פאטה מורגנה
לפני 30 שנה (וחודש) השתתפתי בטור דה סוויס. אחרי קטע, אני משער של 200+- ק"מ, רכבתי לבד למלון, איזה 50 ק"מ לשחרור הרגלים. בדרך, איזה כביש שומם בין כמה כפרים רכבה ילדה בת 10 , לבד לגמרי, אולי הביתה, וחשבתי על האימון היומי בנצרת. הציפצופים והמשאיות היה החלק הנעים. לא היה כמעט יום בו לא זרקו עלי אבנים, גודל של כדור טניס נחשב קטן. אף גבר (נורמלי) לא העז לרכוב שם, והנה ילדה רוכבת לבד בכביש שומם, פרחים ואלפים ברקע...
לפני 30 שנה (וחודש) השתתפתי בטור דה סוויס. אחרי קטע, אני משער של 200+- ק"מ, רכבתי לבד למלון, איזה 50 ק"מ לשחרור הרגלים. בדרך, איזה כביש שומם בין כמה כפרים רכבה ילדה בת 10 , לבד לגמרי, אולי הביתה, וחשבתי על האימון היומי בנצרת. הציפצופים והמשאיות היה החלק הנעים. לא היה כמעט יום בו לא זרקו עלי אבנים, גודל של כדור טניס נחשב קטן. אף גבר (נורמלי) לא העז לרכוב שם, והנה ילדה רוכבת לבד בכביש שומם, פרחים ואלפים ברקע...