריו ועד שאני לא ישתכנע אני לא אפסיק." כדאי לך לנוח קצת, לנשום עמוק ולבדוק מה מניע אותך. שבת שלום, ענת

 

[אריאל190]

יש סיבה לתוקפנות.

כדי "לחצוב" בקליפת התפל שעוטפת את חיינו ומשפיע על מחשבתינו אז צריך קצת אגרסיביות כי אם לא תוקפים את הדילמה אז היא לא תפתר. אנחנו לא מדברים על בעיה מתמטית אלא על רגשות ורגשות הם דבר מורכב ( לא שבעיה מתמטית היא לא דבר מורכב אבל התשובה היא שחור על גבי לבן) ואם לא מונחים על ידי האמת הבוטה ביותר אז ההיתקדמות היא פיקטיבית. מה שמניע אותי זה למצוא פרטנר למחשבות שיהיה מוכן גם "לתקוף" אותי אם הוא חושב שאני טועה ואז ננסה להבהיר לצד השני את עמדתו של האחר... אם מישהו יוותר אז זה הורס את כל מטרת הדיון שהוא להתפתח תודעתית. אז נכון שיש אנשים שלא אוהבים להתדיין באגרסיביות כשהיא מופיע אבל מאנשים כאלה אני לא מעוניין לקבל פרטנריות כי אני לא אוהב פוליטיקלי קורקט ורגישות מוגזמת למילים ( מילה היא רק מילה את לא יודע באמת מה מסתתר מאחוריה, לא צריך לקחת הכל ברצינות) וענת... אני לא באמת באתי ביחס כוללני כלפי נשים אלא רק הבעתי תסכול ממקרי דיונים אם נשים שכולם הסתימו באותה תוצאה זה דבר מובן מאליו שאני לא צריך לציין. קצת קרטית.. אני נח וחושב המון לגבי זה ואני לא אוהב שכאשר נפתח דיון על הנושא ואני נמרץ להביא את דעותי אנשים שלא השקיעו בכך מחשבה רבה נרתעים מההתלהבות שלי... זה משעמם לראות אנשים דנים על "מקומות" שאני כבר הייתי בהם ויותר משעמם ומתסכל זה להיות פוליטקלי קורקט!

 

[trz25]

אין סיבה לתוקפנות.

אתה יכול להיות נחרץ ונלהב אבל יש הבדל בין נחרץ ונלהב לתוקפני ופוגעני. ושוב פעם, אל תניח הנחות לגבי אנשים שמנסים לקיים עימך דיון. אינך מכיר אותנו באופן אישי. לפי כתיבתך ברור לי שצורת ההתיידנות בפורום הזה אינה מתאימה לך אלא אם כן יש פה אנשים שמוכנים ומעוניינים שתפגע בהם או מוכנים הם לפגוע בך על מנת להוכיח את צדקתם. אני לא מאמינה שזה המקרה.

 

[אריאל190]

את משעשעת אותי

אני לא יודע איך את מדמיינת את הקול שלי כשאת קוראת את מה שאני כותב אבל זה לא קול תובעני, אני לא מבין מה כל כך הפריע לך שלא יכלת להעביר את זה הלאה ( ממה שכתבתי)?! מה שעשיתי הוא במקרה הרע טיזינג כדי לגרור לדיון יותר מעניין מרק יבש וברור, כולל גם אגרסיביות אין ספק שאני צריך לברור את האנשים איתם אני מתדיין אבל לפעמים אני חסר סבלנות. חבל לי שלא יכלת לראות מעבר, זה מעיד על חוסר הסובלנות שלך להרבה סוגים של אנשים וגם אם הבן אדם נגיד.. ערס למופת, עדיף לדעת גם להתמודד איתו מאשר להתעלם לגמרי מקיומו ( לא שמגיע לו כמובן אבל זה עדיף לך). אם את לא רואה שתוכלי להרוויח משהו מהשיחה אז אין לך מה להכנס אליה או לנסות להסביר למה את יוצאת. וזה מה ששעשע אותי... ממש חמודה, לצבוט בלחי... ( רק אל תצאי עלי שאני מוציא אותך ילדה קטנה...)

 

[talmarom3]

בקשר למשמעות

קודם כל אני חייבת להודות שאת ההשקפה שאני רושמת פה אני לא רושמת ממעיינות ליבי אלא מתוך חוכמת הקבלה שאומרת שאנו לא שונים משום בהמה בכך שכל חיינו אנו רודפים אחרי תענוגות שונים בין אם הם פיזיים בסיסיים כמו מין אוכל וכדומה לבין אם הם נפשיים כגון שליטה כבוד וכדומה. המקום שבו אדם מתחיל לצמוח להיות אדם הוא רק מהרגע שהתעוררה בו השאלה מה הטעם בחיים... אז מתחילה העבודה האמיתית בגילוי הנשמה והתכלית שלשמה אנחנו כאן ולאורך כל הדרך יש לזכור את מחשבת הבריאה והיא"להטיב לנבראיו" ומה זה אומר להטיב לנבראיו?? הרי אם זוהי כל התכלית אז למה אני לא נהנית כל הזמן למה יש סבל ומכאובים וובכן ניתן להכנס פה גם לעניין תפיסת המציאות שבעצם כל מה שאני תופסת כ"רע" זה רק בגלל שאני תחת שליטת האגו ואין שום רע אחר מלבדו ואפשר לומר שכל המכות האלו באות לעורר אותי לכך שיש הנאה אמיתית שאני אמורה לקבל אבל זאת לא רק ההנאה הבהמית אלא הנאה גדולה בהרבה שהיא השתוות עם הבורא כלומר השתוות עם אהבה אינסופית ונצחיות של שפע(מעבר לכל מה שהשכל הגשמי שלנו יכול לדמיין) בכל אופן זוהי השקפה שלמדתי דרך השכל אם תשאלו אותי מהי משמעות לפי ניסיון החיים שלי הרי שאומר שעדיין לא מצאתי אותה ואני חושבת שחלק ממשמעות זאת הדרך לחפש אותה כי כל החוויות שאנו חווים בדרך הן אלה שיוצרות בנו את המשמעות.. אבל זאת רק דעתי.. יום טוב טל

