הקלות הבלתי נסבלת של ההתאמות
שלום אורנה. הייתי שמחה לדעת מה דעתך על הקלות בה נוטים לתת היום התאמות גם לילדים צעירים יחסית שאינם לפני בגרות. הרי אם לילד ישנו קושי בכתיבה (כמו שעלה כאן במספר רב יחסית של שאלות), מדוע לדעתך יש לשים את הדגש בהמלצות למשל על כתיבה במעבד תמלילים ולא על טיפול יסודי בבעיה שיכלול בין היתר דווקא איסור על כתיבה במעבד תמלילים וריבוי כתיבה רגילה תוך כמובן נתינת כלים לפתרון הבעיה. האם עקיפת הבעיה לא תנציח אותה? האם תוספת זמן נוכח קשיי התארגנות תלמד את הילד התארגנות יעילה, או תיתן לו תחושה של הכנעות לבעיה, שכן למה לי להתמודד ולהתאמץ ללמוד איך להתארגן נכון (וזה ללא ספק כרוך במאמץ גדול) אם ממילא יש לי תוספת זמן. האם בחינה בע"פ תיתן לילד עם בעיות שפה ובעיות בניסוח למשל מוטיבציה לעשות מאמץ ולשפר את כושר הניסוח שלו בכתב או מוטיבציה לוותר על מאמץ זה? וכו' וכו'. לדעתי צריך להתמקד יותר באיתור ספציפי של הקשיים ובהמלצות אופרטיביות לטיפול ופחות בהתאמות.שכן לומר, לילד יש קשיי התארגנות ניתן לו תוספת זמן זה קל, אבל להגיד ,לילד יש קשיי התארגנות בגלל סיבות א', ב', ג', (למשל קושי מרחבי, קושי באנאליזה, אימפולסיביות ועוד ) בואו נטפל בשורש הבעיה ולא ניתן לו הקלה כמו תוספת זמן שתמנע ממנו לטפל בשורש הבעיה זה כבר אולי יותר קשה ופחות פופולארי בקרב קהל היעד הפונה לאבחונים, אך מנגד, מקצועי יותר. הדבר נכון בכל גיל ובטח בגיל ההתבגרות בו יש נטייה לבחור בדרך הקלה ופחות בהתמודדות הקשה אך זו שמביאה לשינוי אמיתי. בברכה
