איפה הגבול בין הפרעת אכילה לשמירה על המשקל?

OnlyLeigh

New member
ובאשר להטרדות מיניות של גברים

גברים פשוט מאוד מוטרדים פחות. הרבה פחות. מאחר שגברים הם פחות מוחפצים. אין נטייה טבעית להטריד גברים כי הם פחות חפצים/אובייקטים בעיני הסביבה. הם פחות "למען הסביבה". כאשר בעל קיוסק שואל אותי "למה את עצובה מותק? תני חיוך זה יפה", הוא לא נחמד אליי- הוא מצפה שאני אהיה שמחה ויפה כי זה תפקידי בעולם. בצורה הכי שטחית ופשוטה שיש. זה אגב, משותף גם לנשים וגם לגברים. לפעמים נוצרים המצבים העצובים שנשים מחפיצות נשים אחרות- ולמרבה הצער, גם את עצמן. אם כי- אמת, יש סוגים של גברים שגם כן מחפיצים. כבר יצא לי לראות לא פעם ולא פעמיים גברים עדינים יותר שהוטרדו. ואכן הרגישו מוטרדים. אי אפשר שלא להתעלם מהעובדה שהמראה שלהם- שנחשב נשי יותר- הופך אותם לקצת יותר מוחפצים, כי הם יותר קרובים לנשים ועל כן "יש אישור" לכך.
 

Cardian

New member
לא אגיב לכולם, אתייחס לטענה-

כמה מרמור בתגובה אחת. בגדול, אני לא יודע איך זה להיות אשה, אני מודה. לא מטרידים אותי מינית על בסיס יומי, וטוב שכך. היום בעבודה הייתי במעלית, נסיתי לסדר את השיער מול המראה, ואיזו בחורה מהקומה למעלה אומרת "כמה שלא תסדר אותו, אתה עדיין מקריח". זו הטרדה? בגדול, אתן יכולות לרטון כמה שבא לכן. זה לא בסדר, זה משפיל, זה שוביניסטי, מה לא. נכון, צודקות. אבל מה זה נותן לכן, להתייחס לכל מטומטם שזורק הערה? לא יותר קל "להחליק את זה", ושיהיה לכן אכפת מדברים חשובים, ש*באמת* משנים לכן?
 

OnlyLeigh

New member
להתייחס לזה כ"מרמור"- הקטנה.

ובכן, נכון- קל להחליק. קל לטאטא מחת לשטיח. קל לעצום עיניים ולאטום אוזניים. זה לא אומר שזה הדבר הנכון לעשות. למרות שכשאני חושבת על זה, באיזה שהוא שלב כבר לא קל ללכת ברחוב ולהרגיש קטנה וחסרת ישע. כבר לא קל להתקף בבחילה על הערות איומות ולתהות- אם הייתי לובשת X הייתי מרגישה טוב יותר? זאת אשמתי? זאת אשמתו? "מה זה נותן לכן להתייחס לכל מטומטם שזורק הערה"- רק כאב. אבל אין ברירה אלא להתייחס, אין דרך אחרת להתחמק מזה. כשזה כל היום, כל הזמן. אי אפשר לשתוק כשחובטים בך במקל כל הזמן באיזה שהוא שלב. הבט במחאות ההולכות והגוברות, לאנשים נמאס להרגיל מושפלים בשלב מסויים. אתה מתייחס לזה כאירועים קטנים שלא מעידים על יחס סביבתי גדול וחמור בהרבה. אלה רק סימפטומים לבעיה גדולה שהיא היחס השלילי לנשים.
 