 

[ש מ ש א]

כאן את כל-כך קרובה לתאוסופיה

גם בעניין התעוררות התודעה, וגם בעניין הדרך, המסע, החיפוש. למרות שמי שלומד תאוסופיה מכיר את זה, בכל פעם הדמיון מפעים אותי מחדש. זה מחזק את האמירה התאוסופית שהאמת היא אחת, ושכל דת או תרבות לקחה אותה לכיוון אחר, כמו שקרני השמש יוצאות ממקור אחד ונשלחות לכיוונים שונים. לכן אני מאמינה שככל שהדעות נשמעות יותר דומות - כך זה יותר קרוב לאמת.

 

[דניאל גליקר]

מלבד הקניית ידע והבנה

האם התאוסופיה מציעה גם תירגול למימוש אותה הבנה? אם כן, מהו התירגול הזה?

 

[ש מ ש א]

תאוסופיה - לקבל כדי לתת

"לקבל ידע הנותן שלווה ומשמעות לחיים, העוזר להתמודד עם קשיים ואתגרים, ולהעביר זאת הלאה." יחד עם הקניית הידע והפנמת ההבנה [לפחות לגבי חלק מן הדברים, צריך לשוב ולשנן ולשמוע אותם, להעמיק וללמוד, כמו בכל דבר בחיים], התאוסופיה מציעה יוגה [עבודה, תרגול] פיזית ונפשית: תרגול גופני: כמובן טוב ונכון לכולם תמיד, וגם תזונה נבונה ומבוקרת, במידת האפשר. אך כל אחד חופשי לבחור לעצמו מה שמתאים לו. התבוננות ומדיטציה: גם כאן כל אחד יכול לבחור לעצמו את דרכו. ובעיקר: להיות ערוץ, לתרגל ולהעביר הלאה, כלומר: לממש את הנלמד בחיי היומיום, בבית ובקהילה, בהתנדבות. כמובן זו עבודת-חיים. הליכה בדרך. התאוסופיה דוגלת בהעברת הידע הלאה, כדי שיותר ויותר אנשים יוכלו להגיע לידיעה ולהבנה של עצמם והסובב אותם, ויוכלו להשתחרר מהתנהגויות ומעשיית דברים "מפני שכך עשו אותם תמיד", או מפני שהם מרגישים שבויים בהרגלים ובנסיבות חיים. כשמבינים יותר אפשר להחליט איך לשנות, להשתפר ולשפר. אם אנחנו מצליחים לשפר את מידותינו, להיות יותר "בני-אדם", להיות יותר בריאים ומועילים לעצמנו ולסביבתנו [כי אדם מקרין סביבו את אמונותיו ודרך חייו] - הצלחנו לחיות חיים יותר תאוסופיים. המטרה התאוסופית המחייבת ביותר היא "ליצור גרעין של אחווה עולמית, כלל-אנושית, ללא אפליה על רקע של גזע, דת, מין, מעמד חברתי או צבע-עור".

 

[דניאל גליקר]

תודה - עמוק, ממצה וברור

שאלונת קטנה. קחי את הישראלי העצבני הממוצע. האם רק ההבנה של כל הדברים הכל כך נכונים שכתבת, יגרמו לו להיות פחות עצבני? יעזרו לו בצורה כל שהיא להתגבר על המתחים שיש לו? לדעתי מה שהוספת, שתירגול גופני ורוחני ביחד עם התובנה העמוקה של משמעות החיים רק אלה ביחד ייתנו את התשובה המלאה.

 

[ש מ ש א]

אין ספק שאתה צודק

לא רק למר ישראלי, גם לי ולחברים לדרך, מכל כיוון שהוא, [כלומר, כאלה שלומדים או מתרגלים כל שיטה שהיא], קשה לשמור על שלווה ואיזון בלי להעמיק בהתמדה את התובנות והלימוד, ובעיקר בלי תרגול מתמיד ואיזון-מחודש בכל פעם ש"נופלים" ממנו.

 

[דניאל גליקר]

כדי למצוא את המשמעות

לא צריך ללכת רחוק. היא נמצאת בתוכך. בצורה השלמה ביותר שלה. כל מה שאת צריכה לעשות זה להסיר את המכשולים שניצבים בינך לבין המשמעות המוחלטת והאלוהית (שכבר קיימת בך מהיום בול נולדת למערכת עצבים אנושית). וזה - לפרק את המתחים שמונעים ממך לחיות את האלוהי. מאוד פשוט וטבעי.