אתה מתעקש להכניס
במשפט אחד הצהרה, ובמשפט הבא הצהרה הפוכה לו. אם אושר עילאי הוא פנטזיה, איך במצב של אושר עילאי אתה חווה ולא חושב. אם השאיפה היא לא להיות משופע מנסיבות ומהסביבה, איך זה שעליך לדאוג לסביבה של אנשים איתם תוכל להתפתח. עוד הבנות שהן שונות משלך: אמונה איננה נותנת בהכרח התנסות. האמונה באלהים לא תתן לך התנסות באלהים. כשאדם שנמצא במצב של אושר עילאי חשוף לטרגדיות הוא יהיה עֵד למהות שלהן, לא יחווה צער, עצב או כאב. אושר עילאי לא יכול להיות מושג על ידי חשיבה עליו. הוא פונקציה של מצב תודעה מפותח. שוב, הזכות של כל אדם מלידה. אי אפשר לפעול תמיד אך ורק נכון על ידי תכנון וחשיבה. זה יכול לבוא אך ורק אם אתה מעוגן 24 שעות ביממה 7 ימים בשבוע במקור של העשייה הנכונה, בטרנסנדנטלי. עיסוק במקצוע שמהווה עשייה של הערכים הנעלים, יכול להיות בו גם הרבה כסף. אבל. כסף לא יעשה את האדם מאושר. (למרות שמחסור חמור בכסף = מחסור חמור ביצירתיות) יכול להרחיק אושר יומיומי. "איזהו עשיר? השמח בחלקו".