Fanty S

New member
איפה את מסתובבת שמטרידים אותך כל כך הרבה? ם_ם

(הוסף אחרי שסיימתי לכתוב:) או בעצם מה את מגדירה כהטרדה מינית? לשמחתי אני יכולה להגיד שהרגשתי כאלה דברים פעמים בודדות ביותר בחיי. אני בקושי זוכרת מקרים כאלה, ואני דווקא אחת שלוקחת ללב בקלות. בנוגע להרגשה של חוסר ישע - זה כבר תלוי בבחורה לדעתי. אם מישהו שורק לך וקורא לך כוסית את באותה מידה יכולה לענות לו משהו בחזרה ולהראות לו שאת לא פראיירית. לדעתי - אלא אם מדובר בהטרדה קשה במיוחד, או חס וחלילה תקיפה מינית, אפשר לצאת מזה הצד החזק ולא להרגיש שאת מסכנה וקטנה. שילכו להזדיין, הם החולים פה, למה לעזאזל שתקחי אנשים תת רמה כאלה בצורה כל כך קשה? (שוב מדגישה שאני מדברת אך ורק על מקרים ״קלים״ של צעקות כוסית/בובה/סקסית ברחוב, שלטעמי הם סתמיים)
 

OnlyLeigh

New member
אני מסתובבת באותם מקומות כמו כולם

ואני אפילו לא גרה באיזור מוכה פשע או קשה יום. אני לא מוטרדת יותר מכל אחת- לפעמים אני עובדת יום נפלא ללא הטרדות, לפעמים אני מוטרדת עד כדי ייאוש. חוסר ישע הוא תוצר של פעם אחר פעם אחר פעם. ייאוש הוא תחושה שמשהו שלילי לא נגמר, וההטרדות לא נגמרות. אפשר לקרא חזרה- אפשר להרגיש בלתי מנוצחת ולסתום פיות, אבל יום אחרי מישהו אחר יטריד וכבר לא יהיה כוח לקרא חזרה. זה מעגל שלא נגמר. ואולי יש לביאות שמצליחות לגבור על זה יום יום- ואולי יש בחורות עדינות שלא מצליחות- זה מאבק של כולנו. כמו אנשים רבים את רואה את זה כמו משהו שתלוי בנו- אפשר להרגיש מסכנות ואפשר לקרא חזרה ולהיות חזקות- אבל בזה את לוקחת את האחריות מהצד השני- זה בעצם להגיד- שימשיכו להטריד, הם דפוקים, מה לעשות. זה אשמתנו שאנחנו נעלבות -> וזה אחד הדברים הכי גרועים שאפשר לעשות לכל סיטואציה בסגנון הזה בעיני. זה להאשים את הבחורה שהיא מרגישה מוטרדת ונעלבת. ֿצעקות בובה וכוסית הם לכאורה סתמיים, אבל כמו שכתבתי בהודעה אחרת- הם סימפטום של יחס גדול יותר כלפי נשים, ולכן בדיוק אסור להקל בהם ראש. היחס שבו מקטינים נשים, הופכים את הנוכחות הפומבית שלהן למשהו חמוד/יפה/לא חשוב ואפילו נלעג לעיתים. כנשים גדלנו להתרגל לקריאות כאלה, אפילו לראות אותם כמחמאות או לא רציניים במיוחד. גבר אחד שיחווה את אותה חוויה באופן חד פעמי יופתע איך ללכת ברחוב זו חוויה שונה בתכלית. אני לא אדם שלוקח ללב יותר מרוב חברותיי ברחוב. או אפילו ממך. אני כן אדם שרגיש לחוסר צדק מכל סוג שהוא. אני כן אדם שמסוגל להבין שהתנהגות "סוררת" של "עשבים שוטים" היא לא חד פעמית, והיא כן מרמזת על יחס כללי. אני רגישה כלפי אדם שמרושע יותר לאתיופית באוטובוס רק בגלל שהיא אתיופית. אני רגישה כלפי אדם שמגחך על שני בחורים מתנשקים, אמנם מאחורי הגב אבל מספיק חזק בשביל שהם ישמעו וירגישו שהם עושים משהו לא טוב. אני רגישה כלפי מנהיגי ממשלה שקוראים למנהיגות המחאה "יקירתי" ו"מותק" כדי להקטין אותן ואת המאבק שלהן.
 

Fanty S

New member
אני מאוד מסכימה איתך בגדול

ומקבלת את דעתך. אני חושבת מעט שונה, אבל בהחלט מסוגלת להבין גם את הנקודה שאת חותרת אליה, וגם את ההרגשה שלך מהעניין. אני מודה גם שעד שהתגייסתי הייתי בטוחה שסקסיסטיות היא משהו נדיר בהרבה. עכשיו כשאני נתקלת בזה על בסיס יומיומי זה מאוד צורם ומרגיז, איך בשנת 2011 עדיין יש המון זלזול.
 

svety

New member
../images/Emo31.gif

נשים מוטרדות מינית על בסיס יומיומי. אנחנו מוטרדות מינית ע"י גברים נורמטיביים למראה, אנחנו מוטרדות מינית ע"י גברים מפקפקים למראה. אנחנו מוטרדות מינית ע"י הבוסים שלנו, והמפקדים בצבא, והמדריכים בתנועת הנוער ונהגי המוניות ובעצם, כמעט כל אחד. הטרדה מינית היא אמנם מאוד סובייקטיבית, זה נכון, אבל ההכללה הבוטה והגסה, ההקטנה של החוויה והביטול של תחושת גועל הנפש שחווה המוטרדת, פשוט לא לעניין. אני מאחלת לך שלעולם לא תהייה בסיטואציה שאתה בוחר את הבגדים שתלבש בבוקר תוך כדי מחשבה כמה יטרידו אותך עם החולצה הזאת. מאחלת שלעולם לא תהייה בסיטואציה שבה תבחר לעמוד כל הנסיעה באוטובוס, בשביל לא לשבת ברביעייה עם עוד שלושה גברים. מאחלת לך לא להסתובב בחשש ברחובות חשוכים [וגם ברחובות מוארים.]
 

MispIaced

New member
(Y)

רק שני דברים- - לא חייב להיות אנורקסיה, גם יכול להיות בולימיה ועוד עשרות סוגים שונים של הפרעות אכילה - זה תמיד יקושר להפרעות דימוי. ברגע שמישהו מנסה לרדת במשקל מעבר למה שהוא צריך, והוא מודע לזה (וכן, הוא מודע לזה ברמה כלשהי, תסמוך עליי) הוא גם יהיה מודע לכך שיש לו הפרעת דימוי ולפעמים הפרעת אכילה, אבל הוא ינסה הכי הרבה להדחיק את זה.
 

TokisBride

New member
דיון ממש מעניין.

חשוב לשים לב גם לבחורות שאמנם אין להן תת משקל, אבל הדרך בה הן מתעסקות באוכל ובגוף שלהן היא בדיוק כמו כל בחורה עם הפרעות אכילה. החלק הכי עצוב בעיניי הוא שכל עוד מישהי לא מודה בבעיה שלה ומוכנה לקבל עזרה, היא תישאר באותו מצב.
 

shirlapes

New member
כבתור מופרעת אכילה לשעבר ../images/Emo3.gif

אמנם המקרה שלי היה שונה לגמרי ממה שמתואר בדיון הזה, אבל עדין, ביליתי עם הנערות הללו בבי"ח: זה קודם כל תלוי בעד כמה אנחנו מתעסקים בגוף שלנו ורמת הסיפוק ממנו. אם את שונאת את מה שאת רואה, יש לך סיכוי גבוה יותר. אם את מתחשבנת על כל דבר שאת מכניסה לפה או על כל פעילות פיזית, יאפ, את בבעיה. בסופו של דבר, מי שרצינית לגביי הורדה או העלאה במשקל חייבת-חייבת-חייבת לעבור אצל רופא משפחה או תזונאי (או שומרי משקל, גם מסגרת טובה). אמנם בסופו של דבר זה כן יצריך התעסקות רבה עם מה-אני-אוכלת-היום, אבל: 1. את/ה נמצא/ת במעקב 2. הם תמיד ממליצים שלא להמנע לחלוטין מהדברים המשמינים. ואם כבר, את הצורך לנישנושים להשתיק ע"י אכילת דברים רזים יותר. המקרה שלי היה הפוך. בערך. לא היתה את ההתעסקות האובססיבית, אלא חוסר רעב טוטאלי. דחפתי לעצמי אוכל בכח ובמשך שנים לא הצלחתי לעלות. רק לפני שנתיים פתאום הצלחתי לעלות ובלי מאמץ. ...ומאוקטובר האחרון עליתי עוד, עקב רביצה בגלל שאני סטודנטית
אני לא הכי מרוצה מהעליה השניה, אבל אני לא חושבת על זה הרבה.
 
אז למה מה שהייה לך

נחשב הפרעות אכילה? הרי את אומרת שלא הרעבת את עצמך/לא התעסקת באובססיביות במשקל.
 

shirlapes

New member
הפרעת אכילה היא לאו דווקא הרעבה

או הפרעה נפשית. זו הגדרה כללית יותר עפ"י הרופאים, ואפשר להגיד שפשוט כשמה כן היא ...כמובן שאני לא מדברת על סיבות שטחיות כמו כאב שיניים או משהו כזה. לא אבחנתי את עצמי, דווקא היה יותר נח לחשוב לעצמי ש"אני סתם רזה". אגב, ישנן הפרעות אכילה גם בכיוון השני - אנשים בעודף משקל שאוכלים מתוך אובססיה (= אכילה כפייתית).
 

shirlapes

New member
ועכשיו אחרי שקראתי את התגובה שוב:

אולי לא הבנתי אותך כמו שצריך מקודם. בהודעה הראשונה דיברתי ספציפית על הגבול שבין שמירה למשקל והפרעת אכילה ("אמנם המקרה שלי היה שונה לגמרי ממה שמתואר בדיון הזה, אבל עדין, ביליתי עם הנערות הללו בבי"ח"). וכמו שכתבתי לאחר מכן: לא כל הפרעת אכילה היא הרעבה או אפילו עניין נפשי. מקווה שהבהרתי את עצמי
 

Shusho

New member
אין גבול לדעתי,

כשאת חיה בעולם של נהנתנות ועושר גדול ומבחר עצום של אוכל, כשהאוכל הוא זמין מהיר ומלא בשמנים סוכרים ומלחים, ומצד שני את משחקת בברבי מושלמת כשאת ילדה קטנה והספייס גירלס ובריטני ספירס וכריסטינה אגילרה הן אידיאל היופי שלך (בדור שלי זה היה ככה), את חוטפת סטירה לפרצוף כי את לא תוכלי להנות משני העולמות. אבל מלמדים אותך שככה את צריכה לחיות. מצד אחד לאכול כל מה שהעולם מציע ומצד שני לסתום את הפה ולהיות יפה כמו שהמגזינים אומרים לך. בעולם כזה, כולן מופרעות אכילה בצורה זו או אחרת.
 

OnlyLeigh

New member
הפרעת אכילה היא הפרעה נפשית.

מדובר בהפרעה שלכאורה קשורה באוכל אבל למעשה מקורה ממקומות עמוקים יותר ולרוב קשור בשליטה/חוסר שליטה. הרבה נשים מפתחות הפרעת אכילה בתקופות בעייתיות ולא יציבות בחיים כמו גיל ההתבגרות, צבא, והליכים של גירושין או שינויים דראסטיים בחיים. לא כל אחת שעושה הרבה דיאטות היא תחת הפרעת אכילה ולא כל אחת שאוהבת לאכול קצת יותר מאנשים סביבה היא מופרעת אכילה, כנ"ל לגבי דימוי גוף. אנחנו חיים בעולם שבו דימוי הגוף מעוות ובעייתי ומהצד השני ההתייחסות הבולמוסית לאוכל במערב יוצרים ביחד דואליות שגורמת להרבה אנשים להכנס לסחרחרות בקשר לאכילה ודימוי גוף. כך שיותר קל מאי פעם ליפול למקום של הפרעת אכילה. אבל חייבים לזכור שבסופו של דבר חייבים ללמוד להבדיל ולא להקל ראש במונח הפרעת אכילה.
 
למעלה